תעלומת הבלוגולדת השלושה עשר

וורשה בחורף היא מראה מרנין, אבל לצערי לא ניתן להסתפק במראה עיניים בלבד. אמנם השלג המכסה כל בית ורחוב הוא יפה ונקי, אבל הקור המתלווה אליו מטריד.

למרות ארבעים ומשהו שנותיי בוורשה עדיין קשה לי להתרגל לחורף. למעשה מה שמפריע לי הוא לא הקור – הנעים כשלעצמו – אם כי הצורך ללבוש שכבות רבות של בגדים ואז לפשוט אותם בכל פעם שנכנסים לבית, משרד, בית קפה או מסעדה.

חישבתי ומצאתי שאני מבזבז כל יום בין חצי שעה לשעה בלבישת או פשיטת מעילים, סוודרים, צעיפים וכפפות – זמן שיכולתי להקדיש לעוד כמה כוסות קפה עם משהו בצד.

אבל יש גם יתרונות לחורף. המרקים למשל. והנזידים. ובכלל האוכל החם לסוגיו.

כשהגעתי לתחנה באותו יום – העשירי לדצמבר 2021 – ההתרגשות הייתה גדולה.  הנחתי לתומי כי מדובר בהתרגשות הרגילה לקראת חג המולד וראש השנה ההולכים וקרבים. כמה מהשוטרים ממש ספרו את הימים שנותרו עד לחג – ומאוד היה קשה להם להגיע להסכמה.

נראה היה שההתרגשות היום גדולה אף יותר בשל השמועות על גל פיטורים שיגיע עוד לפני החגים. כמה מהשוטרים – אפילו כמה מהקצינים – חששו שייפגעו, למרות שלא הסכימו להודות בכך.

בחושי הבלש המחודדים שלי ידעתי מי מאמין בכך. אנשים אלה אכלו יותר מהרגיל, בחזקת "אכול ושתה כי מחר נמות" .

אני כמובן, כאדם רציונאלי, המכיר בערך עצמו, לא חששתי כלל. אכלתי ושתיתי כרגיל, כי ידעתי שיש לחשוב גם על המחר ולשמור על הבריאות.

לכן הסתפקתי הבוקר בשתי ארוחות הבוקר הרגילות – חביתה משש ביצים, סלט ירקות (מאוד בריא!), שני בורקסים גדולים, כמה פרוסות לחם עם חמאה, דג מלוח, שני קרואסונים וכמה פרוסות עוגה. וכמובן סופגניות לרגל החג היהודי התורן.

כאן בודאי עולות בראש הקוראים שתי שאלות קשות: הראשונה היא כיצד אני מתיימר לשמור על בריאותי עם כמויות אוכל כאלה שרק חלקו בריא והשנייה – הקשה יותר – היא כיצד הגעתי למאה ה-21 כשידוע לכל שאני חי ופועל בסוף המאה ה-19 – תחילת המאה ה-20.

התשובה לשתי השאלות אחת היא: כזכור לקוראים הוותיקים המלווים אותי עוד מהבלוג הישן בתפוז, קיבלתי מידי המפקח מכונת זמן שתעזור לי בפתרון התעלומות העתידיות. בעזרת מכונת הזמן הזאת העברתי את עצמי למאה ה-21 מכמה סיבות: מגוון המאכלים במאה זו גדול יותר, הרפואה מתקדמת יותר וכמובן עצם המסע בזמן הוא טוב לבריאות מהיותו התעמלות (עוד במאה ה-19 הרופא שלי המליץ לי לצאת למסע!)
בהתאם לחוקי המסע בזמן, ייתכן שהסיפורים שפורסמו בעבר יופיעו בעתיד.

מיד לאחר שהתיישבתי מאחורי שולחני (שנדמה שהוא מתקרב לקיר מיום ליום משום מה – תעלומה אותה אצטרך לחקור בהזדמנות אחרת) נכנס הסמל והגיש לי תה ועוגיות. הוא שאל אותי האם גם אני שמתי לב לחדשה המפתיעה של היום, הגורמת להתרגשות רבה כל כך.

"מהי החדשה המפתיעה של היום?" – שאלתי אותו בנחת – "האם התגלה זן חדש של וירוס הקורונה ולא נמצאה לו אות מתאימה?"

