רד כבר גשם

עמדתי לי באמצע העיר והסתכלתי סביב. הרבה לא ראיתי. מה כבר אפשר לראות בלב העיר? כביש אספלט ומולי חומה.

לא חומה כמו חומת ירושלים (עליה הפקדתי שומרים), אלא חומה דומה יותר לחומת ההפרדה (אבל גם לא היא) – סתם קיר מכוער שנועד להסתיר בית (אולי מכוער, אולי דווקא יפה – אין לדעת בגלל החומה).

בפינת הרחוב ראיתי קצת תנועה של הולכי רגל. מזמן לא ראיתי הולכי רגל בעיר הזאת. נראה שכולם רק נוסעים ממקום למקום במכונית פרטית (כי כולם רוצים  לעזור למולדת וכידוע ההכנסות הגדולות ביותר של המדינה הן ממיסים על מכוניות ועל דלק).

ממבט שני הסתבר כי אלה לא היו הולכי רגל, אלא קבצנים שעמדו בצומת וניסו לקבל כסף מהנהגים שעמדו ברמזור אדום.

די ריחמתי עליהם, כי הם נראו שקופים לכל הנהגים, אבל גם אני הרגשתי שקוף.  לא נראה לי שמישהו בעיר הזאת מבחין בקיומי.

ידעתי מה אני צריך לעשות: לצעוק בכל העיר, כדי שיסתכלו עליי. רק עליי.

אבל הייתה לי הרגשה שההסתכלות הזאת עליי תוביל לכך שישלחו אותי להסתכלות ולאשפוז כפוי. אז שתקתי.

כי מה אני? רק בן אדם. הגיבור של הסיפור שלי. מבחינתי אני כל יום משתתף בקרבות. לעיתים מנצח ולעיתים מפסיד, אבל תמיד הגיבור. רק שאף אחד חוץ ממני כלל לא מבחין בכך שאני גיבור. נראה שהדרך היחידה לגרום לאנשים להבחין בקיומי הוא לצעוק בכל העיר, כדי שיסתכלו עליי – רק עליי.  אבל הרי אנחנו כבר יודעים למה זה יוביל.

יש גם פתרון אחר: אם רק ירד פה גשם, הכל יהיה טוב יותר. גשם הוא מאורע נדיר יותר ויותר בארץ שלנו אבל הוא יגיע – כשהוא יגיע הכל יישטף ואני לא אצטרך לראות כלום. לא אצטרך לראות את העיר העייפה הזאת, העיר שלא רואה אותי כי היא פוחדת מעצמה.

ואני? רק רוצה לנשום קצת.

גשם בהחלט יעזור.

עולים בי זכרונות מימים אחרים, או אולי בעצם מלילות אחרים – כי אני זוכר בעיקר אפילה. אני זוכר גם שאלות ששאלתי ונותרו ללא תשובה. האם אף אחד לא ידע את התשובה או שאף אחד לא רצה לענות על השאלה? גם השאלה הזאת תישאר כנראה ללא תשובה.

אולי מה שאני צריך לעשות זה לצעוק את השאלות שלי בכל העיר – כדי שיסתכלו עליי, רק עליי.

ואולי סוף סוף ירד גשם וישטוף הכל ובחסות הגשם אוכל לצעוק בכל העיר ואף אחד לא יסתכל עליי.

מוסר השכל: אנחנו בהחלט צריכים יותר גשם, אבל כדאי לא לצעוק בכל העיר (במיוחד בין שתיים לארבע)

שבת שלום!

תודה למאיר בנאי שכתב את המילים לשיר המקורי עליו מבוסס הסיפור. הסיפור מוקדש לזכרו ומפורסם גם לקראת סוף השבוע שאני מקווה שבאמת יהיה גשום.

(הטמעתי ברשומה קישורים לעוד כמה שירים שאני ממליץ לשמוע)

והרשומה המומלצת היא – גפרורים – בבלוג של עמי בן בסט