משחקי המחשב / הטלפון שלי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על המשחקים ששיחקנו או שעדיין משחקים במחשב או בטלפון.

פעם, איפשהו בתחילת שנות ה-80 שמעתי על מושג שנקרא "משחק טלוויזיה".  מחברים מכשיר פלאי כלשהו לטלוויזיה ואז אפשר לשחק משחקים באמצעותה!
המשחק הראשון שהכרתי היה כמובן של אטארי. אני זוכר שהשכנים שלנו ממול קנו כזה ומעט שיחקנו אצלם. אני זוכר גם  שכשהייתי בכיתה ט' היה לנו ערב של "יריד" שבמהלכו אחד התלמידים הביא קונסולת משחקים של אטארי ונוצר תור ארוך של ילדים שרצו לשחק בה.

המשחקים כמובן היו פשוטים מאוד – בעיקר שני קווים שהזזנו ימינה ושמאלה מתוך כוונה לפגוע בנקודה שקפצה ביניהם…

מעט אחר כך, גם אנחנו קנינו קונסולת משחקים – דווקא של פיליפס. אני זוכר שהמשחק שאהבתי בעיקר והייתי די מוצלח בו היה הפולשים מהחלל – space invaders. אני חושד שהשקעתי יותר מדי זמן במשחק הזה…

אבל זמן קצר לאחר מכן החל עידן המחשבים הביתיים. המחשב הראשון שקניתי היה Sinclair zx81.  זה היה מחשב מאוד חלש (בא עם זיכרון מקורי של קילובייט אחד, אבל אני קניתי משומש עם הרחבת זיכרון ל- 16K!), עם גרפיקה לא קיימת בצבעי שחור לבן. בכל זאת שיחקתי גם בו משחקים… הם היו דומים לאלה של משחקי האטארי הראשונים שהכרתי.

המחשב הבא שלי היה dragon 32  שכבר היה חזק משמעותית ובו שיחקתי הרבה יותר. אפילו כתבתי (בבייסיק) משחק של שני טנקים שנעים על המסך ויורים זה בזה. כנהוג באותם ימים שלחתי את הקוד המודפס למגזין מחשבים שלשמחתי הרבה פרסם אותו. אולי עוד ילדים שיחקו במשחק הזה אחרי שהקלידו אותו שורה שורה…

כשלמדתי באוניברסיטה הכרתי את משחק ההרפתקאות הראשון שלי – Rogue .  זה היה משחק מצוין שבו שוטטתי במבוך, חיפשתי כלים ואוצרות ונלחמתי במפלצות. ממש לא הפריע לי שה"גרפיקה" שלו הייתה כולה טקסטואלית. כל המפלצות היו אותיות גדולות באנגלית. אני זוכר במיוחד את הדרקון הנורא – D.

מאוד נהניתי מהמשחק הזה ולפעמים נשארתי מאוחר באוניברסיטה רק כדי לשחק…

כשהייתי בצבא הופיע המשחק החדש והמדהים – טטריס. אני זוכר שהוא היה קונספט מפתיע וגם ממקור מפתיע – דווקא מרוסיה (עוד בזמן ברית המועצות).  שיחקתי בו מעט, אבל לא הגעתי לרמה של עננת

כמה שנים מאוחר יותר קיבלתי בצבא מחשב עם מערכת הפעלה WINDOWS (3.11).  לראשונה היה לי מחשב עם משחקים built-in.  היו שניים כאלה:  משחק הקלפים Solitare  ו- שולה המוקשים – Minesweeper. מפעם לפעם שיחקתי במשחקים האלה במקום לעבוד ודי התביישתי בזה… השתדלתי שלא יראו אותי (במיוחד החיילים שלי).

אחר כך הייתה תקופה בה התוודעתי למשחקים בהם השחקן יורה בכל מה שהוא רואה – first person shooter.  שיחקתי ב-  Wolfenstein   ובמשחקי המשך  – DOOM לדורותיו וב- Duke Nukem.

במשחקים האלה כבר שיחקתי במחשב בבית. באופן שנשמע מאוד מוזר היום (והיה חלקית מוזר גם אז) את רוב המשחקים האלה קנינו בכסף.

כשגרנו בארה"ב – בשנים 1997 – 1999 – קניתי שם משחק אסטרטגיה בשם Warcraft: Orcs & Humans. מאוד אהבתי אותו ושיחקתי בו שעות ארוכות (בעיקר בסופי שבוע וחגים…).
אחרי שחזרנו לארץ שיחקתי במשחק עם רעיון דומה אך מורכב בהרבה – Heroes of Might and Magic. מאוד אהבתי את הדור הראשון שלו, אבל במשחקים המתקדמים יותר הוא נהיה לי קשה ומתסכל מדי.

