איש הזאב – סיפור לשבת

זאב (שם בדוי)  חשד תמיד שהוא למעשה איש זאב. אמנם לא היו לו כל הוכחות מוצקות לכך, אבל בכל פעם שבשמיים זרח ירח מלא הוא חש עקצוצים בכל גופו וסנטרו התכסה בזיפים שחורים.

לעיתים הוא גם חש נטייה עזה לילל אל מול הירח ולאכול בשר.

זאב התייחס לקללה שאולי הוטלה עליו ברגשות מעורבים. מצד אחד הוא חשש מהיום (כלומר הלילה) בו יהפוך לזאב באופן מלא – מהיכרותו עם הרשויות בעיר בה הוא גר היה לו יסוד סביר להניח שהוא יסיים את הלילה במכלאת הכלבים העירונית.

מצד שני הרעיון להפוך לזאב קרץ לו. הוא חלם על הכוח הפיזי הרב שיעמוד לרשותו ועל האימה שיטיל על שכניו ועמיתיו לעבודה.

בחיי היום-יום היה זאב אדם חלש למדי. הוא לא היה בטוח אם הוא היה חלש בגלל שלא היה לו מנוי לחדר כושר והוא בילה את כל ימיו מול המחשב או שלא היה לו מנוי לחדר כושר והוא בילה את כל ימיו מול המחשב בגלל שהיה חלש, אבל הוא ידע בוודאות שכוחו הפיזי חלש יותר מהממוצע באחוזים רבים.

בלבו הוא גם הודה בכך שהוא חלש אופי. הוא תמיד השתדל לרצות את כל הסובבים אותו – בני משפחתו, עמיתיו לעבודה, שכניו ואפילו סוכני הביטוח ואנשי המכירות השונים שהתקשרו אליו עשרות פעמים בשבוע.
כתוצאה מכך הוא היה חבר תמידי בועד הבית, עשה תמיד קניות בשביל הוריו ורכש עשרות פוליסות בריאות וחיים.

הוא קיווה שכחלק מהפיכתו לזאב אמיתי הוא יוכל להתגבר לא רק על חולשתו הפיזית אלא גם על החולשה הנפשית.

פעם אחת הוא חלם שהפך לזאב ויצא למסע נקמה נגד סוכני הביטוח. הוא התעורר כשזיעה קרה מכסה את גופו, אבל לרווחתו וקצת לאכזבתו מעבר לזיעה לא הייתה פרווה.

לזאב הייתה עוד סיבה חשובה אחת להשתוקק להפוך לזאב – הוא היה חסיד נלהב של הסרט "זאב צעיר". מכיוון שכנער הוא לא היה בדיוק פופולארי בבית הספר הוא מאוד הזדהה עם דמותו של מייקל ג'יי פוקס (הוא תהה למה לא קראו לו וולף). אמנם הוא כבר עבר את גיל בית הספר אבל הוא הניח שפופולאריות (גם אצל בנות המין הנשי) לא תזיק לו גם בגילו המבוגר יחסית.

אבל בניגוד לכל הציפיות השינוי הגדול בושש להגיע. בשלב מסוים (בסביבות ט"ו בשבט) זאב נאלץ להודות בצער שהזיפים שגדלו על לחייו בלילות ירח מלא לא היו שונים משמעותית מהזיפים בכל לילה אחר וגם התשוקה לבשר התמצתה בעיקר ברצון לאכול שניצל תירס אחת לכמה ימים.

בצר לו הוא החליט לגדל זקן בתקווה שהוא ייראה קצת יותר כמו זאב.

לשמחתו נראה שזה עבד – בוקר אחד כשהוא נכנס למשרד אחת המזכירות קראה בבעתה: "הנה זאב!"

הוא חייך בשמחה אבל מהר מאוד נזכר ששמו הבדוי הוא זאב ולכן יש סבירות מסוימת שאנשים באמת יקראו לו "זאב" גם אם הוא אנושי.

בכל זאת דבר אחד לא היה ברור – מדוע נשמעת נימת פחד, אימה ויראה בקולה של המזכירה.
הוא החליט לנקוט בגישה ישירה ושאל אותה: "מה קרה?"

המזכירה גמגמה משהו ואז אמרה לו שהבוס מחפש אותו.

הבוס? זאב עבד באותו מקום כבר קרוב לשלוש שנים ומעולם לא נפגש עם הבוס פנים אל פנים.

הוא מאוד התרגש וגם קצת חשש: האם הבוס רוצה לפטר אותו? לנזוף בו על פשלה שלו? לקצץ בשכרו?

הוא ניגש אל משרד הבוס, דפק בנימוס על הדלת ולאחר ששמע את הקריאה "יבוא" נכנס פנימה.

הבוס הסתכל עליו במבט תוהה ושאל: "מה העניין? מי אתה?"
"אני זאב" – ענה זאב בכנות.

הבוס צעק בבהלה: "זאב! זאב!" וקפץ דרך החלון החוצה.

מוסר השכל:   אם אתה מתכנן להעסיק זאב, כדאי למקם את המשרד בקומת הקרקע

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – טיול במדבר יהודה, עין גדי ומצדה – בבלוג ויצאתי לעולם

15 תגובות על ״איש הזאב – סיפור לשבת״

  1. האם זאב מטפורה לעצמך? עדיף כריש בעסקים חחחחח ככה גם לא צריך קומות 🙂
    והמון תודות על ההמלצה 🙂
    שבת שלום ומבורך
    יעל

    1. יש פה כמה מטפורות לעצמי, אבל בהחלט לא כל הסיפור. לדוגמא, הרצון לאכול בשר הוא לא חלק ממני.

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  2. בהחלט עדיף בקומת קרקע.
    אתה בטח לא מכיר (הילדים שלך גדולים ואין לך עדיין נכדים) אבל יש ספר מקסים בשם "חוט"ם – כלב כמעט מושלם" שיש בו דמות אחת שהיא כלב פאג שטוען שהוא זאב. מקסים. הזכיר לי את הזאב שלך.

  3. אולי בגלל שזאב היה עסוק בגידול זיפים בלילות ירח מלא, אולי בגלל התשוקה לשניצל תירס – אבל הוא לא ביצע הגהה ראויה.
    "אמנם לו היו לו כל הוכחות מוצקות לכך" – "לא" ולא "לו".
    "כדי למקם את המשרד בקומת הקרקע" – "כדאי" ולא "כדי".
    חשבתי שאולי תרצה לתקן – וגם למחוק את ההערה שלי.

      1. לגבי השאלה "למה למחוק את ההערה?":
        1. באתי לומר, שלא אעלב אם תחליט למחוק.
        2. למה למחוק? בשנים האחרונות אני מקבל חיזוקים נוספים לכך, שאנשים רוצים לשמוע רק דברים נחמדים.
        אנשים לא רוצים לשמוע את האמת – אם היא איננה מחמיאה להם, או נוטעת בהם ספקות, או פוגעת בתדמיתם (אפילו בעיניי עצמם).
        3. בזמנים עברו נהנו להשתלח בי גם בבלוגיה, על התעקשותי לומר את האמת (האמת שלי, כמובן. לא אמת מוחלטת). באותו האופן, הצבעה על שגיאות כתיב/הקלדה נתפסה לעיתים כהלבנת פני הכותב ברבים.
        4. סוף שבוע נעים גם לך.

  4. איזה יופי. אהבתי מאוד את המעבר מחלום למציאות, ממש.
    זה סוריאליזם במיטבו. החיוך המלווה את המספר לאורך הסיפור שווה כל דקת קריאה.
    ונכון, אם חפץ אדם להפוך מחשבה לממש, שיקנה משרד רק בקומת קרקע. ההמלצה הזו סוגרת היטב את הנרטיב, האירוניה, והסוריאליזם שבסיפור.
    שאפו.

  5. משעשע! ואהבתי את הטוויסט של מוסר ההשכל. אכן רצוי המשך (הגעתי לפה, בעוונותי, מהעתיד, כלומר – מהפוסט של השבוע הבא)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s