איה פלוטו – גרסת 2021

פלוטו (שם בדוי) היה כלבלב מכפר שמריהו.

היה לו הכל – כורסא מפנקת מעור אמיתי, הליכון לטיולי אתגר ארוכים, בובת חתול בגודל טבעי המשמיעה קולות יללה אמיתיים כשנושכים אותה, בובת אוגר, בובת עכבר, בובת כלבה ועוד אוסף בובות ענקי, טבח מיוחד שרקח לו את מיטב תבשילי הכלבים היישר מפאריז (כולל מרק עצמות משובח), פיליפינית שתפקידה לקחת אותו לטייל בחצר רחבת הידיים של הבית שבו התגורר ולאסוף את תוצריו, וטרינר צמוד שהיה מגיע לביקורי בית בכל פעם שפלוטו חש לא בטוב, פסיכולוג כלבים מיוחד שהיה מגיע בכל פעם שהוטרינר לא הצליח למצוא מה הסיבה לכך שפלוטו חש לא בטוב וטען שהכל בראש שלו וכמובן בעלת בית בלונדינית מהממת ושמורה היטב שהייתה מפנקת את פלוטו בליטופים ודגדוגים מפעם לפעם (בממוצע אחת לשבוע לרבע שעה) ומכנה אותו "פלוטוניו מתוקי של אמא".

זה טוב ויפה, אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. פלוטו הרגיש בודד. לא עזרו השיחות הארוכות עם הפסיכולוג (לדעתו של פלוטו הפסיכולוג לא באמת הבין אותו וסתם חיקה את נביחותיו. הוא ניסה להסביר זאת לבעלת הבית, אך ללא הצלחה). לא עזרו גם המשחקים בבובות הרבות שעמדו לרשותו ואפילו לא המשחקים עם בעלת הבית – שגם כך הפכו יותר ויותר נדירים.

מה עשה? קרע את החבל הוירטואלי שקשר אותו לבית (הפסיכולוג מזמן אסר לקשור אותו ברצועה כדי לא לגרום לו לטראומה נפשית), נבח הב הב, ניצל הזדמנות שבה שער החצר היה פתוח ונשא את רגליו.

הוא רץ בשבילים, הוא רץ ברחובות, את מי הוא יפגוש? מעניין מאוד!

בכל אופן, לפחות ככה הוא חשב לעצמו. כי מאז שהוא זכר את עצמו בתור גור הוא פגש בעצם רק ארבעה אנשים – בעלת הבית, הפיליפינית, הוטרינר והפסיכולוג. (את הטבח הוא מעולם לא פגש!)

מרחרוחים חטופים של רגליהם של אותם ארבעה אנשים הוא למד כי בעולם יש עוד אנשים ועוד כלבים – ואולי אפילו בעלי חיים מסוגים שמעולם לא ראה ולא הריח. הוא רצה לראות ולהריח את העולם, להכיר ידידים חדשים ואולי אפילו לממש שאיפות רומנטיות מודחקות.

ובאמת, הנה מולו יצור ירקרק משונה, מי יודע מה שם הייצור? עפ"י הכתובת על אחוריו זהו טרקטור ג'ון דיר! (אפילו בכפר שמריהו עובדים בכביש…)

"שלום לך טרקטור!"  ומה התשובה? עונה הטרקטור לפלוטו: "טרררר טרררר"

נבהל פלוטו ונסוג לאחור ואילו הטרקטור התקדם והשפריץ על פלוטו שלנו גל מים עכורים משלולית עמוקה בכביש.

פלוטו נמלא מבוכה והציץ לתוך השלולית.

מתוך השלולית מציצות בו עיניים – של כלב! מה יש שם מתחת למים?

כן, כצפוי מתחת למים נמצאו כמה זחלי יתושים והרבה לכלוך.

פלוטו נסוג מהשלולית – לא כל כך שמח, אבל  בכל זאת – היום יפה, ונדמה לו שהוא רואה נרקיס פורח.

ועל הפרח יושב יצור נהדר – נדמה לו ששם היצור הוא פרפר!

פלוטו רץ בשמחה אל הנרקיס והפרפר ואפו נחבט בעוצמה בעמוד ברזל… מסתבר שהיה מדובר בפסל סביבתי בצורת פרח ופרפר. נראה היה שהפסל לא נפגע כלל, אך אפו של פלוטו כאב מאוד. הביט בפסל נדהם ועצוב וחשב לו –  "מדוע כלבים לא עשויים מברזל? זה עלול לחסוך הרבה כאבים…"

פלוטו נסוג לאחור כואב והמום וכמעט שירד לכביש – אך מי זה שם בא? תושב כפר שמריהו! קורא: "תיזהר אידיוט!" והמרצדס דוהר. נראה מי יגיע יותר מהר! כמובן שהמרצדס השיג, אבל הוא דרבן את פלוטו לרוץ מהר לכיוון הבתים.

חזר לכפר, נכנס למעדנייה. "שלום לך אשה טובה, אפשר אולי לקבל אומצה?"

"טיפש מטופש!" המוכרת עונה "אני מוכרת קוויאר וגבינה מסריחה!"

"אם אין לך כסף – עוף לי מהעיניים! כלב מלוכלך מקומו בסמטאות ירושלים!"

הרימה המוכרת מטאטא ואיימה לעשות שפטים בפלוטו המסכן כשלפתע נכנסה לחנות הפיליפינית שלו!

"פלוטו שלנו! שלום וברכה! חזרת הביתה – איזה שמחה!"

לקחה הפיליפינית את פלוטו חזרה הביתה, רחצה אותו וקראה לטבח שיבשל לו מרק עצמות משובח – כי כבר זמן לאכול ולשכב לישון.

מוסר השכל:  כל כלב בא יומו

שבת שלום!

תודה ללאה גולדברג על הסיפור המקורי ול-mama quail על הרעיון לכתוב עיבוד חדש שלו

והרשומה המומלצת היא – בר-דרבן הסירה – בבלוג של עננת