הרופא, הגנב והשוקולד (סיפור לשבת)

היה זה עוד יום אפור בעיר הגדולה ורשה. כשחזרתי  למשרדי לאחר ספל קפה מאוחר קידם אותי הסמל בהודעה כי אני נדרש להתייצב מיידית בחנות המכולת שברחוב קרושטא.

חנות מכולת? זה היה קצת מוזר. שאלתי אותו אם אירע שוד או רצח באותה חנות, אך הוא הסביר לי כי מהדיווח שהוא קיבל מדובר בגניבה.

גניבה? ממכולת? אם כך, מדוע אני – בלש בכיר ובעל וותק של 20 שנה במשטרה נקרא לחקירה?

הסמל הסביר לי שלא מדובר במקרה פשוט כלל. ראשית כל מדובר בגניבת שוקולד. ולא סתם שוקולד – ליטרא שלמה של שוקולד. ולא רק זאת – הגנב הוא רופא!

זה כבר נשמע מאוד מסקרן. היו לי מקרים של גניבה מרופאים, אך לא גניבה ע"י רופאים. חבשתי את כובעי ויצאתי מיד לחנות המכולת.

זיהיתי את המקום בקלות עפ"י קהל הסקרנים שהתגודד סביב הכניסה לחנות. שלושה שוטרי מקוף ניסו להרחיק אותם מזירת הפשע בעוד הרביעי שומר על פתח החנות.

נכנסתי פנימה ומצאתי במקום שני בלשים זוטרים מתחקרים את החנווני ואת הרופא החשוד יושב על כיסא בפינה ונשמר ע"י שני שוטרים נוספים.

ראשית נגשתי אל החנווני כדי לשמוע את גרסתו לסיפור. כך אוכל לעמת את החשוד עם העובדות מאוחר יותר.

החנווני היה נרגש כולו. ביקשתי ממנו לתאר את המקרה לפרטי פרטיו – הסברתי לו שכל פרט – אפילו אם הוא נראה זניח ביותר – יכול לשפוך אור על החקירה ולהכריע לכאן או לכאן.

לא אלאה אתכם בפרטי הפרטים של עדותו (במיוחד אפשר לדלג על רשימת המצרכים שסופקו לחנות מוקדם יותר באותו הבוקר), אך עיקרי המקרה (לפי גרסת החנווני) הינם כדלהלן:

בשעה ארבע לערך נכנס החשוד לחנות וביקש לקיים שיחת טלפון דחופה. החנווני, בהכירו את החשוד כרופא בעל שם, אישר לו את השיחה תמורת התעריף הקבוע.

מיד לאחר מכן נכנסה לחנות אשה עבת בשר – לקוחה קבועה בחנות מימים ימימה – וביקשה לקנות 2 לבן, חצי כיכר לחם לבן, 5 ביצים מס' 2 ו-150 ג' נקניק פסטרמה משובח. בזמן שהחנווני פרס את הנקניק סיים הרופא את שיחת הטלפון, הודה לו ועמד לצאת כשלפתע ביקשה הלקוחה להוסיף לקניותיה חצי ליטרת שוקולד (ולרשום על חשבון). לשמע הדברים האלה פתח הרופא בריצה בהולה לעבר פתח החנות.

החנווני שהופתע מההתפתחות (המפתיעה) הפנה את ראשו אל מדף השוקולד וזיהה מיד כי ליטרת השוקולד שהייתה מונחת שם בבוקר נעלמה.

הוא קרא מיד לרופא לעצור ויצא אחריו בריצה. למרבה המזל שוטר המקוף השכונתי היה בסיור לא רחוק משם וכשהבחין במתרחש הצטרף למרדף ובלם את הרופא בגופו.

בחיפוש קצר נמצאה ליטרת השוקולד החסרה בכיס מעילו של הרופא.

המקרה נראה ברור אך עדיין סימני שאלה רבה ריחפו במוחי: מדוע רופא יזדקק לשוקולד? ומדוע שלא יקנה אותו,הרי בעל אמצעים הוא? ולמה דווקא ליטרא? והאם הוא היה חלבי? ומה עניין הלקוחה עבת הבשר לכאן? האם היא הייתה שותפתו של הרופא? או אולי היא הבחינה ברופא לוקח שוקולד ולכן גם היא חשקה בשוקולד?

למרבה הצער, אותה לקוחה לא עוכבה לחקירה וכשהחנווני חזר לחנות לאחר המרדף הקצר היא כבר לא הייתה שם (הלקוחה. החנות דווקא הייתה שם). זה רק העצים את חשדי לגבי אותה לקוחה ורשמתי לי את שמה וכתובתה שהיו שמורים במכולת כדי לזמן אותה לחקירה מאוחר יותר.

פניתי כעת לחקירת החשוד. הוא היה קר רוח בצורה בלתי רגילה. מלבושו ומאופן דיבורו היה ברור שהוא אדם משכיל ואמיד. בהחלט לא הגנב הטיפוסי – אך כבר היו דברים מעולם. בלימודי הקרימינולוגיה שלי למדתי על מחלת הקלפטומניה הגורמת לאנשים לגנוב חפצים בהם אין להם צורך – רק למען הריגוש שבגניבה. אבל מעולם לא העליתי על דעתי כי רופא עלול ללקות במחלה נוראית שכזו!

הרופא הודה מיד בעובדות – אחרי ככלות הכל ליטרת השוקולד החסרה נמצאה בכליו. אך הוא כפר באשמה. לטענתו הוא לא גנב אלא פעל במסגרת תפקידו במטרה להציל חיים.

לדבריו מסתבר כי מחקר מדעי חדש מצא קשר (לא הבנתי אם נסיבתי או ישיר) בין השמנה למוות בגיל צעיר יחסית. להערכתו המקצועית של הרופא, אם הלקוחה הייתה צורכת את חצי ליטרת השוקולד היא הייתה עלולה למצוא את מותה בו במקום. על כן, ברגע ששמע הרופא את בקשתה לקניית שוקולד הוא נחלץ לפעולה מיידית – חטף את השוקולד וברח מהחנות על מנת להרחיק אותו ככל האפשר מהחולה הפוטנציאלית.

הוא שאל אותי האם אני לא הייתי פועל בצורה דומה לו הייתי רואה אדם השולח ידו אל רעל מסוכן.

בסה"כ ההסבר שלו נשמע הגיוני (למרות שרשמתי לפניי לבדוק את המחקר המדעי עליו הוא הסתמך) אך פרט אחד עדיין הטריד אותי: מה התכוון הרופא לעשות בליטרת השוקולד? האם להשמידו, או שמא זמם להרעיל אדם אחר באמצעותו? המרחק מקלפטומניה לרצח עלול להיות קטן מאוד במקרים מסוימים!

הרופא הרגיע אותי מיד והסביר כי לשוקולד יש גם תכונות מצוינות – הוא יעיל במיוחד נגד כאבי ראש והרופא התכוון להשתמש בו למטרה זו.

מכיוון שכל החקירה כבר גרמה לי לכאב ראש רציני, אכלתי את ליטרת השוקולד והוריתי לשחרר את הרופא מחוסר הוכחות.

מוסר השכל:   לא העכבר גנב – הרופא גנב (אבל הגונב לצרכים רפואיים דחופים פטור)

שבת שלום!

זהו הסיפור הראשון שפרסמתי על הבלש הפולני בבלוג המקורי שלי לפני ככמעט 11 שנים. הסיפור נכתב במקור לבקשתה של בלוגרית בכינוי LashonIvrit שפרסמה בבלוג שלה (שאינו קיים כבר) כתבה מעיתון עתיק על המקרה של הרופא שגנב שוקולד ממכולת.
תודה לה ותודה גם לעופר D שבזכות מפגש אקס-בלוגרים מתפוז שהוא יזם נזכרתי בסיפור.

והרשומה המומלצת היא – הרהורי נעליים – בבלוג של קנקן


בעקבות תגובתה של עננת, הצלחתי למצוא את הכתבה המקורית בארכיון של הספריה הלאומית. מסתבר שהיא פורסמה בעיתון הצפירה ב- 1.9.1912.

37 תגובות על ״הרופא, הגנב והשוקולד (סיפור לשבת)״

  1. אני נגד חטיפת מוצרים. השוטר היה צריך להסביר בעדינות לבעלת הבשר כי השוקולד עלול להזיק לה. בוורשה צריך להתנהג בעדינות.

  2. ייתכן שהסיפור עבר בשלום לפני קצת יותר מעשור, אבל כיום השוטר היה נחשד בשמנופוביה איומה.

    ונשמע נחד המפגש הזה של בלוגרי תפוז לשעבר. האם ניתן להניח שחלקם כותב כאן ואני לא מודעת לכך?

    1. מי שמכיר את הבלש הפולני שלי יודע שהוא שמן מאוד בעצמו. ככל שדמותו התפתחה הוא אכל יותר ויותר…
      רוב הבלוגרים לשעבר כבר לא כותבים לצערי. מהנוכחים שם אני יודע על שתיים (חוץ ממני) שממשיכות לכתוב בפלטפורמה אחרת

      תודה וסוף שבוע נעים

      1. חבל לי שהתפרקה הקהילה שהיתה סביב הבלוגיה בתפוז, למרות שאני מניחה שזה טבעי שאנשים עם הזמן עוברים לתחומים אחרים.

        דרך אגב, יש לי רושם שגם פה יש מסגרת מסויימת של בלוגיה שבה אתה למשל לוקח את הרעיונות לשרשורים השבועיים – האם יש משהו כזה?

        1. גם לי חבל. נשארנו בקשר עם כמה אנשים שהכרנו דרך הבלוגיה, אבל הרוב נעלמו. חלק גם נפטרו 😦
          המסגרת היא קהילת הפרפרים – יש קישור למעלה משמאל -אבל הנה היא:
          https://isra-parparim.blogspot.com/
          זה לא תפוז, אבל סוג של קהילה.

          תודה ושבת נעימה

          1. תודה רבה ושבת שלום (וגם דרישת שלום לעננת אם היא עדיין זוכרת את הבלוג שלי שנקרא בתפוז ״צלמת טבע״).

            אני מבטיחה להתחיל לעבוד על רשומות ולהתחיל לפרסם צילומים וטיולים.

  3. שוקולד מריר? ליטרה? זה המון. איך אפשר לאכול כמות כזו? מי שילם עבור זה? בעתיד בעל המכולת לא יקרא למשטרה אלא יפליא מכותיו ברופאים. מדוע הבלש לא התיחס לנקודה שהרופא החביא את השוקולד בכליו קודם לדברי הלקוחה מה שמעיד על תכונות נבואיות.

    1. בעקבות התגובה שך בדקתי וזה כ-450 ג'. די הרבה אבל לא בלתי אפשרי…
      הרבלש לא בהכרח האמין ללקוחה.

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

    1. זאת הייתה רק ההתחלה…. הסיפור השני גם היה מבוסס על רשומה שלה ושם הכנסתי אוכל מיוזמתי. אחר כך התחלתי להתפרע…
      בעקבות תגובתך התחלתי לחפש שרידים לרשומה המקורית שלה, ללא הצלחה לצערי – אבל בארכיון של הספריה הלאומית מצאתי את הכתבה המקורית בעיתון הצפירה מ – 1.9.1912:

      https://www.nli.org.il/he/newspapers/hzf/1912/09/01/01/article/11/?srpos=8&e=——-he-20-hzf-1–img-txIN%7ctxTI-%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%90++AND+%d7%92%d7%a0%d7%91————-1

      תודה רבה וסוף שבוע נעים

      1. וואללה?! שוב המציאות עולה על כל דימיון?
        לרגע אחד לא חשבתי, שסיפורך מבוסס על סיפור אמיתי. 🙂
        שבת שלום!

