שפות בבית הוריי / עצות לעצמי המתבגר

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על  הנושא – אילו שפות דיברו בבית הוריכם והאם שימרו את תרבות המקור?

התשובה שלי היא לכאורה קלה מאוד:  שני הוריי נולדו בארץ.  בבית תמיד דיברנו רק עברית ושימרנו נהדר את "תרבות המקור"  שהיא ישראלית.

אבל אם מעמיקים קצת בנושא יש על מה לכתוב… אבי נולד למשפחה חרדית ועד גיל 14 דיבר בבית רק יידיש. בסביבות גיל זה הוא עבר לגור בארה"ב ושם למד לדבר שתי שפות נוספות – אנגלית ועברית. 

אמי גם ידעה מעט יידיש – אני לא בטוח בדיוק מאיפה.  אבל בבית ההורים שלי מעולם לא דיברו ביניהם יידיש.  הם לא נהגו במנהג (הפסול בעיניי) לדבר בשפה זרה כדי שהילדים לא יבינו.  גם עננת ואני לא עשינו זאת לילדים שלנו.

לא למדתי מעולם יידיש (פרט לכמה מילים בודדות) והאמת שאני לא מצטער על כך – מעולם לא הרגשתי קרבה כלשהי לשפה זאת ולדובריה. האנשים שאני מכיר הדוברים יידיש הם בני משפחי החרדים,  ובאמת שאין לי הרבה קשר אליהם או לתרבות שלהם.

ואם מדברים על תרבות – מעבר ל"ישראלית" לא הייתה לי מעולם תרבות אחרת. זה בולט אצלי בעיקר בהקשר לאוכל. כשהילדים עדיין היו קטנים, מפעם לפעם היו מבקשים בבית הספר שיביאו לאיזה אירוע כלשהו מאכל "של העדה שלהם".  אנחנו לא אוכלים בבית מאכלים של "העדה שלנו". כפי שאפשר היה להבין מהרשומה על האוכל של ילדותי, גם בתור ילד לא באמת אכלתי מאכלים של "העדה שלי".
לרוב כשהילדים נדרשו לקחת לבית הספר מאכל עדתי, היינו שולחים איתם לבית הספר בראוניז.  זה מאכל שמתאים לכל עדה (פרט לעדת "אני בדיאטה").

ולנושא אחר… ב- WORDPRESS נרשמתי ל- bloganuary  עליו למדתי בבלוג של עדה ק. הרעיון הוא שבכל יום בחודש ינואר אקבל נושא לכתיבה מ-WORDPRESS. נרשמתי לפעילות אבל לא חשבתי (ואני עדיין לא חושב) שאכתוב רשומה בכל יום.

אני כותב את הרשומה ב-1.1. וקיבלתי את הנושא של היום הראשון בחודש – איזה עצה היית נותן לעצמך בתור נער מתבגר? (התרגום שלי ל- teenager).

שאלה לא פשוטה. אני חושד שגם אם הייתי יכול לתת לעצמי הצעיר עצות, לא באמת הייתי פועל לפיהן. הרי תמיד חשבת  שאני הרבה יותר חכם מעצמי. אבל זה לא שאני באמת יכול. זה רק תרגיל תיאורטי. ובתרגיל התיאורטי הזה הייתי מציע לעצמי הצעיר להיות יותר פתוח, להעז יותר, לנסות להנות יותר מהחיים ולדאוג פחות.

אני יכול לומר את כל זה גם לעצמי הנוכחי ונראה לי שגם אני לא אקשיב לי.

והרשומה המומלצת היא  – סיכום 2021 בתמונות – בבלוג של עננת

33 תגובות על ״שפות בבית הוריי / עצות לעצמי המתבגר״

  1. אפשר להבין מדבריך שגם היום אתה חושב שאתה הרבה יותר חכם מעצמך😃 כולנו חושבים ככה. קרוב לוודאי הרבה יותר מאשר כשהיינו צעירים. קריאה בבלוגים נותנת את הרושם שלכולם יש מה לומר ומעטים רוצים להקשיב וגם אז הם חושבים "כן אבל אני אחרת זה שונה אין טעם לקבל את העצה".
    בסופו של דבר כולנו דומים הרבה יותר אחד לשני מאשר אנחנו חושבים או מוכנים להודות.

