בהתחלה ניקח את מנהטן (ולקינוח את ברלין)

האמת שלא התפלאתי על כך שתפסו אותי. קשה לשנות את השיטה מבפנים מבלי שישימו לב לכך. אפילו לא ניסיתי להסתיר זאת.

אבל פסק הדין מאוד הפתיע אותי בחומרתו. עשרים שנים של שעמום? ציפיתי לקבל קנס של כמה מאות שקלים או כמה חודשי שעמום על תנאי, אבל קיבלתי לא פחות מעשרים שנה. בפועל.

מזל ששמרתי בירכתי מוחי כמה נקודות עניין שהצליחו לעזור לי לחמוק מהשעמום הזה.

וכעת אני פה כדי לשלם להם כגמולם. מיד לאחר ארוחת הצהרים.

מה אוכל? התפריט לא נראה מבטיח מדי. אבל אני חושב שאתחיל בכריך מנהטן (הוא נראה לא רע) ולקינוח אקח עוגת ברלין. (אני חושב שהיא דומה לעוגת היער השחור, רק עירונית יותר).

יש משהו שמדריך אותי בבחירת המנות הנכונות בתפריט של כל מסעדה – אפילו אם זו פעם ראשונה שאני נכנס אליה.

זה מין סימן כזה משמיים… אות מגן עדן. או אולי זה בכלל סימן הלידה הזה? ברגע שאני מסתכל על המנה הנכונה בתפריט אני מרגיש צריבה באזור סימן הלידה (אתם באמת לא רוצים לדעת איפה הוא). זה קצת מזכיר את הרי פוטר שהרגיש את הצלקת שלו בוערת. רק שסימן הלידה שלי הוא לא בצורת ברק, אלא בצורת ביבי.

טוב, אני אגלה את הסוד. אבל אל תצטטו אותי:  מה שבאמת מוביל אותי לבחירות הטובות בתפריט זה היופי של כלי הנשק שלנו. נכון שזה יפה? למשל שיטת ה-M16. בוחרים את המנה ה-16 שבשמה מופיעה האות M (או מ' – מה שמתאים יותר).

אז מה החלטתי? כן. כריך מנהטן ולקינוח עוגת ברלין. בתמונה שלה בתפריט היא נראית ממש טוב. הרבה שוקולד. אני אוהב שוקולד. מי לא אוהב שוקולד?

אני ממש אוהב לשבת פה במסעדה הזאת. לשבת פה לידך. אני אוהב אותך – את הגוף שלך, את הנשמה שלך, את הבגדים שלך. כן השמלה הזאת פשוט מקסימה. לא, היא לא משמינה אותך. איך שמלה יכולה להשמין? מילא עוגה… כמו עוגת הברלין הזאת. אבל שמלה? אל תצחיקי אותי.

את רואה את כל האנשים העומדים בתור בתחנה ממול? אני מוכן להתערב איתך שנשאל כל אחד ואחד מהם ואף אחד לא יחשוב שהשמלה הזאת משמינה אותך.

איך אני יודע? כבר אמרתי לך. אמרתי לך. אמרתי לך: פעם הייתי אחד מהם.

כן, מהאנשים העומדים בתור. מתי? אתמול בערב לפני שנסעתי הביתה באוטובוס של שמונה.

מה? את חושבת שמי שנוסע באוטובוס הוא מפסידן??? איך אמר שמעון פרס: "אני לוזר?" זה מה שאת חושבת? שאני לוזר?

באמת? וכעת את חוששת שאני עומד להפוך ל"וינר"? למה את מודאגת מזה?

נכון שאני ממלא "וינר" כי אני יודע מי ינצח ורוצה לעשות מזה כסף. את לא מרוצה מזה שאני מהמר? את רוצה לעצור אותי? נראה אותך. לא  נראה לי שיש לך את המשמעת העצמית הנדרשת.

אני מוכן להתערב איתך שאת תבקשי עוד פרוסה של עוגת ברלין.

כמה לילות כבר חיכיתי לעוגה הזאת! אני כבר לא יכול לחכות לטעום אותה!

אבל קודם נאכל את כריך המנהטן ואחר כך את עוגת ברלין.

תראי, זה נכון שאני לא אוהב את עסקי האופנה שלך. "אופנת אדוני?" איזה מין שם זה? ועוד לאופנת נשים?

אני גם לא אוהב את התה הטיבטי שאת שותה כדי להישאר רזה. הוא מסריח.

אבל יש הרבה דברים שאני לא אוהב… אני למשל לא אוהב מה שקרה לאחותי. היא התחתנה עם גרוש! גרוש עם חור!

איפה המלצרית הזאת? אני כבר רוצה להזמין את כריך המנהטן ועוגת הברלין.

את רוצה לדעת למה הזמנתי אותך לפה? זה פשוט. רציתי להודות לך על המתנות ששלחת לי – הקוף וכינור הדיקט.

התאמנתי על הקוף כל לילה. זאת אומרת על הכינור. הנה המלצרית!

מלצרית! אנחנו מוכנים להזמין! אני רוצה קודם כריך מנהטן ולקינוח עוגת ברלין.

למה את מסתכלת עלי ככה? זה אני! אני שחייתי למען המוזיקה! אני שהייתי השליח במכולת! אני שפצע את כולם ביום האב!

טוב, אני רואה שהאחים מהמוסד הצליחו למצוא אותי שוב… הם תיכף יקחו אותי. מלצרית! תארזי לי כריך מנהטן ועוגת ברלין לקחת! אני חייב לרוץ!

מוסר השכל:  אפשר להשתגע מרוב שעמום!

שבת שלום!

תודה לליאונרד כהן על הרעיון לרשומה.

והרשומה המומלצת היא –  הבלוג שלי חוגג בר-מצווה! – בבלוג של עננת