השועל והעורב – סיפור לשבת

היה זה יום מוצלח במיוחד לעורב (שלא היה לו שם בדוי). זה היה יום אביב יפה, השמש זרחה, עופות דורסים גדולים לא נראו בסביבה, מכוניות לא עברו על הכביש והדובדבן שבקצפת היה שהעורב מצא חריץ גבינה גדול.

הוא מיהר לאסוף את חריץ הגבינה במקורו לפני שמישהו אחר יחמוד אותו ונעמד על עמוד חשמל גבוה ממנו היה יכול לראות את הסביבה ולהישמר מגנבי גבינה (או גבני גניבה?)

בעודו עומד על עמוד החשמל החל העורב להרהר כמה שאלות קשות ואף מטרידות. הראשונה שבהן הייתה השאלה הקשה מהו בעצם "חריץ גבינה". העורב ידע היטב שגבינה היא מוצר העשוי מחלב שעבר תהליכים שונים. לרוב מחלב פרה, אך ניתן להכין גבינה מכל חלב ויש האומרים שגם משקדים או אגוזים. הוא קיווה שהגבינה שלו עשויה מחלב.

הוא גם ידע ש"חריץ" פירושו סדק אבל בחריץ הגבינה שבמקורו הוא לא ראה סדקים. הוא התחיל לחשוב על בדיקת הנושא בגוגל כשלפתע הוא הבחין בתנועה חשודה מתחתיו.

ואכן, מסביב לעמוד החשמל התחיל להסתובב שועל. זה היה ללא ספק שועל עירוני שהתרגל למצוא אוכל בפחי האשפה וקצת שכח איך צדים. נראה שהוא עסק בחיפוש שאריות מזון כשהוא הבחין לפתע בעורב.

באופן עקרוני שועלים מסוגלים לצוד ציפורים – אפילו בגודל של עורב – אבל הם מעדיפים טרף קטן יותר ומסוכן פחות.

השועל שלנו לא חשק בעורב אלא בחריץ הגבינה שבמקורו.
אבל העורב ישב על עמוד חשמל גבוה והשועל ידע שלא יוכל לטפס לשם. ואפילו אם יוכל, העורב ודאי יעוף משם למקום אחר והשועל יישאר תקוע כמו אידיוט חסר גבינה על עמוד חשמל גבוה.
חשב השועל מה לעשות ופתאום הוא נזכר בכך שהוא בעל חיים ערמומי ואפילו חכם!
הוא פנה לעורב ואמר: "עורב יקר! שמעתי שקולך ערב מאוד ואתה מוכשר בשירה! האם תוכל בבקשה לשיר לי שיר קטן כדי לשמח את לבי?"

העורב הוא ציפור חכמה. בזכות חוכמתו הוא הבין את דברי השועל אבל הוא לא היה בטוח בכוונתו. מצד אחד הוא ידע שהרבה בעלי חיים חושבים שקולו של העורב הוא דווקא צורמני ולא נעים לאוזן. מצד שני הוא ידע בוודאות שעבור העורבים עצמם קולם נשמע נהדר ולכן אין לפסול על הסף את האפשרות שהשועל מתכוון למה שהוא אומר. מצד שלישי הוא הניח שאם ינסה לשיר (או לקרקר) הוא ייאלץ לפתוח את מקורו וחריץ הגבינה עלול ליפול ממנו. מצד רביעי הוא הבין שבכל מקרה אם הוא ירצה לאכול את חריץ הגבינה הוא ייאלץ להניח אותו איפשהו מכיוון שהוא לא יוכל לבלוע אותו בשלמותו.

אחרי התלבטות ארוכה העורב הגיע להחלטה. הוא הניח את חריץ הגבינה בזהירות לידו (זה היה עמוד חשמל די גדול), פתח את מקורו ואמר: "אשיר לך את השיר על שלושת העורבים". הוא התחיל לשיר שיר עצוב ועתיק.
השועל ממש לא ידע מה לעשות. הוא באמת רצה את הגבינה, אבל לא היה לו נעים לעזוב את העורב באמצע השיר. הוא היה שועל מחונך שלא רצה לקלקל את יחסיו עם העורב.

