הסיפור לשבת על ההחמצה הגדולה

נוחם (שם בדוי) חי תמיד בתחושה גדולה של החמצה. הוא הסתובב לו בפנים חמוצות ונטר טינה לעולם על ההחמצות הגדולות שהיו מנת חייו.

בעצם זה לא היה תמיד.  בצעירותו נוחם קיבל את העולם בשמחה. הוא היה קם כל בוקר בתחושה שהיום הוא היום הראשון של שארית חייו. הוא דגל באמרה האמריקאית הידועה כי אם החיים מזמנים לך רק לימונים – הכן לימונדה.

ובאמת, כבר בגיל 12 הוא פתח ביוזמה העסקית הראשונה שלו- כמו בסרטים האמריקאים הוא פתח דוכן לימונדה מול ביתו.

להפתעתו ולאכזבתו היוזמה לא הצליחה כל כך. הקונים הלא רבים התלוננו על איכות הלימונדה שלו. פלוני טען כי אין בה מספיק סוכר ואלמוני התלונן כי איננה קרה מספיק. בסופו של יום האשים נוחם את טעמו של הציבור ונותר עם הרבה לימונדה ועם טעם חמוץ בפה.

אבל טעמה של ההחמצה הראשונה הזאת לא ריפה את ידיו. בגיל 14 הוא פתח ביוזמה עסקית חדשנית – מכירת תפוזים בתחנת הרכבת. התוכנית הייתה גאונית בפשטותה – הוא קנה קילו תפוזים בחמישה שקלים ומכר כל תפוז בחמישה שקלים.

ביום הראשון ליוזמתו החדשה הוא התייצב בתחנת הרכבת בשמונה בבוקר אך לאכזבתו הרבה הוא גילה שהוא החמיץ את הרכבת – מסתבר שבמקום מגוריו הקטן הרכבת יצאה בשבע וחמישים ולאחריה לא היו עוד רכבות במשך שלוש שעות.

ברוב ייאושו נוחם קילף תפוז והתחיל לאכול אותו. הוא ממש לא הופתע לגלות שהתפוז היה חמוץ.

בגיל 16 התאושש נוחם סוף סוף מכישלון יוזמותיו העסקיות הקודמות ופתח ביוזמה חדשה – צביעת דירות. מכיוון שהחליט לחשוב צעד אחד קדימה הוא ניגש לטמבוריה הרחוקה (הקרובה הייתה מאוד יקרה) וקנה עשרים גלון של צבע צהוב לימוני (עם נטייה לזרחני) שהיה במבצע משתלם במיוחד. לאחר מכן הוא פרסם ברחבי העיר את שירותיו המקצועיים אך נדהם לגלות כי הביקוש לצביעת דירות בצבע לימון היה במגמת ירידה מזעזעת יחסית לשיא של שנת תחמ"צ.

בסופו של דבר הוא השתמש בצבע כדי לצבוע את דירתו (ללא ידיעת הוריו שהיו בחופשה בצמח).

שוב חלפו להן שנתיים ושוב עלה במוח של נוחם רעיון מקורי מאין כמוהו – הוא ייכנס לעסקי קניית ומכירת החמץ. להבנתו הרבנות החמיצה הזדמנות של ממש בכך שלא עשתה רווחים נאים ממכירת החמץ. הוא הכין תוכנית עסקית מפורטת עליה הוא שקד ימים ולילות . לאחר שהתוכנית הייתה מושלמת לדעתו הוא רץ לפגישה עם הרבה הראשי הספרדי. בכניסה למשרד הרב הוא גילה שהוא שוב החמיץ את ההזדמנות – הוא פגש שם את אחמד שבדיוק קנה את כל החמץ של העיר במחיר הרגיל.

שבע מרורים (או בעצם מחמצים) וכישלונות החליט נוחם כי די לו ביוזמות אלה. יותר לא יראה את פרצופו החמוץ בעיר. הוא הסתגר בבית הוריו כשהחלטתו נחושה לא לעבוד יותר כל חייו.

הוריו לא קיבלו את היוזמה החדשה בעין יפה. לא מספיק שבנם הסתובב בפרצוף חמוץ בבית 24 שעות ביממה, הוא גם לא תרם דבר לכלכלת המשפחה. לאחר ויכוחים רבים החליטה אמו כי על נוחם לכל הפחות ללמוד לבשל ולהיות אחראי לארוחות בבית.

בימים הראשונים להסדר החדש נטה נוחם להוסיף לאוכל יותר מדי חומץ. אך לאט לאט הוא גילה שהוא אוהב להכין אוכל ויש לו כישרון לכך. במשך הזמן למד נוחם להכין עוד ועוד סוגי מאכלים ותוך זמן קצר הוא למד (כצפוי) להחמיץ מלפפונים.

המלפפונים החמוצים של נוחם היו מצוינים. כל מי שטעם אותם שיבח את טעמם החמצמץ בדיוק במידה הנכונה.

לאחר שנתיים של הסתגרות בבית יצא נוחם ביוזמה חדשה – הוא פתח דוכן חמוצים בשוק. הפעם זו לא הייתה החמצה.

 עסקיו של נוחם שגשגו ותוך שנים ספורות הוא זכה לתואר הנכסף – מלך החמוצים.

מוסר השכל: כל המחמיץ מלפפון אחד כאילו החמיץ בעיטת עונשים מאחד עשר מטר

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – כחול – בבלוג של Jud

20 תגובות על ״הסיפור לשבת על ההחמצה הגדולה״

  1. עכשיו נשאלת השאלה – האם החמיץ אותם בחומץ ממש, או במלח? (כי אם בחומץ, אני-אישית לא הייתי מתקרבת. לא יכולה לסבול את הריח. ואני מתארת לי שכמוני יש עוד…).
    סופ"ש נעים (ושקט!) 🙂

    1. שאלה טובה. אני מניח שבחומץ, כי אחרת הם היו מלפפונים מלוחים ולא חמוצים 🙂
      אני גם מעדיף במלח – אבל מוכן לאכול גם בחומץ.

      תודה וסוף שבוע נעים ושקט גם לך!

      1. יודע מה? לא. במחשבה רביעית, אזכיר לך ש: כֶּבֶשׁ = ירק או פרי שנכבש בציר (חומץ, מי מלח, שמן וכדומה) לשם שימורו לזמן רב…

    1. קראתי פעמיים ואני מבין שגם את מעדיפה מלפפונים במלח 🙂

      תודה ושבת שקטה ונעימה גם לך ולמשפחתך

  2. כרגיל אתייחס לחלק הספרותי בסיפור שלך, ולשימוש הנפלא בשורש חמ"צ, כולל שם הסיפור. שימוש מוגזם במוטיב אחד יוצר הרבה פעמים כפלי משמעות, מעין אירוניה או לפחות אווירה מעט היתולית בסיפור. מה גם שלא הסתפקת בחמוץ אלא נעזרת בלימון, תפוז [חמוץ] וצבעו האופייני של הלימון [שכחת את האתרוג, אבל ומעליש זה לא סיפור על דתיים וסוכות]. אפיזודת החמץ לטעמי לפחות מצוינת, כי היא מכניסה לסיפור את היסודות הנוספים של השורש חמ"צ, והשדה הסמנטי של שורש זה בעברית. [כולל חמצן ].
    הרפרור לרה"מ ולכינוי מתנגדיו "מלפפונים חמוצים" מדליקה, שהרי נוחם הפך את החמוץ המהותי שבו ללימונדה מלאת ממון, וגם הפך למלך החמוצים.
    הערה לסדר:
    מלפפונים כבושים במלח אינם מלפפונים חמוצים, אם כי המלח לפעמים בעל טעם חמוץ. אני לא מסוגל לאכול מלפפונים כבושים במלח. מאידך מלפפונים מוחמצים כמו שצריך, בחומץ, מעט סוכר. חמוצים יפניים שמכינים תוך 3 או 4 שעות, החמצת ירקות בחומץ רותח למשך זמן קצר מוכרת היטב.
    אז כרגיל צחקתי, אהבתי ובחירת השמות שלך לא תאומן – נוחם 🙂

    1. אכן הסיפור הסתובב סביב החמ"צ ונגזרותיו…
      אני מסכים לגבי המלפפונים, אבל השם "מלפפונים חמוצים" הפך לשם גנרי גם לחמוצים וגם למלוחים.
      שמח שצחקת. תודה על התגובה המושקעת וסוף שבוע נעים ורגוע לך

  3. יש להניח שנוחם שרת בחמ"ץ חיל המשטרה הצבאית. גם אני לא נוגעת במלפפונים בחומץ, גולה נפש. אבל משתמשת במחמצת לאפיית לחם למרות שזה כאב ראש להאכיל אותה.

    יש להניח ששבוע הבא תספר לנו על אחותו אושרית המוצלחת שעשתה קרירה בתחום הצלחות, על דודתו לבבית המלבבת שנהיתה קרדיולוגית, ועל השכן ידידיה שעובד ביד שרה.

    1. את החמ"צ הזה שכחתי… וגם את לחם המחמצת 🙂
      אושרית, לבבית וידידיה נשמעים מעניינים מאוד – חבל שאני לא מכיר אותם 😉

      תודה וסוף שבוע נעים!

  4. בעוונותי הרבים, אני נוטה שלא להגיב כאן.
    רק רציתי לומר, שאני דווקא כן קורא – ואף נהנה.

  5. בימים אלו זהו נוחם גדול לחייך ולצחוק בקול. תודה והלוואי כבר קצת שקט ושיגרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s