אני כותב הפעם לפי הצעה של מדור השרביט החם הקודם למרות שכבר פורסמה הצעה חדש. הנושא הוא משברי גיל כלשהו.
ככל הזכור לי לא חוויתי משבר כלשהו בגיל 10, 20 או 30. טוב, אם לדייק, חוויתי כמה משברים בגילאים אלה, או לפניהם או אחריהם, אבל אלה לא היו משברים שהיו קשורים לגיל אלא משברים שנבעו מבעיות בחיים.
המשבר הראשון שחוויתי שהיה קשור ישירות לגיל היה בגיל הלא פופולארי (למשברים) של 37. הסיבה הישירה למשבר הזה הייתה השיר של מריאן פיית'פול – הבלדה על לוסי ג'ורדן. למי שלא מכיר את השיר היפה והעצוב הזה (לטעמי כמובן), הוא מספר על אישה שבגיל 37 הבינה שהחיים שלה כבר לא יהיו מדהימים וזוהרים (הם גם לא היו קודם) והיא חווה התמוטטות עצבים בעקבות זאת.
אגב, רק בעת כתיבת הרשומה גיליתי שאת השיר כתב של סילברסטיין.. אפילו לא ידעתי שהוא כתב שירים…
למרות שבגיל 37 לא הייתי עקרת בית, גם אני הרגשתי באותו גיל שאני כבר לא אגיע להישגים גדולים ומדהימים. אני זוכר שלקראת יום ההולדת הגורלי ההוא הדפסתי את מילות השיר ותליתי אותן מעל השולחן שלי בעבודה.
כמובן תרמה למשבר העובדה שהייתי במקום עבודה מאוד תובעני שסחט ממני הרבה מאמצים ולא הרגשתי שהם משתלמים לי באופן אישי. מאוד התלבטתי אם אני צריך להתפטר ובסופו של דבר חסכו לי את ההחלטה הזאת ופיטרו אותי (בערך חצי שנה אחרי יום הולדת 37…)
שלוש שנים מאוחר יותר חוויתי את המשבר המקובל יותר של גיל 40. מקובל להניח שתוחלת החיים הממוצעת היא כ-80 שנה (בדקתי כעת ומצאתי שנכון ל-2020 תוחלת החיים לגברים בישראל הייתה 80.7). לכן גיל 40 הוא אמצע החיים וסוג של "קו פרשת המים". עד גיל זה הייתי קרוב יותר ללידה וממנו והלאה אני קרוב יותר למוות.
יום הולדת כזה הוא זמן סביר להרהורים על מה השגנו בחיים ומה פספסנו. גם אני עסקתי בהרהורים כאלה ולא יצאתי מהם מרוצה במיוחד.
אמנם הייתה לי משפחה מוצלחת, עבודה לא רעה שבה הרווחתי טוב, דירה משלי, מצב כלכלי מבוסס יחסית והספקתי לטייל בעולם לא מעט, אבל לא הייתי מרוצה. או אולי הייתי לא מרוצה מהחיים שלי.
אני כבר לא זוכר איך ומתי המשבר הזה עבר (ואולי הוא לא עבר?) אבל אני זוכר שהגיל המפחיד הזה הכניס אותי לדיכאון למשך זמן לא קצר לפני ואחרי יום ההולדת.
עוד סיבה בגללה אני זוכר היטב את יום ההולדת הזה היא החוויה המאוד לא נעימה של אותו יום – בדיוק ביום הולדתי ה-40 פרצו אלינו לדירה…
כשהתקרב יום הולדתי ה-50 שוב שקעתי למשבר כלשהו. במשך שנים ארוכות גיל 50 נראה לי "מבוגר" או לכל הפחות "לא צעיר". לא התאים לי להיות בן 50. כמו שקישון אמר – "תמיד הייתי צעיר יותר".
הפעם באמת הרגשתי שכבר הזדקנתי וזה הדאיג אותי.
במשך כמה שבועות (או אולי חודשים) לפני יום הולדת 50 הרגשתי מודאג ומדוכא בגלל הגיל המאיים הזה. ואז התעוררתי בבוקר יום הולדתי ה-50 וגיליתי שאני ממש אותו אדם שהייתי בגיל 49 ו-364 ימים ושום דבר לא השתנה. כך המשבר הזה חלף במהירות יחסית לשמחתי.
עדיין לא הגעתי לגיל העגול הבא בתור… אני מקווה שלא אחווה עוד משברי גיל שכאלה, אבל באמת לא יכול לדעת מה יהיה. רק מקווה שאחווה עוד לפחות 3 ימי הולדת עגולים בבריאות טובה.
והרשומה המומלצת היא – שגרה – הסרטן ואני פרק רביעי – בבלוג של Jud
החיים שלי (או של אחרים) 
אני חשובת ש"משבר גיל" מאוד תלוי באיך הגיל נתפס מבחינה חברתית. הרי "בזמנו" גיל 4 – 50 נחשבו ל"זקני השבט" המכובדים שהובילו אותו כי הם היו הכי חכמים.
אולי "בזמנו" אבל לא בזמני… ברור שככל שהחיים ארוכים יותר וטובים יותר יש גם יותר זמן לשקוע במחשבות על משמעות החיים.
תודה ושבוע נעים
אני סובר שאצל רבים משברי הגיל הן נבואות שמגשימות את עצמן אצל המשוכנעים. מכיר את השיר הזה?
ואולי המשבר הבא יהיה בגיל 64 😃
והקישור למה שכתבתי על כך:
https://kankan111.blogspot.com/2019/11/
ברור שאני מכיר את השיר וכשהשתחררתי מקבע שיבצו אותי למילואים בפיקוד העורף = הג"א. אז הבנתי שאני לא צעיר 🙂
ייתכן שהמשבר הבא יהיה בגיל 64. אולי עוד קודם…
תודה והמשך שבוע נעים
עד גיל 60, לא חוויתי משבר גיל. כשהתחילו סימני הגיל הבנתי שמותר לי להתלונן ומאז אינני מפסיקה.
עד גיל 60, לא חוויתי משבר גיל. כשהתחילו סימני הגיל הבנתי שמותר לי להתלונן ומאז אינני מפסיקה.
להתלונן מותר בכל גיל אבל עדיף למצוא את הדברים הטובים מלהתלונן על הרעים (לא שאני מצליח בכך)
תודה והמשך שבוע נעים
קודם כל: יש לי בעיה עם הכותרת "משבר גיל ה – x".
מה זה "משבר"?
דיכאון?
מחשבות על מוות?
מחשבות על החיים?
פירוק המשפחה?
מעבר בין עבודות, בלי ההרגשה שמצאת את מקומך?
ועל איזה גיל מדובר?
האם הנכדה שלי, בת פחות מחמש, שסבלה בתקופת הקורונה מסגירה חוזרת ונישנית של הגן, מסגרים, מבידודים אישיים של בני המשפחה המאומתים – האם היא חוותה משבר? (אני מניח שכן – אבל לגמרי לא ברור לי אם תהיינה למשבר הזה תופעות לוואי ארוכות טווח, ומאיזה סוג).
בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה שהשאלה כללית מדי.
אני יכול לומר, בזהירות, שלא חוויתי שום משבר נפשי, בשום גיל מסוים.
יחד עם זאת, אני יכול לומר, בוודאות, שאינני מרוצה מהכיוון הכללי שאליו מתקדמים החיים שלי בפרט – והחיים של כולנו בכלל.
הכיוון הזה כולל מוות של חברים בגילנו, מוות של בני משפחה צעירים מאיתנו (שלא לדבר על מבוגרים מאיתנו – ולא בשנים רבות).
הכיוון הזה כולל נתק הולך ומתגבר מחברים שלי – והמדובר על חברי ילדות ועל מערכות יחסים שהחזיקו מעמד משך עשורים רבים.
הכיוון הזה כולל מחלות ומוגבלויות. לדוגמה: חבר ילדות, בגילי בדיוק, כבר זקוק לסיוע של עובד זר.
הכיוון הזה כולל את הכיוון הכללי שאליו הולך העולם בכלל, ומדינת ישראל בפרט.
אז כן. אני חושב, שאני מאושר פחות.
אז כן, אני חושב על המוות – ועל מה שמחכה לנו בדרך אליו. (אגב, הכל ספקולציות. המציאות מוכיחה שהיא מתנהגת באופן עצמאי, במנותק לגמרי מהמחשבות, מהתכנונים, ומההסתברויות. דוגמה? זוג חברים – הוא חולה סוכרת, שסבל פעמיים מסרטן באיברים שונים בגופו. היא בריאה לחלוטין. בגיל 63 היא מתה תוך כשבוע ימים – והוא עדיין חי ובועט. כמובן, כולם היו משוכנעים שהוא ימות לפניה…)
ועם כל זאת – אין לי הרגשה, שאני במשבר (כמובן שיתכן שאני טועה).
ההרגשה שלי היא, שאני מסתכל למציאות בלבן של העיניים.
ולא – אני לא מאושר ממה שאני רואה שם.
אני חושב שמשבר זה דבר די ברור בדרך כלל. יש הרבה סיבות למשברים, יש משברים גדולים ויש קטנים, אבל כשאני חווה משבר אני יודע שאני חווה משבר…
אני שמח לשמוע שאתה לא חווית משברים ומצטער על כך שאתה מאושר פחות.
גם אני לא מאושר למרות שכרגע אני לא במשבר כנראה…
תודה על התגובה והמשך שבוע נעים
אהבתי את הציטוט של אפרים קישון.
גם אני הרגשתי בזמנו את תחושת אמצע החיים. השאלה ששאלתי את עצמי אם להמשיך אותו הדבר או לעשות שינוי. כאילו שאם אני רוצה שינוי אז זה הזמן כי עדיין נותרו לי מחצית החיים, ואחר כך יהיה יותר קשה. אז באמת עשיתי זאת, שינויים רציניים. וןזה היה נכון בשבילי.
זה בהחלט אחד הציטוטים שלו האהובים עליי (וכמובן שיש עוד).
טוב שעשית שינויים שהיו נכונים בשבילך. אם הייתי יודע מה נכון בשבילי, אולי גם הייתי משנה…
תודה והמשך שבוע נעים
תודה רבה שכתבת למדור השרביט החם 🙂
באמת לפעמים קצת קשה להבחין בין משבר שבא כתוצאה ממשהו שקרה (או לא קרה ורצית שיקרה) בחיים לבין משבר שנובע ספציפית מהגיל. ממש מעניין המשבר ההוא של גיל 37 כתוצאה מהשיר. או בעצם השיר עזר לך להבין מה אתה מרגיש ממילא.
מאד מזדהה עם משבר כתוצאה ממצב במקום עבודה.
וגם נכון מאד מה שאמרת: שהמשבר נחת עליך למרות שהיה לך טוב עם המשפחה, עם העבודה, עם הדירה והחופשות. זה כנראה לא קשור ישירות. אגב כמו בהרבה מקרים, גם כאן לפעמים המשבר קשה יותר דווקא כי אתה שואל את עצמך "יש לי הכל והכל בסדר, למה לעזאזל אני עצוב?" ואתה מנסה להדוף את זה ולהתנגד לזה ואז יותר קשה. הכי טוב זה באמת לעבור דרך זה, לתת לזה להיות כמו שזה – ובדרך כלל עם הזמן זה מתפוגג מעצמו. ולפעמים נדרשת דחיפה קטנה – איזה אירוע משמח או ממש עזרה רגשית (טיפול או משהו דומה).
מאחלת לך שביום הולדת 60 לא תחווה משבר, ושתעבור בשלום ובבריאות גם את גילאי 70 ו-80
תודה רבה על התגובה ועל האיחולים. גם על הניתוח שגורם לי לחשוב קצת יותר על החיים…
המשך שבוע נעים ובריא!
הכל יחסי בחיים. שהגעת לגיל 37, זאת היתה שנת 2003? אני חוויתי הרבה משברים נפשיים בחיי. אבל רק משבר גיל 1, משבר גיל ה 30, שראיתי שלא הספקתי הרבה בחיי, וזה היה קשור לאי מפגשי פורום של פורום עשרים פלוס, והמפגשים והתקופות שפספסתי בפורום הזה, בגלל מסגרות שיקומיות של בריאות הנפש. המשבר הנפשי האחרון שכנראה עברתי, לפני כעשור, שנכנסתי ליחידת דיור דיור מוגן של קידום פרוייקטים שיקומיים, בבירנית 5 ליד כפר שלם, ואחר כך שעברנו לקריית שלום, בסוף מאי 2012. גיל 40 לא עברתי משבר נפשי, של גילאים, ומקווה לא לעבור עוד משברים נפשיים, רק לשמור על הקיים, ולהתקדם הלאה בחיים. סבא שלי , אבא של אבא, נפטר חודש וחצי לפני גיל 90. אבא שלי עוד חי, והוא בן 71. סבתא שלי עוד חיה, אמא של אמא, ואמא שלי עוד חיה, בת מעל 70. ואני בן 45 עדיין 🙂
אכן זאת הייתה שנת 2003. ממה שכתבת על עצמך בבלוג אני יודע שהיו לך לא מעט משברים, חלקם כלל לא פשוטים.
מאחל לך שבאמת לא יהיו נוספים. בריאות טובה וחיים ארוכים לך ולמשפחתך.
תודה והמשך שבוע נעים
אוייש, כתבתי תגובה ארוכה ומנומקת וניא נעלמה.
מצטער לשמוע… זה קורה 😦
תודה על ההשקעה והמשך שבוע נעים