הסמל הסתכל עליי כלא מאמין ושאל: "אתה לא יודע מה התאריך היום???"

"עשירי לדצמבר" – עניתי לו – "יש עוד כמה ימים עד סוף השנה והפרכת השמועות על גל הפיטורים"

הסמל הסמיק כולו (כנראה קלעתי ברמז שלי) ואמר בהתרגשות: "עשירי לדצמבר הוא הבלוגולדת של הבלוג 'החיים שלי (או של אחרים)' שבזכותו כולנו חיים!"

"חשבתי שכבר לא חוגגים בלוגולדת" – עניתי לו בשלווה – "הרי הבלוג עבר דירה והרצף לא נשמר."

הסמל עמד לענות לי אבל בדיוק נשמעה צעקה במסדרון: המפקח קרא לי.

התייצבתי במשרדו של המפקח מיד. כלומר מיד לאחר שסיימתי את התה וחמש-שש-שבע עוגיות.

המפקח אמר לי בארשת פנים רצינית: "יש לי תעלומה כפולה בשבילך!"

כרגיל, לא התרגשתי. אמרתי לו שכבר פתרתי את התעלומה: לא יהיו פיטורים ונמשיך לאכול סופגניות (גם  אחרי חנוכה) למרות שהן לא ממש בריאות.

המפקח היה המום מחדות התפיסה והאבחנה שלי. לרגע הוא נותר המום, אבל כדי לשמור על כבודו הוא המציא במקום תעלומה כפולה חדשה ואמר לי: "על מה אתה מדבר???  התעלומה קשורה לבלוג 'החיים שלי (או של אחרים)' ויש בה שני חלקים: הראשון הוא מדוע פורסמה היום (9.12! ) רשומה לכבוד הבלוגולדת  כאשר הבלוגולדת רק מחר והשנייה מדוע בכלל לציין בלוגולדת לבלוג שלא שמר על רציפות."

אין ספק שהמפקח היה חכם ומנוסה. הוא הצליח להמציא במקום שתי תעלומות חלופיות בלי להניד עפעף! הוא זכה בתפקיד ביושר. אם כי נישואיו לבת המפכ"ל לא הזיקו.

הודעתי למפקח שבכוונתי לפתור את התעלומה הכפולה עוד לפני ארוחת ארבע ויצאתי לארוחת צהריים.

הצצתי בשעון וגיליתי שהשעון הפנימי שלי לא הכזיב – זמן ארוחת הצהרים כבר עבר בתשע דקות! מרוב מהירות שכחתי ללבוש את אחד המעילים – דבר שגיליתי רק כשיצאתי לרחוב. לרגע נעצרתי והתלבטתי. מצד אחד היה לי קצת קר. מצד שני אם אחזור ללבוש את המעיל אאחר עוד יותר לארוחת הצהרים!

קרקור לא נעים מכיוון הבטן שלי הכריע את הדילמה.

במסעדה החביבה עליי דלק התנור והאווירה הייתה נעימה. לאחר שפשטתי כמה שכבות התיישבתי לאכול ולחשוב על התעלומה הכפולה.

הסלטים לא עזרו לי במיוחד, אבל מנות הביניים של רגל קרושה, כבד קצוץ, לשון מיובשת ולטקעס התחילו להתניע את גלגלי המוח הקפואים שלי.

ביקשתי מהמלצר עוד מנת שניצל ובהשאלה את האייפד שלו ומיד מצאתי את הפיתרון לתעלומה הראשונה: מכיוון שהבלוגר מפרסם תמיד סיפורים בימי חמישי, הוא החליט לנסוע מעט בזמן ולהקדים את הסיפור לבלוגולדת ביום.

התעלומה השנייה העסיקה אותי קצת יותר זמן. היא דרשה סטייק (מדיום-רייר), עוף צלוי, תפוחי אדמה אפויים ואפילו קצת שעועית ירוקה (לא לבעלי לב חלש!) אבל לקראת סיום הפירה פתרתי את התעלומה: הבלוגר פשוט חושב שהבלוג הוא אותו בלוג בלי קשר לפלטפורמה!

בזמן הקינוחים גם הבנתי איך דבר כזה יכול לקרות. הוא כבר לא צעיר המוטיאור הזה והסניליות מתחילה לתת בו את אותותיה.

למשל: הוא שכח אותי במסעדה במשך שעות וכמעט פספסתי את ארוחת הארבע בתחנה. הגעתי ברגע האחרון – הבורקסים כבר כמעט נגמרו. אכלתי בחיפזון – דבר שאני ממש שונא לעשות – אבל הייתי צריך למהר לעדכן את המפקח בפתרון התעלומה.

כשנכנסתי לחדרו של המפקח היה שם חשוך. האם הוא הלך כבר הביתה? זה היה מאוד מאכזב.

ואז לפתע נדלק האור ונשמעו צעקות: מזל טוב! בלוגולדת שמח! כולם היו שם – הרבנים והרבניות, הסוכן החשאי גיא אג"ח, .. כולם.

היה די צפוף בחדר – בכל זאת בבלוג פורסמו כבר הרבה רשומות ב-13 שנותיו! (למרות שחלק גדול מהן נעלמו וכעת יש "רק"  230 מפורסמות לא כולל הנוכחית).

אבל העיקר הוא שהיה הרבה אוכל, כי מסיבות הפתעה תמיד עושות אותי רעב.

מוסר השכל: בלוגולדת  יש רק פעם בשנה, או פעמיים, או בכלל לא

שבת שלום ובלוגולדת שמח לי!

והרשומה המומלצת היא –  טירוף הקניות – בבלוג של adiad

41 תגובות על ״תעלומת הבלוגולדת השלושה עשר״

  1. Woohoo 🎂🎉 המון המון מזל טוב
    ובלוגולדת שמח 🙃
    ללא ספק הבלוג קשור לבלוגר ולא לפלטפורמה וגם אם אין רצף הוא בהחלט אותו הבלוג.
    ואכן אם מדובר בבלוג שמפרסם באופן קבוע בימי חמישי, מן הראוי להקדים את חגיגות יום ההולדת ביום או יותר ככל הנדרש.
    שמחה שהיגרת לכאן ומצפה בכל שבוע לפוסט חדש (ולפעמים שניים בשבוע)
    סופ"ש נעים לך

  2. גם אני חושבת שהבלוג הוא אותו בלוג בלי קשר לפלטפורמה: פלטפורמות באות והולכות, מתקלקלות ומוחלפות בחדשות – אבל הכתיבה של הבלוגר נשארת.
    בלוגולדת שמח! 🙂

  3. מזל טוב לבלוגולדת – אני מסכימה שמה שחשוב זו מהות הבלוג ולא המיקום שלו, ואם אני זוכרת נכון גם לא היה פער משמעותי בפרסום הרשומות במעבר לפלטפורמה החדשה אז בכלל אי אפשר להכחיש שמדובר על אותו הבלוג.

    ותודה על ההפניה לרשומה שלי.

  4. מזל טוב לבלוג!
    מהבן שלי ששהה שש שנים בוורשה, החורף שם מאד לא נעים. מתחת למינוס עשר קשה לסבול את הקור, וחוץ מזה הימים קצרים, אפורים וקודרים מלבד החג שמחייה את הכל ואחר כך חוזר לדכאון…

    1. חורף במדינות קרות הוא באמת לא נחמד… גרתי שנה באלבני ניו יורק שם היה קר אפילו יותר מבורשה.

      תודה רבה וסף שבוע נעים 🙂

  5. בתור אחד שמעולם לא פתח בלוג – לא נותר לי אלא לקנא בבלוגר שחוגג בר מצווה לבן טיפוחיו.
    בכלל אין שאלה: הבלוגר הוא המהות, הפלטפורמה היא רק פלטפורמה. לא חשוב היכן הבלוג מתפרסם (כלומר: חשוב. אבל רק במובן שהפלטפורמה לא מקרטעת, במובן שיש קוראים שמגיעים לפלטפורמה, וכו') – חשוב שיש בלוגר ויש לו בלוג. רצוי בלוג מוצלח, כן? 🙂
    בלוגולדת שמח! כן ירבו!

    1. תודה רבה לך. לגבי הפלטפורמה אני כבר לא בטוח… אבל אני שמח שיש לי קוראים ומגיבים.
      תודה רבה וסוף שבוע נעים!