  4. אגב זה נכון שכיום מייחסים לשוקולד 70% מוצקי קקאו (במידה) כבעל תכונות בריאותיות חיוביות. אך גם כוס שוקו אחת ליום (ללא סוכר) עושה את שלה. פרסמתי פוסט על כך בעבר בישראבלוג, אז אולי באמת הגיע הזמן ליבא אותו גם לבלוג שלי בבלוגספוט.
    יש לי השערה מדוע הרופא גנב את השוקולד. הוא מהאנשים המכורים לשוקולד, בשל התכולה הגבוהה יחסית בשוקולד של החומר הפעיל בקנבואידים 🙂
    מוסר השכל – אם אין לכם רשיון לקנאביס תוכלו להתמכר לשוקולד באופן לגאלי.
    ותודה על ההמלצה.

    1. הקקאו בריא ללא ספק. עם תוספת הסוכר (ודברים אחרים) קצת פחות…
      בהחלט יכול להיות שהרופא היה מכור לשוקולד.
      מוסר ההשכל שלך גם מצוין.

      תודה וסוף שבוע נעים

  5. דווקא מבינה ללבו של הרופא שקיבל החלטה של רגע ובחר שלא להיכנס לויכוח עם האישה ולהסתכן שהיא בכל זאת תסכן את חייה בעזרת השוקולד. גם כמכורה (כרגע בגמילה) לשוקולד מזדהה עם הזלילה של השוטר הפולני הטוב של כל ליטרת השוקולד כדי להעלים את הראיות. אבל מה שהפיל אותי לרצפה בצחוק חסר מעצורים היה דווקא מוסר ההשכל. שבת שלום

  6. אותי ענין דבר אחר לגמרי –
    האם זו ורשה בין שתי מלחמות עולם?
    האם זה בשכונה או ברובע היהודי?
    מה הקשר בין חלבי למריר בענין "מותה על המקום" של בעלת הבשר?
    ואחרון – מחכה להמשך הרפתקאותיו של הבלש הבולני בורשה.

    1. כפי שמצאתי לאחר שפרסמתי, הסיפור האמיתי שהיווה השראה לרשומה התרחש ב-1912 – כלומר עוד לפני מלחמת העולם הראשונה.
      לא הצלחתי למצוא איפה בורשה היה רחוב קרושטא… לכאורה הכתה המקורית לא קשורה ליהודים כלל, אבל הופיעה בעיתון יהודי אז אולי זה כן קרה ברובע היהודי.

      החלבי והמריר קשורים יותר להיותי טבעוני (אבל גם לזה ששוקולד מריר בריא יותר)

      פרסמתי כבר כמה סיפורים על הבלש בבלוג הנוכחי. מצד שמאל אפשר לראות שקיים מדור "הבלש הפולני" בו כרבע 7 רשומות (כולל זאת).

      תודה ושבת נעימה!

      1. מוטי, לידיעתך יש חברה בשם ״שוקולד פנדה״ שמכינה שוקולד חלב טבעוני מחלב סויה. המוצרים שלהם בהחלט טעימים 🙂 (למרות שלא הייתי אוכלת ליברה שלמה מהם בבת אחת)

  7. לפני שנים רבות קראתי ידיעה בעתון על ערבי שנתפס על ידי השומר במפעל סוכר גונב קילו סוכר (או אולי היו אלו 2 או 5 קילו). השעה היתה שעת ערב מאוחרת והשומר נעל את הערבי עם שקית הסוכר בבודקה שלו והלך הביתה. בבוקר מצאו את הערבי מת בבודקה. מסתבר שהוא אכל במשך הלילה את ההוכחות, כולל את שקית הנייר ומת מהרעלה של הסוכר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: