שבעה שבועות – סיפור לשבת ולחג השבועות

כבר ביום הראשון של חול המועד הפסח התחיל עומר (שם בדוי) לספור את הימים עד לחג השבועות המיוחל. בכל יום בבוקר הוא מיהר להכריז איזה יום זה בספירה וכיצד הוא מתורגם לשבועות וימים.

בני משפחתו וחבריו של עומר תהו מדוע הספירה הזאת חשובה לו כל כך. אביו של עומר שמאוד רצה שבנו ילך בעקבותיו ויהיה רואה חשבון ראה באלמנט הספירה הכנה ראויה למקצועות הריאליים בכלל, למתמטיקה בפרט ולראיית חשבון במיוחד ולכן שמח מאוד על דבקותו של עומר בספירה ועודד אותו להמשיך בה.

דודו של עומר שחזר בתשובה שלמה לפני זמן קצר ראה בספירה הזאת סימן טוב (וגם מזל טוב) להתקרבותו של עומר לדת. כמו שכעת הוא מקפיד על ספירת העומר, וודאי בעתיד הוא יקפיד על קיום מצוות נוספות. על כן גם הוא עודד את עומר להמשיך בספירה כהלכה.

אמו של עומר הבינה כי  המטרה העיקרית של הספירה הינה לגלות כמה זמן יעבור עד לחג השבועות בו יוכל עומר לאכול מעוגת הגבינה המפורסמת שלה (על בסיס ביסקוויטים). מבחינתה זה היה מצוין כי היא זכרה שבשנים הקודמות עומר לא אהב את עוגת הגבינה המפורסמת ולכן היא כמובן עודדה את עומר להמשיך בספירה.

הגננת של עומר זקפה את הספירה לזכותה, מכיוון שהיא עבדה עם הילדים בגן על ספירה מעבר לעשרים וכן על חלוקה בשבע אותה היא המחישה באמצעות מספר הימים בשבוע. בתחילה היה נראה לה כי עומר לא ממש קולט את הרעיון ואפילו מביע התנגדות לכל נושא הספירה, אבל כעת היא הייתה מאוד גאה בעומר ובעצמה ועודדה את עומר להמשיך בספירה.

אחיו הגדול של עומר (שכמובן נקרא בשם הבדוי עודד) שמח לשמוע את הספירה כי כעת הוא סוף סוף יכול היה להסביר למורתו מהי "ספירת העומר". כל בוקר הוא בדק עם עומר בדיוק לאן הגיע בספירה ודיווח למורה בגאווה מה הוא היום בספירת העומר. כמובן שגם הוא עודד את עומר להמשיך לספור.

אבל אחותו הגדולה של עומר (ששמה הבדוי היה דתיה) לא כל כך אהבה את הספירה שלו. היא חשדה שמדובר בהדתה. מדוע שילד חילוני הלומד בגן חילוני יקפיד על מצוות ספירת העומר? היא הניחה שהגננת מלמדת את הילדים עפ"י תכנית הלימוד של חב"ד, או שמשרד החינוך ממשיך להכניס לתוך תכני הלימודים החילוניים קיום מצוות שונות כהכנה לחזרה בתשובה.

דתיה כעסה מאוד על ההדתה הזאת: היום עומר מקפיד על ספירת העומר ובעוד זמן קצר הוא כבר יסרב לדבר אתה או אפילו להסתכל עליה בגלל שהיא אשה!

דתיה פנתה להוריה (שהיו במקרה גם ההורים של עומר) כדי להתלונן על ההדתה הברורה הזאת ולבקש מהם למחות בפני הגננת על כך.

ההורים של עומר מאוד התפלאו לשמע התלונה. אמא של עומר הסבירה שהיא הייתה בטוחה שעומר בסך הכל סופר את הזמן עד ליום בו הוא יאכל את עוגת הגבינה המפורסמת שלה. אבא של עומר הסביר שהוא היה בטוח שעומר פשוט מתאמן על ספירה באופן כללי, בלא קשר לדת.
לאחר שיחה קצרה הבינו ההורים שייתכן שאכן מדובר בהדתה והסכימו לדבר עם הגננת.

הגננת מחתה מאוד על ההאשמה. לדבריה, לגן שלה לעולם לא ייכנסו הדתה או תכנית של משרד החינוך. היא הסבירה שהספירה היא תוצאה ישירה של תכנית הלימודים הפרטית והמצוינת שלה הקשורה רק לספירה ולא לדת. אבא של עומר היה מוכן לקבל את ההסבר בשמחה, אבל אמא של עומר הציעה הצעה מהפכנית ומקורית: לשאול את עומר למה הוא סופר.

לאחר כמה התלבטויות וויכוחים הוחלט שאכן כדאי לשאול את עומר מדוע הוא סופר.
התשובה הייתה מפתיעה מאוד: לדבריו של עומר, הוא סופר כי הוא רוצה להיות סופר.

הוריו של עומר מאוד התרגשו מהתשובה ושאלו את עומר איזה סופרים אהובים עליו. בתשובתו הוא הזכיר את סופר-מן, סופר-מריו וכמובן סופר-מרקט.

מוסר השכל: מה היינו עושים בלי הסופרים?

שבת שלום וחג שבועות שמח!

והרשומה המומלצת היא – מעוג מנוקד ומעוג אפיל – בבלוג של עננת