סיפור חכמות לשבת הראשונה של שנת תשפ"ב

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מסובות בדירת חברים בבני ברק והעלו זכרונות מסעודת ראש השנה שנערכה רק לפני שלושה ימים.

אמרה הרבנית רחל: "בארוחת החג שנערכה בביתי הכינותי שלושה סוגי דגים: גפילטע פיש, נסיכת הנילוס ומוסר. וכל זאת למה? כי רציתי שהשנה הבאה עלינו לטובה תבוא עלינו פי שלוש לטובה מהשנה שעברה."

אמרה הרבנית שרה: "ואילו בארוחת החג שלנו הוגשו שישה סוגי דגים: גפילטע פיש, נסיכת הנילוס, מוסר, טונה, סרדינים וסלמון – וזאת מכיוון שרציתי שהשנה תהיה טובה לכל הפחות פי שש מהשנה שעברה".

הסתכלה עליהן הרבנית רבקה בזלזול והפטירה: "ואצלנו הוגשו תשעה סוגי דגים: גפילטע פיש, נסיכת הנילוס, מוסר, טונה, סרדינים, סלמון, הרינג, אמנון ודג משה רבינו וזאת כנגד תשעה ירחי לידה!"

שאלה להן הרבנית חסיה: "מהיכן מצינו כי מצווה לאכול דגים בראש השנה? אינני זוכרת מצווה כזו בצאינה וראינה!"

קפצו כל הרבניות וקראו פה אחד: "שנהיה לראש ולא לזנב!"

והרבנית כרוביה הוסיפה: "כל דרדק זב חוטם יודע כי נהוג לאכול ראש של דג בראש השנה!"

ענתה לה הרבנית חסיה בנחת: "מנהג לאכול ראש של דג – ניחא. אבל ודאי לא מצווה. ואם כבר -למה של דג?  הרי כמעט לכל היצורים שברא אלוהים יש ראש. ובנוסף – כשהגשתם דגים לשולחן לא הגשתם את הראש בלבד, אלא את הדג כולו – כולל הזנב! כיצד זה מקיים את המנהג 'שנהיה לראש ולא לזנב'?"

שתקו כל הרבניות במבוכה ולא ידעו להיכן להסתכל. בדקו הן את הלק על ציפורני רגליהן (אצל רובן הוא היה אדום אך אצל הרבנית רבקה הוא היה דווקא ורוד) ולאחר שמיצו זאת תקעו מבטיהן בתקרה וחיפשו סימני רטיבות.

לאחר דקות מספר החליטה הרבנית מושית להפר את הדממה ואמרה: "אולי הסיבה לאכילת דגים בראש השנה היא שונה? כידוע נוהגים לומר כי מה שנעשה (ונאכל) בראש השנה ישפיע על מעשינו בשנה כולה. אולי אנו אוכלים דגים פשוט בגלל שהם טעימים, בריאים, פרווה, קלים להכנה, עשירים באומגה שלוש, שתקנים וחלקלקים – ולכן אנו רוצים לאכול אותם כל השנה?"

"ישמרני השם!" – קראה הרבנית רינה – "דגים כל השנה? אני לא מסוגלת כבר לסבול את ריח הדגים אחרי יום חג אחד!  וכל העצמות הקטנות האלה… והריח! ובכלל הם לא בריאים! ידעתם כמה זיהום יש בים? ואומגה שלוש בכלל עדיף להשיג מפשתן! מספיק עם הדגים האלה! כבר נמאס! והריח!"

לרגע אחד נדמה היה שהרבניות ינדו את הרבנית רינה, אך תוך דקות ספורות נשברו הן בזו אחר זו והודו כי הן בעצם לא אוהבות דגים. חלקן אפילו היו הופכות לצמחוניות (או אפילו טבעוניות ר"ל) בשמחה, לולא מעמדן המחייב.
אך הרבנית רחל התעשתה ראשונה וקראה: "רבניותי!  אל לנו לשכוח את מסורת אבותינו ואמהותינו, סבינו וסבותינו! האם חושבות אתן כי הן אהבו לאכול דגים בראש השנה? האם נדמה לכן כי הן נהנו לבשל ולאכול דגים? לא ולא! אך להן הייתה חשובה המסורת. הן היו מוכנות להקריב הכל על מזבח החג! אנו לא ניכנע לגחמות ליבנו ונמשיך לבשל דגים לראש השנה!" 