  6. חתיכת תקופה….
    ודאי שאין קשר באיזו פלטפורמה מעלים סיפורים והגיגים, האדם נשאר אותו אדם, וגם החיים שלו (ושל האחרים;))

    כמעט הכנתי תפריט ממגוון המאכלים,
    וכי למה ואיך מגיע לך כל הטוב הזה? (Just kidding)

    בלוגולדת שמח🌺

  7. יומולדת שמח, בהחלט.
    שמתי אל לב, שבתור טבעוני כמות המזון מן החי בסיפור אדירה. מזכיר קצת את עגנון והארוחות הגדולות בסיפורים, ברומנים שלו. [בעיקר בולטות הארוחות שצירל מכינה משלל עופות וחיות. "סיפור פשוט"].
    המשך בדרכך.
    החבר שלנו לא נסע לוורשה כי הילדות שלו חלו בוירוס בבטן [לא קורונה], והוא הצטער, כי הוא אוהב וורשה בחודש החגים.

    1. איך החזרת אותי עכשיו לשיעורי ספרות בכיתה י״ב עם האזכור של ״סיפור פשוט״ ואוכל. אני עדיין זוכרת איך היינו צריכים לנתח את הניגודיות שבארוחה שאליה הזמינו את צירל וברוך מאיר(?) בעלה ואת הירשל ההורים של מינה לפני שהירשל ומינה התחתנו, ועל הניגוביות שיש בין הארוחה המאוד עשירה לסיר שח המרק שהיה בדמות אווז זועף והאורח הנוסף שהיה מאוד רעבתן כי בבית הוא לא קיבל מספיק אוכל מאז שאישתו מתה והוא דאג מידי שיהיה מספיק אוכל לילדים על חשבונו…

        1. אני חושבת שהיו שם שתיים או שלוש, שהארוחה שזכורה לי היתה העיקרית. לדעתי אני זוכרת אותה בעיקר בגלל שזו היתה אחת הסצנות בספר שנאלצנו לנתח בעוד עבודה משמימה בספרות…

          1. אם הייתי קורא את זה לפני התגובה שלי….
            עכשיו, אנחנו אחרי תיכון, האם לדעתך ללא הכוונה/תיווך של המורה – היית שמה לב לזה בכלל? האם אוכל ברוגע מה להניח, שבכל זאת שיעורי ספרות תרמו משהו למבט בעולם או לדרך בה אנחנו מספרים לעצמנו אותו ואודותיו?

            1. אני חושבת שזו שאלה מורכבת בהרבה מובנים.

              אני זוכרת שבתור ילדה צעירה אהבתי מאוד לקרוא. היה מדובר על ספרי ילדים מן הסתם, אבל אהבתי גם את אלו שנחשבו לקלאסיקות ול״ספרות טובה״. הבעיה היא שהחל מגיל מסוים שיעורי ספרות די הורידו לי את החשק מקריאה של ספרות ״טובה״. הצורך לנתח כל סצנה וכל מילה פשוט הורידו לי את החשק לאורך זמן.

              כך שקשה לי להגיד עד כמה אני זוכרת את הסצנה כי היא היתה סצנה טובה, או שאולי פשוט אני זוכרת אותה כי כל כך סבלת מעצם הרעיון של לתתח אותה.

