תעלומת הצום הגדול

שנה חדשה הגיעה לעירנו המעתירה ורשה. נכון שרק היהודים חוגגים שנה חדשה ככה סתם בסתיו (במקום בשיא החורף כמו בני אדם מן הישוב) אבל מכיוון שכל אדם שני בורשה הוא יהודי, הרי שהעיר לבשה חג והימים הנוראים הגיעו עד אליה.

כעת מותר לגלות שגם אני יהודי – לפחות בחלקי. יש לי שורשים יהודים חזקים ואני אוהב לאכול גפילטע פיש ורגל קרושה לא פחות מהקורא הממוצע. כמו חצי ורשה גם אני חגגתי את השנה החדשה בזלילה גדולה שלאחריה לא נשאר לי מקום לבלוע אפילו זבוב.

ובאמת לא בלעתי זבוב אלא רק שטרודל, קומפוט, טורט ועוד פרוסת שטרודל. וקצת שוקולד.

אין פלא שביום שלאחר החג, כשנכנסתי לתחנת המשטרה,  הרגשתי כבד במקצת. בלבי האשמתי את הכבד הקצוץ, אך כבדי נטה להאשים את לבבות העוף.

גם שתי ארוחות הבוקר שאכלתי זה עתה לא הקלו עליי.

אבל כשראיתי על שולחני את התעלומה החדשה המצפה לפיתרון הרגשתי קליל כתמיד.

על הדף הצהוב שהונח על שולחני נכתב: "כיצד מסוגלים היהודים לצום 25 שעות ברצף בעיצומה של עונת החגים שלהם, הנחגגת תמיד במאכל ובמשתה?"

כן, זה לא היה הרבה – אבל זה היה מרתק.

ראשית ניסיתי להבין כיצד הגיע הדף לשולחני. הוא הודפס במכונת כתיבה כך שלא יכולתי לזהות את כתב היד.

הסמל טען כי הוא לא הכניס אותו לחדר. יתרה מכך – החדר היה נעול כל ימי החג!

רציתי לשאול את המפקח לגבי זאת, אך הסתבר שהוא נסע לכל תקופת החגים. הייתכן שהוא השאיר לי את המשימה לפני יציאתו? בהחלט ייתכן.

אם כך, זוהי ודאי משימה שאינה סובלת דיחוי! הסטתי הצידה את תיקי הרצח והשוד וישבתי על כוס תה ועוגיות לנסות לפענח תעלומה חשובה זו.

העובדה הראשונה שקפצה לעיני לאחר העוגיה השניה הייתה כי היהודים (או לפחות חלקם) אכן נוהגים לצום 25 שעות ברציפות כעשרה ימים לאחר חגיגת השנה החדשה.

למען האמת הכרתי באופן אישי אנשים שהקפידו על מנהג מוזר זה. רשמתי לפניי לזמן אותם למתן עדות בשלב מאוחר יותר – או, טוב מכך – לסור לבתיהם בזמן ארוחת הערב כדי לגבות מהם עדות. מהיכרותי עם אנשים אלה הם מעולם לא סירבו לחלוק איתי את ארוחתם המשובחת כשנקריתי לבתיהם בנושאים רשמיים.

אבל בינתיים עוד היה מוקדם לארוחת ערב… לכן ניסיתי להתמקד בתעלומה.

כעבור כעשרים דקות של בהיה  בדף ותהיות לגבי צבעו הצהוב הבנתי שאני במבוי סתום. עליי לחשוב "מחוץ לקופסא" או לפחות מחוץ לחדר.

הודעתי לסמל שאני יוצא לחקירה דחופה ונגשתי לבית הקפה החביב עליי. הזמנתי קפה ועוגה. כשאלה הגיעו הזמנתי גם את המלצרית לשבת עמי – נראה היה לי שהיא יודעת פרטים חשובים לגבי הפרשה שעל הפרק.

החושים הבלשיים המחודדים שלי לא הכזיבו אותי גם הפעם – הסתבר שהמלצרית נוהגת לצום כל שנה!

מדבריה למדתי שיום הצום נקרא "יום כיפור" או "יום הכיפורים". היא הרחיבה על מנהגי החג (אם בכלל אפשר לקרוא "חג" ליום שכזה) ואני רשמתי הכל בפנקסי הצהוב, הודיתי לה במילים נרגשות ויצאתי להתעמק בפרשה במסעדה האהובה עליי (כי כבר הגיע הזמן לארוחת צהרים).

כשקראתי בפנקס הצהוב בזמן שהמתנתי למנה העיקרית, שני דברים חשובים תפסו את תשומת לבי: הראשון היה כי לפני תחילת הצום נהוג לאכול ארוחה דשנה במיוחד המכונה "הסעודה המפסקת". השני היה כי בסיום הצום נהוג לאכול עוד ארוחה דשנה ומאוד מיוחדת – נהוג לאכול אותה הפוך: מתחילים בקפה ובעוגה ופירות ועוגיות ותה ושוקולד ואז עוברים למנות העיקריות.

עם הקינוח הבנתי כי שני הפרטים הנ"ל הם המפתח להצלחת הצום. אמנם זה ודאי לא קל לצום במשך 25 שעות רצוף, אבל הארוחה הגדולה שלפני הצום והידיעה כי בסיום הצום מצפה ארוחה לא פחות גדולה מחזקת את רוחם וגופם של הצמים.

מעודד מפענוח התעלומה ומארוחת הצהרים הטובה חזרתי לתחנת המשטרה.

(בדרך הצלחתי לפענח תעלומה נוספת – הדף הצהוב שהונח על שולחני ללא ספק נתלש מפנקסי הצהוב. המילים הגורליות נכתבו ככל הנראה על ידי בשנה שעברה, אך נשכחו בלהט החג)

כשישבתי שוב בחדרי וכתבתי את דו"ח הסיכום בעזרת כוס קפה וקצת בייגלה גמלה החלטה בלבי: גם אני צריך לאמץ את המנהג הנאה. הרי יש לי שורשים יהודים! ביום כיפור הקרוב אוכל סעודה מפסקת ולא אשכח את הארוחה ההפוכה ביום המחרת.

מוסר השכל:   על עבירות שבין אדם לצלחתו אין יום הכיפורים מכפר.

שבת שלום, צום מועיל ו/או קל לצמים וסוף שבוע נעים לכולם!

והרשומה המומלצת היא – רקוויאם לחממה – בבלוג של עננת

18 תגובות על ״תעלומת הצום הגדול״

  1. יחסים בין אדם לצלחתו אינם פשוטים, אבל נראה לי שהכותב לא העליב מעולם ולא פגע במה שתמיד אהוב עליו ועושה לו טוב ומחזיק אותו. אולי צלחתו צריכה לבקש ממנו סליחה שאינה תמיד עמוסה כיאות…

  2. סיפור נהדר. אהבתי את מוסר ההשכל ונזכרתי בנוסטלגיה (לא!) על עבירות שביני לבין צלחתי, וגרוע מכך: ביני לבין כפיתי (למשל יורדת על צנצנת של נוטלה או "ממרחלב"). חתימה טובה ושנה טובה

    1. תודה, גם לי עברות רבות עם צלחתי… אבל אני מניח שיותר עם אוכל שלא היה בצלחת כמו ברמז שלך 🙂

      תודה וסוף שבוע נעים

  3. מעולם לא טרדה את מוחי הסוגיה הזו. אותי הטרידה סוגיה של אפס רחצה בשיא החום, גוף מזיע ומצחין, ואז עוד גופים צפופים והסרחון, שוועתו עולה השמיימה, אם לא חטפת בטעות התקף הקאה רציני, או מיגרנה קשה.
    לכן, כמו בכל חג שהוא: לקראת ארוחת החג בערבו של יום קודם מקלחת ארוכה, מיטב הבשמים, תמרוּק הגוף בשמנים ריחניים. ואז בחג עצמו, אמבטיה ארוכה, בה אני אוהב לקרוא פיוטי חרדה מהגורל הנורא, לצאת נקי, מריח טוב, ומשאיר שובל נקיון, עת אני מהלך מעדנות ברחובות קרת שקטים.
    חג שמח.

    1. אותי היא דווקא מאוד הטרידה… אבל ברוב ימי כיפור אני צם בשקט בביתי ולא נחשף לבעיות כמו אלה שאתה מתאר

      תודה וסוף שבוע נעים

  4. אני משוייכת לאלה שנהנים משני העולמות, גם אוכלת את הארוחה המפסקת וגם את הארוחה בתום הצום, אלא ששנים רבות אני לא צמה. (וזה סיפור לפעם אחרת, כי צמתי באדיקות מגיל 9).

  5. אהבתי את מוסר ההשכל 🙂
    אחת השאלות הגדולות בעיניי היא למה 25 שעות. האיש שלי צם כל שנה ביום כיפור 24 שעות בדיוק (אני רצינית). השעה ה-25 נראית לו מיותרת ולא הגיונית…

  6. סיפור מאוד נחמד 🙂 . אני לא צם כבר הרבה שנים, אבל לא בטוח שאוכל מסודר ונכון במשך השנה, השבוע והיום. לילה טוב, שבוע טוב, ושיהיו חגים שמחים 🙂

  7. חחחח מוטי. אני חושבת שצריך מעכשיו לאמץ ולהוסיף הלכה בדין תורה! בקשת סליחה על עברות שבין אדם לצלחתו, למכשירי השקילה שלו (ולפח האשפה שלו – עידן השפע)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s