האגדה (והסיפור לשבת) על תורמוס ההרים

מוריס תור (שם פרטי בדוי, שם משפחה גם) היה בחור צעיר, שכמו רוב הבחורים הצעירים עסק רבות (לפחות במחשבתו) בחיפוש אחר האחת – הבחורה המושלמת שתסכים לחלוק איתו את חייו. ואם אפשר – כמה שיותר כאלה.

אבל נראה היה שכל הבחורות לא החשיבו את מוריס כמישהו שאיתו יוכלו לחלוק את חייהן (או חלק מהם). אחרי נסיונות כושלים רבים הבין מוריס שהבעיה הייתה פשוטה: הוא לא היה עשיר מספיק. זה מרגיז. האם כל הבחורות הן חומרניות כל כך עד שמחסור מסוים בכסף פוסל אותך מראש?

חוץ מזה שהוא לא היה עשיר מספיק, גם לא הייתה לו מכונית וגם לא עבודה קבועה. אבל אלה כמובן קשורים לכך שלא היה עשיר. הרי אם היתה לו עבודה קבועה היה יכול להתעשר ולקנות מכונית. אז זה זניח.

בנוסף לא הייתה לו השכלה אקדמאית. בעיקר בגלל שלא סיים תיכון. בעיקר בגלל שהיה טיפש גדול. אבל גם זה מתקשר לכך שלא היה עשיר כמובן. אם לא היה טיפש, היה מסיים תיכון ולומד באוניברסיטה, מוצא עבודה קבועה, מתעשר וקונה מכונית.  אז גם הטיפשות זניחה.

הכל היה בגלל שלא היה עשיר. וגם בגלל שהיה מכוער. מאוד מכוער.

גם זה היה קשור כמובן – אם היה עשיר היה יכול לערוך שלל ניתוחים פלסטיים כדי להיפטר מהכיעור. מצד שני, אם היה עשיר הבחורות היו מתעלמות מכיעורו ויוצאות אותו למרות הכל. אפילו שהיה אלכוהוליסט (ברור למה).

כי הבחורות מחפשות גברים עשירים.

בקיצור, קל להבין שלמוריס לא היו נתוני פתיחה טובים בחיפושו אחר האושר (בדמות בנות זוג רבות ככל האפשר, ובלבד שיהיו נאות עד יפות מאוד).

מוריס רתם את מרצו (המועט) ואת כל שעותיו הפנויות (משתיית אלכוהול) לניסיונות לשפר את מעמדו. הוא הבין שלהתעשר הוא לא יוכל, אבל חיפש דרכים בהן יוכל להציג את עצמו – ולו לזמן קצר – כאדם טוב יותר. הוא היה בטוח שאם בחורה (נאה עד יפה מאוד) תסכים לצאת איתו כמה פעמים, היא כבר תתאהב בו – כי תראה את לב הזהב שלו המסתתר מתחת לעוני, לטפשות ולכיעור (ולשכרות).

במסגרת חיפושיו לשיפור עצמי (לטווח קצר) עלה מוריס יום אחד על רעיון מצוין: (לא, לא גידול יונים) החלפת צבע העיניים!

מוריס שמע מחבריו כי עיניים כחולות הן יפות ויכולות למשוך בחורות (או אולי זה היה שבחורות עם עיניים כחולות מושכות בחורים? הוא היה קצת שיכור בזמן השיחה ההיא).

למרבה הצער, צבע העיניים של מוריס לא היה כחול. הוא לא היה בטוח מה הצבע המדויק שלהן – בד"כ הן נראו לו אדומות – אבל הוא היה בטוח שהן לא כחולות. אבל צבע עיניים אפשר לשנות בהוצאה פעוטה יחסית… בשביל זה המציאו עדשות מגע צבעוניות!

מוריס לא נח לרגע (או כמעט לרגע. או כמעט לא נח) עד שהשיג זוג עדשות מגע ששינו את צבע עיניו לכחול כמו ים הכינרת ביום אביבי בהיר.

מצויד בעיניו החדשות והיפות הוא יצא לחפש את אשת חלומותיו.

היתה רק בעיה קטנה אחת… בגלל עדשות המגע – שבהן הוא לא היה רגיל – הוא כמעט לא ראה כלום.

כך קרה שבמקום להגיע אל פאב "יקים" ביקנעם (מקום מפורסם בבחורות הנאות עד יפות מאוד הפוקדות אותו) הוא הגיע לצומת אליקים שליד יקנעם.

אחרי כמה ימים התחילו לתהות חבריו של מוריס היכן הוא. הם חיפשו בדירתו ובכל הפאבים האהובים עליו, אך הוא לא נראה בשום מקום.

בסופו של דבר נזכר אחד מחבריו כי לאחרונה הוא נראה – לבוש בגדים ירוקים ומרכיב עדשות מגע כחולות – יוצא לפאב "יקים" ביקנעם.

הבירורים בפאב העלו כי לשם הוא לא הגיע. החיפושים התרחבו אל סביבות יקנעם וגשש מומחה הצליח למצוא את עקבותיו של מוריס על צלע ההר העולה לבסיס אליקים.

אבל מוריס לא נמצא שם. במקומו נמצאו רק מאות פרחים כחולים יפיפיים שנקראו על שמו – תור-מוריס ההרים. (אח"כ השם קוצר לתורמוס ההרים, אבל זה לא שווה סיפור)

מוסר השכל: עדיף להיות עשיר חכם וחתיך מאשר עני טיפש ומכוער.

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – חיזורי הפייסבוק – בבלוג של jud

לקריאה נוספת על תורמוס ההרים – בבלוג של עננת