סוכת שלום  – סיפור לשבת ולסוכות

שלום (שם בדוי) אהב את חג הסוכות יותר מאשר את כל שאר החגים גם יחד.
הוא אהב גם את שאר החגים, אבל את סוכות הוא אהב במיוחד בזכות אהבתו לקמפינג: חלומו הגדול של שלום מאז גיל 3 היה לישון מחוץ לבית (כלומר, מחוץ לבניין – לא רק מחוץ לבית שלו), אבל לצערו הרב הוריו (ששמותיהם הבדויים נותרו חסויים לבקשתם) לא חלקו איתו את האהבה הזאת וסירבו לצאת לטיולי קמפינג.

לא שהם לא יצאו לטיולים – הם דווקא טיילו לא הרבה – אבל בכל טיול הם שכרו חדר במלון, באכסניה או בצימר. לטענתם היה להם קשה מאוד להירדם שלא במיטה ולילה ללא שינה פגם מאוד בחוויית הטיול שלהם.

אבל בסוכות, כידוע לכל מי שמכיר קצת את המסורת היהודית, מצווה לישון בסוכה ומצווה שהסוכה תיבנה תחת כיפת השמיים, כך שחישוב פשוט מגלה שבסוכות מצווה לישון שלא בבניין.

למזלו הרב של שלום, משפחתו הייתה משפחה דתית (או לפחות מאוד מסורתית. בוודאות לא חרדית) ולכן ייחסה חשיבות למצוות.

אבל, להפתעתו ולאכזבתו של שלום, הוריו לא הרשו לו לישון בסוכה בגיל שלוש וגם לא בגיל ארבע או חמש.

בכל שנה, כשהציג את הדרישה לישון בסוכה, מיהרו הוריו להטיל וטו על הדרישה בהסבירם ששלום קטן מכדי לישון כל הלילה לבדו מחוץ לבית והסכנה שבשינה בסוכה גדולה מאוד.

שלום לא הבין על איזה סכנה מדובר: הרי סוכתו (סוכת שלום) לא נבנתה ביער ודובים לא הילכו בה. גם התנים וחזירי הבר לא שוטטו בעיר בה הוא גר. למעשה חיית הטרף היחידה שהוא ראה בשכונה הייתה חתול – וקשה היה לו להאמין שאחד מחתולי הרחוב יתקוף אותו בזמן שיישן בסוכה.

הוא הסביר את נימוקיו ההגיוניים להוריו, אבל נתקל בהתנגדות גורפת מסכך לסכך.
כשהעלה את ההצעה החלופית שלא יישן לבד בסוכה אלא עם אחד מהוריו או שניהם, מיהרו הם להסביר לו שהם לא מסוגלים להירדם מחוץ למיטה ולכן לא יכולים לישון בסוכה אלא רק להיות בה ערים כל הלילה – ובכך יפספסו לחלוטין את מצוות השינה בסוכה.

גם ההצעה להעביר את המיטה לסוכה נתקלה בהתנגדות לא לחלוטין מנומקת. (לאבא של שלום ודאי לא היה קשה כל כך לפרק את המיטה ולהרכיב  אותה מחדש בסוכה, אפילו אם צריך היה לקצר אותה קצת בתהליך!)

כל שנותר לשלום הוא להמתין להתגשמות ההבטחה המעורפלת כי כשיהיה "גדול מספיק" ירשו לו הוריו לישון בסוכה.
בכל שנה קיווה שלום שהוא "גדול  מספיק", אבל בכל שנה הוא התאכזב לגלות שהוא עדיין קטן מדי.

כשהיה שלום בן 14 הוא החליט לעשות מעשה: אחרי המשא ומתן הרגיל עם הוריו שהסתיים באותה קביעה נחרצת שהוא עדיין לא "גדול מספיק", הוא הלך לישון כרגיל במיטתו – אבל כיוון שעון מעורר לחצות הלילה.

מסתבר שהשעון המעורר היה מיותר, כי מרוב התרגשות שלום לא נרדם כלל. הוא המתין בדריכות במיטתו ולאחר ששמע שהוריו הלכו לישון וכפי הנראה נרדמו (לפי הנחירות) הוא קם מהמיטה בשקט והתחיל להתארגן לשינה בסוכה.

(במאמר מוסגר אני מרגיש צורך לציין כי זה באמת מוזר שבזמן חופשת סוכות ההורים הולכים לישון אחרי בנם בן הארבע עשרה, אבל מדובר היה במשפחה מסורתית מאוד שבה בין היתר הקפידו ההורים על מסורת חשובה שבמסגרתה הילדים הלכו לישון בשעה סבירה).