              1. אני רגיל מאוד לתשובות האלה. המעבר מהרגש לעבודה האינטלקטואלית, הקרה שדורשת מיומנות קוגניטיבית גבוהה, חשיבה מסדר גבוה, התעסקות במעומעם כמו הוא "ודאי" ומורים חסרי השראה [לא כולם. פשוט "נפלה עלייך" מורה גרועה במיוחד]. ספרות היא בראש ובראשונה מבט על העולם, ארגון העולם בתבניות לא מוכרות ויש בה רצון לעורר רגש, התרגשות, חוויה, יכולת להסיק מסקנות, להיות במקומו של 'האחר', הזדהות עם 'האחר'/הזולת. כל הממבו-ג'מבו האקדמי שמפמ"רי ספרות, כבר לפני למעלה מ- 20 שנים כפו על מורים לספרות [יצא מסמך רשמי בו ישנה דרישה ברורה ללמד את השפה האומנותית, גישות תיאורטיות לקריאת שירים.. לא ממש ענין אותם מה קורה לתלמיד הבודד – אי אפשר לכמת ולציינן] יחד עם מורים לספרות שיצאו מחוגים סופר אינטלקטואליים בהם המרצים אבדו את היכולת להרגיש, אלא רק "המוח עובד" [אפשר לחשוב, כן..], ולא אנקוב בשמם של המרצים הללו, השפעתם הרעה היא עד היום, ממש, מורים אלה אף הם התנתקו מהדבר הבסיסי ביותר – רגש, הזדהות, דמעה, צער, כאב. אלה הדברים החשובים בקריאת אומנות לפני שרצים לנתח את סמלי האוכל ב'סיפור פשוט' או מוטיב הסכין ב'האדונית והרוכל'.
                עם זאת, אני נגד השלכת התינוק עם מי האמבט.
                יש מקום חשוב בספרות להקשרים חברתיים, לשפה הייחודית של אומנות זו.
                מורים מעולים מצליחים לשלב את השניים: ממליץ לך להקשיב לרוני סומק בהרצאות שהוא נותן על שירה, למשל. רפי וייכרט גם מצליח מאוד לשלב את השניים, יוסי אלפי ענק – כי הוא מתעלם לגמרי מהפואטיקה [התיאוריות והרטוריקה] ומספר על ההיסטוריה, התרבות החברה שבאה לידי ביטוי ביצירתו.

      1. אבל לא רציתי להחזיר אותך לתיכון, אמא'לללההה. אבל אם הזכרון חיובי, אז לא 'כפת לי. נראה לפי התיאור שלך שהעבודה הזו שנתנו לכם נשארה חקוקה בלבך. האם יתכן שלמדת טכניקה או דרך לצפות במציאות או לספר אותה בזכות השיעור ההוא בספרות, בכיתה יב'?

    2. אני אמנם טבעוני, אבל הבלש מאוד לא. יש לי הרגשה שבפולין לפני 100 שנה לא היו הרבה טבעונים…
      מצטער לשמוע על החבר ועל הילדות שלו.

      תודה וסוף שבוע נעים

      1. הילדות הבריאו, החבר בארץ. לא נורא. ורשה היא עיר שניה שלו. יש לו שם רכוש, משפחה וכו'
        ברור שהבלש [אני פסיכולוג בגרוש, אבל בתחום חקר הספרות, אנחנו מבחינים בין הסופר לבין המחבר/המספר, שהוא דמות בדיונית, ועליה נגיד הרבה דברים] אוהב בשר, כי הוא שיקוף היסוד האטאביסטי של המחבר, זה המפעיל את המספר כמו בובת על חוט 🙂

        1. טוב לשמוע שהילדות הבריאו.
          יש לי הרבה דמויות מוזרות בבלוג וחלקן מאוד רחוק ממני… אני תוהה מה הן מספרות עליי.

          תודה

  8. מוטי איזו חגיגה. בר מצווה של ממש. כמה הרבה גידלת והשקעת בו כולל החיאה מחדש בעקבות הקריסה ההיא. והנה אתה פה. תענוג. שתמשיך לגדלו לטובות, לשמחות ושתמשיך להעלות בנו עוד המון חיוכים ומוסרי השכל חשובים.

  9. בלוגולדת שמח!
    (כל השאר מעציב אותי, כי היו לי כמה רשומות מאוד מוצלחות בתפוז, וכל אזכור מבאס אותי. כי לא הייתי מספיק אחראית לגבות)

    1. כן, זה באמת היה עצוב… אבל תפוז היו במדרון תלול עוד לפני שקרסו לחלוטין.
      אם את זוכרת את כתובת הבלוג שלך (שלי למשל הייתה http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/hipm) יש סיכוי למצוא את הרשומות – בתיה דורון גילתה לי אתר שי בו ארכיב של תפוז.

      תודה ושבוע נעים

  10. מזל טוב באיחור גדול. אני עדיין לא מרגיש טוב. (עכשיו טוב יותר). הקטע של הבלש עשה אותי רעב. והחגיגה עם כל הדמויות, מזכירות לי את הסוף של המשחק השני של קינג קווסט, שבו כל הדמויות ניפגשות. :). באמת בלוג סיפורים משובח, עם הרבה קוראים ומגיבים כמו בתפוז. :).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: