שוקו ולחמניה (סיפור לשבת)

באיחור צנוע – סיפור לחופש הגדול. מומלץ לקריאה עם כוס שוקו קר.

כשסיים שוקי (שם בדוי) את כיתה א' אי שם בשנות השמונים המוקדמות (של המאה שעברה), הוא התוודע לראשונה לשני מושגים חדשים: "חופש גדול" ו"קייטנה". (אמנם יש ילדים שמתוודעים למושגים אלה כבר בגן הילדים, אך שוקי היה מהילדים ששהו בגן ילדים פרטי שעבד 12 חודשים בשנה).

מבחינתו של שוקי שני המושגים היו זהים מכיוון שהוא התחיל את הקייטנה מיד ביום הראשון של החופש הגדול.

בשביל שוקי הקייטנה הייתה הבילוי של חייו. הוא התנסה ברכיבה על פוני (פעם את במהלך הקייטנה), בשכשוך בבריכה (פעם אחת כל שבוע), בצפייה בסרטים (כל יום), במשחקי חברה (גם כל יום), בארוחות עשירות (בד"כ שניצל וצ'יפס) וכמובן לחמניה ושוקו בשעה עשר בבוקר.

למעשה, הלחמניה והשוקו היו הסיבה העיקרית לכך ששוקי אהב את הקייטנה. בבית הספר הוא תמיד קיבל כריכים בריאותיים עמוסי נבטים וגבינות רזות שלא ממש מצאו חן בעיניו. השוקו והלחמניה היו בשבילו גן עדן של ממש.

בסוף כיתה ב' הוא חזר לאותה קייטנה בהתלהבות רבה ולא התאכזב.

אבל בסוף כיתה ג' הוא כבר נשלח לקייטנת אמנות – מכיוון שהמורה לאמנות חלקה לו שבחים על הקשב והריכוז שהפגין בשיעוריה.

בקייטנה הזאת שוקי היה קצת פחות מאושר. לא היו סוסי פוני ורוב הזמן הקייטנים ישבו סביב שולחנות קטנים וציירו, אבל בהפסקת עשר הם קיבלו שוקו ולחמניה – מה שדי פיצה על האווירה הכללית.

כמובן שבסיום כיתה ד' הוא חזר לקייטנה של א'-ב' אבל הוא גילה להפתעתו שהוא כבר גדול מדי וההבטחה לרכיבה על הפוני כבר לא גורמת לו לציפיה מתוחה של שבועות.

הוא לפחות התנחם בסרטים. וכמובן בשוקו ובלחמניה (לבית הספר הוא עדיין קיבל כריכי בריאות, אבל בכל יום שישי עם תוספת חרדל.)

לאור האכזבה, בסיום כיתה ה' הוא נשלח לקייטנה מעניינת במיוחד – קייטנת כדורגל. בקייטנה הוא שיחק הרבה כדורגל, פגש כמה שחקנים מפורסמים למדי וראה הרבה סרטים (חלקם על כדורגל). וכמובן קיבל שוקו ולחמניה.

לאחר שבילה גם בקייטנת כדורסל, קייטנת  טניס וקייטנת כדורעף הודיע שוקי להוריו שהוא כבר לא ילד קטן ומעתה הוא לא הולך יותר לקייטנה אלא מחפש עבודה לקיץ.

לאכזבתו הסתבר לשוקי שלא קל לנער צעיר למצוא עבודה בתקופת החופש. אחרי ניסיונות סרק במקומות שונים וכמעט על סף ייאוש הוא הצליח למצוא עבודה כעוזר מדריך בקייטנה.

השכר היה מגוחך, אבל יותר טוב מכלום. וחוץ מזה העבודה כללה כלכלה מלאה – כלומר שוקי יכול היה לאכול יחד עם הילדים אותם עזר להדריך – וזה כלל אפילו שוקו ולחמניה (ובימים שחלק מהילדים לא הגיעו הוא הרשה לעצמו לאכול שתי לחמניות ולשתות שתי שקיות שוקו!)

אט אט בנה לו שוקי קריירה מהדרכה בקייטנות. הוא התקדם מדרגת "עוזר מדריך" לדרגת "מדריך שוליה" ומשם ל"מדריך זוטר" ול"מדריך" ובחופש הגדול שלאחר י"ב הוא אפילו זכה להיות מדריך בכיר.

לאחר שירות צבאי פורה (כמש"ק חוי"ה) וטיול שחרור קצר הוא פנה לחשוב על הקריירה שלו. לאחר התלבטות קשה – ומכיוון שהשחרור היה כחודשיים לפני החופש הגדול – הוא החליט לעת עתה להדריך בקייטנה כי בזה היה לו ניסיון וחוץ מזה שלוש שנים בצבא גרמו לו להתגעגע עוד יותר ללחמניות (שוקו היה מפעם לפעם).

אבל הקייטנה הפעם הייתה שונה – לא היו בה לא שוקו ולא לחמניה! (אולי זה קשור לזה שהיא נקראה קייטנת "חזרה אל הטבע" שבה החניכים עסקו במחזור ובצפייה בהישרדות)

מאוכזב מרמת הקייטנה החליט שוקי להפוך ליזם קייטנות. הוא התחיל להקים קייטנות ייחודיות שיצא להם שם (טוב כמובן) בכל האזור – קייטנת מחשבים (בה החניכים בעיקר גלשו באינטרנט), קייטנת בישול בסגנונות שונים (בה הילדים צפו בשפים מבשלים), קייטנת כוכבי ערוץ הילדים (בה הילדים צפו בעיקר בערוץ הילדים ופעם בשבוע זכו להכיר אחד הכוכבים), קייטנת הישרדות (אותו רעיון, ערוצים וכוכבים אחרים), קייטנת האח הגדול (זה כבר ברור, לא?)  ועוד.

מעבר לנושאים הפופולאריים שמשכו קהל קייטנים רב הציע שוקי צ'ופר נוסף שגרם לילדים לשוב לקייטנות שלו בכל חופש גדול (ולאחר מכן גם בחופשת סוכות ופסח) – שוקו ולחמניה לא רק בעשר אלא כל שעתיים.

זה יצר קצת בעיה בקייטנת הכושר הגופני שהוא פתח אבל מיתוג הלחמנייה כ"לחמניית אנרגיה" והשוקו כ"משקה חלבוני לבניית השריר" פתר את הבעיה.

אימפריית הקייטנות שלו השתלטה על השוק בקצב מסחרר. שוקי התחיל לחשוב על פתיחת קייטנות בחו"ל כשגילה לתדהמתו שהשוקו והלחמניה לא באמת אהובים על ילדים לא ישראלים ואינם נחשבים לאטרקציה מספקת.

כפיצוי הוא פתח (בארץ) קייטנת שוקו ולחמניה – קייטנה בה הילדים למדו לאפות לחמניות ולהכין שוקו (מאבקה).

מוסר השכל:  אין לי ארץ אחרת (ארץ זבת שוקו ולחמניה)

שבת שלום וחופשה נעימה!

והרשימה המומלצת היא – סקר בוטני בהר דב, חלק 1 – בבלוג של עננת