סבא שלי – אברהם צ'סלה ז"ל

בדרך כלל ביום חמישי בבוקר אני מפרסם סיפור משעשע לקראת סוף השבוע, אבל כמובן שלא אעשה זאת ביום  הזכרון לשואה ולגבורה.

לעיתים אני מפרסם כמה מחשבות ליום הזה. היום החלטתי לכתוב כמה מילים על סבי –אברהם צ'סלה ז"ל שהיה אביה של אמי (גם היא כבר לא בין החיים לצערי).

סבי לא היה שורד שואה, לא ניצול שואה ולא פליט שואה. הוא נולד בוילנה שבליטא בשנת 1904 ובגיל 20 החליט (בחוכמה רבה….) לעלות לארץ. 

בתמונה הבאה שצולמה ב-1929 רואים אותו לבוש חליפה יפה (האיכות של התמונה לא מדהימה, אבל החליפה אמורה להיות יפה):

סבי לא לבש חליפות בחיי היום יום שלו. הוא היה "חלוץ" – פועל חקלאי שנדד ממקום למקום בארץ בעקבות העבודה עד שהתיישב ברמת גן והפך לנגר (כנראה בעקבות אביו).

החיים שלו בארץ היו מן הסתם לא קלים והוריו לא היו מאושרים מכך שעזב את ליטא הבטוחה והמשגשגת והגיע לפלסטינה המפגרת.  כשהגיעה שנת 1929 עם מאורעות תרפ"ט הם מן הסתם נלחצו עוד יותר והפעילו לחץ על סבי שיחזור הביתה.

הוא לא רצה לחזור… וכדי להדגים כמה טוב לו בארץ הוא הצטלם בחליפה יפה (שאולי שכר לצורך הצילום, או קיבל מהצלם בהשאלה) ושלח להוריו את התמונה. כך לפחות מספרת האגדה במשפחה שלנו.

אני לא בטוח שהסיפור נכון, אבל בהחלט יכול להבין את ההורים שדואגים לבנם אפילו שהוא כבר מעל גיל 20 (במיוחד היום כשגם לי יש ילדים בני יותר מ-20) ויודע בוודאות שסבא שלי נשאר בארץ, פגש את סבתא שלי, הם התחתנו והולידו את אמי שילדה אותי.

ולכן אני חי.

אבל המשפחה של סבא…  היו לו כמה אחים ואחיות, חלקם נשואים עם ילדים ולמעט אח אחד שהצליח בצרוף מקרים מוזר להישאר בחיים, כולם נרצחו ע"י הנאצים.

אספר בקצרה גם את סיפורו של אותו אח שניצל – מקס, דודה של אמי – בתחילת מלחמת העולם השנייה הרוסים כבשו את וילנה.  מקס היה קומוניסט פעיל ובאופן אבסורדי הרוסים לא אהבו את העובדה הזאת והגלו אותו לסיביר. כך קרה שבזמן שהנאצים כבשו את וילנה מקס היה רחוק מאוד משם. לא בתנאים טובים, אבל בחיים. מאוחר יותר הוא הצטרף לצבא אנדרס וכשהצבא הגיע לארץ הוא ערק ממנו ונשאר כאן. (החלק הקטן הזה בסיפורו של מקס מזכיר חלק דומה בסיפור חייו של מנחם בגין).

יש לי מוסר השכל קטן מהסיפור הזה (של סבא שלי, לא של אחיו): ישראל היא מקום טוב ליהודים…

והרשומה המומלצת היא –  יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ב – בבלוג של עננת