אש אש מדורה

כמו בכל חג ל"ג, יצאתי לי לשוטט בין המדורות כדי לשאוף קצת אוויר מעושן, לפקח על הבטיחות ועל קיום מנהגי החג כהלכתם. מדורות שלא עמדו בתו התקן המחמיר של ארגון "אש המדורה" זכו לנזיפה חמורה ולעיתים אפילו לנקודה שחורה ביומן.

להלן ממצאיי:
בערים הגדולות, בעיקר באזור גוש דן והשרון נרשמה מצוקה משמעותית במציאת מקומות להדלקת אש. כתוצאה מכך על המגרשים המעטים שנותרו פנויים צבאו מאות בני נוער עם טונות של קרשים. באזורים אלה קשה היה למצוא חניה – גם לבעלי הג'יפים והטנדרים – מכיוון שגם המדרכות היו מלאות.


בעלי היוזמה, המתכננים מראש והפסימיים מיהרו לשריין לעצמם מקום למדורה כבר בשעות הבוקר המוקדמות. את אתרי המדורות הם גידרו בקרשים, רהיטים ישנים, מכוניות קטנות וגדולות וגם אחים קטנים או גדולים.

האופטימיים והבריונים לעומת זאת ניסו לתפוס מקום למדורה גם כשהגיעו מאוחר יחסית. הטיעונים "יש פה עוד הרבה מקום" ו-"הייתי פה קודם" נשמעו מכל עבר.

החכמים ואנשי הלילה התחילו את המדורה שלהם בשעה מאוחרת יחסית (01:00-0:3:00). בשעה זאת כבר היו הרבה יותר מקומות פנויים (גם מקומות למדורה וגם מקומות חניה). בונוס נוסף למאחרים בנשף היה שבמקרים רבים הם יכלו להשתמש גם בקרשים שנותרו ממדורות מוקדמות יותר.

אלמנט חשוב במדורות ל"ג בעומר הוא כמובן האוכל (והשתייה). אני זוכר ימים חשוכים (הייתה הרבה פחות תאורה בארץ אז), בהם כל האוכל במדורה הסתכם בתפוחי האדמה המפורסמים אותם צלינו (או למעשה שרפנו) בגחלים של סוף המדורה.
בימינו מקומם של תפוחי האדמה לא נפקד, אבל הם משמשים רק כקינוח (למעטים המוכנים וגם יכולים לאכול אותם). ליד כל מדורה כמעט מצאתי שולחן רחב ידיים המלא בכל טוב הארץ או בעצם באוכל כלשהו. נראה כי המזון הפופולרי ביותר לשעת המדורה הוא פיתה עם נקניקייה. כמובן שלצד הנקניקיות הוגשו קטשופ, חומוס, סלטים, פירות העונה, עוגות וכמובן הרבה מרשמלו.

המהדרים מוסיפים לפירות העונה גם את פרות העונה, תרנגולות העונה ועוד שלל חיות העונה – רצוי שיהיו שרופות טוב על האש. כמובן שלא על אש המדורה מכיוון שגובה המדורה הממוצע הוא כשני מטר ולא ניתן להתקרב למדורות אלה למרחק של פחות מארבעה מטרים. לכן ליד מדורות רבות אפשר למצוא פרט למזנון הנקניקיות גם מנגל קטן (עד ענק) לצליית מיני הבשר השונים.

כל האוכל הזה מאוד מצמיא, לכן מדליקי המדורות האחראיים דאגו גם למלאי שתייה הולם. הבחנתי בבירור במקום בבקבוקים רבים של משקאות קלים החל ממיצי פירות (ללא פרי) וכלה במיני קולה ממיטב המותגים.
למדליקים המבוגרים יותר (אלה שלא ליוו ילדים קטנים משלהם) היה גם מלאי לא קטן של משקאות קלים פחות כמו עראק, בירה, וודקה וויסקי. כאשר תהיתי האם זה רעיון טוב לערבב אש ואלכוהול הרגיעו אותי המדליקים המוסמכים כי בכל מדורה מונה כבאי תורן המקפיד לא לשתות אלכוהול אלא רק לצקת אותו על המדורה.

