סיפור חכמים לשבת שאחרי יום שלישי

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובים בבני ברק ביום שלישי ומיצו את ארוחת הצהרים (פרט לרבי יוסף בעל הנס שעדיין מצץ את ארוחתו).

גיהק רבי עקיבא ואמר: "הייתה זו ארוחה טובה. מובטחני כי רק בגן עדן ניתן לאכול ארוחות טובות מזו"

החרה אחריו רבי אלעזר ואמר: "אכן הייתה זו ארוחת מלכים! טעם הגפילטע היה ממש כטעמו של הלוויתן!"

התנער רבי אליעזר מנמנום קל שתקפו וקרא: "שמעת מה אמר כעת המספר? שמעת כיצד הוא כינה אותך? הכיצד יכול אתה להבליג???"

שאר הרבנים הביטו על רבי אליעזר במבטים נבוכים ודרשו הסבר לאמירה.  רבי אליעזר הנמיך את קולו לכדי לחישה, הסתכל סביבו ולחש: "לא שמעתם? הוא קרה לרבי אלעזר 'חרה'! הוא בפירוש אמר – 'החרה רבי אלעזר'!"

צחקו הרבנים צחוק גדול והמספר לקח את רבי אליעזר אל מאחורי הדף והסביר לו את משמעות הביטוי "החרה אחריו"

בזמן היעדרם של רבי אליעזר והמספר החלו הרבנים לדון בחידושי תורה מפולפלים ואף מצאו את סוד חיי הנצח והדרך הבטוחה אל האושר – אך בשל היעדרו של המספר לא יכלו לחלוק זאת עם הקוראים.

כשחזרו רבי אליעזר והמספר לדף פתח רבי ששון ואמר: "רבותיי! מחשבה ארוכה הקדשתי לשאלה מדוע ארוחת הצהרים הייתה טעימה כל כך, והנה עלתה התשובה במוחי. הארוחה הייתה טובה טובה כי היום יום שלישי בו נאמר פעמיים כי טוב!"

שיבחו כל הרבנים את שנינותו וחדות מוחו של רבי ששון והתכוונו להזמין קפה ובקלאוות כשלפתע העלה רבי יוסף בעל הנס שאלה קשה (או קושיה שאלתית): "הסיפור הוא סיפור לשבת ומשום מה אנו עוסקים ביום שלישי. חזקה עלינו מפי אבותינו כי יום השבת הוא היום המשובח שבכל הימים. מדוע אם כן נאמר פעמיים כי טוב דווקא ביום שלישי ולא ביום שבת?"

ענה לו רבי שמעון בעלה של רינה: " מכובדי רבי יוסף, אין שאלה זו הולמת את אורך זקנך! הרי ידוע כי ביום השבת 'שבת אלוקים מכל מלאכתו'. ומה הייתה מלאכתו של אלוקינו שליט"א? האם בריאת העולם נחשבת מלאכה? אולי לנו, אך בודאי לא לאדושם! מסתבר כי מלאכתו של האל הגדול והנורא הייתה לומר 'כי טוב' ולכן לא היה יכול לומר 'כי טוב' אפילו פעם אחת בשבת – שבה אסורה כל מלאכה מכיוון שבה כבוד מלכותו שבת מכל מלאכה אשר ברא אלוקים לעשות!"

נראה היה כי רבי שמעון ימשיך בטיעוניו עד קץ הדורות (או לפחות עד ארוחת הערב) אך למרבה המזל חישב המספר כי הוא נתן בפי רבי שמעון כבר 73 מילים – כמעט פי שש מהמילים שנתן בפיו של בכיר הרבנים (הראשון בין השווים) רבי עקיבא ולכן נסתתם פיו של רבי שמעון ע"י גרשיים מודגשים היטב.

עיכלו שאר הרבנים את דבריו של רבי שמעון ורבי יהושע שאל בקול רם את השאלה שהציקה לכולם: "אם כך הדבר, האם אתה רומז כי אלוקינו (אלוקינו, אלוקינו, אלוקינו) שבשמיים ובארץ אמר שבע פעמים 'כי טוב' בכל ימי הבריאה אך שניים מהם ביום שלישי ואף לא פעם אחת ביום שבת קודש?"

ענה לו רבי בוריס: "האם לא שיננת את ספר בראשית כדבעי בחדר? זכורתני היטב כי האל הגדול הגיבור והנורא פוקד עוון אבות על בנים (ו/או להיפך) אמר 'כי טוב' רק שש פעמים. ביום שני לא נאמר 'כי טוב' – והוא נדחה ליום שלישי"

נזכרו כל הרבנים בגרסת ינקותם ונוכחו כי דבריו של רבי בוריס נכונים הם.

שתיקה נפלה סביב השולחן וכל הרבנים חשבו על דבר אחד: אם אלוהים לא אהב את יום שני דווקא, כנראה שיש משהו בנוהג הנוצרי (טפו טפו טפו) של לשנוא את ימי שני.

לבסוף קטע את השתיקה רבי עקיבא (שעדיין לא אמר מספיק מילים בסיפור זה) וקרא: "יהודים! אל לנו להיות עצובים היום – כי זהו יום שלישי בו נאמר פעמיים כי טוב!’

הזמינו הרבנים את הקפה והבקלאוות וישבו להמתין לארוחת הערב.

מוסר השכל:  Tell me why I don’t like Mondays

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – רק הירח זורח – לילות סה"ר – בבלוג של Jud