כשהעורב סיים לשיר השועל מחא לו כפיים, הודה לו במילים נרגשות והסתלק משם מתוסכל. אך לשמחתו במרחק קצר מאוד הוא מצא כרם ענבים שבגדר שלה היה חור בדיוק במידת גופו. הוא נכנס לכרם לזלול ענבים (אבל זה כבר סיפור אחר).

והעורב? הוא סוף סוף נגס בחריץ הגבינה. לשמחתו היא לא הייתה עשויה משקדים או אגוזים, אבל לצערו היא לא הייתה טעימה במיוחד. הוא אפילו לא היה בטוח ממה היא עשויה… כנראה היה מדובר ב"גבינה משולשת" שיש ספק רב בשאלה אם היא באמת ראויה להיקרא גבינה.

  מוסר השכל:  לפעמים אתה עלול לקבל מה שביקשת

שבת שלום!

תודה לאיזופוס ולה פונטיין על המשל המקורי

והרשומה המומלצת היא – היא מדברת! – בבלוד של עדה ק.

34 תגובות על ״השועל והעורב – סיפור לשבת״

  1. טוויסט על טוויסט ויצא סיפור נהדר לשבת 🙃
    אהבתי את כל האזכורים/ההפניות שהופיעו בסיפור, בין היתר למשל נוסף של לה פונטיין, לבלוג של עננת ולשיר העורבים בויקיפדיה. ובהזדמנות הזאת רציתי להתייעץ האם "אזכורים" או "הפניות" הן המילים המתאימות לתרגם references לדעתך?

    1. לשאלתך:
      1. המושג הכללי בתורת הספרות או ברטוריקה נקרא – אינטרטקסטואליות.
      2. בעברית יש כמה מלים המגדירות את סוג הבינטקסטואליות – אֶרְמֵז, ציטוט, שיבוץ, רפרור וגם אזכור – אבל זה נדיר.
      3. התרגום של reference הוא רפרור, זה מושג ,שמכיל הפניה אבל לא דיאלוג, שיחה בין שני טקסטים. בסיפור שלנו, הארמזים [האלוזיה] יוצרת דיאלוג חשוב מאוד עם המקור, כי בלעדי המקור, זה יישאר סיפור חמוד אבל נטול אירוניה לגמרי.

  2. Reference is a relationship between objects in which one object designates,
    אז אפשר לפעמים גם התיחסויות? אבל במקרה הזה זו הפניה לבלוג אחר?

    חריץ גבינה
    "גבינה" היא מילה יחידאית בתנ"ך המופיעה בספר איוב: "הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי"[2]. אך היא מופיעה ברמז גם בספר שמואל כאשר ישי אומר לבנו דוד לקחת את "חריצי החלב" (וכתרגום אונקלוס: "גובנין דחלבא") מתנה לשר האלף.[3]

    יתכן שמה שהעורב מצא זה את החריץ שנחתך מהגבינה, את המשולש המחורץ. אם אתם זוכרים את ההפניה של מוטי מלפני שבוע שבועיים יש צפורים שיודעים לאסוף ולבנות דברים מורכבים מאד, ללא ספק העורב יכול היה להחזיק את החריץ ביד אחת ולעשות אצבע משולשת לעורב ביד שניה ללא קושי.
    מאחר וגבינה הולכת יפה עם ענבים יכולת להוסיף פיסקה בה העורב מצליח להונות את השועל ולקבל ממנו כמה ענבים בחינם.

    ברצוני לרפרפ אותכם לויקיפדיה שם הנושא של הגבינה מוסבר בצורה מעניינת.
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94

    1. תודה על כל המידע וההסברים. מעניין שאיוב מתייחס לגבינה מותכת שהיא גבינת המשולשים. או אולי לעוגת גבינה קפואה? לא בטוח 🙂
      אולי צריך סיפור המשך לגבי גבינה וענבים…
      סוף שבוע נעים!

  3. סחתיין על הגרסה המודרנית: לא סתם ענף של עץ, אלא עמוד חשמל, וגוגל לבירור סוגיות נטולות תשובה:)
    חיפשתי במילון אבן שושן, והמשמעות הראשונה של הפועל 'חרץ' (שקרוב גם לפועל 'חרט') היא פשוט 'חתך'. מזה נובע, אני מניחה, ש'חריץ'=חתיכה. אז מתאים. וכן, משולשי גבינה ('הפרה הצוחקת' וכל השאר) הם באמת משהו אחר:)
    תודה על ההפניה

    1. בתוך עמי אני יושב… ובזמני אני כותב 🙂
      הגיוני בהחלט שחריץ = חתיכה. משום מה אני תמיד מדמיין "חריץ גבינה" כחלק מגלגל גבינה גדול.

      תודה לך וסוף שבוע נעים!

  4. מעשה בעורב ישראלי. אם הוא היה עורב אמריקאי, הגבינה המשולשת בסיפור הייתה מתחלפת בחריץ הגבינה האמריקאית הכתומה והמזוייפת. ויש מצב שהוא דווקא היה אוהב אותה 🙂

    1. כמו שכתבתי בתגובה הקודמת – בתוך עמי אני יושב 🙂
      בתור טבעוני אני אוכל גבינות מזויפות עוד יותר – בעקר מחלב קוקוס אבל גם משקדים ומקשיו… לא אוכל הרבה מהן.
      אבל העורב אולי היה אוהב גם אותן. מי יודע.

      תודה וסוף שבוע נעים

  5. קודם כל, אתה חוגג על ביטוי ידוע ומפורסם:
    "Be careful what you wish for(, it might (just) come true)".
    שנית:
    כמה שזה נכון!
    שלישית:
    אפילו החתולה בחצר שלנו מצליחה לצוד מדי פעם עורבני. אמנם עורבני הוא ציפור קטנה מעורב – אבל גם חתולה קטנה משועל… 🙂
    רביעית:
    עורבים הם באמת ציפורים חכמות. הן מאד דואגות לחברי הלהקה, אם מישהו פוגע בעורב או בגוזלי העורבים – הוא יותקף ע"י הלהקה. גם העורבנים מתנהלים בצורה דומה: כשהחתולה אוכלת בתיאבון את החבר שלהם, הם מבצעים מטסים סביבה, מנסים להפחיד אותה. העורבים, שהם גדולים וחזקים יותר, לא מהססים לתקוף כך אפילו בני אדם, באמצעות המקור שלהם. ויש להם זיכרון טוב: הם ימשיכו לתקוף את ה"אויב" משך ימים רבים.
    בניגוד לתוכים מסוג דררה, שיודעים לפצח אגוזי פקאן באמצעות המקור החזק שלהם – עורבים לא יכולים לעשות זאת. אבל יש להם שיטות משלהם. אחת השיטות היא לשמוט את האגוזים מגובה רב לריצפה, בתקווה שהם יתפצחו. ויש להם שיטה מתוחכמת עוד יותר: הם מניחים את האגוז על הכביש, מחכים שמכונית תדרוס את האגוז ותפצח אותו עבורם.
    סוף שבוע נעים – ושבת שלום.

    1. זה בהחלט ביטוי ידוע… אבל לא ראיתי שחיברו אותו למשל הזה בעבר 🙂
      עורבנים הם בהחלט חכמים וגדולים למדי. אני רצת מופתע שהחתולה מצליחה… אבל אני מבין שזה המצב.
      בהרצליה אני רואה הרבה פעמים עורבים שומטים אגוזי פקאן לכביש ומחכים למכונית שתעבור. זה בהחלט מראה מרשים.

      תודה, סוף שבוע נעים ושבת שלום גם לך!

  6. כמה צחקתי. השועל שחטף בומבה פעמיים מרב שהוא חכם. סלח לי על פוליטיזציה של הסיפור והפיכתו לאלגוריה פוסט בחירות אחרונות, אבל השועל הוא בדיוק ביבי.

    1. שמח שצחקת.
      אני ממש לא חשבתי על פוליטיקה או על דמויות אנושיות, אבל זכותך לראות מה שתרצה 🙂

      תודה וסוף שבוע נעים!

  7. חרצתם משפט מהר מדי. חריץ גבינה זה כל העיגול
    לרפרף כמו רפרפת, זה משהו טעים וקליל, אנא רפרפו לבלוג של….

    של פרופסור מנור, הצלחתי סוף סוף לשכנע אותו להגיב אחרי שהוא הפסיק להגיב לאחר שמישהו ירד עליו. הוא קצת רציני אבל בחור לבבי. במטוטא ענו בחריצות

    http://udimanor.blogspot.com/

  8. השואל לא רצה לקלקל את יחסיו עם העורב והקשיב לשני שירים חורקניים. בכל זאת את הגבינה הוא לא היה מהסס לגנוב?

    בהפניה שהציע מוטי (שיבוץ, רפרור, אזכור?) למשל השועל מסופר שבמשלי איזופוס המוסר הוא החלק המעשי של החיים, הזמן פותר הכל, בקוהלת סיפור הכרם הוא על כך שאנחנו נכנסים ויוצאים מהחיים ערום וערייה, החלק הרוחני. קוהלת לקח את הסיפור מאיזופוס? או מקרה?

    אם העורב הבין שהשועל מנסה לרמות אותו ובכל זאת שר, הוא לא מעשי, אם השועל הבין שאת הגבינה הוא לא יקבל ובכל זאת נשאר לאכול את עצמו, הוא גם לא מעשי. גם כסוף השיער שגר בתוך עצמו לא מעשי כי הוא רק מפחיד את הדייט שלו.

    הסיפור של מוטי הוא סיפור פוליטי, הפוליטיקאי יגיד לך מה שאתה רוצה לשמוע כדי לקחת את הגבינה שלך, הוא מדבר הרבה ומקווה שאתה תתפתה לדבר הרבה ותשכח מהמציאות. ואחרי שהוא נכנס לכרם הוא לא יכול לצאת ממנה כי כדי לצאת הוא צריך לצום והפתוי גדול מדי להצמד לכסא ולמטעמים.
    השועל הוא בדיוק בנט.

    1. כמו שכתבתי קודם, לא חשבתי על פוליטיקה ובוודאי לא חשבתי על אנשים כלשהם שיומשלו לשועל או לעורב (או לגבינה).
      לחפש הגיון במשלים מוזרים זה מעשה מוזר בפני עצמו. אם שועל יכול לבקש מעורב לשיר, הוא יכול גם להאזין לשירים בנימוס.
      רוב גיבורי הסיפורים שלי הם לא מעשיים… אולי גם אני כזה.

      שבת נעימה!

  9. חריץ באנגלית: cheese wedge. אין מילה לwedge בעברית. אולי "טריז". אבל נוח יותר להגיד המשולש של הגבינה (שם בדוי)
    השועל בגרסה המודרנית הלך לבידוד קורונה בכרם מאחר והסתבר שהעורב השחור בדיוק חזר מקברי צדיקים באומן וחלק מהלהקה שלו היו חיוביים.

  10. ועל זה נאמר: ככה יעשה למשל ישן שמגיע למקלדתו של מהאיש מוטי והחיים שלו (או של אחרים)))))
    שבוע טוב

  11. יופי של סיפור. תודה.
    בזמנו העורבנים התקיפו את ארווינג (החתול) בכל פעם שיצא לחצר, בגלל שהוא ניסה לתפוס גוזל .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s