בינתיים הגיעו הטלפונים הסלולאריים לחיינו. אני זוכר שבנוקיה הראשון שלי היה משחק Snake  ששיחקתי בו לא מעט. אני חושב שהוא היה המשחק היחיד על הטלפון, אבל אולי אני טועה. בכל אופן, זה היה מאוד משונה ומהנה לקחת את המשחק אתי לכל מקום ולהיות מסוגל לשחק לא רק בבית…

בערך מאותה תקופה כבר לא שיחקתי במחשבים אלא רק בטלפונים. בהתחלה במה שהותקן על הטלפון במפעל. אחר כך הגיע עידן הסמארטפונים עם אפשרויות משחקים לא מוגבלות כמעט.

אני כבר לא זוכר באיזה משחקים שיחקתי בסמארטפון הראשון שלי (שזה קצת מוזר בהתחשב בכל רשימת המשחקים שפירטתי פה משנים קודמות בהרבה), אבל בשלב מסוים גיליתי שאני אוהב משחקי טריוויה. הבת שלי הכיר לי משחק בשם QuizUp –  – משחק טריוויה בו אפשר לבחור נושא מבין מאות או אולי אפילו אלפי נושאים אפשריים ולשחק בו מול יריבים אקראיים מכל העולם. מאוד אהבתי את המשחק הזה וממש התמכרתי אליו – זה היה המשחק הראשון שבו שיחקתי ממש כל יום. הגעתי גם להישגים יפים מאוד – בסופו של המשחק הזה הייתי בדרוג השלישי בעולם בכל הזמנים ב- Monty Python Movies  והראשון (!) בסרטי טים ברטון. חלק לא מבוטל מההצלחה הזאת נבע מכך שמספר השאלות בכל נושא היה מוגבל יחסית ואם שיחקתי מספיק פעמים (כלומר הרבה) בנושא מסוים, הכרתי כבר את כל השאלות.  כמובן היה קל יותר להצליח בנושאים אתם הייתה לי הכרות טובה מראש (כמו סרטי מונטי פייתון לדוגמא…).

לצערי, אכזבתי ושמחתי יום אחד הודיעה החברה שבנתה את המשחק שהם מפסיקים אותו. כך נאלצתי להפסיק לשחק בו…  חיפשתי  משחק טריוויה אחר ואחרי כמה ניסיונות שלא אהבתי התחלתי לשחק במשחק בשם Trivia Star.  אני פחות נהנה ממנו אבל יש בו עניין של קהילה שגורם לי להמשיך לשחק (אם זה הייתי רק אני נגד העולם אני מניח שהייתי כבר מחפש משחק אחר).

בנוסף מותקנים על הטלפון שלי עוד כמה משחקים בודדים, מהם שניים בהם אני משחק בקביעות – האחד הוא Suduko  אותו הכרתי תחילה בעיתונים ואחר כך התחלתי לשחק בטלפון, והשני – בניגוד גמור לתדמית האינטלקטואלית שאני מנסה לשוות לעצמי – הוא משחק First Person Shooter  בשם assassin Sniper 3D. איכשהו חזרתי 20 שנים אחורה ואני יורה בכל מה שזז…

והרשומה המומלצת היא –  The Lesser Less Traveled Peak of Mount Diablo: Hiking the Mountain's North Peak – בבלוג של MammaQuail

22 תגובות על ״משחקי המחשב / הטלפון שלי״

  1. האם טרחת פעם לחשוב מה העומק של כל השאלות האלו שבשרביט החם מבקשים שתהגה בהם? אולי יש לך איזו חיבה או קירבה ואתה מגיב כאילו הבת שלך היתה שואלת אבל בפועל כל השאלות של השרביט החם הן דלילות, ילדותיות וחסרות ערך אינטלקטואלי.
    בשביל מה אתה מפרט לעצמך ולקוראים את המשחקים ששחקת בהם? זה מהנה אותך? מוסיף לך או לנו משהו? האם זה לא סתם בזבוז זמן?
    אדם מבוגר בן 50 שטורח לזכור את משחקי המחשב שלו. לו היית אומר אוספים שאספתי בימי חיי זה היה נשכחות לתקופה שאיננה.אוכל שאכלתי, מקומות שביקרתי והרשימו אותי, רעיונות שהציקו לי מאז ילדות.
    השרביט החם- אולי הוא יעלה פעם את הבקשה שכל אחד יכתוב מדוע הוא מתמכר לשרביט החם ומה הצורך הקהילתי שיש בו להיות מקובל ומועורך

    1. האם טרחת פעם לחשוב מדוע אתה צריך להשקיע זמן בכתיבת תגובה המזלזלת בעצם כתיבתה של רשומה מסוימת במקום להגיד לעצמך שהנושא לא מעניין אותך ולעבור הלאה?

  2. הרשומה הזו נתנה לי הרגשה שאני לא מכורה למשחקי מחשב כמו שחשבתי שאני 🙂 למרות שהייתי יד טובה בטטריס, ואפילו גיליתי גרסא של שלושה מימדים שאהבתי יותר.

