שרביט סרטי קולנוע אהובים

במדור השרביט החם מוצע הפעם לכתוב על סרטי הקולנוע האהובים עליינו בכל הזמנים.

הסרט הראשון שמיד עלה בדעתי הוא princess bride  או בעברית – "הנסיכה הקסומה".  זה פשוט סרט מקסים. כמו שפיטר פאלק אומר בתחילת הסרט, יש בו הכל – מפלצות, קרבות, נקמה, מרדפים, אהבת אמת…

אבל מעבר לזה יש בו עלילה נהדרת, הרבה הומור, שחקנים טובים, במאי מצוין ואפילו מוזיקת רקע טובה (של מארק נופלר).
במיוחד אני אוהב בסרט את איניגו מונטויה – כנראה התפקיד הטוב ביותר של מנדי פטינקין,  ואת בילי קריסטל בתפקיד הבלתי נשכח של miracle max



זהו סרט שאני תמיד מוכן לראות שוב ואני נהנה לראות אותו למרות (ואולי גם בזכות) שאני מכיר אותו כמעט בעל פה.

אני אוהב עוד סרטים של רוב ריינר והשניים שאני גם מוכן לראות שוב ושוב הם this is spinal tap  ו- כשהארי פגש את סאלי

הסרט שראיתי בקולנוע מספר הפעמים הרב ביותר הוא ללא תחרות מופע הקולנוע של רוקי . כמובן שבמקרה זה הסרט עצמו הוא הוא לא בהכרח משובח (למרות שיש בו מוזיקה טובה). עיקר העניין בו הוא החוויה מסביב – השתתפות הקהל בסרט באופן מאוד פעיל. לראות אותו בטלוויזיה (כמו שאני רואה את רוב הסרטים בשנים האחרונות) זה לא אותו דבר, למרות שכבר פעמיים שחזרנו את החוויה בהצלחה בבית.

סרט נוסף אותו אני מוכן לראות שוב ושוב הוא האחים בלוז.  הוא כולל מוזיקה מצוינת, מרדפי מכוניות משעשעים, הומור טוב ואת ג'ון בלושי הבלתי נשכח.

כשאני חושב על כך, נראה שרוב הסרטים האהובים עליי הם קומדיות. יש גם הרבה סרטים טובים שהם לא קומדיות, אבל אותם אני רואה לרוב רק פעם אחת. כנראה אני נהנה יותר כשאני צוחק (ולהיפך).

מכיוון שכך, אני מאוד אוהב את חבורת מונטי פייתון.  הם הוציאו רק 5 סרטים ומתוכם 3 אוספי מערכונים שאני פחות אוהב, אבל שני הסרטים העלילתיים שלהם הם בין הסרטים האהובים עליי ביותר:

הראשון הוא בראיין כוכב עליון  שמעבר להומור המצוין הוא אהוב עליי גם בזכות ההתייחסות ליהודים שאקטואלית גם היום…

השני הוא הגביע הקדוש שהוא פשוט מצוין לטעמי, אם כי הסוף שלו קצת מאכזב אותי כל פעם מחדש

יש עוד קומדיות שאני אוהב מאוד. ביניהן אני יכול לציין את הסרטים של מל ברוקס ובראשם את אוכפים לוהטים  הכולל בין היתר אינדיאנים המדברים יידיש ואת השריף השחור המאיים לירות בעצמו.

יותר ממנו אני אוהב את  להיות או לא להיות שהוא אמנם לא סרט מקורי של ברוקס אבל הוא מצוין ועולה על המקור.

ובמסגרת קומדיות (של יהודים אמריקאים…) אני גם אוהב את הסרטים של וודי אלן. הסרטים שלו מתחלקים לכמה תקופות החל מסרטי סלפסטיק וכלה בסרטים רציניים יותר (שהם עדיין סוג של קומדיות). אני לא אוהב את כולם אבל נהניתי מאוד מהרומן שלי עם אנני, שושנת קהיר הסגולהימי הרדיו  ו-חצות בפריז בו אוון ווילסון משחק בצורה מאוד משכנעת את וודי אלן…



ועוד קומיקאים יהודים שאני אוהב הם האחים מרקס  וגם דני קיי. קשה לי לציין סרט של האחים מרקס שאני אוהב במיוחד – רוב הסרטים שלהם מכילים כמה סצינות נהדרות אבל גם לא מעט חלקים שלא עמדו במבחן הזמן.

