חלוקת התפקידים בבית – או מי עוזר למי?

במדור השרביט החם מוצע הפעם לכתוב על נושא התפקידים במשפחה.

הניסוח של הכותרת גרם לי לחשוב (מסתבר שבטעות) שההשראה לנושא באה מהרשומה שלי בנושא הבקשות  שם כתבתי –

 אני כמעט לא מבקש מבני המשפחה שיעזרו לי בעבודות הבית (ולמה בכלל ש"יעזרו לי"? למה שלא סתם "ישתתפו"?)

אז אני אכן כמעט לא מבקש עזרה גם בבית. אבל כמה אני באמת עושה?  האם יותר מדי?

תמיד האמנתי בשוויון בין בני הזוג. כשהייתי ילד אמי הייתה "עקרת בית" ואבי עבד ופרנס את המשפחה. בכל זאת ראיתי אותו משתתף בעבודות הבית בזמן המועט יחסית בו הוא היה בבית. כשגדלתי באמת לא הבנתי למה הרבה פעמים מצפים מנשים שעובדות במשרה מלאה גם לטפל בבית ובילדים אבל מגברים מצפים רק "לעזור" לנשים.
אני חושד שפרט להנקה גברים מסוגלים לבצע את כל המטלות הקשורות לבית ולילדים לא פחות טוב מנשים.

נתקלתי בגברים שלא מסוגלים לבצע מטלות פשוטות כמו כביסה או הפעלת מדיח – אני מניח שכמו בצבא זה לא שהם לא מסוגלים אלא פשוט לא רוצים…

וכעת נזכרתי שבעבודתי הראשונה לפני כ-25 שנים ילד של אחת העובדות שהיה במשרד לרגל חופשה כלשהי שאל אותי בפליאה אם אני גם תולה כביסה (ולא רק מפעיל את  מכונת הכביסה) וכאמרתי שכן הוא היה ממש המום. אני תוהה מה קרה כשהילד גדל (מבחינת היחס שלו לכביסה).

אז מה אני עושה בבית?

מוריד את הזבל (כמובן. זאת מטלה גברית מובהקת).

עושה את רוב הכביסה. בשנים האחרונות הילדים שלי (שניהם כבר עברו את גיל 20 אבל עדיין גרים בבית) הרבה פעמים תולים ו/או מורידים את הכביסה, אבל עדיין אני חושב שאני עושה את זה יותר.

שוטף רצפה בבית – באופן קבוע. לעיתים מזדמנות גם אחרים עושים זאת.

עושה את רוב הקניות השבועיות המרוכזות – לעיתים אשתי עושה זאת.

שוטף חלק גדול מהכלים הדורשים שטיפה ביד – גם אחרים בבית עושים זאת.

מנקה שירותים – נראה לי שזאת מטלה בלעדית שלי.

מנקה את ארגזי החול של החתולים – גם זאת מטלה בלעדית שלי (אלא אם במקרה אני לא בבית יותר מיום – יומיים).

משקה חלק קטן מהעציצים (יש חלוקה בהשקיה ביני לבין אשתי – הרוב באחריותה)

זהו בערך… לא כל כך הרבה כמו שפעמים רבות נראה לי, אבל בהחלט לא מעט.

אגב, אם נחזור לעניין הבקשות – כשאני מבקש "עזרה" במטלות הבית תמיד אקבל אותה. (אבל קשה לי לבקש…)

והרשומה המומלצת היא – על סדר היום: תקופת מעבר – בבלוג עמדת תצפית