  3. המשחק היחיד שהייתי מכור אליו, בערך, הוא "שנגחאי" בגירסה למקינטוש (להתרענן במהלך כתיבת בקשות מימון ומאמרים בלילות לבנים). ובאותם ימים המשחקים למערכת הפעלה WiNDOWS כמו טטריס ואחרים שהזכרת, היו מאוד פרימיטיביים לעומת אלו שנוצרו למערכת ההפעלה בממשק של מקינטוש. ואיזו גרפיקה משובחת! ומדהים במינימום של זיכרון (ובכלל במשחקים של היום אין דבר כזה מינימום זיכרון אלא אפילו בזבזנות מופלגת. הרי לשם מה לעמול על זה כאין למחשבים מגבלות זיכרון)?
    במשחקי מסך טלוויזה שיחקו הילדים שלי ב- Sony Play Station.
    בטלפון אני לא משחק (גם כי הם מלאים בעוגיות ופרסומות באופן מפלצתי), מלבד סודוקו ותשבצים – לפחות אחד מכל אלה ליום – כחיסון נגד אלצהיימר 🙂

    1. לא הכרתי את "שנגחאי". לפי מה שקראתי כעת זה בעצם מה-ג'ונג. משחק חביב.
      לא ציינתי, אבל כשהיינו בצבא עננת שיחקה טטריס על מקינטוש…

      סודוקו בהחלט מעורר מחשבה. תשבצים – תלוי ברמה שלהם. אותם אני עדיין פותר בעיתון מודפס…

      תודה ושבוע נעים!

      1. שנגחאי הוא באמת אחת הגרסאות של מה ג'ונג למקינטוש. הגרפיקה שלו מזמינה יותר והמנצח (ללא טריפת קוביות) מקבל עוגיית מזל מעניינת ומשתנה בכל פעם.
        יש הרבה משחקי סודוקו לטלפון. אני בחרתי שניים מהם מבין כל השאר, בשל דרגות קושי משתנות לפי בחירה (עד לדרגת extreme) ובכל רמה מספר משחקים אינסופי עם דרגת קושי עולה. והכי חשוב אין בהן פרסומות 🙂

  4. ואו. מאוד מעניין. אני גם הייתי פעם גיימר, בעיקר בשנות ה 90. אח שלי גיימר יותר ממני בהרבה. וכעת בפייסבוק, חבר של חבר שלו, שכל יום מפרסם משחק מחשב מפעם שהשפיע עליו, במשך 500 ימים, הגיע ליותר מ 200 עכשיו. לאחרונה אח שלי משכנע אותי לשחק בסדרת משחקי qfg, שלא שיחקתי בהם יותר מ 20 שנים, ואני בקושי מוצא לזה זמן.

    1. תודה
      אני לא חושב שהייתי "גיימר". שיחקתי במחשב ואני עדיין משחק בטלפון אבל אני לא מקדיש לכך הרבה זמן (או לפחות אני מקווה שכך) ולא מוציא על זה כסף. לא הכרתי את QFG… בדקתי כעת מה זה.
      תיהנה מהמשחקים!

      שבוע נעים!

  5. לפני המון שנים היה לנו משחק קטן דמוי טלפון שנקרא 'דונקיקונג' היה שם קוף שצריך לעבור מסלול בו זורקים עליו אבנים כל הזמן. זה היה משעשע. מישהו חשב כנראה שמשעשע גם לקורא למשחק דונקי במקום מונקי. בכל אופן מאז לא שיחקתי בשום משחק מחשב או טלפון. הנכדים שלי משחקים כל הזמן ופשוט לא בא לי להשתתף, בטח לא לירות בדמויות…

    1. דונקי קונג היה משחק מאוד מפורסם ומצליח אם כ אי מעולם לא שיחקתי בו.
      יש גם משחקי מחשבה כמו סודוקו, מה ג'ונג, טריוויה ועוד….

      תודה והמשך שבוע נעים

  6. מתוודה שאף פעם לא שיחקתי במשחקי מחשב או סמרטפון. אני לא בקטע. אבל האיש שלי לעומת זאת כן, מאוד מאוד.
    אבל נזכרתי בזכותך במשחק ההוא שבו שני הקווים הזזים מנסים לפגוע בנקודה המקפצצת: את זה הכרתי, לדעתי בזמן ביקור בארה"ב, ובעוונותיי קראתי לזה 'משחק טניס'.
    השתעשעתי מתיאור הדרקון D 🙂

    1. אף פעם? זה אוי נדיר בימינו. אם כי אני מניח שי עוד אנשים כאלה 🙂
      אני חושב שגם אטארי קראו לזה טניס.
      משחק ROGUE בהחלט היה משעשע.

      תודה והמשך שבוע נעים 🙂

  7. איזה כיף להתוודע למשחקים שהיו קיימים ושלא הייתי מודעת כלל לקיומם. בהחלט זוכרת את אותם משחקים בודדים שהגיעו built in בסלולרים הראשונים. כבר אז נהגתי לשחק בהם בעת שהמתנתי בתור למשהו או (סליחה) בשירותים….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: