הסיפור (לשבת) על האיש שפשפש בציציות

יעקב יצחק (שם בדוי) היה הילד הרביעי במשפחה של עשר נפשות (כולל ההורים) שהתגוררה בבני ברק.

כבר כשהיה תינוק רך היונק משדי אימו, שמו לב הוריו כי הוא חש משיכה עזה לציציות (והרי בכל בית יהודי – ובייחוד חרדי לא חסרות ציציות שיעסיקו תינוק רך).

כשיעקב יצחק גדל קמעא המשיכה שלו לציציות הפכה לאובססיה של ממש. הוא היה עסוק בלהשוות את הציציות שראה אלו לאלו ולתהות לגבי גודלן, צורתן, התחושה שמקבלים כשממששים אותן…

 כמובן שאת רוב הציציות שהוא ראה הוא לא יכול היה למשש באמת. זה ממש לא מקובל בחברה תרבותית – ובודאי חרדית. יעקב יצחק נאלץ להסתפק בדמיונות לגבי התחושה שבמישוש הציציות עפ"י מראן – ובעצם הוא גם בד"כ לא ראה הרבה מהן מכיוון שרוב הציצית היה תמיד מוסתר תחת שכבות מלבושים רבות ורק קצותיה הציצו החוצה.

בשלב מסוים (בסביבות גיל הבר מצווה) גילה יעקב יצחק כי קיימת בעולם עיתונות ענפה העוסקת בציציות. הוא קנה מגזינים שעל שעריהם כיכבו ציציות ושמר אותם מתחת לכרית כדי שהוריו לא יבחינו בהם.

אבל הוריו כמובן הבחינו. התעסקות כזאת בציציות לא יכלה לעבור מתחת לאפם אפילו כשהיו עסוקים בגידול שמונה ילדים. מצד אחד העיסוק בציציות נראה להורים טבעי והגיוני לנער בגילו של יעקב יצחק, מצד שני הם הרגישו שיש בזה משהו לא בסדר. אך מכיוון שלא ידעו איך לגשת לעניין (וגם הרב לא ממש ידע מה לומר) הם החליטו להתעלם מכל העניין מתוך תקווה שעם השנים תדעך התעניינותו של בנם בציציות.

השנים אכן חלפו. יעקב יצחק גדל והגיע לפרקו. ככל בחור בחברה בה הוא חי הגיע זמנו למצוא שידוך הולם.

הוריו של יעקב יצחק הזמינו את השדכן וקיבלו מבחר הצעות לא רעות לשידוך עם בחורות טובות ממשפחה טובה עם ייחוס הולם.

כאן המקום לציין כי משפחתו של יעקב יצחק הייתה משפחה מודרנית בה לא היה נהוג כי החתן  והכלה ייפגשו לראשונה רק ביום החתונה. להיפך – במשפחה היה נהוג כי החתן המיועד פוגש את הכלה המיועדת בלובי של מלון ועל כוס קפה (כשר בהשגחת הבד"צ) הם תוהים זה על קנקנו של זה לפני שיסכימו לבוא בברית הנישואים.

וכאן החלה הבעיה. יעקב יצחק פגש בתולה חסודה לאחר בתולה חסודה אך השידוך לא התממש. הסתבר כי נטייתו של יעקב יצחק לפשפש בציציות עמדה בעוכריו. אמנם חלק מהנערות מצאו חן בעיניו של יעקב יצחק עד מאוד והוא הביע את הסכמתו להשתדך עמן, אך כל הנערות ללא יוצא מן הכלל הסתייגו מיעקב יצחק – בלי לתת סיבות ברורות הן דיווחו להוריהן כי עם בחור שכזה הן לא מוכנות להתחתן.

והשנים המשיכו לחלוף… ההורים של יעקב יצחק לא אמרו נואש והמשיכו לחפש לו שידוך הולם אך כמות ההצעות מהשדכנים הלכה והתדלדלה. שבעת אחיו ואחיותיו של יעקב יצחק כבר היו נשואים, הוא הפך לדוד ליותר ויותר אחיינים ואחייניות, אך לו לא נמצא שידוך.

כך הפך יעקב יצחק לרווק זקן. העובדה הזאת לא הפריעה לו כלל, כי הוא היה מאושר מספיק להמשיך לעסוק בעולם הציציות שלו ולא חש צורך עז לחברה בעיסוק זה, אבל הוריו הוטרדו מאוד מהעובדה כי בנם אינו חי חיים נורמאליים והחלו ללחוץ עליו להפסיק לפשפש בציציות – או לפחות למתן במשהו את עיסוקו זה – כדי שיוכלו סוף סוף להגיע אל המנוחה ואל הנחלה ולזכות לנכדים גם ממנו.

מכיוון שיעקב יצחק היה כבר בסטאטוס של רווק זקן, ההצעות המועטות לשידוך שעוד הגיעו אליו היו בעיקר מגרושות וחוזרות בתשובה. נפשו של יעקב יצחק כבר קצה בכל העניין אבל כדי לכבד את הוריו הוא המשיך להיפגש עם המועמדות הפוטנציאליות לשידוך וניסה – ללא הצלחה – למתן את הפשפוש בציציות. איכשהו בכל שיחה עם בחורה פוטנציאלית (כבר לא נערה ובד"כ גם לא בתולה) עלה שוב עניין הציציות למרות שיעקב יצחק ניסה לגלות איפוק.