שלום לקח איתו שק שינה, מפתח וטלפון וירד לסוכה.
הוא פרש את שק השינה על האדמה, צילם סלפי של עצמו שוכב בשק השינה ופירסם מיד בכל קבוצות הוואטצאפ שלו (בהם הוריו כמובן לא היו חברים) את התמונה עם התג #השנהאניישןבסוכה.

התגובות מיהרו להגיע. רובן היו מפרגנות ו/או מקנאות. חלק מחבריו טענו שהם ישנים בסוכה כבר מגיל חמש. אחרים הסבירו ששינה בסוכה היא מיותרת. חלק שאלו מה זה "אניישן".

שלום ענה לכולם בצורה שנונה ומהירה והמשיך לפרסם תמונות שלו (ושל החתולים שעברו בסביבה) במשך כל הלילה. כשהשמש החלה לזרוח הוא מיהר לעלות הביתה – לפני שהוריו התעוררו – ושקע בשינה עמוקה במיטתו הנוחה.

כעת הוא כבר הבין למה הוריו אינם יכולים לישון שלא במיטה. בשנה שאחריה הוא כבר פרסם את הסטטוסים ממיטתו הנוחה.

מוסר השכל:   עשית ולא פרסמת בוואטצאפ – לא עשית. לא עשית ופרסמת בוואטצאפ –עשית.

שבת שלום וחג סוכות שמח!

והרשומה המומלצת היא – ניו יורק – חורשים את העיר ברגל – בבלוג של empiarti

32 תגובות על ״סוכת שלום  – סיפור לשבת ולסוכות״

  1. אתה יכול לכתוב בכותרת בכל הסיפורים: כל השמות הינם בדויים ואין לנו אלא להשתמש בהם לצורכי מטפורה בלבד.

    1. זה קורה בהרבה מקומות עבודה. אני מקווה שלא בכולם ולא תמיד – אני לא מצליח להשוויץ בהישגים במקומות העבודה שלי.

      תודה וסוף שבוע נעים!

  2. אתה צודק. אנחנו חיים בעולם של תדמיות.
    לא חשוב מי אתה ומה אתה – חשובה התדמית שאתה מקרין.
    לא חשוב מה באמת עשית – חשוב מה אתה אומר שעשית.
    אין צורך, שאחרים יפארו את מעשיך – מספיק שאתה עושה זאת.

    הדור הצעיר, זה שמכור למסכים ולסלולארי, סובל משפה רדודה (מי צריך אוצר מילים כשיש אימוג'י?), מחוסר יכולת להתבטא, מקיצורי מילים בלתי הגיוניים (מהמילה "כן", המאד ארוכה, משמיטים את ה-נ' והוגים רק את ה-כ'). שיחות חסרות תוכן ("אז מה נשמע?" שחוזר על עצמו, ללא תוכן ממשי). ושיא השיאים – אנשים שנפגשים, וכל אחד מהם עסוק בסלולארי שלו במהלך הפגישה. שלא לדבר על אנשים, שמצלמים משך הופעה, ורואים אותה דרך המסך…

    היתה בטלוויזיה כתבה לפני מספר ימים: ניסוי (שים לב למינוח: ניסוי!), שבו ביקשו מכמה אנשים צעירים לא לגעת בסלולארי שלהם משך 20 (!!!) דקות, גם אם הוא מצלצל או משמיע צליל של הודעת ווטסאפ. היה קשה.

    והיתה בטלוויזיה גם כתבה אחרת, על מדען בן 83, שמפתח טיפולים נגד מחלת הסרטן, שהחברות שהקים שוות כבר 20 מיליארד (לא זוכר אם דולר או ש"ח…).
    בזמנו הפנוי, הקשיש יושב/שוכב במרפסת ביתו, אל מול הנוף, בעיניים עצומות – וחושב.
    הוא ואישתו לא עוברים דירה.
    אישתו הודיעה, שהם "משתוללים" (מינוח שלי, כן?) ומזמינים אוכל ממסעדה לפחות פעם בשבוע – והוא מודה שהוא הורה לה "לא לקמץ". 20 מיליארד, כן?
    בכלל, בנאדם שאומר "לא לקמץ" ולא "לא להתקמצן" – כבר שובה את ליבי.

    אנחנו חיים בעולם היפראקטיבי, שמפציץ אותנו בגירויים – ולא מניח לנו להיות עם עצמנו, לחשוב קצת, אפילו סתם לבהות.
    יש טענות, שהבהייה הזו חשובה לנו. אבל אני לא מכיר אנשים שבוהים, או שמצהירים על כך.
    אני בוהה. כמה דקות מדי יום, בד"כ ביקיצה או כשאני שוכב לישון.
    לפעמים עוברות שעות, בלי שאציץ בסלולארי.
    אני מייצג עולם הולך ונעלם.