מכיוון שאנו עם תרבותי, לא נצפו כמעט אנשים אוכלים בידיים. רוב המבלים הביאו איתם כמויות מסחריות של צלחות וכוסות חד פעמיות ובנוסף לא מעט סכו"מ חד פעמי.
למראה כל כלי האוכל האלה חששתי כי בסיום הלילה השטח יישאר מזוהם בכלים משומשים אך שמחתי להתבדות: חלק מהמבלים זרקו את הכלים החד פעמיים היישר לתוך האש, אחרים אספו אותם לשקיות אשפה גדולות (אותן הן השאירו בשטח בשל מחסור בפחי אשפה), אנשים אחדים טמנו את הכלים המשומשים באדמה (בעומק של לפחות 2 ס"מ) והגדילו לעשות הילדים מכיתה ה-2 שבנו מיצג יפה מהצלחות והכוסות – פירמידה בגובה 4.5 מטר – ובכך המחישו את מחויבותם למיחזור הכלים (למרבה הצער אחד הילדים שכנראה לא הבין את הקונספט או לא רצה להשאיר לכלוך בשטח הפך את המיצג למדורה מרשימה שבערה מאוד מהר).

בסיום הלילה (בעצם בתחילת הבוקר) שמחתי לראות כי בסה"כ נרשם רק מספר קטן של נפגעים: מעט כוויות, קצת הרעלות אלכוהול וכמה מקרים של קלקול קיבה. ציינתי לטובה כי כמעט לא נרשמו מקרי דקירה ותקיפה חמורה.

  מוסר השכל: אין כמו ל"ג בעומר – וטוב שכך

שבת שלום ול"ג שמח!

והרשומה המומלצת היא – Spring in the air 2022 – בבלוג Green Thumb

30 תגובות על ״אש אש מדורה״

  1. אני רק מקווה שהיו כמה שפחות גורי כלבים או חתולים שנזרקו לאש (לצערי קשה לי להאמין שזה לא קרה בכלל).

  2. ומה שכן – בבית הספר שליד הבית שלי שנמצא בגבעתיים (מה שמשעשע למדי כי אני בעצם גרה ברמת גן) היתה מסיבת ריקודים עד השעה שמונה וחצי בחצר בית הספר, כנראה במקום המדורה.

    1. נשמע יותר טוב…
      בגן הציבורי ליד הבית שלי היה איזה ארוע של ילדי גנים ללא מדורה (עם הרבה אוכל)

  3. דיווח עיתונאי מהימן מאוד. חגיגה מיותרת ומזהמת.
    פה בקיבוץ יצא חוזר מטעם הבטחון שאוסר לקיים מדורות ובאמת לא היו מדורות כאן

  4. תאור מהימן בהחלט. למיני המזונות רוצה להוסיף את פריט החובה (לפחות בקרב הילדים הירושלמיים) שהוא צליית מרשמלו.
    את החג הזה אני מתכוון לבלות בביתי עם חלונות ותריסים מוגפים 🙂

    1. האמת שהזכרתי את המרשמלו אבל לא את הצלייה שלו…
      אנחנו השארנו בטעות חלון פתוח אתמול בערב. קיבלנו רק קצת ריח עשן כי לא היו מדורות ממש קרובות.

      תודה וסוף שבוע נעים

  5. בעבר הייתי אוטמת את הבית ומסתגרת.
    העשן בכל זאת הצליח להשתלט כי הריח המשיך גם כל היום למחרת.
    עכשיו אין מקומות שאפשר לקיים את המצווה וחנקתם את שכניכם.
    אצלנו בעיר מתירים מדורה אחת לכלל תלמידי ביה"ס.
    מס' המדורות צומצם משמעותית. ובא לציון גואל.

    1. גם אצלנו המדורות הצטמצמו והתרחקו מהבית – זה הצד החיובי (הקטן) של חיסול השטחים הפתוחים.

      תודה וסוף שבוע נעים

  6. נורא ואיום. חוויתי בילדותי בעיקר מדורות ל"ג בעומר. לא זוכר את כל הפרטים. אני לא חגגתי גם השנה ל"ג בעומר, לא מדורה ולא אלכוהול, וטוב שכך. להתראות, אלון 🙂

    1. מקווה שבמציאות זה פחות נורא. מאז שהילדים שלי גדלו הפסקתי לחגוג את החג הזה…
      תודה וסוף שבוע נעים

  7. איזה דיווח מפורט וקשוח (יצא לי חרוז). כאן באזור היו מעט מאד מדורות אבל בכל זאת סגרנו הכל מפאת רעש הפטפוטים של כל מי שאירחו אצלם בחצר וחגגו. שמחה לגלות שהופחת עד מאד מספר המדורות, בכל מקרה.
    החד פעמי ובעיקר שריפתו הוא באמת החלק הגרוע ביותר לדעתי.
    זוכרת בערגה ובנוסטלגיה את המדורות של ילדותי ונערותי אבל זה באמת לא לעניין. ואגב, באחד מל"גי הבעומר ההם, אחי השתתף במדורה אליה נזרק איזה תרסיס שהתפוצץ ואחי הובהל לבית חולים מכוסה כוויות. לחלק הזה אני ממש לא מתגעגעת.

    1. נשמע מפחיד החלק עם בית החולים… הדיווח הזה לא קשור למציאות השנה בביתי- נשארתי בבית ורק הרחתי קצת מדורות. הן כמובן התרחקו מהבית בגלל הבנייה…

      תודה וסוף שבוע נעים

  8. מטרידה אותי שריפת כלי הפלסטיק, כי החומרים המזהמים שנפלטו לאוויר מסוכנים מאוד לבריאות האדם ובעלי החיים, ולך תדע באיזה מקום כל כדוה"א ינשמו רעל זה.
    אני חושב שהתיאור שלך את הקרבת "רוב זבחיכם" שהאלוהים של היהודים לא ממש רוצה מדוייק בניסוח "פרות העונה.." וכו', בתמונה האכזרית וההדוניסטית עולה ומלאה בביקורת מוסרית.
    לגבי השתיה – מותגי הקולה והרעל שבה, מותגי משקאות והחומרים שבהם – מה רע במים? מה רע במיצי פירות, [אני באופן קבוע לא זורק פירות על סף ריקבון. הם לא רקובים, הם מתאימים לריסוק עם יוגורט או מים, ולאחרונה חלב שיבולת שועל.

    1. אני כמובן מסכים אתך בשלוש הנקודות… אני טבעוני ומשתדל לא להשתמש בכלים חד פעמיים.

      תודה ושבוע נעים

    1. אולי זה אחד מהלקחים של הקורונה? במיוחד כשאני מניחה שכהורים יש חשש די גדול מלתת לילדים להיות כל כך קרובים לאש גדולה.

    2. אני לא יודע אם ה"פחות נורא" היה בזכות המודעות (שללא ספק גדלה) או בזכות זה שהשטחים הפתוחים מתמעטים ומתרחקים מהבית שלנו ושאין לנו כבר ילדים במערכת החינוך.

      תודה ושבוע נעים

      1. בתור מי שגרה במרכז ר״ג, זכורות לי הרבה שנים שבהם חדר לי ריח המדורות לדירה בבוקר שאחרי ל״ג בעומר, גם אם אין לי ילדים במערכת החינוך. כפי שהגבתי לפוסט שלך – השנה היתה הפעלה מאוד יפה של מוזיקה ושאר פעליויות לילדים בבית הספר שצמוד לבית שלי שנמצא דווקא בגבעתיים אבל לדעתי מייצג מגמה חדשה בנושא. (וראוי לציין לטובה שבית הספר דאג שהפעילות הרועשת תסתיים לפני השעה תשע בערב כהתחשבות בילדים, במשפחות, ובשכנים של בית הספר).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: