אז למה בעצם אני כותב בלוג?

במדור השרביט החם נשאלה השאלה שבכותרת. יש גם חידוד לשאלה – למה דווקא בלוג במיוחד היום, כאשר יש פייסבוק וטוויטר וכמובן טיק טוק ואינסטגרם – מה בכל זאת מניע כל אחד ואחת מכם לכתוב בבלוג?

התשובה הפשוטה לשאלה היא שאני לא בטוח. כלומר אני בטוח למה אני לא מפרסם בפייסבוק, טוויטר, טיק טוק ואינסטרגם – כי הם לא כלים המתאימים לתוכן שלי. אבל למה אני כותב בלוג?

כשהייתי צעיר (יפה לא הייתי) ידעתי שאחד הכישרונות שלי הוא כתיבה. כתבתי סיפורים ושירים (בחרוזים) מגיל צעיר. תמיד הייתי חבר במערכת עיתון בית הספר. בי"ב גם השתתפתי בכתיבת הצגת סוף השנה. בצבא כתבתי כל מיני סיפורים קצרצרים (רבים מהם דומים לאלה שפרסמתי בבלוג שנים אחר כך) ושילבתי אותם בכל מיני מקומות מוזרים – העיקרי הזכור לי הוא במערכת דיווח השעות של המדור שלי.

בילדותי גם חלמתי להיות סופר. אדם שמרוויח את כספו מכתיבת סיפורים. במהלך השנים זנחתי את החלום הזה ולאחר שהשתחררתי מהצבא גם הפסקתי לכתוב – אני מניח שבעיקר בגלל שלא היה לי קהל יעד, או שלא חיפשתי לי קהל יעד.

ביוני 2008 אשתי פתחה בלוג שהוקדש בעיקר לפרחים. את הבלוג המקורי היא פתחה בתפוז ז"ל (אתר תפוז עוד קיים אך אין בו בלוגים) וכמה שנים אחר כך היא העבירה את הבלוג ל- WORDPRESS.

הבלוג שלה מאוד הצליח ואני קצת קינאתי. לקח לי כמה חודשים להבין שאמנם אני לא מצלם פרחים והידע הבוטני שלי רחוק משלה אבל אפשר לפתוח בלוג גם בנושאים אחרים…  בדצמבר 2008 פתחתי בלוג – גם כן בתפוז. הכוונה המקורית שלי הייתה לפרסם אחת לשבוע או שבועיים רשימה הומוריסטית קצרה. הרשומה הראשונה הייתה על היחס שלי לפקקי תנועה ומיהרתי לפרסם אותה לחברים ובני משפחה.

ההתחלה הייתה מאוד איטית. זכיתי לכניסות ותגובות מועטות לכל רשומה. אבל במהלך הזמן למדתי איך להגיע לקהל קוראים גדול יותר.  כמו בכל פלטפורמת בלוגים נראה שהשיטה הטובה ביותר למשוך קוראים היא להיכנס לבלוגים אחרים ולפרסם שם תגובות. בהרבה מקרים הבלוגרים אצלם אתה קורא יבואו לבקר גם אצלך. בתפוז היה גם פורום שנועד לפרסם רשומות חדשות. בהתחלה היה לי קצת קשה להמליץ על עצמי שם, אבל לאחר שהבנתי שכולם עושים זאת, התחלתי לפרסם גם שם.

את הדחיפה הגדולה הראשונה קיבלתי כאשר בלוגרית מוערכת בתפוז פרסמה המלצה על הבלוג שלי במסגרת "שרביט" של המלצה על בלוגים.

עוד מנגנון חשוב שהיה קיים בתפוז הוא "עמוד הבית" שם זכו לקידום כל יום כמה בלוגים במסגרת "המלצת העורך".
כשקיבלתי המלצה כזאת לראשונה הייתי מאושר. במהלך הזמן קיבלתי לא מעט כאלה.

מפעם לפעם שמרתי לי תיעוד של הקידומים האלה:

בתפוז גם היה אפשר למיין את הרשומות לפי מספר התגובות או הלייקים ותמיד שמחתי לראות את הרשומות שלי במקומות גבוהים בקריטריונים אלה.

בקיצור, הפכתי למכור לתגובות ולפרסום. אני זוכר ימים בהם כשהייתי מתעורר בבוקר הייתי נזכר שזהו יום בו אפרסם רשומה  והתמלאתי אושר רק מעצם המחשבה על כך.
הרגשתי גם מחויבות לקהל הקוראים שלי ולא הרשיתי לעצמי "לפספס" רשומה אלא במקרים מיוחדים של ממש.

בנוסף לסיפורים הקצרצרים ולרשומות ההומוריסטיות התחלתי לפרסם גם הרהורים על החיים, דיעות פוליטיות ועוד כך שהבלוג שלי הפך למגוון יותר ויותר.

במקביל אשתי ואני יצרנו קשרים חברתיים עם כמה בלוגרים איתם נפגשנו גם במציאות ונהנינו גם מההיבט הזה של הקהילה שלנו.

לאט לאט המצב התחיל להדרדר… המשכתי לפרסם רשומות באותה איכות ובאותה תדירות אך מספר הצפיות והתגובות הלך וירד. זה הפך ליותר ויותר מתסכל. הבנתי שהירידה נובעת גם מהדעיכה הכללית של הבלוגים (עם העלייה של כלים אחרים להפצת תכנים)  וגם מכשלים טכניים או ניהוליים של תפוז. לאחר תקופה ארוכה בה התעקשתי להישאר בתפוז ולפרסם שם רשומות החלטתי ש"אינני יכול עוד" ופתחתי בלוג חדש ב- WORDPRESS.

הכוונה המקורית הייתה שמה שפורסם בתפוז יישאר בתפוז וכאן אפרסם רשומות חדשות, אבל זמן קצר יחסית אחרי המעבר הרבה בלוגים בתפוז נהרסו לחלוטין – בגלל באג או פריצה (עד היום אני לא בטוח מה בדיוק קרה). כל הרשומות שפרסמתי בתפוז (ומדובר במאות) קיבלו את אותו טקסט, שלא היה שלי כלל….

לאחר כמה חודשים כאלה תפוז סגרו לחלוטין את הבלוגיה.
למזלי יש לי גיבוי של כל הרשומות שפרסמתי (לצערי ללא התגובות שקיבלתי). מכיוון שהבלוג בתפוז לא קיים יותר, התחלתי לפרסם כאן את הרשומות מתפוז שעמדו במבחן הזמן לטעמי.

וזה ממש לא אותו דבר.  אני לא מקבל הרבה תגובות (יחסית) ולפי הסטטיסטיקות שאני רואה ב- WORDPRESS כמות הכניסות לבלוג שלי עלובה. בעצם זה הפסיק להיות לי אכפת.  אני נהנה לפרסם ולקבל תגובות אבל אני כבר לא מרגיש אותן רגשות של שמחה והתרגשות כמו בימים הטובים של תפוז.

אז למה בעצם אני כותב בלוג?  כנראה שהתשובה הנכונה היא: מתוך הרגל.

והרשומה המומלצת היא – מנתור מחוספס – בבלוג של עננת