    1. אני לא כל כך אוהב את המתקפות על הדור הצעיר, שקיימות בערך מאז שיש בני אדם (זה נוער זה? פני הדור כפני הכלב. הולך ופוחת הדור…)
      בני אדם תמיד רצו לפרסם את עצמם , להרגיש חשובים וליצור לעצמם תדמית חיובית. היום יש הרבה יותר אמצעים לכך.
      הסיפור על המיליארדר הצנוע שמקדיש זמן למחשבה הוא יפה מאוד. אני מניח שיש עוד אנשים כמותו, אבל הם – הצנועים – הם המיעוט.

      תודה וסוף שבוע נעים

      1. אתה יודע, אפשר להתייחס לחוסר שביעות הרצון כ"חוסר שביעות רצון כללית מדור צעיר", באשר הוא "דור צעיר" – ואפשר להתייחס ספציפית לדורות הצעירים הנוכחיים, קרי הילדים שלנו וגם הנכדים (למי שמספיק זקן וכבר יש לו).
        אני רואה את הילדים של כולנו, כל החברים שלנו – לא רק את הבת שלי. יש בהם תכונות, שאני ממש לא אוהב. ואני לא מטיל את האשמה רק עליהם – אלא גם עלינו, ההורים שלהם. אנחנו אשמים באגואיזם שלהם, אנחנו אשמים בפינוק שלהם.
        אני מדבר על ילדים משכבה סוציו-אקונומית מאד מוגדרת. אני רואה הרבה אגואיזם, הרבה רצון לנצל את ההורים (בכסף, בעזרה מסוגים שונים) – גם כשאין סיבה אובייקטיבית לניצול הזה. נניח, כששני בני זוג מרוויחים ממש טוב – ובכל זאת הם מקבלים עזרה כספית חודשית מההורים. יש לי גם תחושה, שהילדים בטוחים שהכל מגיע להם מההורים שלהם, בלי קשר לאי הנוחות שנגרמת להורים שלהם. זה נכון, גם העגל רוצה לינוק, גם הפרה רוצה להניק. ולפרה, ההורים בחלק מהמקרים האלה, יש המון חלב. ובכל זאת: בגיל 35 (של הילדים, שכבר הורים בעצמם), אני לא חושב שההתנהלות הזו תקינה. אבל מה אני מבין?
        סוף שבוע נעים גם לך.

        1. אני לא חושב שזה נכון ש"ילדים" בני 35 שעובדים ומרוויחים כסף יקבלו סיוע כספי מההורים. אולי זאת באמת שאלה של חינוך, אולי בעיה של ההורים, אולי של הילדים. קודם התייחסתי לכך שהרבה מדברים על כך שהצעירים של היום לא בסדר בגלל ההסתמכות הרבה על הטלפון החכם ודברים דומים. לי זה ספציפית לא מפריע.
          אני חושב שגם דורות קודמים מצאו הרבה סיבות לחוסר שביעות רצון מהצעירים.

          תודה

        2. אני מסכים אתך, גם אני רואה סביבי "ילדים" בני 50 שהתרגלו לחיי מותרות בלי חשבון כספי ולא חסכו כל חייהם וכיום כדי לשמור את רמת החיים והוצאת כספים בלי חשבון הם יונקים מההורים בני 70 פלוס שנזהרו בכספם. לפעמים משחקים בין ההורים אחד נגד השני כדי להשיג יותר כסף ולא מהססים לשקר לגבי מצבם ולבכות דמעות תנין. ואם אתה מעיר להורים הם מתרגזים עליך שאתה מדבר סרה בילדים ולכאורה בחינוך שהם נתנו

          1. אני בן 50 (וארבע) ומאז שנכנסתי לקבע לא לקחתי מההורים שלי כסף. אבל אני מסכים שאני מכיר אנשים מבוגרים החיים על חשבון הוריהם ואני לא מבין איך הם מסוגלים לעשות זאת.

            חג שמח!

  3. ובקיצור – לפני 25 שנים, אולי קצת יותר, היתה לביה"ס שלנו רפרנטית מטעם עיריית בת ים. המוטו שלה: "לא פרסמת – לא עשית". ומאז "אני עשיתי", עיתוני נייר [מטעם ידיעות], עלוני קיר וכמובן בעידן הדיגיטלי אתר ביה"ס, FB מלאים בשבחים עצמיים. רציתי להעלות לאתר ביה"ס מאמר/ כתבה/ חיבור שיעזור לתלמידים.. ענתה לי האחראית – זה לא המקום, כאן רק שיווק.

    1. יש הרבה יותר מדי אנשים כאלה.. הזכרתי לי אחת הדמויות ממלכוד 22 שטרחה כל הזמן לפרסם את עצמה בלי לעשות כלום.
      תמיד היו וכנראה תמיד יהיו…

      תודה וסוף שבוע נעים

  4. וחשבתי על הגסטרונומיה הנפוצה באינסטגרם – מעולה לעיניים ואילו בטעם וריח…נו (מה זה בכלל חשוב) 🙂
    ולגבי המצווה, כל הדתיים שאני מכיר אולי מסתפקים במצוות אכילה בסוכה. אז כנראה באמת קשה להם לישון מחוץ למיטה עם קורת גג בטון 😃

    1. לי אתה דווקא מזכיר את תכניות הריאליטי של הבישולים – אפשר לראות את המנות אבל אין מושג מה הטעם (או הריח) שלהם.
      גם אני מעולם לא ישנתי בסוכה – למרות שבתור ילד רציתי בכך. זה היה לפני עידן הפייסבוק והאינסטגרם, כך שזאת לא הייתה הסיבה…

      תודה וסוף שבוע נעים

  5. חחח סיפור מקסים ולא באמת צפיתי את הסוף (כלומר את מוסר ההשכל) – לגמרי לא ראיתי את הכיוון שזה עמד ללכת בו. כל הכבוד. האמת שזה נכון, יש הרבה אנשים שעבורם אם הם לא סיפרו לאחרים מה שהם עשו/אמרו/קרה להם הם מרגישים כאילו הם לא אמרו, לא עשו או לא קרה להם. וזה לא התחיל עכשיו עם הוואטסאפ והרשתות החברתיות. זה היה מאז ומתמיד. ותודה שהפניתי לפוסט שלי 🙂

    1. זה היה מאז ומתמיד אבל בימינו זה הרבה יותר קל ונגיש… בימים שהייתי הולך למסעדות ראיתי אנשים (לא רבים אמנם) שלא התחילו לאכול לפני שצילמו את המנה או את עצמם עם המנה…

      תודה לך וסוף שבוע נעים

  6. בימים האחרונים היה לי דיבור עם יותר מאיש אחד על תפקיד היח"צ בחיינו ובנרטיב הלאומי שלנו. כיצד לפעמים אפילו אדם מפורסם אחד יכול לעשות יחסי ציבור לאירוע מסויים (חשוב או פחות) ובזכותו משהו שוקע בתודה הלאומית. אז לקחתי את מוסר ההשכל שלך למקום של מקרו….)))

    1. כנראה עניין היח"צון העצמי קשור לכל הרמות – החל מילדים קטנים ועד ראשי ממשלה…
      תודה, שבוע נעים וחג שמח!

  7. ואיך זה שלא דיברו בפוליטיקה (בנושא זה)
    יש לנו ממשלת שעטנז, והסיבה? כבר לא הולכים על אידיאולוגיה, הולכים על שם, יחצנות אמרתם? מי שקובע הוא המנהיג, והוא נזהר לבחור ברשימה שלו אנשים שהאידיאולגיה שלהם היא הכיסא ולא עקרונות. איך אמר גראוצ'ו מרקס- אלו העקרונות שלי, ואם זה לא מוצא חן בעיניכם, יש לי גם עקרונות אחרים. כל מנהיג בוחר אחריו חברי כנסת פוטנציאלים שילכו אחריו באש ובמים. אחריו ולא משנה מה הוא יחליט. מאחר והשם קובע ולא העקרונות אז צריך להכפיש את שמות האחרים. "מפורסם אחד יכול לעשות יחסי ציבור לאירוע מסויים (חשוב או פחות) ובזכותו משהו שוקע בתודה הלאומית." כך אמר שיק ה100, אז יש לנו ח"כ כנסת שנהייתה אלמותית בזכות נאום החתולים שלה. אם אני הייתי חבר כנסת היתי משארי את המקרופון פתוח בטעות והולך לעשות פיפי בשידור ישיר זה גם היה מיחצן אותי. אבל יבאנו את זה מאמריקה. טראמפ נבחר היות והוא הבטיח לעשות את אמריקה גדולה. אז הכפישו את שמו ומשום מה ביידן נהיה פופולרי יותר ונבחר. מדוע פופולרי? כי בזמנו בנו נפטר מסרטן ובנו ביקש שהוא ירוץ לנשיאות, אז זה עשה אותו קדוש. אף אחד לא מדבר על השגים. הכל פופוליסטי. כל הפוליטיקה תוכניות בישול חצי אפויות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s