אני והמכונית שלי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על  הנושא – אני והמכונית שלי – לספר על מכוניות ועל העדפות התחבורה שלנו.

אם אני לא טועה, תרמתי במידה מסוימת להעלאת הנושא כאשר הזכרתי ברשומה קודמת מכוניות כתחום עניין שלי.

 כך או כך, יש לי מה  לכתוב על הנושא 🙂

כשהייתי ילד, לא הייתה לנו מכונית. מכונית זה היה משהו של אנשים אחרים. לדוד שלי הייתה מכונית, להורים של חברים היו מכוניות. לנו לא.

אני זוכר שבתור ילד, בשנות ה-70 המוקדמות, ידעתי לזהות בדיוק שני דגמים של מכוניות, שהיו מאוד מיוחדים יחסית במראם – "סוסיתא קוביה" ופולקסווגן חיפושית.

השינוי הגיע כשהתחלתי ללמוד בתיכון. נסעתי באוטובוס לבית הספר עם חבורה של כמה חברים שמאוד התעניינו במכוניות וסיפרו לי סיפורים על מכוניות שראו מהחלון.

במקביל, אחי הגדול קנה הרבה חוברות של המגזין החדש שהיה אז – "טורבו". אולי אפילו היה לו מינוי. קראתי את החוברות בלהיטות ולמדתי רבות על חברות מכוניות ועל דגמים.

אני זוכר היטב שחשבתי אז שהמכונית הטובה ביותר היא ללא ספק פרארי (רצוי מאוד בצבע אדום) אבל מכונית החלומות השימושית שלי באותה תקופה הייתה סאאב 9000 טורבו עם גג נפתח.

פיתחתי אז גם חיבה לחברת סיטרואן שהוציאה במהלך ההיסטוריה דגמים ייחודיים כמו הדה-שבו וה- DS.

כמובן שבתור ילד שנסע באוטובוסים זה היה רק חלום.  במציאות רציתי שתהיה לי מכונית משלי, אבל כסף לא היה לי וגם לא הייתה לי מוטיבציה להוציא רישיון נהיגה כי לא הייתה לי אפשרות לקנות או לקבל מכונית לנהוג בה.

בגיל 19 בערך הוצאתי רישיון נהיגה על טוסטוס (50 סמ"ק) וגם קניתי אחד כזה משומש, מה שנתן לי עצמאות מסוימת.

רק בסביבות גיל 24, לאחר שהתחלתי בשרות קבע, הוצאתי רישיון נהיגה על רכב. מודה שהיה לי לא קל ולקחתי די הרבה שיעורים, אבל בסופו של דבר הצלחתי וקצת אחרי שקיבלתי את הרישיון קניתי את המכונית הראשונה שלי. היא לא הייתה פרארי ולא סאאב אלא סובארו ג'אסטי משומשת שבמקור הייתה בחברת השכרה.

עם המכונית הזאת עננת ואני נסענו בכל הארץ ונהנו מאוד מהחופש שהיא נתנה לנו – היכולת לקום ולנסוע לאן שנרצה מתי שנרצה, בלי להיות תלויים בתחבורה ציבורית.

זה היה בסוף 1992 ומאז ועד היום תמיד הייתה ברשות משפחתי מכונית (או שתיים).
לאחר שהשתחררתי מהצבא והתחלתי לעבוד בתחום המחשבים היה לי במשך שנים רבות רכב חברה. זה היה מאוד נוח – תמיד היה מי שדאג לתחזוקת הרכב והוא הוחלף באופן די אוטומטי כל כמה שנים.

למרות שהייתי מרוצה בעיקרון מרכבי החברה שהיו לי במהלך השנים, לא יכולתי באמת לבחור איזה מכונית אקבל. לכל היותר ניתנה לי אפשרות בחירה בין 3-4 דגמים אבל במקרים רבים פשוט קיבלתי מכונית ואמרתי תודה.
כך עברו תחת ידיי הרבה מכוניות פופולאריות בחברות הליסינג כמו פורד פוקוס, מזדה 323 ו-3 וסקודה אוקטביה (שהייתה אחת ממכוניות החברה הטובות יותר ברשותי).

בעצם הייתה חריגה אחת חשובה – כמה שנים אחרי שהשתחררתי מהצבא נסענו לרילוקיישן בארה"ב. שם לא היה לנו רכב חברה וקנינו מכונית משלנו. גם את ההזדמנות הזאת לא ניצלתי כנדרש… חברים שהיו איתנו שם קנו פורד מוסטנג,  ג'יפ של הונדה, קדילאק מפוארת ועוד ואנחנו קנינו שברולט קורסיקה משומשת בת שנתיים. היא שירתה אותנו יפה בטיולים רבים בארה"ב.

היה שלב מסוים בארה"ב בו חשבנו שנצטרך עוד מכונית – היה מדובר על כך שנעבור לעבוד בשני פרויקטים שונים במקומות נפרדים – ואני חשבתי ברצינות לקנות מכונית ספורטיבית חמודה – מאזדה מיאטה – אבל בסופו של דבר המשכנו לעבוד שנינו באותו מקום ונשארנו עם מכונית אחת. יתרה מכך – עברנו לעבוד באזור וושינגטון די.סי, שכרנו דירה במרחק הליכה ממקום העבודה והמכונית עמדה רוב הזמן בחניה. לעבודה הלכנו ברגל וכשנסענו למרכז העיר השתמשנו בתחבורה ציבורית.

כשחזרנו לארץ, חזרנו למכוניות החברה הנוחות.  אבל העלות שלהן הלכה והתייקרה.  ב-2012 התחלתי לעבוד מהבית ואחרי תקופה מסוימת ויתרתי על רכב החברה שעמד יותר מדי זמן בחנייה. ב-2015 התחלתי עבודה חדשה – לא מהבית – אבל עדיין הייתה לנו רק מכונית אחת. פתאום מצאתי את עצמי נוסע הרבה באוטובוסים.
לשמחתי יש לי קו אוטובוס בתדירות סבירה עם תחנות במרחק הליכה קצר מהבית ומהעבודה. אבל זמן הנסיעה באוטובוס לעבודה שלי הוא בערך כפול מזמן הנסיעה ברכב פרטי.

בהתחלה חשבתי לקנות עוד מכונית ואפילו בדקתי את האפשרות לקנות סיטרואן קקטוס ידנית ובכך לקנות לראשונה מכונית מחברה שאני אוהב, אבל בסופו של דבר החלטנו שאנחנו יכולים להמשיך להסתדר עם מכונית אחת.

ב-2018, אחרי שעננת התחילה לעבוד יום בשבוע בירושלים והבת הגדולה הוציאה רישיון נהיגה, החלטנו שהגיע הזמן לקנות מכונית שנייה.  למרות שכבר מכרו פרארי בישראל, זאת לא הייתה הבחירה שלנו. אחרי התלבטויות בין כמה אפשרויות החלטנו שהחשוב ביותר מבחינתנו יהיה שהמכונית תהיה היברידית – כדי לחסוך בדלק ובזיהום – וקנינו טויוטה אוריס משומשת.

האם אי פעם בעתיד אקנה מכונית שיותר מתאימה להגדרה של "רכב חלומות" מאשר להגדרה "מכונית טובה, שימושית והגיונית לקנייה"?  כבר לא נראה לי שזה יקרה, אבל אין לדעת.

הרשומה מתארכת לה הרבה מעבר למה שתכננתי אבל אוסיף עוד פרט אחד – בנסיעות לחו"ל אני תמיד גם מסתכל על המכוניות המיוחדות בכבישים. אחרי הביקור בהולנד (הנסיעה האחרונה שלנו לחו"ל… מקווה שיהיו עוד בעתיד) אפילו פרסמתי רשומה על מכוניות שראיתי שם.

פעם היו הרבה מכוניות מיוחדות שיכולתי לראות רק בחו"ל. בשנים האחרונות כמעט את כולן אפשר לראות בישראל…

והרשומה המומלצת היא – 6 BLOGANUARY   -בבלוג של עדה ק