טיסות מהגיהינום

במדור השרביט החם  הוצע לספר על "טיסות מהגיהינום" – טיסות שנחקקו בזיכרון כלא מוצלחות או אף זוועתיות.
באופן יוצא דופן אני אישית הצעתי את הנושא אחרי שקראתי שתי רשומות על כך (אצל עדה ואצל קנקן) והרגשתי שגם לי יש מה לתרום בנושא.

כשקראתי את הרשומה של עדה נזכרתי בטיסות שהיו לי והיו לא פחות גרועות.  אצל קנקן גיליתי שיכול להיות יותר גרוע…

עד גיל 25 בערך לא יצאתי מהארץ כלל.  אחר כך היו כמה טיסות מעטות (פעמיים לאנגליה ופעם אחת ליוון). ב-1997 יצאתי לרילוקיישן בארה"ב מה שהגדיל משמעותית את מספר הטיסות שלי (כמה פעמים בין ישראל וארה"ב וגם לא מעט טיסות פנימיות שם).  לאחר שחזרנו לארץ,  בין השנים 2000 ו-2015 טסתי הרבה בעולם בעיקר מטעם העבודה. הספקתי בשנים אלה לבקר מטעם העבודה בשוויץ, גרמניה, אנגליה, ארה"ב, קנדה, סינגפור, דרום קוריאה, הולנד, ספרד, דנמרק ואולי עוד כמה מקומות ששכחתי.
מאז סוף 2015 אני עובד בחברה שהלקוחות שלה הם רק בישראל וטיסות העבודה נפסקו. אני קצת שמח על זה וקצת מתגעגע.

במקביל מספר הטיסות שלנו לחופשה עלה עם השנים לשמחתי. אבל מאז הקורונה לא יצאנו מהארץ. (הטיסה האחרונה שלי הייתה בספטמבר 2019).

כמובן שכשטסים הרבה נתקלים גם בבעיות. לשמחתי רוב הטיסות שלי היו סבירות, אבל נושא הרשומה הוא הבעייתיות שבהן…

אתחיל מהאחרונה הבעייתית – טיסה לברלין לחופשה משפחתית ביולי 2016.  באותה שנה לא תכננו מראש כל חופשה משפחתית, אבל כשהקיץ הגיע (הילדים היו עדיין בבתי ספר!) הרגשתי צורך באחת כזאת. בתכנון קצר מאוד קנינו חבילה של טיסה ומלון לחמישה ימים בברלין בה רציתי לבקר. היינו אמורים לטוס ביום שישי בבוקר.
הגענו לשדה התעופה בזמן, התורים עברו מהר יחסית וחיכינו ליד השער לעלייה למטוס.  וחיכינו… וחיכינו…
לרוב זה לא סימן טוב והתחלתי לחשוש, אבל אחרי איחור של כמעט שעה עלינו למטוס.

ושוב חיכינו… משום מה המטוס לא יצא לדרך.  אחרי זמן רב יחסית בו ישבנו במטוס ולא זזנו קיבלנו הודעה שהטייס חולה ולכן הטיסה מתבטלת!  דבר כזה עוד לא קרה לי (ואני מקווה שגם לא יקרה שוב).
הורידו אותנו מהמטוס,  עברנו ביקורת דרכונים (כי רשמית כבר יצאנו מהארץ), חיכינו למזוודות ועברנו את המכס במסלול הירוק.  ממש חזרה מחו"ל, רק בלי להיות שם.  חזרנו לדוכנים של  air berlin  ושם חיכינו עם המון נוסעים נזעמים ומותשים.  אני זוכר שנפלה עליי עייפות קשה וממש לא תפקדתי. מזל שעננת הצליחה לתפקד.
אחרי שהמתנו זמן שנראה כמו נצח הודיעו שהטיסה תצא אחר הצהריים.  הציעו לנוסעים שרצו (בעיקר אלה שהגיעו מרחוק) מלון אבל אנחנו בחרנו לחזור הביתה. הלכנו לישון, קמנו, אכלנו ויצאנו שוב לשדה התעופה.  הפעם הגענו לברלין אבל הפסדנו את כל היום הראשון.

אוסיף עוד שהפיצוי היחיד שקיבלנו מחברת התעופה היה החזר על המוניות הביתה ובחזרה לשדה התעופה. להבנתי לפי החוק היינו אמורים לקבל פיצוי משמעותי (איחור של 13 שעות!). תבענו את החברה אבל היא פשטה את הרגל לפני שהתביעה שלנו הגיעה לבירור…

ב-2014 טסנו לחופשה בפלורידה.  אין (או לפחות לא היו אז) טיסות ישירות מישראל לפלורידה והטיסות הסבירות שמצאנו היו בחברת איבריה עם עצירת ביניים ארוכה יחסית במדריד בהלוך ואחת קצרה יותר (אבל עדיין ארוכה) בברצלונה בחזור. בהלוך המראנו מוקדם בבוקר וכשנחתנו במדריד לקחנו אוטובוס למרכז העיר וטיילנו שם קצת לפני שחזרנו לשדה התעופה. היה טיול ממש קצרצר אבל נחמד.
בחזור המראנו ממיאמי באמצע הלילה והגענו לברצלונה מתים מעייפות. ההמתנה לטיסה לארץ הייתה בטרמינל קטן שלא היו בו כמעט חנויות או מסעדות. קנינו משהו לאכול (אם אני לא טועה במקדונלד'ס…) ובסוף נמנמנו על הכיסאות בטרמינל במשך כמה שעות מסויטות.  אבל זה היה בעיקר באשמתנו…

ב-2011 היינו בחופשה במזרח ארצות הברית. במהלך הטיסה הבת שלנו (שזה היה טיול יום ההולדת שלה) לא הרגישה טוב ויחסית קרוב לנחיתה היא הקיאה. רצינו כבר לקבל את המזוודות כך שהיא תוכל להתנקות קצת בשירותים ולהחליף בגדים, אבל בביקורת הגבולות קורא טביעות האצבע לא הצליח לקרוא את טביעת האצבע שלי. מכיוון שכך הועברתי לאולם עם כל מסורבי הכניסה למיניהם וחיכיתי זמן ארוך לתחקור ע"י משטרת הגבולות… לתומי חשבתי שבסך הכל ינסו לקרוא שוב את טביעת האצבע שלי, אבל סומנתי כחשוד ורק לאחר זמן ארוך יחסית שחררו אותי (נמצאתי זכאי מחמת הספק).  היה לא כיף…

מה שמזכיר לי עוד שני אירועים עם משטרת הגבולות, בטיסות מטעם העבודה:
בשנת 2000 טסתי לארה"ב מטעם העבודה. בשדה התעופה בניו יורק שלחות אותי לתחקור נוסף… שוטר משטרה הגבולות שאל אותי שאלות קשות על דרכונים קודמים שלי וויזות אחרות (שלא היו לי).  אחרי זמן ארוך וקצת מלחיץ (כי לא היה לי מושג מה רוצים ממני) שוחררתי והוסבר לי שחל בלבול בין הוויזה שלי לוויזה של אדם אחר ולכן היה כל התחקיר.  מוזר מאוד.

כמה שנים מאוחר יותר (לפני 2010, לא בטוח באיזה שנה בדיוק – אבל בוודאות זה היה בינואר)  טסתי מטעם העבודה לקנדה – לקוויבק סיטי. זה היה הביקור השלישי שם, אבל בשניים הראשונים הייתה לנו טיסה ישירה מהארץ לקנדה (אני חושב שלמונטריאול) שם עברנו ביקורת דרכונים ומשם טסנו בטיסה פנימית לקוויבק סיטי.  הפעם הייתה לנו טיסה לניו יורק ומשם ישירות לקוויבק סיטי. נתחיל מזה שבניו יורק נאלצנו (אני ועוד עובד שהגיע אתי) לעמוד בתורים ארוכים להגירה – וזאת בלי שהתכוונו לשהות בארה"ב כלל – אבל זה עבר בשלום.   הבעיה הייתה בקוויבק סיטי עצמה. שדה התעופה שם קטן והם לא רגילים לטיסות בינלאומיות.  בביקורת הגבולות הצהרנו שהגענו ל- business  ומיד נחשדנו כמהגרי עבודה לא חוקיים… עברנו תחקור ארוך ומביך כולל שאלות על מעצרים ושימוש בסמים. חזרתי והבהרתי שיש לנו פרויקט וזה חוקי לחלוטין להגיע לעבוד שם שבועיים במסגרתו ובסוף הם השתכנעו ושחררו אותנו.

