החלטות לשנה החדשה – סיפור לשבת ולשנה החדשה

כמו בסיום כל שנה, שרה (שם בדוי) הקדישה לא מעט זמן במחשבה על החלטות לשנה החדשה. אמנם זה לא היה מנהג ישראלי נפוץ, אבל שרה התגוררה זמן מה בארצות הברית של אמריקה והרעיון של קבלת החלטות לשנה החדשה (New Year Resolutions) מצא חן בעיניה.

שרה התייחסה מאוד ברצינות לנושא והתחילה לחשוב עליו כבר בתחילת דצמבר.
עם השנים המשימה הפכה לקשה יותר: מצד אחד רוב ההחלטות הטובות כבר התקבלו בשנים קודמות, מצד שני הכשלון ביישום חלק (גדול) מההחלטות ריפה את ידיה של שרה מקבלת החלטות חדשות.

כמה פעמים אפשר להחליט כי בשנה בחדשה היא תאכל אוכל בריא יותר ותעשה יותר ספורט? אחרי השנה החמישית זה ממש התחיל להימאס עליה.

מה מעניין אותי ואיך אני מתעדכן

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על הדרך בה אנחנו מתעדכנים בחדשות (אם בכלל) ואיזה נושאים מעניינים אותנו – פוליטיקה? רכילות? כלכלה עולמית? מצב האקלים בארץ ובעולם? 

ראשית אני רוצה לציין שלמרות שהחדשות וגם מזג האוויר מעניינים אותי, אני לא מונה אותם בתחומי העניין שלי… מעניינים אותי ספרים, מכוניות, קצת סרטים, תכניות טלוויזיה ומוזיקה וכמובן המשפחה שלי.

אבל גם החדשות. וגם מזג האוויר.  בחורף אני מתחיל כל יום בבדיקת מזג האוויר החזוי- באתר accuweather שלדעתי הוא באמת יחסית מדויק. (ממש לאחרונה למדתי בזכות ידידתי גילה על האתר המשעשע ירושמים שלדבריה הוא מדויק מאוד, אבל הוא מספק תחזית רק לירושלים כך שאינו רלוונטי לי).

הסיבה העיקרית לבדיקת התחזית היא כדי שאדע מה ללבוש והאם לקחת מטריה. זאת כמובן הסיבה שבקיץ אני לרוב מוותר על בדיקת התחזית.

008 והיום הקצר בשנה

גיא אג"ח, הסוכן החשאי בעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) ובעל תג העובד מספר 008 התעורר באמצע הלילה בגלל רעש חשוד.
זה היה מין צפצוף אלקטרוני מאיים שהלך והתגבר ככל שחלפו השניות.
בחושיו החדים הבין גיא מיד כי סוכני אויב (או – יותר סביר – סוכנות אויב ) הצליחו להשתיל בדירתו פצצה רבת עוצמה שבוודאי תתפוצץ בקרוב.

גיא לא נכנס ללחץ. שנים של אימונים הכינו אותו לרגע זה ממש. הוא ידע שכל מה שהוא צריך לעשות זה לאתר את הפצצה (זה לא אמור להיות מסובך: היא תהיה גדולה עם שעון דיגיטלי בוהק והרבה חוטים) ואז לנתק את החוט האדום. או אולי זה היה הכחול?  כמעט לראשונה בחייו גיא היסס. הוא לא היה בטוח אם צריך לנתק את החוט האדום או הכחול!

לו רק הצפצופים היו מפסיקים, הוא היה יכול להתרכז ולהיזכר בפתרון הנכון… לפתע הוא הבין שהוא יכול להפסיק את הצפצופים!  הוא זינק מהמיטה כסוכן חשאי המזנק ממיטתו והפסיק את הצפצוף של השעון המעורר שלו (שהיה גם טלפון חכם, פלטפורמת משחקים, מכשיר ניווט ופנס רב עוצמה).

בשקט שהשתרר גיא יכול היה להתרכז ולהבין שזה ללא ספק החוט הכחול. אבל כעת הייתה לו עוד תעלומה לפתור: מדוע השעון המעורר שלו צלצל באמצע הלילה?  גיא בחן את השעון מקרוב וגילה שהשעה היא שש בבוקר (בעצם שש ושתי דקות).
גיא נרגע קצת מכיוון שהוא נהג לקום בכל בוקר בשש (או לפחות לכוון את השעון לצפצף בשש), אבל כעת הוא הוטרד מתעלומה נוספת (שלישית במספר והא עדיין היה בפיג'מה!): למה הוא חשב שזה אמצע הלילה?

