הרופא, הגנב והשוקולד (סיפור לשבת)

היה זה עוד יום אפור בעיר הגדולה ורשה. כשחזרתי  למשרדי לאחר ספל קפה מאוחר קידם אותי הסמל בהודעה כי אני נדרש להתייצב מיידית בחנות המכולת שברחוב קרושטא.

חנות מכולת? זה היה קצת מוזר. שאלתי אותו אם אירע שוד או רצח באותה חנות, אך הוא הסביר לי כי מהדיווח שהוא קיבל מדובר בגניבה.

גניבה? ממכולת? אם כך, מדוע אני – בלש בכיר ובעל וותק של 20 שנה במשטרה נקרא לחקירה?

הסמל הסביר לי שלא מדובר במקרה פשוט כלל. ראשית כל מדובר בגניבת שוקולד. ולא סתם שוקולד – ליטרא שלמה של שוקולד. ולא רק זאת – הגנב הוא רופא!

הבית הנקי – סיפור לשבת

כשניקו (שם בדוי) עזב לראשונה את בית הוריו ועבר לבית משלו (כלומר בית שכור, בו הוא גר לבדו) הוא היה מאוד מאושר מתחושת העצמאות המשכרת: הוא יכול היה לצאת בכל שעה שהוא רצה ולחזר בכל שעה שהוא רצה, לאכול מה שרצה ולשתות מה שרצה (מה שתרם מאוד לתחושה המשכרת).

אך כמובן שיחד עם העצמאות הגיעה האחריות: ניקו נדרש לראשונה בחייו לדאוג לקניות, לבישול ולניקיון (את הכביסה הוא המשיך להביא לאמא אחת לשבוע).
הוא הסתדר לא רע לדעתו (והקופסאות מלאות האוכל שאמא התעקשה שייקח כל פעם שהוא בא לתת לה כביסה בהחלט עזרו), אבל כשיום אחד הוא נתקל בכניסה לבית בהר אבק בגובה 5 ס"מ הוא נאלץ להודות שהוא יכול היה לדאוג קצת יותר טוב לניקיון.

מיד (לאחר שלושה ימים, כשהיה לו קצת זמן פנוי) הוא לקח מטאטא והסתער על האבק בבית. אחרי עבודה מפרכת של שלוש שעות הוא ציין בסיפוק כי הבית נראה כמעט נקי.
במשך כמה ימים ניקו שמח לחזור מיום עבודה לבית נקי, אבל לאט לאט הוא הרגיש שייתכן שהוא יצטרך לטאטא שוב.
ניקו חש בדילמה נוראית: מצד אחד הוא שמח לראות בית נקי. מצד שני הוא ידע שלא יוכל להרשות לעצמו להקדיש שלוש שעות לניקוי הבית כל חודש.

לאחר מחשבה מאומצת נמצא הפתרון המתבקש: ניקו רכש שואב אבק משוכלל שיקצר את זמן הניקוי באופן משמעותי.
לאחר כמה חודשים שם ניקו לב לעובדה המצערת כי למרות קיומו של שואב האבק הבית לא נקי כמצופה.
ניקו בדק בהוראות של שואב האבק ובגוגל ואז הבין כי שואב האבק לא ינקה את הבית ללא הפעלתו ביד אדם.

גם לבעיה זאת נמצא פתרון קל: ניקו מיהר לחנות מוצרי החשמל האהובה עליו וקנה שואב אבק רובוטי הדואג לנקות את הבית ללא מגע יד אדם.
ניקו תכנת את הרובוט לצאת לעבודה אחת ליום ושוב היה מאושר מהניקיון בבית.

עד ש… עד שהוא הבין שהרובוט הזה מאוד אנושי ומזלזל בעבודתו: הוא לא ניקה את הפינות, נתקע בכל מיני חפצים והתלונן פעמים רבות שהמיכל שלו מלא או המברשות מלוכלכות.
בקיצור, למרות ההתייעלות הרבה, הבית עדיין לא היה ממש נקי.

ניקו הבין שאין תחליף לעבודה אנושית, אבל חיפש מכשיר שיוכל בכל זאת להקל על עבודתו. נבירה בגוגל העלתה מכשיר בשם "קיטורית" – מכשיר לניקוי באמצעות קיטור. לפי ההבטחות באינטרנט מדובר היה בלא פחות ממכשיר פלא שיקל מאוד על עבודת הניקוי ויותיר את כל הבית מבריק ומצוחצח.

הפעלת הקיטורית הייתה קלה מאוד, אבל התוצאות היו מעט מאכזבות: הרהיטים היו רטובים יותר והרצפה התמלאה בוץ.
ניקו הבין מהר היכן הבעיה: לחץ הקיטור לא היה חזק מספיק כדי לנקות ממש. הוא חיפש מכשיר בעל לחץ גבוה יותר ומצא כי ברשת מוכרים מכשירי ניקוי במים (שהם בעצם קיטור במצב נוזלי) בלחץ גבוה.

שמח וטוב לב קנה ניקו מכשיר שכזה והפעם הוא לא התאכזב: המכשיר אכן שטף את כל הבית בלחץ מים גבוה.
בכל מקרה הגיע הזמן לקנות רהיטים חדשים.
אבל רגע לפני קניית הרהיטים תהה ניקו כיצד הוא ינקה אותם.

בסופו של דבר קנה ניקו את המכשיר האולטימטיבי – זה שלאחר שימוש אחד בו בלבד לא יהיה צורך לנקות את הבית שוב לעולם.
כשניקו קיבל את הבולדוזר D9  החדש והנוצץ שלו הוא מיהר לטאטא בעזרתו את כל הבית וחזר לגור אצל אמא.

מוסר השכל: לפעמים צריך בולדוזר אמיתי כדי להזיז דברים

שבת שלום!

תודה לאבא שלי שקנה קיטורית לניקוי הבית לפני שנים רבות ולשותפי לחדר בעבודה יגאל שקנה מכשיר לניקוי בלחץ מים (אני בטוח שבמציאות המכשיר יעבוד טוב)

והרשומה המומלצת היא –חלמוניות חלומיות – בבלוג של תופרת חלומות

אסתי חוזה בכוכבים (סיפור לשבת)

אסתי (שם בדוי) הייתה אסטרולוגית זוטרה שנאבקה על מקומה בעולם האכזר של התחזיות האסטרולוגיות בישראל.

אסתי למדה אסטרולוגיה בקורס יוקרתי למחצה של מכללת "הבל הבלים" ותכננה קריירה מבטיחה כאסטרולוגית שכל תושבי הארץ יאזינו לתחזיותיה. בשלב הראשון. אבל בשלב השני היא תכננה לכבוש מדינות נוספות ואח"כ – השמיים הם הגבול (מי כמוה יודע?)

אבל המציאות הכתה בפניה של אסתי מיד לאחר סיום הקורס. אף עיתון לא הסכים לפרסם את התחזיות שלה – אפילו לא המקומון הקטן שנערך ע"י השכן שלה מלמעלה (שבצירוף מקרים מפתיע למד בילדותו אצל המורה שהבן שלו היה בגן של הגננת שבעלה היה בן דוד של השכן של אסתי מלמטה).

בית או דירה? במרכז העיר, בפרבר או בכפר?

במדור השרביט החם הועלו כמה שאלות מעניינות ואני מצטט:

איפה אתם אוהבים לגור?

האם את/ה עכבר/ת העיר או הכפר?

האם מרכז העיר או בפרבר?

לו יכולתם לחיות היכן שבא לכם, ללא אילוצים, היכן זה היה?

אני ממש לא בטוח בתשובות… מצד אחד אני אוהב טבע, אני רוצה לגור במקום שקט, מוקף בעצים וצמחים, עם שפע של ציפורים ואם אפשר עוד חיות בר.

מהבחינה הזאת נראה שבארץ היה מתאים לי לחיות איפשהו בגליל או בגולן.

מצד שני, אני רוצה שיהיו לי במרחק הליכה מהבית חנויות, מרפאת שיניים, רופא, בית מרקחת, חנויות מזון, מסעדות וגם תחבורה ציבורית נוחה לשעת הצורך.

מהבחינה הזאת דווקא יותר מתאים לי לגור בעיר.

כמובן יש גם אילוצים בחיים – אחד החשובים שבהם מבחינתי הוא קרבה למקומות עבודה אפשריים. במקצוע שלי ("מחשבים") המשמעות היא שעדיף לי לגור במרכז הארץ, במרחק נסיעה סביר מתל אביב והרצליה (באופן מוזר, מאז שהשתחררתי מהצבא, עבדתי שנה אחת בפולג, שנה וחצי מהבית, שנתיים וחצי בארה"ב וכל השאר באזור התעשייה של הרצליה פיתוח).

אני מניח שמקום המגורים הנוכחי שלי מהווה פשרה סבירה בין הנקודות שהעליתי. אני גר פחות או יותר במרכז העיר כפר סבא. מרחק נסיעה סביר ממקום העבודה שלי בהרצליה, מרחק הליכה קצר לחנויות, לרופא וכו' וגם לתחנת רכבת (שלעיתים אפילו יש בה רכבות!) ולתחנות אוטובוס. העיר עדיין שקטה יחסית ויש לי עצים וציפורים ליד הבית (בעיקר מיינות ודררות לצערי).
אבל טבע אין הרבה באזור ולרוב הטיולים אנחנו נוסעים שעה ויותר.

חשבתי על כל המקומות שגרתי בהם ונזכרתי במקום אחד שהיה כמעט אידיאלי מבחינתי – Guilderland New York.

גרנו בגילדרלנד שנה אחת, מקיץ 1997 ועד קיץ 1998. זוהי עיירה קטנה שמהווה פרבר של העיר הלא גדולה אלבני, עיר הבירה הלא מאוד מפורסמת מדינת ניו יורק.
ב-1997 עננת ואני נסענו לרילוקיישן בארה"ב והפרויקט הראשון שלנו היה באלבני. שכרנו דירה בקומפלקס דירות בגילדרלנד, מרחק של 15 דקות נסיעה מהעבודה ללא פקקים (וכמעט לא היו פקקים).  מצא חן בעינינו שהבתים באותו מתחם היו מוקפים בהרבה צמחיה טבעית ולמרות שהיו יחסית קרובים לכביש הראשי הסביבה הייתה שקטה ופסטורלית.

היה לנו קניון גדול במרחק נסיעה קצרה וסופרמרקט במרחק הליכה של 10-15 דקות. אבל מי הולך ברגל בערים הקטנות בארה"ב?  ערב אחד החלטנו ללכת ברגל לסופרמרקט  ולהפתעתנו ולשמחתנו קבוצת איילות חצו את דרכנו. זה היה מרגש.

בכל זאת היה חיסרון אחד בולט למגורים בגילדרלנד – החורף שם היה מאוד קר, מושלג וחשוך. החורף שבילינו שם היה "קל" לטענת המקומיים אבל הגענו לטמפרטורה של 26 מעלות מתחת לאפס ובמשך כמה חודשים הטמפרטורה לא עלתה מעל האפס. היו גם שבועות רצופים ללא אור שמש, מה שגרם לנו ממש לדיכאון. הנהיגה בשלג גם הייתה מטרידה ולפעמים מסוכנת.

לסיכום – אין מקומות מושלמים, אבל אם הייתי יכול לחיות היכן שאני רוצה ללא אילוצים כנראה שהייתי גר בגילדרלנד בין אפריל לספטמבר ובכרמיאל בין אוקטובר למרץ…


והרשומה המומלצת היא  – סיפור עם זנב – בבלוג עולם ללא קופסאות  

השועל והעורב – סיפור לשבת

היה זה יום מוצלח במיוחד לעורב (שלא היה לו שם בדוי). זה היה יום אביב יפה, השמש זרחה, עופות דורסים גדולים לא נראו בסביבה, מכוניות לא עברו על הכביש והדובדבן שבקצפת היה שהעורב מצא חריץ גבינה גדול.

הוא מיהר לאסוף את חריץ הגבינה במקורו לפני שמישהו אחר יחמוד אותו ונעמד על עמוד חשמל גבוה ממנו היה יכול לראות את הסביבה ולהישמר מגנבי גבינה (או גבני גניבה?)

שרביט סרטי קולנוע אהובים

במדור השרביט החם מוצע הפעם לכתוב על סרטי הקולנוע האהובים עליינו בכל הזמנים.

הסרט הראשון שמיד עלה בדעתי הוא princess bride  או בעברית – "הנסיכה הקסומה".  זה פשוט סרט מקסים. כמו שפיטר פאלק אומר בתחילת הסרט, יש בו הכל – מפלצות, קרבות, נקמה, מרדפים, אהבת אמת…

אבל מעבר לזה יש בו עלילה נהדרת, הרבה הומור, שחקנים טובים, במאי מצוין ואפילו מוזיקת רקע טובה (של מארק נופלר).
במיוחד אני אוהב בסרט את איניגו מונטויה – כנראה התפקיד הטוב ביותר של מנדי פטינקין,  ואת בילי קריסטל בתפקיד הבלתי נשכח של miracle max