בומבה של פיצוץ (סיפור לשבת)

היה זה עוד יום חורף אפור בעיר הגדולה ורשה. השמש עדיין לא זרחה כשהגעתי בבוקר למשרדי.

בפתח עמד הסמל נרגש כולו וקרא: "מדוע לא נסעת ישירות לרחוב נאלעווקי נומר 23?"

"וכי מה קרה ברחוב נאלעווקי נומר 23?" – שאלתי בנחת – "האם שוב נתפס רופא גונב שוקולד? או שמא הפעם דווקא מורה גנב  סוכרייה על  מקל?"

"האם לא שמעת אמש את קול המפץ?" שאל אותי הסמל בתמיהה – "התפוצצה בומבה לפני הדלת של דירת אברהם רעבשטיין ברחוב נאלעווקי נומר 23 בקומה השנייה שבחצר הראשונה!"

אותו אברהם רעבשטיין היה טיפוס ידוע בעירנו. הוא היה בעל בית חרושת קטן וכבר לפני שבועות אחדים הונחה בומבה לפני דלתו.

מכיוון שכך הכרתי את הדרך היטב ומיהרתי להגיע למקום האירוע – לא לפני שביררתי עם הסמל האם היו נפגעים בנפש. הסתבר כי המשרתת של השכן נפצעה בשברי זכוכית וכלים אשר נפלו עליה, אך איש מבני ביתו של רעבשטיין לא נפגע.

הדרך לרחוב נאלעווקי נדמתה ארוכה מתמיד. הסמטאות הצרות היו פקוקות ע"י חלבנים ומחלקי עיתונים וגם הפסקת הקפה הקצרה שלקחתי התארכה יותר מהרגיל מכיוון שהמאפים הטריים איחרו להגיע בגלל הפקקים. (יש לזכור שטרם הספיקותי להיכנס למשרדי באותו בוקר ועל כן לא עלה בידי  עדיין לשתות את הקפה השני ולאכול את ארוחת הבוקר השנייה שבלעדיהם חושיי אינם מחודדים מספיק!)

לאחר עיכוב קצר זה הגעתי לביתו של אברהם רעבשטיין. היה קל למצוא את המקום עפ"י שברי הזכוכית הרבים שהיו מפוזרים סביב. הסתבר כי כוחה של ההתפוצצות היה חזק כל כך עד שהכותל של החדר הראשון שאחורי הדלת נשבר, ושבריו נישאו בכוח ההתפוצצות עד החדר השלישי. כלי הבית של כל שלושת החדרים שבאותה הדירה נשחתו. דלת הדירה של שכן רעבשטיין, כהן, נתפוצצה לרסיסים וכך נפצעה גם המשרתת שלו.

מר רעבשטיין לא יצא באותו יום אל בית החרושת שלו. הוא עמד במרכז חדר ההסבה שבביתו והשגיח על עבודתם של חמישה זגגים גברתנים שעסקו בתיקון שמשות החלונות.

בראותו אותי פנה אלי מר רעבשטיין בטרוניה. לדבריו היו בדירתו כ-200 חלונות וכולם עד האחרון שבהם נבקעו מכוחה של ההתפוצצות!

ביקשתי ממר רעבשטיין לסור עמי אל אחד הקיטונות הצדדיים על מנת שנוכל לדבר בפרטיות יחסית. לפני שעשינו זאת הוא פנה אל קשיש עבדקן כפוף שישב בפינה באפס מעשה ולגם כוס תה. לאחר שהחליף עימו מספר מילים יצאנו מחדר ההסבה ופנינו אל המטבח.

המשרתת של מר רעבשטיין כיבדה אותי בכוס קפה ובעוגת שמרים טרייה מעשה ידיה להתפאר ואני שלפתי את הפנקס והתחלתי בחקירה. שאלתי את מר רעבשטיין האם יש לו שונאים או אוייבים – אולי מבין הפועלים בבית החרושת שלו, כי הרי מן המפורסמות הוא כי בין הפועלים מתגנבים סוכנים קומוניסטיים המסיתים את הפועלים,אך הוא אמר כי לפועליו אין תרעומות עליו ובינו וביניהם לא היה שום סכסוך מעולם.

נראה היה כי החקירה הגיעה למבוי סתום ועל כן ביקשתי לי עוד כוס קפה ועוד פרוסת עוגה (היא הייתה מעולה!) וניסיתי לתהות עוד על קנקנו של אותו אברהם רעבשטיין. שאלתי אותו על אביו והוא הודיע כי אביו נפטר בשיבה טובה לפני כחמש שנים. אם כך – תהיתי – מי הוא הקשיש העבדקן ששהה בחדר ההסבה?

מר רעבשטיין חייך והסביר לי כי אותו קשיש הוא זקן הזגגים בורשה והוא מנהלם של חמשת הזגגים העובדים כעת בדירתו.

אם כך, מדוע השגיח מר רעבשטיין על עבודתם של הזגגים בעוד מנהלם שתה כוס תה? הזוהי דרכו של עולם בימים אלה?

מהסבריו של מר רעבשטיין עלה כי אותו זקן הינו עשיר מופלג – עשיר יותר ממר רעבשטיין עצמו – אך הוא כיבד את מר רעבשטיין בנוכחותו מיד כששמע את קול הפיצוץ והציע את שירותיו הטובים כשראה את שברי הזגוגיות המתגלגלים סביב.

מיד כששמע את קול הפיצוץ???

זימנתי את הקשיש למטבח ועל כוס קפה ועוגה ניסיתי לתהות על קנקנו.

מהר מאוד הסתברה האמת המכוערת – אותו קשיש היה לא רק מנהלם של הזגגים אלא גם מנהיג ממולח של כנופיית מניחי בומבות. הוא היה מאתר דירות מרובות חלונות (כמו דירתו של מר רעבשטיין, בה היו כזכור לא פחות מ-200 חלונות!),דואג לפוצצן ואז להציע את שירותיו לתיקון החלונות…

הקשיש וכל זגגיו מצאו את עצמם במהרה מאחורי סורג ובריח (בחדר ללא חלונות) ואני התפניתי סוף סוף לארוחת הבוקר השנייה שלי.

מוסר השכל:   ביל גייטס היזהר – מניחי הבומבות עשויים להיות בדרכם אלייך!

שבת שלום!

זהו הסיפור השני שכתבתי בבלוג הישן שלי על הבלש הפולני לפי כתבה שפרסמה הבלוגרית LashonIvrit .
הפעם היה לי קל יותר למצוא את הכתבה המקורית.
אפשר לראות שהתאבון של הבלש מתפתח…

והרשומה המומלצת היא – אדם או אקלים? כיצד חרבה צמחיית ארץ ישראל – בבלוג של אורי רוזנברג