הפתרון לתעלומה זאת לא היה קשה מדי לסוכן מוכשר כמו גיא: החושך בחוץ גרם לו לחשוב שעדיין לילה.
אבל למה חושך בחוץ??? שש בבוקר זה ממש בוקר! (גם שש ועשרה). פתאום הבין גיא שיש בעיה בעולם: הימים הולכים ומתקצרים. הוא חשב על הימים שעברו מאז הקיץ וגילה לחרדתו שבכל יום השמש זורחת מאוחר יותר ושוקעת מוקדם יותר!  בקצב הזה,  תוך כמה שבועות לא יהיו שעות אור כלל!

גיא תהה מה הוא יכול לעשות נגד התופעה המאיימת הזאת. הוא הבין (ולא בפעם הראשונה) שגורל האנושות מוטל על כתפיו החסונות.  לא היה לו ספק כי סוכנות אויב מתוחכמות המציאו מכונה שטנית המקצרת את שעות האור בהדרגה כדי שאף אחד לא יבחין בכך. הן היו יכולות להצליח, אבל הן לא לקחו בחשבון את מוחו החריף ושריריו החסונים של סוכן 008!

הבעיה הקטנה הייתה שמוחו של גיא לא הצליח למצוא פתרון לבעיה. הוא החליט שאולי קפה ומשהו קטן לאכול יעזרו לו לפתור את הבעיה.
בזמן ששתה את הקפה, החליט גיא להיעזר בציוד המשוכלל שנופק לו על ידי הסוכנות: מכשיר קטן שיכול להיכנס לכיס (גדול) ועדיין מהווה מחשב משוכלל היכול לספק בקלות ובמהירות את כל הידע שבעולם (ובנוסף הוא גם שעון מעורר!).

לאחר חיפוש קצר גילה גיא כי אין סיבה לחרדה: התקצרות הימים היא תופעה טבעית ידועה ויש יסוד להאמין שהם יתארכו שוב בקרוב.
במחשבה שנייה הבין גיא כי למעשה הוא מכיר את התופעה הזאת עוד מילדותו והסיבה העיקרית שגרמה לו לחשוב כי מדובר במזימה כנגד האנושות היא מחסור בשעות שינה בשילוב עם קור ומחסור בקפה.

גיא חייך לעצמו את חיוכו המפורסם, התלבש ויצא לעבודה. אבל מיד לאחר שהוא יצא מהבניין הוא נתקל בתופעה מדאיגה חדשה: מים ירדו מהשמיים בכמויות מרשימות.  מה זה יכול היה להיות??? מים? מהשמיים?  במדינת ישראל?  ודאי מזימה של סוכנות אויב מתוחכמות!

מוסר השכל: החורף לא מתאים לישראל

שבת שלום!

תודה לאיימי וונג על הרעיון לסיפור

והרשומה המומלצת היא – שרביט הספרים האהובים עליי – בבלוג של עננת

אפס אפס שמונה – סיפור לשבת

הקדמה מתבקשת: זהו הסיפור הראשון שכתבתי על הסוכן החשאי האגדי גיא אג"ח כבר בשנת 2014. החלטתי שכדאי לפרסם אותו שוב. הופתעתי לגלות שבמקור היו לגיא הרבה יותר גאדג'טים מאשר בסיפורים האחרונים. תודה לידידי גל שהציע את הרעיון העקרוני.
ונעבור לסיפור:

גיא  אג"ח (שם בדוי) התעורר באמצע הלילה מצלצול הטלפון המובנה בטבעת הזרת שלו. בעזרת חושיו החדים ושנים רבות של אימונים הוא זיהה תוך שבריר שנייה היכן הוא (במיטה שלו בבית). הוא ענה לטלפון בקולו הסמכותי אך הסקסי: 'אג"ח מדבר. גיא אג"ח'

בצדו השני של הקו נשמעו רק התנשמויות מוזרות וכעבור רגע נותקה השיחה.

