סיפור חכמות לשבת הראשונה של שנת תשפ"ב

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מסובות בדירת חברים בבני ברק והעלו זכרונות מסעודת ראש השנה שנערכה רק לפני שלושה ימים.

אמרה הרבנית רחל: "בארוחת החג שנערכה בביתי הכינותי שלושה סוגי דגים: גפילטע פיש, נסיכת הנילוס ומוסר. וכל זאת למה? כי רציתי שהשנה הבאה עלינו לטובה תבוא עלינו פי שלוש לטובה מהשנה שעברה."

אמרה הרבנית שרה: "ואילו בארוחת החג שלנו הוגשו שישה סוגי דגים: גפילטע פיש, נסיכת הנילוס, מוסר, טונה, סרדינים וסלמון – וזאת מכיוון שרציתי שהשנה תהיה טובה לכל הפחות פי שש מהשנה שעברה".

הסתכלה עליהן הרבנית רבקה בזלזול והפטירה: "ואצלנו הוגשו תשעה סוגי דגים: גפילטע פיש, נסיכת הנילוס, מוסר, טונה, סרדינים, סלמון, הרינג, אמנון ודג משה רבינו וזאת כנגד תשעה ירחי לידה!"

שאלה להן הרבנית חסיה: "מהיכן מצינו כי מצווה לאכול דגים בראש השנה? אינני זוכרת מצווה כזו בצאינה וראינה!"

קפצו כל הרבניות וקראו פה אחד: "שנהיה לראש ולא לזנב!"

והרבנית כרוביה הוסיפה: "כל דרדק זב חוטם יודע כי נהוג לאכול ראש של דג בראש השנה!"

ענתה לה הרבנית חסיה בנחת: "מנהג לאכול ראש של דג – ניחא. אבל ודאי לא מצווה. ואם כבר -למה של דג?  הרי כמעט לכל היצורים שברא אלוהים יש ראש. ובנוסף – כשהגשתם דגים לשולחן לא הגשתם את הראש בלבד, אלא את הדג כולו – כולל הזנב! כיצד זה מקיים את המנהג 'שנהיה לראש ולא לזנב'?"

שתקו כל הרבניות במבוכה ולא ידעו להיכן להסתכל. בדקו הן את הלק על ציפורני רגליהן (אצל רובן הוא היה אדום אך אצל הרבנית רבקה הוא היה דווקא ורוד) ולאחר שמיצו זאת תקעו מבטיהן בתקרה וחיפשו סימני רטיבות.

לאחר דקות מספר החליטה הרבנית מושית להפר את הדממה ואמרה: "אולי הסיבה לאכילת דגים בראש השנה היא שונה? כידוע נוהגים לומר כי מה שנעשה (ונאכל) בראש השנה ישפיע על מעשינו בשנה כולה. אולי אנו אוכלים דגים פשוט בגלל שהם טעימים, בריאים, פרווה, קלים להכנה, עשירים באומגה שלוש, שתקנים וחלקלקים – ולכן אנו רוצים לאכול אותם כל השנה?"

"ישמרני השם!" – קראה הרבנית רינה – "דגים כל השנה? אני לא מסוגלת כבר לסבול את ריח הדגים אחרי יום חג אחד!  וכל העצמות הקטנות האלה… והריח! ובכלל הם לא בריאים! ידעתם כמה זיהום יש בים? ואומגה שלוש בכלל עדיף להשיג מפשתן! מספיק עם הדגים האלה! כבר נמאס! והריח!"

לרגע אחד נדמה היה שהרבניות ינדו את הרבנית רינה, אך תוך דקות ספורות נשברו הן בזו אחר זו והודו כי הן בעצם לא אוהבות דגים. חלקן אפילו היו הופכות לצמחוניות (או אפילו טבעוניות ר"ל) בשמחה, לולא מעמדן המחייב.
אך הרבנית רחל התעשתה ראשונה וקראה: "רבניותי!  אל לנו לשכוח את מסורת אבותינו ואמהותינו, סבינו וסבותינו! האם חושבות אתן כי הן אהבו לאכול דגים בראש השנה? האם נדמה לכן כי הן נהנו לבשל ולאכול דגים? לא ולא! אך להן הייתה חשובה המסורת. הן היו מוכנות להקריב הכל על מזבח החג! אנו לא ניכנע לגחמות ליבנו ונמשיך לבשל דגים לראש השנה!" 

התביישו להן הרבניות על מחשבות הכפירה וחזרו בהן מן הכוונה לנטוש את הדגים, אך בכל זאת לא היו שלמות עם עצמן. לבסוף אמרה הרבנית מושית: "אין ספק כי חייבות אנו להגיש דגים בראש השנה, אך איננו מחויבות לדגים מסוימים דווקא. הרי סבתי זצוק"ל לא חלמה להגיש נסיכת הנילוס. על כן, רבניות יקרות, מה דעתכן להגיש לשולחן בראש השנה תשפ"ג סושי (כשר כמובן)?"

קיבלו כל הרבניות את הרעיון בשמחה ופנו לשתות את הקפה עם עוגת הדבש בתחושת הקלה.

מוסר השכל:  לו הייתי דג (פלום פלום) היה עליי להתרחק מחופי הארץ לפני ראש השנה.

שבת שלום ושנה טובה!

והרשומה המומלצת היא – עדיף להתחסן נגד קורונה מאשר לחלות בה – בבלוג תיבת נעם