המצב כבר היה קשה. יעקב יצחק כבר עמד על סף יום הולדתו השלושים ועדיין לא נמצא לו שידוך הולם.

והנה יום אחד קרה הנס המתבקש. בפגישה שנראתה לו שגרתית עם שרה לאה (שם בדוי) , חוזרת בתשובה בעלת עבר מפוקפק משהו, שוב עלה עניין הציציות. להפתעתו (ולאושרו) של יעקב יצחק אורו עיניה של שרה לאה והיא סיפרה ליעקב יצחק (כשפניה מאדימות קלות) כי לפני שחזרה בתשובה מלאה גם לה הייתה חיבה גדולה לציציות ולעיתים הייתה לובשת ציצית מתחת לבגדיה ונהנית מהתחושה של מגעה.

התנאים סוכמו חיש מהר. יעקב יצחק ושרה לאה נישאו בטקס צנוע וחיש קל הביאו לעולם מבחר נאה של צאצאים שרובם (כלומר הבנים שבהם) זכו ללבוש ציצית יום יום.

מוסר השכל: הציצית היא בעיניו של המסתכל (או במילים אחרות: תתביישו לכם! על מה חשבתם???)

שבת שלום!

יום נישואים שמח לעננת (וגם לי)!


והרשומה המומלצת היא – זה רק אני והקיאק שלי – בבלוג של Jud

20 תגובות על ״הסיפור (לשבת) על האיש שפשפש בציציות״

    1. דווקא כן… בספר דברים מוזכרת הציצית כמצווה.
      אבל אני לא חושב שהיא בונה את האדן ותכונותיו.

      תודה וסוף שבוע נעים גם לך 🙂

  1. מה חשבת שחשבנו?
    אז תתבייש בעצמך 😉
    לרגע התבלבלתי כשכתבת "רווק זקן" באותו משפט יחד עם "הוריו" אבל אז הבהרת שהוא רק בן שלושים 🤣
    בכל מקרה מוסר ההשכל, בעיני, הוא גן שלכל סיר יש מכסה
    שבת שלום

    1. אצל החרדים ואצל החילוניים יש משמעות אחרת ל"רווק זקן"…

      ניסיתי לגרום למחשבות הקוראים לנדוד למחוזות אחרים.

      אכן גם מוסר ההשכל שלך מצוין.

      תודה וסוף שבוע נעים ובריא 🙂

  2. סיפורך הזכיר לי שדבר ראשון שהבת שלי עשתה בחדר לידה, כשהחזקתי בה לראשונה, היה לשלוח את ידה לכיס החולצה בה היה הארנק שלי 🙂
    מזל טוב לך ולעננת

  3. תסלח לי על הערת עברית, זה פשוט מציק לי נורא: "כבר כשהיה תינוק.." הויתור על הכ"ף זו הישראלית שמחמיצה את ענין הזמן כך.
    לגבי הפשפוש או החיפוש בציציות, יכל בהחלט להיות הבחור מבקר המדינה, כי זו משמעות הפתגם פחות או יותר. אבל כיוון שחטטן אני, ראה מה מצאתי: -https://did.li/mefashpesh – אתר חדרי חדרים
    השאלה: ציציות בחוץ
    מעניין אותי מזה הטרנד החדש, בזמן האחרון יותר ויותר בחורים התחילו ללכת עם ציצית ופתילים ממש ארוכות בחוץ
    מזה יותר מהודר ? יותר יפה ? או שזה מראה על גאווה ?
    מה דעתכם ?
    בחורציק
    אחת מהתשובות: נראה לי שעיסוק בנושא מוגזם.
    הסוגיה הנ"ל די פשוטה, מקור השאלה היא האם יש ללכת עם ציציות בפנים או בחוץ
    התשובה הידועה היא "והיה לכם לציצית *וראיתם* אותו…" מכאן למדים שיש חובה לראות אותם
    ויש שפסקו לגבי טלית קטן שמספיק ראיה בלבישה הראשונית וניתן להשאירם בפנים
    ויש שפסקו שיש להדר ולהשאירם בחוץ כדי שיראו כל זמן שהם עליך.
    לגבי מי שנוהג להשאירם בפנים עליו לוודא שאורכם הוא לפחות המינימום הנדרש
    שהוא כשלושה טפחים.
    וכאן אנו מגיעים לשאלת פותח השרשור, אין עניין של גאווה אלא לפי איזו מסורת הוא הולך
    בחוץ או בפנים?
    ולגבי האורך למי שהולך איתם בחוץ עליו להקפיד יותר באורכם (= מינימום) שלא יראה כמזלזל
    אכן יש חשש לגאווה מיותרת ולזלזול באם מגזים באורכם.
    מועצתהשבט

    1. כמה מוזר… הייתי בטוח שכתבתי "כשהיה"… אני אפילו זוכר את המילה הזאת. מיד אתקן – תודה.
      תודה על ההעמקה בנושא הציציות בחוץ 🙂

      סוף שבוע נעים!

  4. שרובם (כלומר הבנים שבהם) זכו ללבוש ציצית יום יום.

    אם שרה לאה נהגה ללבוש ציציות מדוע ימנע הדבר מבנותיה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s