יחסינו עם הכסף (לאן?)

במדור השרביט החם מוצע הפעם לכתוב על היחסים שלנו עם כסף. מה אנחנו יודעים על הכסף שנכנס ויוצא אצלנו, מה היה היחס לכסף בבית ההורים ועוד.

כשקראתי את ההצעה חשבתי מיד על היחס לכסף בבית ההורים בילדותי. למיטב ידיעתי לא ממש היה לנו כסף.  אני זוכר מילדותי המוקדמת שההורים הרבה פעמים הזכירו שאנחנו "בחובות" ומצבנו ישתפר כשאותם "חובות" ייגמרו. כשגדלתי יותר למדתי שאותם חובות היו הלוואה גדולה שההורים לקחו כדי לקנות את הדירה אליה עברנו כשהייתי בן 3.
בשלב כלשהו כנראה "החובות" נגמרו אבל אני לא הרגשתי בשיפור ברמת החיים – אני לא יודע עד היום אם כי באמת לא היה מספיק כסף או כי התרגלנו לחיות בצמצום או בחסכנות.

היינו 5 ילדים (אנחנו עדיין 5 אחים ואחיות אבל כבר לא ילדים). אמא לא עבדה – או ליתר דיוק לא קיבלה משכורת – כי לגדל 5 ילדים זה בהחלט הרבה עבודה. אני לא בטוח מה הייתה המשכורת של אבי בתור מנהל חשבונות. אני מניח שיותר מהשכר הממוצע, אבל לא הרבה יותר.

במה התבטא הצמצום?  בילדותי היה נדיר מאוד שקנו לי בגדים חדשים. רוב הבגדים שלי עד גיל מאוחר (כשגדלתי מספיק פיזית) היו בגדים משומשים מאחי הגדול. גם כשקנו לי בגדים חדשים הם היו מחנויות זולות במיוחד (זוכר שבעיקר משוק הכרמל). לא הייתה לנו מכונית מעולם. לא נסענו לחו"ל מעולם,  לא יצאנו למסעדה מעולם. פעם אחת יצאנו לחופשה משפחתית של יותר מיום אחד בארץ – ישנו לילה או שניים ב"בונגלוס" (מעין ביתנים בחוץ)באכסניית נוער בירושלים.

בתחום האוכל קנינו את הדברים הבסיסיים – לדוגמא אף פעם לא היו לנו בבית חמאה, ממרח שוקולד, גבינת שמנת או דגני בוקר. גם בשר אכלנו מעט מאוד (מה שבהחלט עזר לי להפוך לצמחוני).

התחושה שלי בתור ילד הייתה תמיד שאין לנו כסף לבזבז וחייבים לחסוך.

בינתיים גדלתי והתחלתי להרוויח כסף בעצמי. אני זוכר שכשנכנסתי לקבע ולראשונה הרווחתי סכום סביר (בוודאי לא רחוק כל כך משכר מינימום) הרגשתי כמעט עשיר.

אבל במהלך השנים שאחר השחרור שלי התחלתי להרוויח שכר בהחלט גבוה מהממוצע ולשמחתי כבר הרבה שנים לא הרגשתי שאין לי כסף.

רמת החיים שלי היום גבוהה בהרבה ממה שהייתה להורים שלי כשהייתי ילד. אז גרנו שבע נפשות בדירת 3 חדרים, היום 4 נפשות ב-5 חדרים. כמובן שיש לנו מכונית (כלומר שתיים), אנחנו יוצאים לאכול במסעדות מפעם לפעם (מאז הקורונה יותר מזמינים מאשר יוצאים) וטסנו לחופשות בחו"ל עם כל המשפחה ובזוג (לפני הקורונה…)

אבל אני עדיין שומר על הכסף שלא ייעלם לי… פעם בשבוע באופן קבוע אני בודק את חשבון הבנק שלנו. באתר הבנק יש גם תצוגה יפה של הוצאות לפי תחומים (אוכל, בריאות, חופשות, הלבשה, מיסים וכו') ואני עובר על זה כל שבוע ובודק מה קורה.
אני מאוד משתדל שההוצאות לא יעברו את ההכנסות ברמה החודשית ובוודאי שלא בטווח ארוך.  כלל חשוב מאוד מבחינתי הוא לא להיות במשיכת יתר. אני רוצה לחיות מהכסף שיש לי ולא מהכסף שאין לי. (לכן אני גם מסרב באופן אוטומטי לכל הצעות ההלוואה הרבות שנוחתות עליי מכל עבר – מהבנק, מחברות האשראי, מהסופרמרקט וכמובן מעשרות חברות עלומות שם).

ברור שזה קל יותר לשמור על התקציב כשמרוויחים טוב, אבל זה גם קל (ואולי קל יותר) לבזבז כסף. אני זוכר שלפני כמה שנים קראתי בפורום של עובדי הייטק על מישהו שמתלונן שהוא מרוויח טוב (לא זוכר את הסכום, אבל  בהחלט גבוה מאד) ונמצא במשיכת יתר כל חודש. הוא נתן כמה דוגמאות להוצאות שלו ודבר אחד שאני זוכר בבירור הוא שבימי העבודה בכל בוקר הוא הוציא כ-50 ₪ על ארוחת בוקר. זה בערך 1000 ₪ לחודש רק על ארוחות בוקר ליחיד!  אני מוציא פחות על כל הארוחות שלי בימי עבודה (לא כולל אירועים מיוחדים).
מבחינת אותו בחור הסכום של 50 ₪ לארוחת בוקר נשמע סביר ביותר והוא לא ראה איך אפשר לצמצם אותו.  מבחינתי זאת הוצאה מיותרת לחלוטין שאולי אוציא פעם בכמה חודשים לחגוג משהו אבל אין סיכוי שאוציא אותה כל יום.

בקיצור ולסיכום  – לשמחתי יש לי כסף ואני משתדל לשמור על המצב  J  מקווה שזה יישאר כך.

והרשומה המומלצת היא  – 6 דברים שאפשר לעשות בביקור מולדת ו-3 שלא – בבלוג שנה אחת בניס