הנה סצינה נהדרת אחת:

לצערי רוב הסרטים של דני קיי לא עמדו במבחן הזמן, אבל יש שניים שאני אוהב לראות – עושה הנפלאות ו-המפקח הכללי

עוד שני סרטים קומיים ישנים שאני אוהב (הפעם לא בהכרח של יהודים…) הם –

שיר אשיר בגשם

ו- חמים וטעים

יש עוד הרבה סרטים שאני אוהב – ולמרבה הפלא לא כולם קומדיות – אבל אני אעצור פה ואולי אלך לראות איזה סרט מהרשימה.
תוספת מאוחרת בזכות עננת – הסרט שלטעמי הוא הסרט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים – תעלת בלאומילך:

והרשומה המומלצת היא – צפורן נקוד – בבלוג של עננת

32 תגובות על ״שרביט סרטי קולנוע אהובים״

  1. רשימת סרטים מעניינת. דווקא הראשון הכי הפתיע אותי – הרי זהו סרט מלודרמטי לבבות שבורים . נדיר שגבר יתחבר חחחח
    כרגע אני רואה את ה25 סרטים של 007. בזכות יאס שמו את כל הסרטים בספריית הVOD ורואה אותם ברצף…
    איזה חתיךךךךךך היה שון קונרי חחחחחח
    יום מקסים
    יעל

    1. הנסיכה הקסומה" זה הרבה יותר מקומדיה רומנטית… אם כי אין לי בעיה גם עם סרטים שהם "רק" קומדיות רומנטיות אם הם טובים.

      שון קונרי בהחלט היה חתיך.

      תודה והמשך שבוע נעים!

  2. אני זוכרת שההורים שלי לקחו אותנו לצפות כמשפחה ב״הנסיכה הקסומה״, ובדיוק הייתי אז בגיל (14 – 15) שבו מצד אחד כבר לא הייתי צעירה מספיק כדי להנות ממנו בתור ספר ילדים, אבל גם לא מבוגרת מספיק כדי להנות ממנו בתור מבוגרת. רק בתור מבוגרת למדתי להעריך את הסרט.

  3. באופן לא מפתיע, כל הסרטים ברשימה שלך הם גם ברשימה שלי…
    אני רק מופתעת שלא כללת אף סרט של קישון (תעלת בלאומילך! איך לא הזכרת אותו?)
    ובשבילי הייתי מוסיפה כמה עיבודים לקולנוע של קומדיות של שייקספיר (רוב מה שקנת בראנה עשה בתחום, הלילה ה12, חלום ליל קיץ) ואת Cold Comfort Farm הנהדר.

    1. אני גם לא מופתע שהם גם ברשימה שלך אבל באמת מוזר שלא חשבתי על תעלת בלאומליך… תודה שהזכרת

      תודה והמשך שבוע נעים 🙂

    1. האמת שאת צלילי המוזיקה אני לא כל כך אוהב…
      את גבעת חלפון כן אבל הוא ממש לא בראש הרשימה.
      ברור שיש עוד הרבה סרטים… את יותר ממוזמנת לכתוב את הרשימה שלך.

      תודה ושבוע טוב גם לך

  4. יש כמה סרטים מהרשימה שלך, שהיו יכולים להופיע גם ברשימה שלי, בתנאי שזו היתה רשימה מרורחבת: הכוונה לסרטי האחים מרקס, או "כשהארי פגש את סאלי". רק סרט אחד ממש היה נכנס לרשימה שלי: "חמים וטעים". אחת הקומדיות שהכי צחקתי בהן אי פעם.
    הרשימה שלי כוללת סרטים קודרים יותר (כך יצא), שהשאירו עלי רושם בל ימחה כשראיתי אותם בפעם הראשונה. שעשו קולנוע באופן שלא ראיתי לפני כן: "תפוז מכני", "שתיקת הכבשים", "נהג מונית", "ספרות זולה". אין שום דבר מיוחד בבחירות האלה, הסרטים האלו זכו לתהילת עולם – ובכל זאת אני בוחר בהם. לא התחייבתי להיות מקורי.
    יש סרטים שנהנתי לצפות בהם מספר פעמים, בהם גם סרטים איטיים / ארוכים יותר, שבכל פעם שהתחלתי לצפות בהם, מאיזושהי סיבה, נשאבתי לסרט מחדש. מדובר בסרטים שאני מאד אוהב, כמו "המימד החמישי", "עיניים עצומות לרווחה".
    ישנם סרטים שפעם אהבתי, אבל הזמן לא עשה איתם חסד. פעם חשבתי ש"פרסונה" של ברגמן הוא קולנוע מופתי. כשקניתי את הדי.וי.די וצפיתי בו, לאחר שנים – גיליתי שמתחת לחזות ה"אומנותית" מסתתר שיעמומון… תעשיית הקולנוע וגם אומנות הקולנוע התקדמו רבות מאז "פרסונה", כבר אי אפשר לצפות בו בעיניים של פעם. אני מתפתה לומר: כבר אי אפשר לצפות בו בכלל.
    רבים מהסרטים ברשימה שלך לא היו נכנסים אצלי לשום רשימה עדכנית. מל ברוקס לא הצחיק אותי בזמן אמת, אני מניח שגם היום לא. וודי אלן הפך לבמאי כל כך טרחן, שטרחנותו המאוחרת רק מדגישה את טרחנותו המוקדמת. את "מופע הקולנוע של רוקי" ראיתי פעם אחת, "כי צריך". בעיניי הוא היה ממש סרט מטומטם. מעולם לא הבנתי מה הקטע איתו.

    1. חלק מהברטים ברשימה שלך היו יכולים להיכנס לשלי ואולי היו נכנסים אם הייתי כותב בעיתוי אחר.
      את "פרסונה" לא ראיתי ואחרי שקראתי את תגובתך כנראה לא אראה…
      כמו הרבה דברים אחרים גם סרטים הם כמובן עניין של טעם.

      תודה על תגובתך והמשך שבוע נעים!

      1. השעה מאוחרת, אני מקווה שעכשיו אינני טועה – אבל טעות לעולם חוזרת:
        הסרט הוא ״האלמנט החמישי״.
        ״המימד החמישי״ הוא שם החברה של בני גנץ… 🙂

          1. אקח את הסיכון שאצא טרחן:
            כתבת "כמו הרבה דברים אחרים גם סרטים הם כמובן עניין של טעם". זה קצת יותר מזה.
            ההתרשמות מסרט תלויה בכל כך הרבה גורמים, חוץ מ"סתם" טעם.
            תלוי היכן ראית את הסרט (בארץ? בחו"ל?), באיזה בית קולנוע, באיזה מצב רוח היית, עם מי היית (עם אהובתך החדשה והמלהיבה או לבד?), איזו תדמית יש לבית הקולנוע (סינמטק? קולנוע שמתרכז בסרטי איכות?), האם הסרט הוא תופעה חברתית-תרבותית עם הווי משלו? האם לקולנוע מסך קטן או IMAX ענק עם מערכת קול רועמת?
            מגיבה למטה כתבה על ההתייצבות מדי שבת בצהריים בקולנוע "פריז" ז"ל, להקרנות של "הנסיכה הקסומה" ו"מופע הקולנוע של רוקי". קולנוע "פריז" וגם קולנוע "תכלת" התמחו בסרטי איכות בשישי/שבת בצהריים. אני דווקא זוכר יותר את ימי שישי, אבל לא אתווכח. את "פרסונה" ראיתי בקולנוע תכלת, בשישי בצהריים. המקרן היה מקולקל, הסרט הפסיק להסתובב, וכשהצלולואיד שהה מספר שניות מול נורת המקרן הלוהטת הוא מיד נמס. נדמה לי, שברגע הראשון חשבתי שזהו איזשהו אפקט אמנותי בסרט…
            ככה, התופעה חזרה על עצמה, ההקרנה הופסקה כל פעם – ועדיין חשבתי שהסרט הוא סרט מופת.
            אבל השנים עברו, כל בתי הקולנוע הקטנים נסגרו.
            החוויה כולה השתנתה.
            היום אנשים יושבים בקולנוע ושולחים מסרונים בסלולארי…
            הקולנוע הרגיל כבר קצת גוסס. הסדרות בטלוויזיה תפסו את מקומו. וחלקן איכותיות להפליא.

