אוטוביוגרפיה של מישהו אחר– סיפור לשבת

אוטו (שם בדוי כמובן) רצה להיות סופר כבר מגיל צעיר מאוד. בעצם, לדעתו, זה לא היה רצון אלא פשוט ייעוד. הוא היה מיועד להיות סופר. ולא סתם סופר, אלא סופר מאוד מצליח שמרוויח המון כסף. כזה שספריו מעובדים לסרטים ומתורגמים לכל השפות המדוברות בעולם (וגם לכמה שכבר לא מדוברות).

כבר בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי כתב אוטו מספר לא קטן של סיפורים (לצד מספר קצת פחות לא קטן של שירים). עולם המבוגרים (כלומר ההורים והמורים של אוטו) קיבלו את הסיפורים בשמחה והחמיאו מאוד לאוטו על כשרונו הגדול.

עם השנים הכישרון רק הלך וגדל. אוטו כבר לא הסתפק בסיפורים קצרים (של עמוד אחד) אלא כתב סיפורים ארוכים יותר (של עמוד וחצי) שאפילו עזרו לו ביחסיו עם נערות (להן הוא הקריא את הסיפורים בשמחה).
כעת, בגיל הנעורים המתקדם, החליט אוטו שהגיע הזמן להוציא ספר שלם.

רק שני דברים היו חסרים לו: שם לספר ועלילה. וכמובן גם מוציא לאור, אבל הוא היה בטוח שכל ההוצאות ישחרו לפתחו ברגע שהספר יהיה מוכן.
במשך ימים ארוכים חשב אוטו על שם הספר ועלילתו. הימים הפכו לחודשים, שמות ועלילות באו והלכו, אבל אוטו לא היה מרוצה מהם.

לבסוף, על סף ייאוש הגיע אוטו לרעיון מבריק: הוא יכתוב את האוטוביוגרפיה שלו!
כידוע לכולם, רצוי שסופר יכתוב על נושא שהוא מבין בו. אוטו נאלץ להודות שאין הרבה נושאים בעולם בהם הוא ממש מבין, אבל את עצמו הוא הכיר מצוין (כמעט מיום לידתו). ללא ספק לא היה אדם בעולם שהכיר את אוטו יותר טוב ממנו.

חדור מרץ והתלהבות התיישב אוטו לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו. הכתיבה קלחה במהירות ותוך כשעתיים היה הספר מוכן להגהה ועריכה.

למען האמת היו לאוטו מעט ספקות לגבי אורכו של הספר. האם שלושה עמודים יספיקו? האם הספר לא ייראה דק מדי, אפילו בכריכה קשה?
אוטו ניסה לעבות קצת את הסיפור, אבל גם לאחר הקריאה השנייה והשלישית הוא לא מצא פרטים אוטוביוגרפיים נוספים שנשמטו מהסיפור.

גרוע מכך – אוטו נאלץ להודות שהאוטוביוגרפיה שלו אולי אינה מספיק מעניינת. בהחלט ייתכן שהקוראים יחפשו קצת יותר דרמה, מתח, פעולה והומור מאשר האוטוביוגרפיה של אוטו יכלה להציע בשלב זה של חייו.
בלב כבד החליט אוטו לחכות קצת עם האוטוביוגרפיה ולחזור אליה לאחר שיצבור יותר ניסיון חיים.

לאחר שבוע הוא חזר אל הספר והצליח להוסיף לו עוד פרטים רבים (חוויות מהטיול השנתי אליו יצא במהלך אותו שבוע). הספר נראה כעת טוב בהרבה אבל לא מספיק טוב. עדיין לא מספיק טוב.

אוטו הרגיש אובד עצות. אם על הנושא שהוא מבין בו טוב מכל אדם בעולם הוא לא מסוגל לכתוב ספר מעניין, כיצד יכתוב ספר על נושא אחר כלשהו?

לאחר מחשבה מעמיקה הבין אוטו את טעותו: באוטוביוגרפיה שלו הוא נצמד לעובדות. משום מה הוא חשב שזוהי הדרך הנכונה לכתוב אוטוביוגרפיה. אבל – וזאת עובדה מעניינת – עובדות לא היו תמיד מעניינות.

אם הוא רצה לכתוב ספר מעניין (והוא בהחלט רצה בכך), היה עליו ליפות את העובדות במעט.

לדוגמא: אמנם היו לו זוג הורים אהובים ואוהבים, אבל כל הגיבורים הגדולים באמת – החל מסופרמן וכלה בהארי פוטר – היו יתומים. הוא היה בטוח שהוריו לא יכעסו אם הוא ירשה לעצמו קצת חירות ספרותית ויהרוג את הוריו בתאונה מחרידה כשהוא עצמו היה רק תינוק (רק בסיפור! בסבירות גבוהה מאוד הוא לעולם לא היה מעז להרוג את הוריו במציאות!)

זאת הייתה נקודה מכרעת באוטוביוגרפיה שלו. מיד לאחר התאונה המחרידה החיים של אוטו זרמו לכיוונים הרבה יותר מעניינים. שיאם היה כמובן כשהוא רכב על הדרקון כדי להרוג את הקיסר המרושע.

לאחר כמה חודשים סיים אוטו לכתוב את הביוגרפיה המשופצת שלו. הוא היה מאוד גאה בתוצר הסופי. על אף שהוא היה המומחה הגדול ביותר לעצמו, הוא כמעט לא הצליח להכיר אותו (או אוטו) מקריאת הביוגרפיה!
הוא מיהר לשלוח את כתב היד לכל הוצאות הספרים הגדולות.

הוא עדיין מחכה לתשובה.

מוסר השכל:   כושר המצאה עדיף על מומחיות אמתית (אבל להוצאת ספר שניהם עלולים לא להספיק)

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – פירנצה: בחזרה לתקופת הרנסאנס – בבלוג "ויצאתי לעולם"