    יש הרבה דברים שיכולת לומר לעצמך: תשאל את האמא שלך מאיפה היא יודעת יידיש, איך הייתה הילדות שלה, כיצד היא פגשה את בעלה, מה היא היתה עושה אחרת, איזה עצות היא היתה נותנת לך בגילך.
    יכולת לתת לעצמך עצות לעצמך על חיי נשואים, על גידול ילדים, על איך להינות מהחיים, על פחות להתעצבן. בוודאי שלמדת משהו במשך השנים.
    א. (שם בדוי) סיפר לי אתמול שבכנסיה שהוא הולך אליה מחלקים שוברי מתנה לכוס קפה זוגי בבית קפה יוקרתי, אתה צריך להזמין חבר, ולתת לו עצה איך לשפר את חייו, על פי נושא סידרת ההרצאות שמלמדים שם. הוא אמר שאף אחד לא לוקח, אף אחד לא חושב ששווה לקבל קפה תמורת מתן עצה שאיש לא יקשיב לה.

    אמא שלי הייתה אומרת שאם אני רוצה שיקשיבו לי, אני צריכה להגיד שאמא שלי הייתה אומרת זאת.

    סיפור המשפחה שלי דומה לשלך, גם אבי נסע לארה"ב בגיל 11 ולמד אנגלית, בא לפה והתחתן עם אימי שהגיעה לפה מאותו הכפר. הם דיברו בבית את הדיאלקט של הכפר ממנו הגיעו ואנחנו כולנו למדנו להבין אבל זה כלל לא שימושי. בכל זאת אני מרגישה שייכות לשם, למרות שמעולם לא טרחתי לבקר. כמובן שאימי הכינה אוכל שהכירה מהבית, כל אם כזו.

    לא זכור לי אם ביקשו פעם להביא אוכל "עדתי", ספק רב אם מישהו הביא פעם בראוניז לבית ספר, זה לא מהעדה שלנו,😃 אבל בבית אנחנו מכינים לפעמים.

    למה בסיכום תמונות השנה של עננת אין משפחה?

    1. סיכום תמונות השנה של עננת הוא סיכום השנה מהבלוג, לא מכל החיים שלה. ועננת לא מפרסמת תמונות של המשפחה מתוך עיקרון.

    2. אני תמיד יותר חכם מעצמי בכ-10% בממוצע.
      ואני חושב שכולם באופן זהה חושבים שהם שונים – תמיד חשבנו ככה ותמיד נחשוב ככה בלי קשר לבלוגים…

      אני יודע לא מעט על ילדותה של אמי (לפחות מנקודת הראות שלה) ועל איך היא פגשה את אבי.
      לתת לעצמי עצות בכל תחום שלי נשמע לא פרודוקטיבי. בכל מקרה זה לא אפשרי, אז אני לא רואה צורך לחשוב על זה יותר מדי.

      בישראל היו לוקחים את הקפה ונותנים עצה מצוצה מהאצבע…

      בראוניז זה מאכל של הרבה עדות 🙂

      עננת כבר הסבירה למה אין צילומי משפחה, אבל יש שם הרבה משפחות צמחים…

      תודה והמשך שבוע נעים

  2. בעניין ההורים שמדברים ביניהם שפה אחרת – זה מזכיר לי את הפרסומת שבה ההורים דוברי העברית מתכננים באנגלית לאכול פיצה, לא יודעת אם אתה מכיר. הילדים כמובן מבינים מיד, כדרך הילדים. אבל הורים בדור של ילדותי עשו את זה פשוט מפני שהיו רגילים לשפת אימם (במקרה של הוריי, הונגרית) והרגישו הרבה יותר נוח לדבר בה. הם התאמצו לדבר עם הילדים עברית מטעמים ציוניים, לא כדי להסתיר מהם משהו. ועל הדרך עשו לנו שירות מצוין – כי ככה למדנו שפות שונות (הם ממש לא התכוונו לזה והופתעו כשהתברר להם שלמדנו).

    בעניין העצות למתבגר – אהבתי את ההבחנה שהמתבגר בין כך ובין כך לא היה מקשיב. יש מצב:)

    1. לא מכיר את הפרסומת. יש לי מסנן פרסומות במוח ואני גם כמעט ולא צופה בערוצים בהן משודרות פרסומות…
      ייתכן שאת צודקת לגבי ההורים, הסיפור הקלאסי הוא שמנסים שהילד לא יבין.
      תודה והמשך שבוע נעים 🙂

  3. לצערי אצלנו כן דברו בשפה זרה כדי שהילדים לא יבינו וכך למדתי מילים רבות בתורכית. אמי דברה ב 8 שפות, היתה לה קליטה מהירה לשפות זרות.
    יידיש היא למדה מנשים שהגיעו לחנות שלנו וקבלו שרות.
    זה מדהים איך היא קלטה מהר.
    אבי דבר רק 3 שפות והתיימר לדבר יוונית, מהאזנה למוזיקה. פעם הגיעה משלחת מיוון למקום עבודתו וחיפשו דובר יוונית, הוא התחבא בשירותים כדי שהבושה לא תיחשף.

    1. לצערך או לשמחתך? כי כך למדת תורכית וגם הבנת את מה שהורייך רצו להסתיר 🙂
      הסיפור על אבא משעשע…

      תודה והמשך שבוע נעים

      1. לצערי, כיוון שאבי לא שייף את העברית שלו ובאופן לא מפתיע זה גם פוגע גם בשפה שלי.
        הרביתי לעיין ועדיין, במילונים כדי להעשיר את הידע.
        עדיין מקנאה בכאלה ששפתם תיקנית ועשירה.

  4. אני חושבת שהשאלה על תרבות המקור וכו' כבר לא מתאימה לזמננו, כי עכשיו באמת יש כאן רוב הרבה יותר גדול של מקומיים מאשר עולים חדשים.
    מצד שני, אני כן חושבת שאתה ואני גדלנו בבתים אשכנזיים מאד…
    בנוגע לעצות לעצמי בעבר – אני עדיין חושבת שזה רעיון מפגר. ברור לי ש"אם הייתי יודעת" היו הרבה דברים שהייתי עושה אחרת. אבל זה water under the bridge…

    1. השאלה הזאת כנראה פחות ופחות רלוונטית אם כי עדיין יש לא מעט עולים.
      גדלנו בבתים אשכנזיים… זה נכון, השאלה במה זה השפיע עלינו (במילה אחת: בהרבה)
      מסכים אתך לגבי העצות לעבר. עדיפות עצות לעתיד (וקצת רמזתי לזה).

      תודה והמשך שבוע נעים 🙂

    2. אני חושבת שבגיל מבוגר קל לשכוח שאנחנו למדנו את כל זה מהשגיאות שעשינו – ושלפעמים לימוד משגיאות הרבה יותר יעיל מלשמוע עצות של מישהו אחר.

  5. תמיד אני שמחה כשאתה כותב פוסטים בנושא השרביט החם, תודה. והפעם הגדלת לעשות וכתבת פוסט משולב גם עם האתגר של וורדפרס. כיף כפול.
    לי דווקא חבל שלא למדתי יידיש. הבנתי שהבדיחות הכי מוצלחות הן ביידיש, וגם הרבה מאד ספרות יפה ומחזות הם ביידיש. סבתא שלי קראה את שלום עליכם, מנדלי מוכר ספרים, בשביס זינגר ואחרים במקור ביידיש.
    כשהייתי קטנה חשבתי שכאשר נהיים זקנים מתחילים לדבר יידיש. והיה לי ממש מוזר בכל פעם שעברתי באזור של חרדים לשמוע ילדים קטנים מדברים ביידיש.
    אבל באמת בגיל של הורינו השתדלו מאד להיות לגמרי "ישראלים" ולהניח לעבר ועל הדרך לתרבות המוצא להתמסמס להם. אני לא שיפוטית לגבי זה, אני מבינה את רוח התקופה ואת הרצון שלהם להשתלב ולהיות חלק ממשהו גדול וחשוב, שהם (בניגוד אלי) לא נולדו לתוכו אלא בחרו בו.
    בראוניז זה אחלה מאכל עדתי של "טעים לי" אוניברסלי.
    בנושא השני, גם אני כמוך לא מאמינה שעצמי הצעירה היתה מוכנה להקשיב לעצות מעצמי הבוגרת. בדיוק הבוקר שמעתי פרק בפודקסט "אמא, אמא" (שעכשיו הוא בעצם "אמא, אבא" כי את הילה קורח שהיתה משוחחת עם עינת נתן מחליף יובל נתן, בעלה של עינת). בפרק הזה עינת (שהיא מדריכת הורים) הסבירה איך זה פשוט לא מדבר אל הילדים כשנותנים להם עצות כאלה, הם לא מסוגלים לקבל את זה, להבין את זה, להפיק מזה תועלת.

