יום העצמאות השבעים וארבע למדינת ישראל

דוד בן-גרין (שם בדוי) תמיד אהב לחגוג את יום העצמאות של מדינת ישראל. הוא היה פטריוט נלהב, ציוני בכל רמ"ח איבריו (וברוב שס"ה גידיו) ואוהד גדול של הצבעים כחול ולבן.
כשהתקרב יום העצמאות השבעים וארבע, דוד מצא את עצמו נרגש שבעתיים מהרגיל. (הוא ניסה להתרגש פי שבעים וארבע מהרגיל, אבל הרופא שלו הזהיר אותו שליבו עלול לא לעמוד בהתרגשות. הלב של דוד – לא של הרופא).
הרי לא כל יום חוגגת ישראל שבעים וארבע שנות עצמאות! יתרה מזאת, דוד חישב ומצא שבהסתברות גבוהה מאוד, זה יהיה יום העצמאות השבעים וארבע היחיד של מדינת ישראל אותו יזכה לחגוג בימי חייו.

לאחר שנרגע מעט מההתרגשות, דוד התחיל לתכנן את חגיגות יום העצמאות השבעים וארבע. הוא רצה לציין את יום העצמאות המיוחד הזה באופן מיוחד – ואפילו מיוחד מאוד.
על מנת להתחיל את התכנון בצורה מסודרת, דוד התחיל לרשום את הפעילויות האהובות עליו בימי העצמאות שכללו צפייה בטקס הדלקת המשואות, בחידון התנ"ך העולמי ובטקס חלוקת פרסי ישראל וכמובן יציאה לחיק הטבע הישראלי ואכילת הרבה בשר על האש (רצוי ישראלי, אבל מיובא גם טוב).
אלה היו פעילויות מצוינות ומתאימות מאוד ליום העצמאות, אבל דוד לא היה בטוח שהן מספיק טובות ליום העצמאות השבעים וארבע. הוא חיפש רעיונות נוספים ברשת וגילה שהוא יכול גם לחתום על מגילת העצמאות, לרקוד הורה ולצפות במטס חיל האוויר.

דוד שקל פעילויות אלה. לצערו הוא לא היה מורשה חתימה ולכן הוא נאלץ לפסול את החתימה על מגילת העצמאות. גם ריקודים לא היו הצד החזק שלו. למעשה בפעם האחרונה שרקד זה היה בחתונתו ואז הוא שבר הרבה יותר מכוס אחת כאשר רקד. כמובן שגם ריקודי ההורה נפסלו.

הצפייה במטס נראתה בהחלט אפשרות טובה, אבל רק בתנאי שהיא לא תתנגש עם חידון התנ"ך או טקס חלוקת פרסי ישראל או המנגל המסורתי בפארק.
הוא רצה לבדוק באיזה שעה אמורים המטוסים לעבור מעל עירו וכשהחל לחפש זאת גילה תגלית מפתיעה: יום העצמאות השבעים וארבע למדינת ישראל חל ביום חמישי!
מכיוון שדוד היה אדם חכם הוא הבין מיד את משמעות המידע הזה: מדובר לא רק ביום חג אחד אלא בשלושה ימי חופש מהעבודה ברצף (ארבעה אם מחברים גם את יום הזיכרון, אבל ביום הזיכרון לא כל כך נהוג לחגוג).
כעת היה ברור לו שאת החגיגות אפשר לקיים במשך שלושה (או ארבעה) ימים וכך הן יהיו חגיגיות ביותר.

למרבה הצער הסתבר שטקס חלוקת פרסי ישראל, חידון התנ"ך והמטס מתקיימים כולם ביום העצמאות עצמו ולכן לא ניתן לצפות בהם בימים אחרים (פרט לשידורים חוזרים, אבל בהם המתח פחות יותר).
בהחלט ניתן לשרוף בשר במשך שלושה ימים רצופים, אבל דוד חיפש תוכן נוסף (בלא לפסול את האפשרות לעשות על האש במשך כל הימים כולל יום הזיכרון).

לאחר חיפושים קדחתניים, העלאת רעיונות ופסילתם, מדידת בגדים וקניית בשר ובירה מצא דוד את הרעיון המושלם לציון יום העצמאות השבעים וארבע: ביום שלישי אחר הצהריים עלו הוא ומשפחתו על מטוס וטסו לארבעה ימים בלתי נשכחים לאיי יוון, שם הם אכלו הרבה בשר על האש (וגם הדגל היווני הוא כחול ולבן!).

  מוסר השכל: כחול ולבן זה צבע שלי

 יום עצמאות שמח ושבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – 151 – אבא שלי. חלק א': מחברון לממלכת פרוסיה ובחזרה – בבלוג של אורי רוזנברג