כדאי להזכיר גם את  הטיסה חזרה משם שהייתה מאוד מיוחדת… ביום הטיסה חזרה ירד שלג כבד (כמו בהרבה ימים אחרים באותו ביקור). בהרבה מקומות בעולם במזג אוויר כזה כל הטיסות היו מתבטלות. אבל שם המשמעות היא שלא היו להם כמעט טיסות בין  נובמבר למרץ…  הגעתי לשדה התעופה בשלג כבד.  מהטרמינל למטוס הלכנו ברגל (!) בשלג. אחרי שעלינו למטוס הגיעה מיכלית מיוחדת ושטפה אותו מבחוץ באנטי-פריז ואז המראנו בשלום…

אחזור כמה שנים אחורה ולמזג אוויר חם יותר – בקיץ 1997 גרנו בארה"ב וההורים של עננת הגיעו לבקר אותנו. נסענו יחד לטיול גדול במערב – גרנד קניון, פארק ציון, ברייס, סן פרנסיסקו ויוסמיטי.  הטיול כלל כמה וכמה טיסות ובאחת מהן הטיסה המריאה באיחור ופספסנו את הטיסה הבאה (connection).  בהתחלה הנציגים של חברת התעופה ממש לא רצו לדבר אתנו  – טענו שזאת בעיה שלנו ושאין להם שום אחריות על האיחור (אם אני לא טועה שתי הטיסות היו בחברות שונות, מה שממש לא עזר לנו. אבל הוזמנו ע"י אותה סוכנות נסיעות – אז עוד היו דברים כאלה…) אחרי ויכוחים רבים הם פתאום שינו את הטון, מצאו לנו טיסה אחרת למחרת בבוקר (כבר היה מאוחר בלילה) ושלחו אותנו למלון על חשבונם.
לא ישנו הרבה באותו לילה (הגענו למלון ממש מאוחר והיינו צריכים לצאת לטיסה למחרת בבוקר מוקדם). אני זוכר שהחלק הטוב ביותר מבחינתי באותה פרשה היה מקלחת חמה בבוקר לפני שיצאנו… עוד דבר שאני זוכר הוא שיצאנו לשדה התעופה במיניבוס – היינו בו כ-15 אנשים שכולם איחרו לטיסת ההמשך שלהם בגלל האיחור המקורי.

כמובן שהיו עוד מקרים רבים בהם כמעט פספסתי טיסות המשך. אני זוכר ריצות בטרמינלים ודאגות כשהטיסה הראשונה מתעכבת.
  אבל אסיים בסיפור מוזר אחר: כשהתחלנו לעבוד בחברה מטעמה נסענו לרילוקיישן, כל הטיסות שלנו מ- ואל ארה"ב היו בחברה שכבר לא קיימת (וטוב שכך) בשם tower air.  השירות בחברה הזאת היה גרוע (והמחירים כנראה זולים). לילה אחד חיכיתי בשדה התעופה לטיסה של החברה לניו יורק. הטיסה התעכבה והתעכבה… בשלב מסוים נציג של החברה הסביר שהעיכוב הוא בגלל פעילות של חיל האוויר האמריקאי שמונעת טיסות לארה"ב כרגע.  מה שפגם באמינות של ההסבר הוא שבזמן שחיכינו טיסות של חברות תעופה אחרות יצאו לארה"ב בזמן.  בסופו של דבר עלינו למטוס באיחור גדול אבל גם אז עוד לא המראנו. ההסבר הפעם היה שיש עומס גדול מאוד בשדה התעופה ועלינו להמתין לתורינו להמראה. גם פה הייתה בעיית אמינות קלה – כשהסתכלתי דרך החלון גיליתי שטכנאים עובדים על כנף המטוס והרבה כבלים יוצאים ממנה לכיוונים שונים.
אחרי שהטכנאים גמרו לעבוד וסגרו את הכנף באורח פלאי השתחרר העומס בשדה התעופה ויצאנו לדרך…

והרשומה המומלצת היא  – תערוכת  צילומים להדפסה 2021 – בבלוג של papa quail