גיא התיישב במיטתו והדליק את מנורת הקריאה (חסינת הכדורים ובעלת יכולת שיגור קרני לייזר) שניצבה לצד מיטתו. מי יכול היה להתקשר? מספר טבעת הזרת שלו היה ידוע רק לכחמישים אנשים בעולם כולו  – כולם סוכנים חשאיים, אנשי ביטחון, בכירי ממשל או בחורות יפות.
אין ספק שמי שהתקשר (ועדיף – מי שהתקשרה) נזקק לעזרתו. מן הסתם היא נחטפה או נרצחה ובכוחותיה האחרונים היא התקשרה אליו. פעולה מהירה נדרשה פה.

שרביט הספרים האהובים עליי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על הספרים האהובים עלינו.

הרעיון להבנתי הוא לספר על עשרת הספרים האהובים עליי ביותר ומדוע אני אוהב אותם. זה לא פשוט מבחינתי… אני קורא לא מעט (יחסית לאדם עסוק) ויש הרבה ספרים שאהבתי. אני קורא לא מעט ז'אנרים שונים – רומנים, מד"ב, פנטזיה, הומור, מתח – ואני מוצא ספרים יותר טובים ופחות טובים בכל אחד מהם.

לפעמים יש ספרים שנראים לי מאוד טובים בזמן הקריאה אבל שנים אחר כך אני מגלה שאני בקושי זוכר מה העלילה שלהם. דוגמא לספר כזה היא "אדם בן כלב" של יורם קניוק שאני זוכר שמאוד השפיע עליי כשקראתי אותו לפני כשלושים שנה (אולי יותר?) אבל אני בקושי זוכר את העלילה.

לפעמים אני חושב שספר הוא מאוד טוב, אבל בדיעבד אני משנה את דעתי עליו. כך קרה לי עם "כמעיין המתגבר" של איין ראנד שקראתי בסביבות גיל 20 וחשבתי שהוא נהדר – שקעתי בספר ומאוד הזדהיתי עם הגיבור אבל לאחר זמן מה הגעתי למסקנה שהספר למעשה דמגוגי וגרם לי להזדהות עם דמות שלמעשה אני לא מסכים איתה.

בכל זאת ניסיתי לאסוף את הספרים שאני יותר אוהב. יש לי הרבה יותר מעשרה אבל חלקם הם למעשה סדרות או כל הספרים של סופר מסוים שאני אוהב כך שלמעשה ברשימה יש יותר ממאה ספרים…

הנה הם, ללא סדר מיוחד:

תעלומת הבלוגולדת השלושה עשר

וורשה בחורף היא מראה מרנין, אבל לצערי לא ניתן להסתפק במראה עיניים בלבד. אמנם השלג המכסה כל בית ורחוב הוא יפה ונקי, אבל הקור המתלווה אליו מטריד.

למרות ארבעים ומשהו שנותיי בוורשה עדיין קשה לי להתרגל לחורף. למעשה מה שמפריע לי הוא לא הקור – הנעים כשלעצמו – אם כי הצורך ללבוש שכבות רבות של בגדים ואז לפשוט אותם בכל פעם שנכנסים לבית, משרד, בית קפה או מסעדה.

חישבתי ומצאתי שאני מבזבז כל יום בין חצי שעה לשעה בלבישת או פשיטת מעילים, סוודרים, צעיפים וכפפות – זמן שיכולתי להקדיש לעוד כמה כוסות קפה עם משהו בצד.

אבל יש גם יתרונות לחורף. המרקים למשל. והנזידים. ובכלל האוכל החם לסוגיו.

בראוניז – סיפור מתכון לשבת

תמיד כשהוא הרגיש קצת עצוב, הוא היה נכנס למטבח ואופה בראוניז. אין כמו בראוניז לשיפור מצב  הרוח!

אמא שלו הייתה נוהגת לומר שבראוניז יוצאים טוב רק אם משתמשים בחומרים איכותיים ולכן הוא תמיד הקפיד על המרכיבים האיכותיים ביותר.

הוא הוציא מהמקרר 300 גרם שוקולד מריר עם 60% מוצקי קקאו. הוא ידע שאם אחוז המוצקים הוא פחות מ-60 השוקולד אינו איכותי. הוא היה מעדיף להכניס לבראוניז שלו שוקולד מריר 70% מוצקי קקאו, אבל את ה-70% הוא גמר אתמול (כשגם היה קצת עצוב).