התביישו להן הרבניות על מחשבות הכפירה וחזרו בהן מן הכוונה לנטוש את הדגים, אך בכל זאת לא היו שלמות עם עצמן. לבסוף אמרה הרבנית מושית: "אין ספק כי חייבות אנו להגיש דגים בראש השנה, אך איננו מחויבות לדגים מסוימים דווקא. הרי סבתי זצוק"ל לא חלמה להגיש נסיכת הנילוס. על כן, רבניות יקרות, מה דעתכן להגיש לשולחן בראש השנה תשפ"ג סושי (כשר כמובן)?"

קיבלו כל הרבניות את הרעיון בשמחה ופנו לשתות את הקפה עם עוגת הדבש בתחושת הקלה.

מוסר השכל:  לו הייתי דג (פלום פלום) היה עליי להתרחק מחופי הארץ לפני ראש השנה.

שבת שלום ושנה טובה!

והרשומה המומלצת היא – עדיף להתחסן נגד קורונה מאשר לחלות בה – בבלוג תיבת נעם

26 תגובות על ״סיפור חכמות לשבת הראשונה של שנת תשפ"ב״

  1. סיפר לי יעקב, שאחראי על פילוט הדגים שלי, שכבר לא דגים דגים למאכל מחופי הארץ בשל הזיהום הרב. דגי בריכות עדיפים אך רוב הדגים מיובאים. זיהום הנפט הפך את הדגה כאן למוגנת מציד. נדמה שהדייגים על חופי הים לא שמעו על כך, וכנראה שהם דגים לשם הספורט בלבד. כלומר אם אפשר לקרוא לעמידה או ישיבה מול הים במדך שעות ספורט.
    בכל מקרה, דש לרבניות שלך. הייתי בטוחה שהן יעשו מדרש שם לכל דג. נניח דג מוסר, שיהיה לנו מוסר עבודה טוב. דג נסיכת הנילוס, שנרגיש כמו נסיכות. וכיוצב.

    1. אני לא יודע כמה יעקב צודק… אני חושש שיש זיהום גם בדגים שלא נידוגים פה ואני בטוח שהדגים לא מוגנים מדיג.
      אולי מדרש השמות יגיע בהזדמנות אחרת…

      תודה וסוף שבוע נעים

  2. אבותנו אכלו במדבר דגים ארבעים שנה, אז מה אנחנו מלינין.

    אגב דגים. דגים וסינים.

    סינים אוכלים דגים בראש השנה הסיני כי דג בסינית זה יו בשורוק, וזה נשמע בדיוק כמו המילה עודף, ההפך ממחסור, רק מצוייר אחרת. הם אוכלים דגים כדי לציין שלא יהיה לך מחסור כל השנה. מקרה? מקרה מקרי מאד. גם לוח השנה הסיני הוא על פי הירח כמו שלנו, לכן כל החגים שלהם יוצאים באותו זמן ודומים מאד כי הם מבוססים על חקלאות.

  3. רציתי להוסיף ולומר לרבניות הללו, שדג הוא אחד הסמלים המרכזיים לפריון, [ יהודים לא אוכלים צפרדעים, שאף הן סמלים לפריון, אגב], ולכן בימי שישי, אגב אוכלים גם דגים.
    כמו כן, תשעה מיני דגים בהחלט ישפיעו פי תשעה מ- שישה סוגים שישפיעו פי שישה.
    ונשמח בחגינו והיינו אך שמחים. ♥

    1. כעת אני מבין למה יש לי רק שני ילדים… הכל בגלל שלא אכלתי דגים 🙂

      אולי זאת גם הסיבה לאכול תשעה מיני דגים כנגד תשעה ירחי לידה.

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  4. באופן רשמי, אני בנאדם שלא ממש אוהב לאכול דגים. גם הריח לא משהו, גם הטעם לא באמת מדהים. וכמעט בכל מקרה, עלי להודות, שאעדיף לאכול דווקא יצור יבשתי שנרצח באכזריות.
    מצד שני, אני אוהב לאכול טונה (כן, מקופסת שימורים), לאכול הרינג, לאכול מקרל מעושן ("לקרדה"), לאכול סושי – ואף גפילטע פיש אני ממש מחבב.
    ואפילו – אוי לאותה הבושה – לפעמים אני נוהג לסור לאותה חנות דגים, שם אני אוהב לקנות בעיקר לברק (ועדיף "בר ים") – ואפילו חוטא לעיתים בקניית דג לוקוס (עדיף לבן). להגנתי אומר, שהדגים המעובדים, כמו הרינג, כבר לא באמת מזכירים לי טעם או ריח של דג גולמי.
    בפעמים האחרונות שבהן ביקשתי לסור אל חנות הדגים, אמרה לי אישתי "אבל אתה לא באמת אוהב לאכול דגים. אתה בעיקר נהנה מהרעיון שאתה הולך לאכול דג – אבל אתה לא באמת נהנה מהטעם". בצער, נאלצתי להודות שהיא צודקת. כך היא הצליחה לסרס אצלי עוד משהו, את חדוות קניית הדגים. בעיניי, יש משהו חגיגי ושובר שיגרה באכילת דג מפואר, מדי פעם. גם משהו שובר כיסים ומנתץ ארנקים – אבל זה עוד אחד מהאבסורדים הגדולים של מדינת ישראל, השוכנת לחוף ים ארוך: דגים שווים את משקלם בזהב.
    כן, כן, כמויות הדגה בים הולכות וקטנות, בגלל החזירות של בני האנוש. מה שמוביל לפתרונות של גידול דגים בבריכות, בכלובים בים, וכו'. גם היבוא מרים ראש, שכן לפעמים הכלובים בים ממוקמים דווקא בקפריסין. אבל כמויות הדגה שנאכלות בארץ הן באמת שום דבר לעומת ארצות מוקפות ימים כמו יפן או ארצות סקנדינביה. לפני מספר שנים, ביתי נסעה לטיול ביפן. שם התארחה אצל חברה ישראלית, שנשואה ליפני. ביתי היתה המומה, מהאופן שבו בנה הפעוט של החברה "פירק" ואכל דגים ושאר "פירות ים". אז גם דגה היא עניין של גיאוגרפיה, כמו הרבה דברים אחרים.
    הנה, כבר נשמעים פעמי-פרידה. בברכת שנה טובה וחתימה טובה אסיים.

    1. בתור טעוני ולפני זה צמחוני כבר שנים רבות לא אכלתי דגים. אני זוכר – ולא לטובה – שבגן הייתי אוכל לחם עם סרדינים. מעבר לזה ממש קשה לי לזכור דגים שאכלתי.
      מצב הדגים בים והים בכלל עצוב מאוד. מקווה שבני האדם יתעשתו ויפסיקו להרוס את הטבע. אבל זה לא יקרה 😦
      אז אולי יש משהו חיובי בכך שאשתך הרסה לך את החדווה שבקניית דגים? אני רק מקווה שתמצא חדווה אחרת במקום 🙂

      תודה על התגובה והברה וסוף שבוע נעים

      1. לא איש בשורה אנוכי, כבר אמרו זאת לפני:
        אוכל הוא לא רק אוכל. הוא גם הילדות שלנו. מאכלים מבית אמא, מה שאהבנו ומה שממש תיעבנו לאכול. כמו שאתה זוכר את הסרדינים מהגן – אני זוכר שימורי מקרלים, ולא לטובה. פעם, לפני עשרות שנים, ניסיתי לעשות איזושהי דיאטה, שהמליצה על אכילת שימורי מקרלים (בין השאר). אכלתי אז המון מקרלים. מאותה דיאטה, אני זוכר את שימורי המקרלים – ולא לטובה. לא שיש באמת משהו רע בשימורי מקרלים – אבל מאותו השלב בחיי, לא ממש חיפשתי אותם על המדף בסופר…
        בימי החג אישתי מתגברת על הרתיעה שלה מהעבודה המאוסה (בעיניה) הכרוכה בכך – ומכינה כבד קצוץ, בטעם של פעם. כמו שנהגנו לאכול אצל האמהות שלנו. אני מת על המאכל הזה, גם אישתי אכן טומנת את ידה בצלחת ואוכלת בהנאה את טעמו של העבר. אמש היתה אצלנו חברה, שבשאר ימות השנה היא סוג של צמחונית – וגם היא לא עמדה בפני הפיתוי, ונענתה להצעה לאכול פת לחם שעליה שכבת כבד קצוץ. לעיתים, יש דברים שחזקים מאיתנו.
        זה ברור, שאתה מתעב סרדינים. גם ברור, שאני מתעב מקרלים. מאידך ברור, שאני מאד אוהב כבד קצוץ. נדירותו בחָיי הנוכחיים רק מעלה את האטרקטיביות שלו. ככה זה, כמו במקרה של זהב ויהלומים… 🙂
        כי האדם תבנית מאכלי ילדותו.
        ובעניין החדווה: ככל שמזדקנים, כך קשה יותר למצוא חדוות חדשות. לעומת זאת, חדוות ישנות מאבדות את כוח משיכתן. לא יודע איך זה אצל אחרים – אני, רק על עצמי לספר ידעתי.

        1. למזלי (?) אמי לא נודעה בבישוליה ואין לי נוסטלגיה כלשהי למאכלי ילדות. א ני מניח שזה גם הקל עליי להפוך לצמחוני.
          אני מקווה למצוא חדוות חדשות אבל מודה שזה קשה גם לי

          תודה שוב ושבת נעימה!

  5. בענייני דגים אני כמו הרבנית רינה 🙂
    ולשנה הבאה עלינו לטובה, היה לראש ולא לזנב, גם אם לא תאכל ראשי דגים 🙂

    1. גם אני כמו הרבנית רינה… ויותר: לא מבשל דגים ולא אוכל דגים 🙂

      תודה על התגובה ועל הברכה וסוף שבוע נעים

  6. יש אנשים שאומרים שהם צמחונים אבל אוכלים דגים, כאילו… דגים הם צמחים?
    ואפילו אין בדת שלנו דרך אנושית להרוג אותם כמו שיש חוקים לשחיתת בע"ח אחרים.

    1. יש כאלה… אני לעומת את טבעוני שאוכל דבש 🙂
      לדעתי גם השחיטה של העופות והבהמות לא ממש "אנושית". אולי היא הייתה כזאת לפני אלפי שנים, אבל היום יש דרכים פחות מכאיבות להרג בעלי חיים

      תודה וסוף שבוע נעים

  7. בהמשך למה שאמרה אסתי, אני זוכרת שבן דוד שלנו שעלה ארצה מאנגליה והתחיל להתחזק (בדת) היה די מזועזע בדרך שבה מפלים לרעה את הדגים מבחינת חוקי שחיטה (שאין) וכו. הוא אפילו הגדיל לעשות ולא הסכים לאכול דגים עם מאכלי חלב כי לא נראה לו הגיוני שזה הולך ביחד.
    אצלי בבית הורי הדג היחיד שנאכל היה גפילטע פיש (מקרפיון) ואולי קצת דג מלוח (הרינג, או מאטיאס….לא יודעת). אבא שלי לא אוהב דגים עד היום. אבל אנחנו (בעלי ואני והילדים) מאד אוהבים דגים, ובעלי מכין אותם טעימים מאד. ראש של דג איננו אוכלים (וגם לא זנב)….

    1. יש כאלה שלא מערבים דג וחלב ואפילו קראתי לפני כמה שנים ש"כל מקרי הסרטן הם בגלל אנשים שאוכלים דג עם חלב" – באמת איזה רב אמר את זה!
      אצלנו בבית כמעט לא אכלו דגים ואני בכלל לא. אשתי אוהבת דגים…

      תודה וסוף שבוע נעים

  8. השתקנות של הדגים היא לבטח נקודה לטובתם 🙂 שמחתי שהרבנית מושית הזכירה את זה.
    אצלנו אוכלים דגים מדי פעם (אבל רק פילה).
    כך או כך – שתהיה שנה טובה, ואני מקווה שכל הסוגים האלה שהרבניות בישלו אכן יבטיחו שתהיה טובה יותר, פי כמה וכמה.

  9. שנה טובה. ברכה על המזון שיש לנו. לי לפני 23 שנים קרתה טראומה מדגים עם עצמות בראש השנה. לא נורא. תודה לרבניות, ושנה טובה למוטי ולבלוג, ולכל קוראיו ומגיביו :9

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s