אז למה בעצם אני כותב בלוג?

במדור השרביט החם נשאלה השאלה שבכותרת. יש גם חידוד לשאלה – למה דווקא בלוג במיוחד היום, כאשר יש פייסבוק וטוויטר וכמובן טיק טוק ואינסטגרם – מה בכל זאת מניע כל אחד ואחת מכם לכתוב בבלוג?

התשובה הפשוטה לשאלה היא שאני לא בטוח. כלומר אני בטוח למה אני לא מפרסם בפייסבוק, טוויטר, טיק טוק ואינסטרגם – כי הם לא כלים המתאימים לתוכן שלי. אבל למה אני כותב בלוג?

כשהייתי צעיר (יפה לא הייתי) ידעתי שאחד הכישרונות שלי הוא כתיבה. כתבתי סיפורים ושירים (בחרוזים) מגיל צעיר. תמיד הייתי חבר במערכת עיתון בית הספר. בי"ב גם השתתפתי בכתיבת הצגת סוף השנה. בצבא כתבתי כל מיני סיפורים קצרצרים (רבים מהם דומים לאלה שפרסמתי בבלוג שנים אחר כך) ושילבתי אותם בכל מיני מקומות מוזרים – העיקרי הזכור לי הוא במערכת דיווח השעות של המדור שלי.

אילת חולמת – סיפור (ושיר) לשבת

חלק מהעלים חומים ויבשים

(אבל חלק עוד ירוקים)

והשמיים מעוננים חלקית

עם גשם לפרקים

יצאתי לטיול

ביום גשם (לא מבול)

היה יכול להיות לי חמים ונעים

הייתי יכול להרגיש בטוח ומלא חיים

אם הייתי כעת במלון באילת

באילת רק חולמים על ימי חורף כאלה

משבר גיל ה-X

אני כותב הפעם לפי הצעה של מדור השרביט החם הקודם  למרות שכבר פורסמה הצעה חדש.   הנושא הוא משברי גיל כלשהו.

ככל הזכור לי לא חוויתי משבר כלשהו בגיל 10, 20 או 30. טוב, אם לדייק, חוויתי כמה משברים בגילאים אלה, או לפניהם או אחריהם,  אבל אלה לא היו משברים שהיו קשורים לגיל אלא משברים שנבעו מבעיות בחיים.

המשבר הראשון שחוויתי שהיה קשור ישירות לגיל היה בגיל הלא פופולארי (למשברים) של 37. הסיבה הישירה למשבר הזה הייתה השיר של מריאן פיית'פול – הבלדה על לוסי ג'ורדן.  למי שלא מכיר את השיר היפה והעצוב הזה (לטעמי כמובן), הוא מספר על אישה שבגיל 37 הבינה שהחיים שלה כבר לא יהיו מדהימים וזוהרים (הם גם לא היו קודם) והיא חווה התמוטטות עצבים בעקבות זאת.

האגדה (והסיפור לשבת) על הפרח הגנרי

גרי (שם  בדוי) היה טיפוס גנרי. בילדותו הוא מעולם לא התבלט, אך דווקא משום כך נבחר תמיד  לייצג את כיתתו באירועים שונים, או – ליתר דיוק – להתלוות לאלה שנבחרו לייצג את הכיתה ולשמש להם רקע.

כך קרה שתמונתו של גרי הופיעה פעמים רבות בעיתונים והוא אפילו זכה להופיע בטלוויזיה מספר פעמים לא מבוטל, אך שמו מעולם לא הופיע בצמוד לתמונה. הוא תמיד היה אחת הדמויות ברקע.

008 – המשימה הראשונה

אחרי שפרסמתי את הסיפור הראשון של 008 וחיכיתי עד בוש לדרישת הקהל לפרסם את הסיפור השני (במקור מיוני 2014) החלטתי שגם אני סוג של קהל ואני יכול לדרוש מעצמי לפרסם אותו.

תקציר האירועים עד כה: הסוכן גיא אג"ח בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק קיבל קידום מפתיע ומונה לסוכן אפס אפס שמונה.  הוא קיבל תג עובד חדש וקטלני וכעת הוא מוכן למשימה הראשונה שלו עם התג החדש.

ולהמשך הסיפור…. (אבקש את הקוראים לדמיין כי מוזיקה דרמטית נשמעת ברקע).

אומרים שאני אינני אני (סיפור לשבת)

ליטל (שם בדוי) הייתה לוטרה חביבה שגרה לה באזור עמק החולה מאז שנולדה.

אמה של ליטל חינכה אותה להיות ליידי לוטרה אמיתית. היא תמיד אמרה: "לוטרה טובה נמדדת בשלושה דברים: בנימוס, בשחייה ובפוטוגניות".

ליטל לקחה את הדברים לתשומת ליבה והקפידה תמיד על שלושת הדברים. הנימוסים שלה היו ללא דופי, היא הייתה שחיינית למופת (בזכות אימונים יום יומיים) ובעיקר היא הצטיינה בפוטוגניות שלה.

היא חילקה את זמנה בין שמורת החולה לבין אגמון החולה, כאשר הגורם המכריע בהחלטתה היכן להיות היה מספר הצלמים בכל אתר (וכמובן אורך העדשה של מצלמותיהם).