            1. אמנם הסרטים נקראים "סרטי קולנוע" אבל בשנים האחרונות אני רואה אותם בטלויזיה או במחשב. בכל מקרה – בבית.
              אז כן – אם לוקחים בחשבון את החוויה הכוללת, יש פה יותר מטעם. למשל יש לי נוסטלגיה חזקה לסרט "קפה בגדד" כי זה הסרט שאשתי ואני ראינו בדייט הראשון שלנו. זה סרט נחמד, אבל לא מדהים.
              אני מניח שכשכתבתי על טעם חשבתי על חוויה של לשבת בבית ולראות את הסרט בטלוויזיה. זה מנטרל הרבה מאוד משאר הגורמים 🙂

              תודה והמשך שבוע נעים

  5. נוסטלגיה ישנה וטובה. נזכרתי בסרט ההוא של דני קיי על האחים התאומים. אני לא זוכרת ממנו הרבה, אבל זוכרת שהיה מצחיק 🙂

    1. תודה. הסרט על האחים התאומים הוא "עושה הנפלאות" 🙂 יש בו כמה קטעים מעולים כולל אחת האמרות החביבות עליי – בשלב מסויים דני קיי מוצא את עצמו נוסע לברוקלין באוטובוס בגלל שהרוח של אחיו שלחה אותו לשם. בשלב מסוים הוא מתעשת , רץ לנהג וקורא לו: "עצור את האוטובוס! אני לא רוצה לנסוע לברוקלין!". הנהג עונה לו: "גם אני לא רוצה לנוע לברוקלין. אף אחד לא רוצה לנסוע לברוקלין, אבלו כולנו חייבים להגיע לשם במוקדם או במאוחר"…

      המשך שבוע נעים!

  6. חוץ מחלף עם הרוח, לא זוכרת שמות של סרטים.
    אבל כן זוכרת מהילדות את לואי דה פינס וג'רי לואיס.
    היה סרט שהפחיד אותי מאד בשם קינג קונג, אמא'לה.

    1. בילדותי אהבתי את לואי דה פינס… את ג'רי לואיס מעולם לא אהבתי משום מה.
      את קינג קונג אני זוכר אבל לא זכר כמה פחדתי.

      תודה והמשך שבוע נעים!

  7. ממש השקעת בפוסט הזה. כל הכבוד.
    לי ממש קשה להרכיב רשימה מצומצמת של סרטים שאהבתי. על כן לא כתבתי פוסט בנושא השרביט. אם הקריטריון הוא איזה סרט (טוב ככל שיהיה) ראיתי יותר מפעם אחת, אני חושב שהרשימה שלי הייתה נותרת ריקה. למרות שראיתי חלק מרשימת סרטי הקומדיות שציינת, הז'אנר הזה דווקא אינו כוס התה שלי.

    1. תודה רבה. היה לי קצת זמן פנוי בשבת בבוקר אז אספתי סרטונים….
      כל אחד וטעמו שלו – גם בסרטים 🙂

      המשך שבוע נעים!

  8. אהבתי את הרשימה. משמח אותי לראות שאתה חולק איתי את האהבה לנסיכה הקסומה ולמופע הקולנוע של רוקי. את שניהם ראיתי אין ספור פעמים (הסדרן בקולנוע פריז, בתקופת הנסיכה הקסומה, שאל אותי שבת אחת – מה קרה בשבת שעברה?… רשם לי חיסור :-D).
    אבל אני חייבת לחלוק עליך בעניין מנדי פטנקין – הוא שחקן מעולה בכל מה שהוא עושה. אין ספק שאיניגו מונטויה הוא דמות עסיסית, אבל אני לא יכולה להשלים עם אמירה שזה התפקיד הטוב ביותר שלו.

    1. את הנסיכה הקסומה ראיתי רק פעם אחת בקולנוע ועוד אינספור פעמים בבית 🙂 ברוקי המצב כמעט הפוך – המון פעמים בקולנוע ומעט בבית..
      מודה שלא ראיתי הרבה סרטים עם מנדי פטינקין כך שאולי אני טועה. אבל מאלה שראיתי אהבתי את דמותו כאיניגו מונטויה הרבה יותר מכל דמות אחרת 🙂

      תודה והמשך שבוע נעים!

  9. מכיר את כל היוצרים כנראה, אבל לא את כל הסרטים. פוסט מאוד מעניין ומושקע. אגב מל ברוקס, מה עם צ'ארלי צ'אפלין?
    מעניין מאוד. אלון. 🙂

    1. צודק, גם לצ'רלי צ'פלין יש כמה סרטים מצויינים וגם אותו אני אוהב. אי אפשר לכסות את כולם ברשומה אחת…

      תודה והמשך שבוע נעים!

  10. wow
    איזה כיף שנטלת את השרביט החם והוצאת פוסט לתפארת! תודה רבה. אגב עדיין אין לי נושא לשרביט הבא, אם יש לך רעיון….אשמח.
    ועכשיו לגופו של פוסט.
    את הנסיכה הקסומה לא ראיתי בזמן אמת, למרות שאיכשהו ילדיי כן ראו ובתי מאד אהבה. כאשר חזרתי לנסות לצפות בזה לפני כמה שנים לא הצלחתי להתחבר והפסקתי די מהר. ואולי פספסתי משהו וכדאי לנסות שוב? במיוחד לא הבנתי מה מנדי פטינקין עושה שם (אחרי שהתרגלתי לראות אותו בהומלנד ולאחרונה גם בהטובות לקרב). מתה עליו.
    על spinal tap בכלל לא שמעתי, רושמת לי לבדוק אותו. תודה.
    את מופע הקולנוע של רוקי גם כן ראיתי רק בדיעבד אבל באופן מוזר אהבתי. ממש אהבתי.
    אהבתי את "האחים בלוז" אבל פחות כנראה ממה שאחרים אהבו.
    מונטי פייתון קורע וראיתי חלק ניכר מסרטיו כמה וכמה פעמים (בן דוד אחד של T מצטט את הסרטים שלו חופשי)
    אני חושבת שראיתי כל מה שוודי אלן עשה. תגיד מה שתגיד על האדם, היוצר/במאי/מפיק/תסריטאי הוא פשוט גאון.
    את האחים מרקס ראיתי מזמן מזמן, אהבתי אבל לא ברמה שארצה לראות שוב. לסרטים שאני אוהבת אני חוזרת שוב ושוב. למשל rainman המעולה של דסטין הופמן וטום קרוז. כנ"ל דני קיי (אהבתי אבל לא אצפה שוב).
    נדמה לי שאת שיר אשיר בגשם לא ראיתי בסוף. אולי הגיע הזמן.
    סרטים של מרילין מונרו ראיתי אבל בקושי זוכרת אותם.
    תעלת בלאומילך (שנראה שהוספת אחר כך בעקבות הערותיה של עננת?) היה סרט פולחן אצלנו, במיוחד בתקופה שהיו משדרים אותו בערוץ אחד ביום העצמאות.
    קישון היה גאון ללא ספק.
    ראיתי בתגובות שלא אהבת את צלילי המוזיקה. בא לך לומר למה? ואת מרי פופינס?

    1. תודה על התגובה הארוכה והמושקעת.
      אני בהחלט ממליץ לנסות שוב את "הנסיכה הקסומה". לא רק אני אוהב אותו…
      לפי ויקיפדיה –
      "הסרט זכה להצלחה רבה בקולנוע, עם הכנסות של כשלושים מיליון דולר בארצות הברית[1] – כמעט פי שניים מתקציבו.[2] כמו כן הסרט זכה לביקורות טובות באופן יוצא דופן; מבקרים רבים ציינו לטובה את התסריט המשובח,[3] כמו גם את ההומור שבסרט.[4] באתר האינטרנט Rotten Tomatoes, דירוג הסרט הוא 95%.[5] הסרט נמצא באופן קבוע ברשימת 250 הסרטים האהובים ביותר באתר IMDb, המבוססת על דירוג גולשי האתר.[6]"

      This is Spinal Tap זה משהו אחר… אני מאוד אוהב אבל יש אנשים שלא 🙂

      וודי אלן בהחלט גאון.

      אם לא ראית את singining in the rain אני בהחלט ממליץ להשלים. סרט מצויין שעומד יפה במבחן הזמן.

      גם קישון היה גאון אבל פחות גאון קולנועי מוודי אלן… בכל זאת היו לו סרטים מאוד מוצלחים.

      את צלילי המוזיקה לא אהבתי כי נראה לי יותר מדי קיטש ויותר מדי שירים שלא משתלבים טוב בסרט.

      את מרי פופינס אני אוהב אבל לא באותה רמה של הסרטים שציינתי. יש עוד לא מעט סרטי דיסני שאני אוהב ומוכן לראות…

      סוף שבוע נעים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s