    1. אני שמח שאת מציעה נושאים לכתיבה 🙂 תודה.
      לגביי היידיש – כולם יודעים שביידיש זה נשמע טוב יותר, אבל אני לא חושב שמישהו יודע למה. יש סיפור של קישון שהוא הלך לראות מחזה שלו שתורגם ליידיש. הוא לא ידע יידיש, אבל יכול היה פחות או יותר להבין מה קורה כי הכיר היטב את המקור. בשלב מסויים הייתה בדיחה שמאוד הצחיקה את הקהל והוא לא היה בטוח מהי, אז הוא ביקש משכנו בקהל לתרגם. אותו שכן חשב קצת ואמר שאי אפשר לתרגם את זה לעברית…

      ההורים שלי מעט צעירים משלך – אבי יהיה בן 87 במרץ – אבל בתרבות החרדית הוא בעט ולכן הגיוני שלא שימר אותה. ולאמי לא הייתה תרבות אחרת מהישראלית…

      יש אמירה שאני אוהב – "במקרים כאלה אני מצטער שלא הקשבתי לאמי". מחכים לשאלה המתבקשת – "מה היא אמרה?" ועונים – "לא יודע. לא הקשבתי". 🙂 כנראה באמת אנחנו לא מקשיבים.

      תודה והמשך שבוע נעים ובריא (ושוב מזל טוב)

  6. בעניין העדות הזכרת לי את הפרק בקרובים קרובים שבה נותנים לילדה להיות חלק מהעדה האסקימוסית (או כמו שאומרת המורה – האסקימואית):

    1. ההורים שלי דברו ביניהם יידיש כי זו שפת אימם. אני מאוד שמח שאני מבין את השפה. האמת היא שפה מאוד עסיסית ולעומתה העברית יבשושית למדי. ויש עוד בונוס- היכולת להבין גרמנית.

      לא הייתי נותן לעצמי אף עצה בשום שלב בחיים. כל דבר היה מתאים לשעתו…

      1. תמיד אמורים על יידיש שהיא "עסיסית" ואני לא באמת מבין את זה… משום מה זאת השפה "העסיסית" היחידה מכל שפות העולם. האם הכוונה לכך שיש בה קללות מעניינות?
        ואני מסכים אתך לגבי העצות.

        תודה והמשך שבוע נעים ובריא

  7. כשהגחתי לאוויר העולם, ממש מזמן, זה היה בעיר העברית תל-אביב.
    מלבד הורי גרה איתנו גם סבתא, אמא של אבי, בצריף קטן, שבאותה החצר עצמה ביפו.
    והסבתא הזו, שהגיעה מרומניה – כמו גם שני הורָי – ידעה לדבר רק אידיש (האמת? תמיד אני מתלבט אם לכתוב "אידיש" או "יידיש". בסוף אני כותב פעם כך, ופעם אחרת).
    וכדי שהנכד הקטן, אנוכי, יוכל לדבר עם הסבתא שלו – לימדו אותי לדבר אידיש.
    וכך, ילד ישראלי, צבר כשר למהדרין, הגיע לראשונה לגן ילדים עברי – כשהוא יודע לדבר רק אידיש…
    כדרכם של ילדים, למדתי את השפה הנוספת, עברית, במהירות. אני נוטה לחשוב, שאני שולט בה היטב – למרות האיחור בלמידתה. 🙂
    כילד הייתי די אטרקציה בציבור החילוני, שבו גדלתי. ילד קטן, יליד הארץ, שמדבר אידיש שוטפת.
    עם הזמן הילד גדל, האטרקציה נמוגה – ואני המשכתי לדבר אידיש עם אמא שלי עד יום מותה.
    דיברנו גם עברית, אבל הרבה מהתקשורת השוטפת בינינו היתה באידיש.
    מאז מותה, לפני מספר שנים – אין לי עם מי לדבר אידיש. שפה מופלאה, שאני מאד אוהב.

    מכיוון שהורי עלו מרומניה, כמובן שהם ידעו רומנית. רוב התקשורת בבית היתה באידיש – אבל לפעמים הורי דיברו גם רומנית.
    גם ביניהם, גם עם חברים שלהם.
    אז קלטתי רומנית כמה שקלטתי. אני מבין רומנית לא רע – אבל מתקשה בדיבור.

    אישתי נולדה גם היא ברומניה – ועלתה לארץ כילדה קטנה.
    שני הוריה גם הם ילידי רומניה.
    אצלם בבית סידור השפות היה הפוך:
    עם אישתי דיברו רומנית, ביניהם דיברו גם אידיש.
    לכן, אישתי דוברת רומנית – ומבינה אידיש היטב, אבל מתקשה לדבר שוטפת.
    אישתי דיברה איתם ברומנית, אני דיברתי איתם באידיש.
    כמובן, כולם ידעו לדבר גם עברית, כך שכולם (אמא שלי, ההורים של אישתי, אישתי ואני) דיברו עם כולם בשלוש השפות: עברית, אידיש, ורומנית.
    שנים רבות גרנו כולנו יחד, בשני בתים באותה החצר עצמה. וכולם דיברו עם כולם, כל הזמן, בשלוש השפות.
    אבל כיום ההורים שלנו כבר מתים כולם. אישתי ואני – בוודאי הבת שלנו וגם הנכדים – מדברים בינינו רק עברית.
    בגלל השוני בין אישתי וביני בידיעת האידיש והרומנית – דיברנו עם הבת שלנו רק עברית. כך היא הפסידה את שתי השפות…

    והנושא השני – עצות לעצמי:
    כמו כולם, גם אני נוטה לעיתים לחשוב שאני חכם מכולם.
    כמו כולם, גם אני טועה.
    שלא כמו כולם – אני לגמרי מודע לכך, שאני טועה.

    במבט לאחור, אני רואה שגיאות גסות שעשיתי, מהן בעלות השפעה רבה על התנהלות חיי.
    אבל זו רק חוכמת ה"בדיעבד". זו לא באמת חוכמה, להיות חכם בדיעבד.
    מקנן בליבי החשש, שגם אם הייתי מודע לעומק הטעויות – לא הייתי באמת מצליח לנהוג אחרת.
    אני הוא אותו האני, התכונות שלי הן אותן התכונות (כולל התכונות השליליות, בעיקר התכונות השליליות) – אני מתקשה להאמין, שהייתי מתנהג בצורה שונה.
    אני גם מאמין בסוג של "גורל". שהדברים, בסופו של דבר, היו אמורים להתנהל דווקא כפי שהתנהלו.
    "הכל צפוי – והרשות נתונה"? זה בדיוק זה.
    אני מאמין שיש בחירה חופשית – אבל הבחירה החופשית הזו מתנהלת במסגרת איזשהו גורל.
    "דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט"? לדעתי, זה הכי נכון בעולם.

    1. אני חושב שהנכון זה "יידיש" כי המשמעות היא "יהודית". "אידיש" זה כבר "אהודית"…
      אני מניח שאתה באמת היית אחד הילדים הבודדים הלא חרדים שנולדו בארץ והשפה הראשונה שלהם הייתה יידיש…
      נשמע סיפור חיים מעניין.

      חוכמה בדיעבד זאת באמת לא חוכמה… גם אני עשיתי לא מעט טעויות שרק לאחר מכן הבנתי שהן טעויות. אבל ב"גורל " אני לא מאמין.

      הבנתי את האמירה שלך ביידיש…

      תודה והמשך שבוע נעים

  8. כפי שאמרה עננת, והסכמנו, השאלה מה היית אומר לעצמך לו, מעט מיותרת חסרת ערך מעשי (פרט להנאה של לחלוק מידע, שהרי 99% ממה שאנחנו עושים פה חסר ערך מעשי או כמו שעננת קראה לו "מפגר" ) , אלא אם כן השאלה גורמת לנו להבין שטעינו ושצריך להקשיב לעצות, לא קל, אבל אולי אפשר בכל זאת…. לתת עצות ורעיונות אחד לשני ולהקשיב וללמוד ולעכל. יש אנשים שקונים סיפרי הדרכה ושיפור עצמי, יש אנשים שהולכים לפסיכולוג, להרצאות. זה עוזר? אני חושב שכן. אני חושב שלמדתי בשנים האחרונות מטעויות שלי לאחר שהעירו לי.
    אולי אנחנו יכולים לייעץ אחד לשני איך להשתפר? חייבת להיות דרך.

    "אילו שפות דיברו בבית הוריכם והאם שימרו את תרבות המקור?" זו במידה רבה שאלה ישראלית ששייכת העבר, כיום יותר ויותר ככל המדינות אנחנו דור שלישי פלוס, עוד מעט 4G.

    1. לתת עצות ורעיונות בהחלט יכול לתרום (אם כי לפעמים זה ממש מרגיז) אבל לתת עצות לעצמי בעבר זה אכן מיותר.
      מסכים אתך גם לגבי שייכות השאלה לעבר…

      תודה והמשך שבוע נעים

  9. אפילו פה אפשר להרגיש שאנשים רוצים להשמיע ולשמוע את עצמם ולא אחרים ובוודאי לא לקבל עצות, מתוך עיקרון. כולם חכמים מעצמם ב מינימום 10%. על המצבה שלי יהיו רשומות 10 העצות הטובות ביותר ממה שלמדתי בימי חיי. העצה הראשונה תהייה: אל תתן עצות לאף אחד

    1. אבל לא היו פה עצות לדעתי…
      אני אשאיר לשאירים שלי להחליט מה לכתוב על המצבה שלי.

      תודה והמשך שבוע נעים

  10. לא ידעעתי שאתה ילד הארץ כמוני
    ההורים שלי דיברו 9 שפות כל אחד/ת. עם סבא דברו יידיש רוסית או צרפתית שלא נבין. ושבקשתי שילמדו אותנו שפות, סבא צעק, בישראל מדברים עברית, זו הייתה התקופה. אנשים שינו שמות משפחה לעבריים.
    למדתי בכוחותי מעט שפות. מבינה יותר לדבר או לכתוב …..כמה משפטים. וחבל
    ככל שלומדים צעירים יותר כך הידע גדל יותר.

    1. מצד אבי אני דור שביעי בארץ…
      אבי ואמי דיברו רק עברית, אנגלית ויידיש. הם גם עברתו את שם המשפחה.
      מסכים אתך לגבי הגיל הנכון ללמוד.

      תודה והמשך שבוע נעים

  11. הורי דברו עם בני המשפחה יידיש ואחותי ואני למדנו לדבר יידיש משמיעה כדי שנוכל לדבר איתם. ביניהם הם דברו פולנית ויידיש. בנוסף לכך שניהם ידעו היטב גרמנית (אותה למדו כשפה נוספת בביה"ס) וידיעת הגרמנית הצילה את אבי בזמן השואה. קצין גרמני לקחת אותו תחת חסותו כמתורגמן . אבי ידע גם עברית מגיל צעיר. הייתה לו ולאחיותיו מורה פרטית לעברית. (הם היו משפחה ציונית והיו בתנועת נוער ציונית בפולין) כשאני נולדתי והגענו לארץ היה להורי חשוב לדבר איתי ועם אחותי עברית, שנגדל כצבריות. כך שאני מבינה יידיש, מדברת עברית ואנגלית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: