משחקי המחשב / הטלפון שלי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על המשחקים ששיחקנו או שעדיין משחקים במחשב או בטלפון.

פעם, איפשהו בתחילת שנות ה-80 שמעתי על מושג שנקרא "משחק טלוויזיה".  מחברים מכשיר פלאי כלשהו לטלוויזיה ואז אפשר לשחק משחקים באמצעותה!
המשחק הראשון שהכרתי היה כמובן של אטארי. אני זוכר שהשכנים שלנו ממול קנו כזה ומעט שיחקנו אצלם. אני זוכר גם  שכשהייתי בכיתה ט' היה לנו ערב של "יריד" שבמהלכו אחד התלמידים הביא קונסולת משחקים של אטארי ונוצר תור ארוך של ילדים שרצו לשחק בה.

המשחקים כמובן היו פשוטים מאוד – בעיקר שני קווים שהזזנו ימינה ושמאלה מתוך כוונה לפגוע בנקודה שקפצה ביניהם…

מעט אחר כך, גם אנחנו קנינו קונסולת משחקים – דווקא של פיליפס. אני זוכר שהמשחק שאהבתי בעיקר והייתי די מוצלח בו היה הפולשים מהחלל – space invaders. אני חושד שהשקעתי יותר מדי זמן במשחק הזה…

אבל זמן קצר לאחר מכן החל עידן המחשבים הביתיים. המחשב הראשון שקניתי היה Sinclair zx81.  זה היה מחשב מאוד חלש (בא עם זיכרון מקורי של קילובייט אחד, אבל אני קניתי משומש עם הרחבת זיכרון ל- 16K!), עם גרפיקה לא קיימת בצבעי שחור לבן. בכל זאת שיחקתי גם בו משחקים… הם היו דומים לאלה של משחקי האטארי הראשונים שהכרתי.

המחשב הבא שלי היה dragon 32  שכבר היה חזק משמעותית ובו שיחקתי הרבה יותר. אפילו כתבתי (בבייסיק) משחק של שני טנקים שנעים על המסך ויורים זה בזה. כנהוג באותם ימים שלחתי את הקוד המודפס למגזין מחשבים שלשמחתי הרבה פרסם אותו. אולי עוד ילדים שיחקו במשחק הזה אחרי שהקלידו אותו שורה שורה…

כשלמדתי באוניברסיטה הכרתי את משחק ההרפתקאות הראשון שלי – Rogue .  זה היה משחק מצוין שבו שוטטתי במבוך, חיפשתי כלים ואוצרות ונלחמתי במפלצות. ממש לא הפריע לי שה"גרפיקה" שלו הייתה כולה טקסטואלית. כל המפלצות היו אותיות גדולות באנגלית. אני זוכר במיוחד את הדרקון הנורא – D.

מאוד נהניתי מהמשחק הזה ולפעמים נשארתי מאוחר באוניברסיטה רק כדי לשחק…

כשהייתי בצבא הופיע המשחק החדש והמדהים – טטריס. אני זוכר שהוא היה קונספט מפתיע וגם ממקור מפתיע – דווקא מרוסיה (עוד בזמן ברית המועצות).  שיחקתי בו מעט, אבל לא הגעתי לרמה של עננת…

כמה שנים מאוחר יותר קיבלתי בצבא מחשב עם מערכת הפעלה WINDOWS (3.11).  לראשונה היה לי מחשב עם משחקים built-in.  היו שניים כאלה:  משחק הקלפים Solitare  ו- שולה המוקשים – Minesweeper. מפעם לפעם שיחקתי במשחקים האלה במקום לעבוד ודי התביישתי בזה… השתדלתי שלא יראו אותי (במיוחד החיילים שלי).

אחר כך הייתה תקופה בה התוודעתי למשחקים בהם השחקן יורה בכל מה שהוא רואה – first person shooter.  שיחקתי ב-  Wolfenstein   ובמשחקי המשך  – DOOM לדורותיו וב- Duke Nukem.

במשחקים האלה כבר שיחקתי במחשב בבית. באופן שנשמע מאוד מוזר היום (והיה חלקית מוזר גם אז) את רוב המשחקים האלה קנינו בכסף.

כשגרנו בארה"ב – בשנים 1997 – 1999 – קניתי שם משחק אסטרטגיה בשם Warcraft: Orcs & Humans. מאוד אהבתי אותו ושיחקתי בו שעות ארוכות (בעיקר בסופי שבוע וחגים…).
אחרי שחזרנו לארץ שיחקתי במשחק עם רעיון דומה אך מורכב בהרבה – Heroes of Might and Magic. מאוד אהבתי את הדור הראשון שלו, אבל במשחקים המתקדמים יותר הוא נהיה לי קשה ומתסכל מדי.

בינתיים הגיעו הטלפונים הסלולאריים לחיינו. אני זוכר שבנוקיה הראשון שלי היה משחק Snake  ששיחקתי בו לא מעט. אני חושב שהוא היה המשחק היחיד על הטלפון, אבל אולי אני טועה. בכל אופן, זה היה מאוד משונה ומהנה לקחת את המשחק אתי לכל מקום ולהיות מסוגל לשחק לא רק בבית…

בערך מאותה תקופה כבר לא שיחקתי במחשבים אלא רק בטלפונים. בהתחלה במה שהותקן על הטלפון במפעל. אחר כך הגיע עידן הסמארטפונים עם אפשרויות משחקים לא מוגבלות כמעט.

אני כבר לא זוכר באיזה משחקים שיחקתי בסמארטפון הראשון שלי (שזה קצת מוזר בהתחשב בכל רשימת המשחקים שפירטתי פה משנים קודמות בהרבה), אבל בשלב מסוים גיליתי שאני אוהב משחקי טריוויה. הבת שלי הכיר לי משחק בשם QuizUp –  – משחק טריוויה בו אפשר לבחור נושא מבין מאות או אולי אפילו אלפי נושאים אפשריים ולשחק בו מול יריבים אקראיים מכל העולם. מאוד אהבתי את המשחק הזה וממש התמכרתי אליו – זה היה המשחק הראשון שבו שיחקתי ממש כל יום. הגעתי גם להישגים יפים מאוד – בסופו של המשחק הזה הייתי בדרוג השלישי בעולם בכל הזמנים ב- Monty Python Movies  והראשון (!) בסרטי טים ברטון. חלק לא מבוטל מההצלחה הזאת נבע מכך שמספר השאלות בכל נושא היה מוגבל יחסית ואם שיחקתי מספיק פעמים (כלומר הרבה) בנושא מסוים, הכרתי כבר את כל השאלות.  כמובן היה קל יותר להצליח בנושאים אתם הייתה לי הכרות טובה מראש (כמו סרטי מונטי פייתון לדוגמא…).

לצערי, אכזבתי ושמחתי יום אחד הודיעה החברה שבנתה את המשחק שהם מפסיקים אותו. כך נאלצתי להפסיק לשחק בו…  חיפשתי  משחק טריוויה אחר ואחרי כמה ניסיונות שלא אהבתי התחלתי לשחק במשחק בשם Trivia Star.  אני פחות נהנה ממנו אבל יש בו עניין של קהילה שגורם לי להמשיך לשחק (אם זה הייתי רק אני נגד העולם אני מניח שהייתי כבר מחפש משחק אחר).

בנוסף מותקנים על הטלפון שלי עוד כמה משחקים בודדים, מהם שניים בהם אני משחק בקביעות – האחד הוא Suduko  אותו הכרתי תחילה בעיתונים ואחר כך התחלתי לשחק בטלפון, והשני – בניגוד גמור לתדמית האינטלקטואלית שאני מנסה לשוות לעצמי – הוא משחק First Person Shooter  בשם assassin Sniper 3D. איכשהו חזרתי 20 שנים אחורה ואני יורה בכל מה שזז…

והרשומה המומלצת היא –  The Lesser Less Traveled Peak of Mount Diablo: Hiking the Mountain's North Peak – בבלוג של MammaQuail