היה זה יום חמישי שגרתי עבור מתי (שם בדוי). בבוקר הוא עסק בחקירה סטנדרטית – שוד בתחנת הרכבת.
הוא פענח די מהר את המקרה וחשב כי המשך היום יהיה רגוע.
אך בשעת הצהרים דברים השתנו. הפקיד מסר תיק חדש – מקרה מוזר מאין כמוהו.
מדובר היה בעיתונאי המפורסם (עובדה בדויה) מוטיאור (שם בדוי). מוטיאור היה ידוע (גם זה בדוי) ככותב פורה המפרסם מדי יום חמישי סיפור הזוי.
מסתבר כי גם באותו בוקר פרסם מוטיאור את סיפורו, אך הסיפור הפעם עורר תחושת אי נוחות וחשדות כבדים בקרב הקוראים הנאמנים.
בקריאה ראשונה הסיפור נראה הזוי כתמיד, אך מה שהדאיג קוראים רבים היה חסרון אות אחת מסוימת – ודווקא אות שהשימוש בה די נפוץ.
רופא מכובד וידוע שם אף טען כי הוא חושש שהתופעה הינה מסימני השיטיון המוקדמים ומציאת הכותב והפקדתו בידי רופא היא משימה בקדימות גבוהה.
מתי היה ידוע כחוקר מתמטי. ראשית הוא בדק האם יש אמת בטענה. בדרך האינדוקציה הוא בדק אות-אות מהאות הראשונה ועד האות האחרונה, עד שמצא כי אכן אות אחת (בדיוק) חסרה.
זה אכן היה מדאיג! האות החסרה אכן הייתה נפוצה בשפה העברית והשמטתה מהסיפור בוודאי אינה מקרית!
ברור היה כי איתור הכותב הינו המשימה הבאה. ייתכן כי מוטיאור ישפוך אור (!) או יבאר את הסיבות… מצד שני, ייתכן כי פגישה איתו תחשוף את מצבו הנפשי המעורער (כנראה) ומתן עזרה מקצועית ראויה יהיה אפשרי.
הבעיה שעמדה בפני מתי הייתה כי מוטיאור היה שם בדוי. מוטיאור היה ידוע כאמן השמות הבדויים ובתשעים ותשעה אחוז מסיפוריו המפורסמים כיכבו שמות בדויים. אמנם היה ברור כי שמו הפרטי הוא אכן מוטי, אך שם משפחתו כמו גם כתובתו המדויקת היו עמומים.
מתי היה חוקר מנוסה. הוא ידע כי אם יקרא בקפידה את מאתים שישים וארבע רשימותיו הקודמות, בודאי ימצא את מרבית הפרטים החסרים. ואכן תוך זמן קצר הוא חשף כי עיר מגורי מוטיאור הינה כפר סבא – אך הפרטים הנוספים נותרו חסויים.
מתי ידע כי עוד אפשרות אחת עמדה בפניו – הוא יצר קשר עם האתר בו מוטיאור פרסם את רשימותיו..
ברגעים הראשונים הסתייגו עורכי האתר מחשיפת פרטים נוספים. הם נפנפו בחוקי החיסיון העיתונאי וזכויות היוצרים. אך כשהוצגה בפניהם הערכת הרופא ידוע השם והם הבינו כי ייתכן ומדובר בסכנת חיים, הם חשפו את הפרטים שברשותם בפני מתי.
מתי שיגר מיידית ניידת ובה שני שוטרים מסורים. משימתם הייתה איתור מוטיאור (או בני ביתו) בכתובת שניתנה מידי עורכי האתר אך השוטרים חזרו בידיים ריקות.
מתי ניסה דרך אחרת – הוא כתב תגובה באחד מסיפורי מוטיאור. התגובה פירטה את הדאגה הרבה השוררת בקרב הקוראים.
נראה היה כי מוטיאור מעדיף את פרטיותו או שבאמת השתגע, אך פתאום הגיעה תשובה. בתשובתו תהה מוטיאור מהי האות החסרה, מי דיווח ומדוע זה מדאיג מישהו (או הרבה אנשים).
הוא טען כי אין זה הגיוני שאות חסרה אחת תשמש כעדות נגד כותב מוכשר (פחות או יותר) וגם אם היה מדובר בשתי אותיות או יותר עדיין אין זה אומר כי הוא איבד משפיותו או שהוא מהווה סכנה.
מתי כמעט השתכנע אך מפקדיו התעקשו שחקירה מעמיקה נדרשת.
תוך ימים ספורים נאסר מוטיאור ועבר בדיקת רקע קפדנית בהשתתפות פסיכיאטרים בכירים. תוצאות הבדיקה היו צפויות: הסתבר כי הכותב הידוע אינו שפוי וסיפוריו הזויים במאה אחוזים – אך האות החסרה אינה קשורה. הסיפור שהסעיר את הרוחות היה סתם סיפור הזוי אחד נוסף ברשימה האינסופית מפרי עטו.
מוטיאור נשפט וגזר דינו היה עבודות שירות – כתיבת סיפור הזוי אחד בשבוע עד סוף חייו.
מסקנה: חיים ומוות ביד אות אחת
סוף שבוע נעים!
אין צורך בעירוב המשטרה או פסיכיאטר – מדובר באתגר שהציבה בפניי אום נטע.
ובנוסף אשמח אם תבקרו גם ברשומה – ווזווזים וצ'חצ'חים – באדיבות אריק בנדק חביב
אתה מצחיק ברמות, ואם מדוב באותיות , יש מי באקדמיה שהמציאה אותיות חדשות שמתייחסות לגברים ונשים כשווים. היה מעניין לראות, השאלה אם יכנס לשפה.
סופ"ש נעים
כן או כן, זו האופציה היחידה שנותרה 🙂 שום סירוב יותר.
כן או כן? התלבטות קשה…
סוף שבוע נעים!
תודה על המחמאה 🙂 את האותיות האלה אני מכיר וממש לא אוהב.
סוף שבוע נעים גם לך!
מילא המציאה. היא אפשרה הורדת גופנים למחשב, אך כל נסיון עולה בתוהו, ולפחות ברמת-גן וגבעתיים בחרו בגוטפנים אלה על מנת לברך את הבאים והבאות בשערי המוסדות החינוכיים.
אני לא אוהב את הגופנים האלה… קשה לקרוא אותם
אם יהיה לי כוח אחר כך אנסה למצוא איזו אות חסרה בדיוק ☺️
הסיפור הזה הוא אחד המוצלחים, שמחה שגזרו עליך להמשיך לפרסם סיפור כל שבוע 👍
רמז לאות החסרה היא במושגים הרגילים שהיו חסרים ברשומה זאת: "סיפור לשבת", "מוסר השכל", "והרשומה המומלצת היא"…
תודה רבה וסוף שבוע נעים
אהה!! ☺️ שששששש…..🤫
אני שותק…
אני רואה שעם הזמן מצטרפים עוד ועוד בלשים וחוקרים לצוות של הבלוג 🙂
וגם לא מעט תעלומות…
תודה וסוף שבוע נעים
עכשיו נרגעתי. 😄
שמח שנרגעת 🙂
תודה וסוף שבוע נעים
:D. ואו. סיפור מרתק, משעשע, וקצת מלחיץ 🙂
תודה… הסיפור לא יכול להלחיץ. אולי להחיץ 😉
סוף שבוע נעים!
משעשע. תסמין האות החסרה ודאי ימצא את מקומו במהדורה הבאה של ספר האבחנות הפסיכיאטרי (DSM) 😉
אולי אתה צודק 🙂
תודה וסוף שבוע נעים!
כה רגלי, אני מעדיף לקרוא את סיפוריך "ספרותית", ולכן לענ"ד הוא סיפור "ארס פואטי" מחד גיסא ומאידך גיסא עיסוק ב"תהליכי היצירה" באמצעות משחק מתוחכם בין המספר הכל-יודע, חוקר המשטרה [מתי = מ[ו]טי], ומוטי אור. שלוש ישויות בסיפור אחד, מפעילות זו את זו. יפה.
תודה רבה על ההפנייה לפוסט שלי. ♥♥♥
יש פה עיסוק מסוים בתהליכי היצירה אבל יותר הקפדה על המנעות מאות אחת…
תודה לך ושבוע נעים!
לא תתפלא אם אומר לך, שבכלל לא שמתי לב לאיזו אות הפנית עורף. אגב, ישנו סיפור שבנוי אך ורק מפילינדרומים, וקראתי סיפור שלם בו חוזרת אותה אות באופן שכמעט מטריף את השכל.
במקרו כתבתי את הסיפור כשאותגרתי לכתוב סיפור בו אחסיר אות אחת. רמז לאות החסרה, כמו שכתבתי בתגובה אחרת, הוא בכך שלא השתמשתי בכמה מושגים החוזרים אצלי ברוב הסיפורים – "סיפור לשבת", "מוסר השכל" ו- "הרשומה המומלצת".
סיפור כתוב רק מפלינדרומים נשמע לי קשה מדי… סיפורים בהם אותה אות (או שורש) חזרה הרבה כתבתי יותר מפעם, אבל לא נראה לי שפרסמתי אותם בבלוג הנוכחי. אולי בעתיד… תודה
שוּלָה שוֹלָה שַבְּלוּלִים בַּשְּלוּלִית.
כֹּל שַבְּלוּל אֲשֶר שוּלָה שוֹלָה הוּא שֶלָּהּ.
שֶלָּהּ כֹּל שַבְּלוּל אֲשֶר שוּלָה שוֹלָה
בַּשְּלוּלִית שֶבָּהּ שוּלָה שוֹלָה שַבְּלוּלִים.
עלית פה על עלילה מעולה!
תודה והמשך שבוע נעים 🙂