שוקו ולחמניה (סיפור לשבת)

באיחור צנוע – סיפור לחופש הגדול. מומלץ לקריאה עם כוס שוקו קר.

כשסיים שוקי (שם בדוי) את כיתה א' אי שם בשנות השמונים המוקדמות (של המאה שעברה), הוא התוודע לראשונה לשני מושגים חדשים: "חופש גדול" ו"קייטנה". (אמנם יש ילדים שמתוודעים למושגים אלה כבר בגן הילדים, אך שוקי היה מהילדים ששהו בגן ילדים פרטי שעבד 12 חודשים בשנה).

מבחינתו של שוקי שני המושגים היו זהים מכיוון שהוא התחיל את הקייטנה מיד ביום הראשון של החופש הגדול.

בשביל שוקי הקייטנה הייתה הבילוי של חייו. הוא התנסה ברכיבה על פוני (פעם את במהלך הקייטנה), בשכשוך בבריכה (פעם אחת כל שבוע), בצפייה בסרטים (כל יום), במשחקי חברה (גם כל יום), בארוחות עשירות (בד"כ שניצל וצ'יפס) וכמובן לחמניה ושוקו בשעה עשר בבוקר.

למעשה, הלחמניה והשוקו היו הסיבה העיקרית לכך ששוקי אהב את הקייטנה. בבית הספר הוא תמיד קיבל כריכים בריאותיים עמוסי נבטים וגבינות רזות שלא ממש מצאו חן בעיניו. השוקו והלחמניה היו בשבילו גן עדן של ממש.

בסוף כיתה ב' הוא חזר לאותה קייטנה בהתלהבות רבה ולא התאכזב.

אבל בסוף כיתה ג' הוא כבר נשלח לקייטנת אמנות – מכיוון שהמורה לאמנות חלקה לו שבחים על הקשב והריכוז שהפגין בשיעוריה.

בקייטנה הזאת שוקי היה קצת פחות מאושר. לא היו סוסי פוני ורוב הזמן הקייטנים ישבו סביב שולחנות קטנים וציירו, אבל בהפסקת עשר הם קיבלו שוקו ולחמניה – מה שדי פיצה על האווירה הכללית.

כמובן שבסיום כיתה ד' הוא חזר לקייטנה של א'-ב' אבל הוא גילה להפתעתו שהוא כבר גדול מדי וההבטחה לרכיבה על הפוני כבר לא גורמת לו לציפיה מתוחה של שבועות.

הוא לפחות התנחם בסרטים. וכמובן בשוקו ובלחמניה (לבית הספר הוא עדיין קיבל כריכי בריאות, אבל בכל יום שישי עם תוספת חרדל.)

לאור האכזבה, בסיום כיתה ה' הוא נשלח לקייטנה מעניינת במיוחד – קייטנת כדורגל. בקייטנה הוא שיחק הרבה כדורגל, פגש כמה שחקנים מפורסמים למדי וראה הרבה סרטים (חלקם על כדורגל). וכמובן קיבל שוקו ולחמניה.

לאחר שבילה גם בקייטנת כדורסל, קייטנת  טניס וקייטנת כדורעף הודיע שוקי להוריו שהוא כבר לא ילד קטן ומעתה הוא לא הולך יותר לקייטנה אלא מחפש עבודה לקיץ.

לאכזבתו הסתבר לשוקי שלא קל לנער צעיר למצוא עבודה בתקופת החופש. אחרי ניסיונות סרק במקומות שונים וכמעט על סף ייאוש הוא הצליח למצוא עבודה כעוזר מדריך בקייטנה.

השכר היה מגוחך, אבל יותר טוב מכלום. וחוץ מזה העבודה כללה כלכלה מלאה – כלומר שוקי יכול היה לאכול יחד עם הילדים אותם עזר להדריך – וזה כלל אפילו שוקו ולחמניה (ובימים שחלק מהילדים לא הגיעו הוא הרשה לעצמו לאכול שתי לחמניות ולשתות שתי שקיות שוקו!)

אט אט בנה לו שוקי קריירה מהדרכה בקייטנות. הוא התקדם מדרגת "עוזר מדריך" לדרגת "מדריך שוליה" ומשם ל"מדריך זוטר" ול"מדריך" ובחופש הגדול שלאחר י"ב הוא אפילו זכה להיות מדריך בכיר.

לאחר שירות צבאי פורה (כמש"ק חוי"ה) וטיול שחרור קצר הוא פנה לחשוב על הקריירה שלו. לאחר התלבטות קשה – ומכיוון שהשחרור היה כחודשיים לפני החופש הגדול – הוא החליט לעת עתה להדריך בקייטנה כי בזה היה לו ניסיון וחוץ מזה שלוש שנים בצבא גרמו לו להתגעגע עוד יותר ללחמניות (שוקו היה מפעם לפעם).

אבל הקייטנה הפעם הייתה שונה – לא היו בה לא שוקו ולא לחמניה! (אולי זה קשור לזה שהיא נקראה קייטנת "חזרה אל הטבע" שבה החניכים עסקו במחזור ובצפייה בהישרדות)

מאוכזב מרמת הקייטנה החליט שוקי להפוך ליזם קייטנות. הוא התחיל להקים קייטנות ייחודיות שיצא להם שם (טוב כמובן) בכל האזור – קייטנת מחשבים (בה החניכים בעיקר גלשו באינטרנט), קייטנת בישול בסגנונות שונים (בה הילדים צפו בשפים מבשלים), קייטנת כוכבי ערוץ הילדים (בה הילדים צפו בעיקר בערוץ הילדים ופעם בשבוע זכו להכיר אחד הכוכבים), קייטנת הישרדות (אותו רעיון, ערוצים וכוכבים אחרים), קייטנת האח הגדול (זה כבר ברור, לא?)  ועוד.

מעבר לנושאים הפופולאריים שמשכו קהל קייטנים רב הציע שוקי צ'ופר נוסף שגרם לילדים לשוב לקייטנות שלו בכל חופש גדול (ולאחר מכן גם בחופשת סוכות ופסח) – שוקו ולחמניה לא רק בעשר אלא כל שעתיים.

זה יצר קצת בעיה בקייטנת הכושר הגופני שהוא פתח אבל מיתוג הלחמנייה כ"לחמניית אנרגיה" והשוקו כ"משקה חלבוני לבניית השריר" פתר את הבעיה.

אימפריית הקייטנות שלו השתלטה על השוק בקצב מסחרר. שוקי התחיל לחשוב על פתיחת קייטנות בחו"ל כשגילה לתדהמתו שהשוקו והלחמניה לא באמת אהובים על ילדים לא ישראלים ואינם נחשבים לאטרקציה מספקת.

כפיצוי הוא פתח (בארץ) קייטנת שוקו ולחמניה – קייטנה בה הילדים למדו לאפות לחמניות ולהכין שוקו (מאבקה).

מוסר השכל:  אין לי ארץ אחרת (ארץ זבת שוקו ולחמניה)

שבת שלום וחופשה נעימה!

והרשימה המומלצת היא – סקר בוטני בהר דב, חלק 1 – בבלוג של עננת

18 תגובות על ״שוקו ולחמניה (סיפור לשבת)״

  1. אמנם שקית השוקו היא חלק בלתי נפרד מחיינו. חלק ב, שוקי נפטר ובמותו הוא רואה שמיים מלאים שקיות שוקו ומפלי שוקו ומוצא את עצמו
    יושב בין העננים לצד זקן שמנמן עם זקן לבן שמחייך אליו ואומר אני רק סנטה קלאוס. ובגרסה שונה הוא פוגש פייה שנותנת לו שקית שוקו שלעולם לא נגמר ולתמיד קר. או שהוא מטייל באמזונס בחיפוש אחרי מעיין החיים ומוצא בריכת שוקו שהוא צולל בה ולנצח צעיר

    1. המון שנים עברו מאז שתיתי שוקו בשקית…

      הרעיונות שלך מצוינים אבל קצת חסרה בהם הלחמניה 🙂

      תודה וסוף שבוע נעים!

  2. פולי הקקאו הובאו מאמריקה, שם הילידים שתו אותם כמשקה מר. הם האמינו כי המשקה מהווה אפרודיזיאק ומחזק את כוח הגברא. עם חזרתו של כריסטופר קולומבוס לספרד, הוא הביא איתו פולי קקאו למשקה. האירופאים הוסיפו במהרה חלב וסוכר למתכון, וכך השתרש המתכון המקובל כיום של שוקו מתוק.

  3. העלית זכרונות נעימים מאד מהקיטנה 😄 ואתה צודק שלילדים לא ישראלים אין את החיבה היתרה הזאת לשוקו ולחמניה. מהקיטנה היחידה שיצאתי אליה בסוף כיתה ד בחו"ל אני זוכרת לטובה תירס עטוף בנייר אלומיניום נוטף חמאה ומרשמלו מומס על שיפוד ואז נמחץ בין שתי עוגיות פתי בר…..

    1. אני לא ביליתי הרבה בקייטנות. למעשה אני זוכר בבירור רק קייטנה אחת בה השתתפתי כילד ואחת בה הדרכתי 🙂
      שתיהן היו בארץ וכללו שוקו ולחמניה…

      תודה וסוף שבוע נעים ובריא

  4. לא שתיתי שוקו עקב רגישות ללקטוז.
    השוקו בשקיות נילון, מזהם גדול של כדור הארץ.
    נחמד שיש שתייה וכריך בקיטנה.
    סוכר וחלב לפעמים צרות.
    עדיף כריך ומים שהם בריאים יותר.
    סופש נעים

    1. אם כבר, עדיף פירות וירקות ומים… אבל לילדים (אם אין רגישויות) מותר להתפנק קצת… אבל לא שוקו (או "טרופית" לצורך העניין) כל יום לדעתי.

      תודה וסוף שבוע נעים

  5. הייתי פעם אחת בקייטנה, וסבלתי מאוד. לא זוכר אם אחיי היו בקייטנה, אבל אמא שלי, אשה דעתנית ומוכשרת ארגנה לנו עבודות בית, כל שלא היה לנו זמן לקטר או להשתעמם. ביניהן נשלחנו לבריכה פעמיים בשבוע, הלכנו לסרט קיץ פעם בשבוע, והכנו/וכתבתנו בחוברות קיץ [בתקופתי, שנות ה- 60, היו חוברות לקיץ והיתה חובה למלא אותן]. אני בניגוד לאחיי, שלוש פעמים בשבוע בספרייה, מביא לי ולאמי ספרי קריאה, ומשלב מסוים התחלנו לקרוא את אותם ספרים.
    שוקו – לא נעים, אבל איכססססססססססססססס
    לחמניה – לא נעים, אבל איכסססססססססססססססס [ מריחת מרגרינה ופרוסת העמק/טל העמק ] – זה מהזכרון שלי.
    עד היום אני סולד משוקו, יאק.

    1. אני חושב שגם אני הייתי רק פעם אחת בקייטנה – קייטנת אמנות במוזיאון הארץ… אמא שלי לא עבדה אז בחופשות בעיקרון היינו בבית. הלכנו לים הרבה (גרנו בבת ים) והיינו מבלים כמה ימים אצל סבתא.
      לחמניות ושוקו אהבתי אבל בקושי קיבלתי מהם (סבא הייתה מכינה שוקו תוצרת בית)

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  6. הכי אני אוהבת את מוסר ההשכל שאליו אתה מגיע.
    אף פעם לא הייתי בקייטנה, אבל שוקו לא היה חסר לנו שוקו 5/5 (שתבין כמה אני עתיקה) אבי שעבד במחלבות, היה מקבל כמו כל העובדים אספקה אחת לחודש של חמאה בבלוק (בגודל של כמעט בלוק) חלב ושוקו בבקבוקי זכוכית, מעדנים ועוד.. אני כבר לא זוכרת כי חוץ מהשוקו לא נגענו בכלום.
    הכל היה עובר לדודות.
    חבל שהם לא ספקו גם את הלחמניה.

    1. באמת חבל שלא סיפקו לחמניות 🙂
      הזכרת לי שפעם הייתה לי פגישת עבודה בתנובה בענייני מחשבים וכיבדו אותנו בשלל מוצרי חלב מתוצרתם. מזל שלא הייתי טבעוני אז…

      תודה וסוף שבוע נעים

  7. אני לא זוכרת קייטנות. אבל לחמנייה ושוקו? ילדים נהגו לעצור במכולת ולקנות את אלו בדרך אל ביה"ס. ואפילו אל הבסיס, המנהג לא תמיד הפסיק עם הגיוס לצה"ל…
    והמנהג המודרני של ילדי היום? סופגניית-כעך מזוגגת (דונאט)… במו-עיניי ראיתי. שני הנ"ל גם יחד 😉

    המשך נעים וסופ"ש נפלא 🙂

    1. באמת שכחתי לגמרי מהמנהג הזה… אבל הכרתי אותו. יכול בהחלט להיות שגם אני קניתי שוקו ולחמניה פה ושם (לא בדרך לבית הספר, אבל כן בדרך לבסיס)
      דונאטס יותר טעימים מלחמניות אבל פחות בריאים אפילו…

      תודה וסוף שבוע נעים

  8. מוטי זבת שוקו ולחמנייה ???? היום? היום אולי פרצל, בריוש, פוקצה….שייק פירות, מיצי ירקות….ארץ זבת חו"ל וחולון))))

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s