הרופא, הגנב והשוקולד (סיפור לשבת)

היה זה עוד יום אפור בעיר הגדולה ורשה. כשחזרתי  למשרדי לאחר ספל קפה מאוחר קידם אותי הסמל בהודעה כי אני נדרש להתייצב מיידית בחנות המכולת שברחוב קרושטא.

חנות מכולת? זה היה קצת מוזר. שאלתי אותו אם אירע שוד או רצח באותה חנות, אך הוא הסביר לי כי מהדיווח שהוא קיבל מדובר בגניבה.

גניבה? ממכולת? אם כך, מדוע אני – בלש בכיר ובעל וותק של 20 שנה במשטרה נקרא לחקירה?

הסמל הסביר לי שלא מדובר במקרה פשוט כלל. ראשית כל מדובר בגניבת שוקולד. ולא סתם שוקולד – ליטרא שלמה של שוקולד. ולא רק זאת – הגנב הוא רופא!

זה כבר נשמע מאוד מסקרן. היו לי מקרים של גניבה מרופאים, אך לא גניבה ע"י רופאים. חבשתי את כובעי ויצאתי מיד לחנות המכולת.

זיהיתי את המקום בקלות עפ"י קהל הסקרנים שהתגודד סביב הכניסה לחנות. שלושה שוטרי מקוף ניסו להרחיק אותם מזירת הפשע בעוד הרביעי שומר על פתח החנות.

נכנסתי פנימה ומצאתי במקום שני בלשים זוטרים מתחקרים את החנווני ואת הרופא החשוד יושב על כיסא בפינה ונשמר ע"י שני שוטרים נוספים.

ראשית נגשתי אל החנווני כדי לשמוע את גרסתו לסיפור. כך אוכל לעמת את החשוד עם העובדות מאוחר יותר.

החנווני היה נרגש כולו. ביקשתי ממנו לתאר את המקרה לפרטי פרטיו – הסברתי לו שכל פרט – אפילו אם הוא נראה זניח ביותר – יכול לשפוך אור על החקירה ולהכריע לכאן או לכאן.

לא אלאה אתכם בפרטי הפרטים של עדותו (במיוחד אפשר לדלג על רשימת המצרכים שסופקו לחנות מוקדם יותר באותו הבוקר), אך עיקרי המקרה (לפי גרסת החנווני) הינם כדלהלן:

בשעה ארבע לערך נכנס החשוד לחנות וביקש לקיים שיחת טלפון דחופה. החנווני, בהכירו את החשוד כרופא בעל שם, אישר לו את השיחה תמורת התעריף הקבוע.

מיד לאחר מכן נכנסה לחנות אשה עבת בשר – לקוחה קבועה בחנות מימים ימימה – וביקשה לקנות 2 לבן, חצי כיכר לחם לבן, 5 ביצים מס' 2 ו-150 ג' נקניק פסטרמה משובח. בזמן שהחנווני פרס את הנקניק סיים הרופא את שיחת הטלפון, הודה לו ועמד לצאת כשלפתע ביקשה הלקוחה להוסיף לקניותיה חצי ליטרת שוקולד (ולרשום על חשבון). לשמע הדברים האלה פתח הרופא בריצה בהולה לעבר פתח החנות.

החנווני שהופתע מההתפתחות (המפתיעה) הפנה את ראשו אל מדף השוקולד וזיהה מיד כי ליטרת השוקולד שהייתה מונחת שם בבוקר נעלמה.

הוא קרא מיד לרופא לעצור ויצא אחריו בריצה. למרבה המזל שוטר המקוף השכונתי היה בסיור לא רחוק משם וכשהבחין במתרחש הצטרף למרדף ובלם את הרופא בגופו.

בחיפוש קצר נמצאה ליטרת השוקולד החסרה בכיס מעילו של הרופא.

המקרה נראה ברור אך עדיין סימני שאלה רבה ריחפו במוחי: מדוע רופא יזדקק לשוקולד? ומדוע שלא יקנה אותו,הרי בעל אמצעים הוא? ולמה דווקא ליטרא? והאם הוא היה חלבי? ומה עניין הלקוחה עבת הבשר לכאן? האם היא הייתה שותפתו של הרופא? או אולי היא הבחינה ברופא לוקח שוקולד ולכן גם היא חשקה בשוקולד?

למרבה הצער, אותה לקוחה לא עוכבה לחקירה וכשהחנווני חזר לחנות לאחר המרדף הקצר היא כבר לא הייתה שם (הלקוחה. החנות דווקא הייתה שם). זה רק העצים את חשדי לגבי אותה לקוחה ורשמתי לי את שמה וכתובתה שהיו שמורים במכולת כדי לזמן אותה לחקירה מאוחר יותר.

פניתי כעת לחקירת החשוד. הוא היה קר רוח בצורה בלתי רגילה. מלבושו ומאופן דיבורו היה ברור שהוא אדם משכיל ואמיד. בהחלט לא הגנב הטיפוסי – אך כבר היו דברים מעולם. בלימודי הקרימינולוגיה שלי למדתי על מחלת הקלפטומניה הגורמת לאנשים לגנוב חפצים בהם אין להם צורך – רק למען הריגוש שבגניבה. אבל מעולם לא העליתי על דעתי כי רופא עלול ללקות במחלה נוראית שכזו!

הרופא הודה מיד בעובדות – אחרי ככלות הכל ליטרת השוקולד החסרה נמצאה בכליו. אך הוא כפר באשמה. לטענתו הוא לא גנב אלא פעל במסגרת תפקידו במטרה להציל חיים.

לדבריו מסתבר כי מחקר מדעי חדש מצא קשר (לא הבנתי אם נסיבתי או ישיר) בין השמנה למוות בגיל צעיר יחסית. להערכתו המקצועית של הרופא, אם הלקוחה הייתה צורכת את חצי ליטרת השוקולד היא הייתה עלולה למצוא את מותה בו במקום. על כן, ברגע ששמע הרופא את בקשתה לקניית שוקולד הוא נחלץ לפעולה מיידית – חטף את השוקולד וברח מהחנות על מנת להרחיק אותו ככל האפשר מהחולה הפוטנציאלית.

הוא שאל אותי האם אני לא הייתי פועל בצורה דומה לו הייתי רואה אדם השולח ידו אל רעל מסוכן.

בסה"כ ההסבר שלו נשמע הגיוני (למרות שרשמתי לפניי לבדוק את המחקר המדעי עליו הוא הסתמך) אך פרט אחד עדיין הטריד אותי: מה התכוון הרופא לעשות בליטרת השוקולד? האם להשמידו, או שמא זמם להרעיל אדם אחר באמצעותו? המרחק מקלפטומניה לרצח עלול להיות קטן מאוד במקרים מסוימים!

הרופא הרגיע אותי מיד והסביר כי לשוקולד יש גם תכונות מצוינות – הוא יעיל במיוחד נגד כאבי ראש והרופא התכוון להשתמש בו למטרה זו.

מכיוון שכל החקירה כבר גרמה לי לכאב ראש רציני, אכלתי את ליטרת השוקולד והוריתי לשחרר את הרופא מחוסר הוכחות.

מוסר השכל:   לא העכבר גנב – הרופא גנב (אבל הגונב לצרכים רפואיים דחופים פטור)

שבת שלום!

זהו הסיפור הראשון שפרסמתי על הבלש הפולני בבלוג המקורי שלי לפני ככמעט 11 שנים. הסיפור נכתב במקור לבקשתה של בלוגרית בכינוי LashonIvrit שפרסמה בבלוג שלה (שאינו קיים כבר) כתבה מעיתון עתיק על המקרה של הרופא שגנב שוקולד ממכולת.
תודה לה ותודה גם לעופר D שבזכות מפגש אקס-בלוגרים מתפוז שהוא יזם נזכרתי בסיפור.

והרשומה המומלצת היא – הרהורי נעליים – בבלוג של קנקן

בעקבות תגובתה של עננת, הצלחתי למצוא את הכתבה המקורית בארכיון של הספריה הלאומית. מסתבר שהיא פורסמה בעיתון הצפירה ב- 1.9.1912.