הסיפור (לשבת) על גבר של אשה אחת

גברי (שם בדוי) היה גבר (גבר) ישראלי ממוצע. הוא נהג לנהוג במהירות, היה לו בטחון עצמי רב והוא התייחס לנשים, ילדים, ערבים ושאר מיעוטים בחיבה מהולה בהתנשאות.

כל התכונות האלה התפתחו אצל גברי כבר מגיל צעיר והלכו והתקבעו עם השנים.

כשגברי היה לקראת סיום התיכון הוא לא שקל לרגע לא להתגייס לצבא. מבחינתו המילה "חובה" ב"שרות חובה" הייתה משמעותית מאוד. הוא גם רצה לשרת שרות משמעותי ועל כן התנדב ליחידה מובחרת ולשמחתו התקבל לאחת המובחרות מכולן – סיירת מטכ"ל.

לבשל ללוחמים המהוללים הייתה אחת משאיפות חייו והוא היה גאה מאוד בתפקידו וכשיצא הביתה התהדר בסיפורים שלא ניתן לספר ובעלילות גבורה שלא ניתן לחשוף עדיין.

עם שחרורו מהצבא גברי שאף להמשיך לעשות מילואים ב"יחידה" אך לצערו הוא שובץ ביחידה קצת פחות יוקרתית (של פיקוד העורף). למרות זאת גברי לא חשב לרגע להשתמט ממילואים. כל פעם שהוא קיבל צו הוא מיד אישר אותו ואם לא הצליח להוציא אישור רפואי או לצאת לחו"ל הוא אף התייצב למילואים.

בינינו, הוא אהב את המילואים. את הניתוק משגרת היום יום, את אחוות הלוחמים, את הפשטות שבלא לטרוח על בחירת בגדים ובעיקר את הרגעים בערב (או בבוקר, בצהרים, אחר הצהרים ושעות אחרות) לאחר בצוע המשימות בהם הוא ישב עם חבריו על כוס קפה וסיגריה וכולם סיפרו חוויות מחייהם באזרחות ובשרות הסדיר.

)במאמר מוסגר יש לציין שלמעשה גברי הפסיק לעשן, אבל במילואים הוא בכ"ז עישן מפעם לפעם כדי להשתלב טוב יותר. וכדי שהוא לא ייחנק מהסיגריות במילואים הוא הקפיד להתאמן גם בימים שבהם לא היה במילואים ועישן בין סיגריה אחת בשבוע לעשר סיגריות ביום כדי לשמור על כושר. כנאמר – "קשה באימונים – קל בקרב")

גברי היה מוצלח במיוחד בסיפורים על שירותו המהולל ב"יחידה". (מדי פעם היה נקלע לאזור חייל צעיר ששאל איך גברי התדרדר מהסיירת למטבח בפיקוד העורף. על זאת הוא נענה שזה סיפור ארוך שעדיין לא הגיע הזמן לחשוף אותו).

אבל היה סוג סיפורים אחד שגברי לא רק שלא היה טוב בו – הוא גם לא אהב לשמוע אותו: סיפורים על כיבושיהם המיניים של החיילים האחרים.

באופן מאוד לא ישראלי גברי לא דגל ב"לרוץ לספר לחבר'ה". כשחבריו התהדרו בכך שהם מחליפים בנות זוג כמו גרביים (אחת לשבוע – שבועיים) גברי הסתכל על הדוברים במבט מלא בוז והפטיר כי הוא "גבר של אשה אחת".

בד"כ הוא השתדל להטות את נושא השיחה מביצועים במיטה לביצועים על הכביש. (שמעתם כבר שהוא פעם ירד בסיבובים לסדום במהירות של 180 קמ"ש?)

המצב קצת השתנה כשגברי סוף סוף מצא את האשה האחת בסביבות  גיל 28.  זה קרה בדיוק שבועיים לפני שרות מילואים וגברי מאוד שמח שהוא יכול לרוץ לספר לחבר'ה. קצת הפריע ששבוע לפני המילואים היא עזבה אותו – אבל גברי הרי דגל בדיסקרטיות בענייני נשים ולכן הקפיד להשמיט פרטים לא חשובים מסיפוריו.

במילואים האלה כשהחבר'ה התחילו להתפאר בכיבושיהם גברי הסתכל על הדוברים במבט מלא בוז והפטיר כי הוא "גבר של אשה אחת" אבל הפעם הוא גם פירט כמה יפה האשה האחת שלו, איזה אוכל מצוין היא מבשלת (כאן הוא לא היה צריך להשתמש בדמיון כי הוא ידע לבשל לא רע יחסית לטבח צבאי) וכמה היא אוהבת אותו.

כמובן שזו הייתה רק ההתחלה. אחרי הכיבוש הראשון גברי ידע כי עולם חדש נפתח בפניו  ואכן האשה האחת השנייה לא איחרה (מאוד) להגיע.  הפעם היחסים נמשכו יותר זמן – כמעט חודש – ולגברי היה כל כך הרבה חומר לסיפוריו עד שהוא כמעט התנדב לשירות מילואים.

משום מה המילואים בוששו להגיע… ועד שהם הגיעו הספיק גברי להחליף עוד שתי "אשה אחת" (טוב, יותר נכון שהן החליפו אותו אבל החלפה היא הרי הדדית, לא?)

גברי התחיל לשקול להחליף (בנוסף לנשים) גם את האמירה שהוא "גבר של אשה אחת" באמירה ש"כל המרבה הרי זה  משובח" אבל חשבון פשוט הראה לו שעם כל ארבע הנשים יחד הוא צבר קצת פחות מחודשיים של יחסים ולכן במילואים הוא איחד את כולן ל"אשה אחת" והמשיך לדגול באמת האישית שלו.

אחרי המילואים הוא פגש את "האשה האחת" האמיתית. גברי התחתן, הפך לאבא והתגרש.

כשהוא חזר לגור אצל אמא הוא נזכר ש-"אמא יש רק אחת" ומעתה עד שחרורו הסופי ממילואים הוא באמת היה "גבר של אשה אחת"

מוסר השכל: גם לגבר גבר- אמא יש רק אחת

שבת שלום!

תודה לעלמה זהר ששירה "אגו טריפ" נתן לי את הרעיון לרשומה ולחברי יגאל שהזכיר לי שכתבתי את הסיפור הזה די מזמן

והרשומה המומלצת היא – Visiting the House of the Sun: Hiking at Haleakala National Park in Maui – בבלוג של Mamma Quail

30 תגובות על ״הסיפור (לשבת) על גבר של אשה אחת״

  1. לא הכרתי את השיר. יצא יופי של סיפור 😃 באמת הזכרת לי איך בעלי (השיריונר) היה טוחן מילואים כל שנה, הרבה פעמים פעמיים בשנה (גם אימונים וגם שמירת קו) עוד מעבר לגיל ארבעים….וכמה זה היה קשה לו ולמשפחה ובעיקר לעסק, מרגע שנהיה עצמאי

    1. זה שיר חביב לדעתי.
      פעם המילואים היו הרבה יותר תובעניים. אני זוכר שאבא שלי הג'ובניק היה עושה חודש מילואים כל שנה.
      אני גם עשיתי לא מעט, אבל הרבה פחות…
      תודה וסוף שבוע נעים

  2. נשמח לסיפור המשך לגבי איך הוא הפך מחייל ששירת בסיירת מטכ״ל לטבח (אלא אם הוא היה הטבח של סיירת מטכ״ל?).

  3. סיפור יפה!
    החברה' מהמילואים הם לא האנשים שהייתי רוצה להרשים.
    אני זוכר איך לפעמים כשהייתי קורא כתבה בעיתון, מיד היה מצטרף אליי מישהו וחודר לי לפרטיות, וברור שהוא לא בא לדבר על הכתבה שאני קורא. אבל לא תמיד זו הייתה תרבות הפנאי שלי כשאני לא שומר בתוך איזה מגדל.
    אבל בימים אלה מילואים נראים לי תחליף טוב לנסיעה לחו"ל. וגם על האוכל והלינה אני לא משלם.

    1. אני לא חושב שיש לי הרבה אנשים שאני רוצה להרשים… גם במילואים זה לא היה הכיוון שלי. אבל המילואים שלי אחרי התחלה קשה היו יחסית בסדר.

      תודה וסוף שבוע נעים (ללא מילואים)

  4. תיארתי לעצמי שזה השיר הזה בתחילת הסיפור. יכול להיות באמת שהסיפור מוכר לי :). מפעם. מזמן. 🙂

    1. לדעתי זה שיר נחמד. הרעיון לסיפור מבוסס על השורה המבריקה מתוך השיר – "גבר של אישה אחת, הלילה זאת את".
      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  5. לפני הרבה שנים בארץ רחוקה,

    התקשרה אלי ידידה ואמרה שתלו אצלם בבנק בו היא עובדת פתק על לוח המודעות. טיסה לקניה+שבוע בבית מלון ב 200 דולר. היא אמרה שמישהו צריך לבדוק את הפלא זה, אולי אני? נגשתי למשרד המדובר שילמתי 200$ וביום המיועד התייצבתי בשעת בוקר מוקדמת בבן גוריון. לא היתה שום טיסה רשומה על הלוח ולא היה את מי לשאול. ב8 וחצי בבוקר ענו במשרד שלקחו להם את המטוס למשחק של מכבי חיפה בקפריסין והטיסה תצא בכל זאת אחר הצהריים. כששאלתי למה לא התקשרו להודיע הם אמרו שבשביל 200 דולר הם לא יתקשרו לכל אחד.
    התייצבתי אחר הצהריים והיה מטוס שכר של חברת ישראייר. טיסה מהגיהנום. בקידמת המטוס היו משפחות, אבל ברוב המטוס היו רק גברים גרוניים וקולניים, כהי עור, סחבקים אחד את השני, עישנו ושתו ערק ולאחר שהסתיימה הארוחה פשוט הניחו את המגש על הרצפה במעבר. ברמקול חזרו והכריזו שכל מי שיתפס מעשן דרכונו ילקח וימסר לידי הרשויות בקניה. הקברניט ניגש עם הדיילת למעשנים והם ענו לו בהתרסה: לא אתן לך את הדרכון שלי , אז מה תעשה לי. הדיילים סיפרו שיש להם טיסה כזו אחת לשבוע והם מגרילים ביניהם והמפסיד זוכה בה.
    מסתבר שחבורת משקיעים אנגלית תימנית עם קבוצה תימנית מאשדוד בנתה במומבסה מלון בשם מומבאסה פראדיס שהוא טיים שארינג לשבוע בשנה, ומכיון שעדיין לא אכלסו את כולו הם מוכרים את שאר המקומות שנותרו במטוס בטיסה השבועית בזול.
    כשנחתנו במומבסה עמד שם כושי גדול עם חותמת גדולה באמצע האולם כניסה ומי שרצה נדחק וביקש חותמת וקיבל בעמידה אחרי שהוא נשף עליה או ירק. כרית החותמות שלו היתה יבשה כנראה. בחוץ חיכו הרבה בחורות שחורות במכוניות ונפנפו ידיים וחלק מהגברים נבלעו במכוניות ונעלמו להם בצהלה. השאר עלו על שני אוטובוסים ונסעו מחוץ לעיר לתוך סואנות, כך אני חושב קוראים להרבה שיחים ועצים, ושם על שפת אגם עמד מלון גדול מעץ וקבוצה גדולה של ילידים לבושים בבגדים מסורתיים רקדה וקיבלה את פני האורחים. המשפחות נכנסו מיד למלון שאר הגברים אפילו לא חיכו והסתלקו בנסיון רב לצד השני שם עמד מלון אחר. כשהגיע תורי הסבירו לי שאני שייך למלון השני, לא למשפחתי. המלון השני היה בנוי סביב בריכה גדולה שהיתה מלאה שחורות גדולות חשופות חזה שביקשו 12$ ל 24 שעות ואם לפחות זמן אז אני יכול לקבל פתק זכוי לשעות שהן חייבות לי. (האם זה בלוג משפחתי מוטי, שדורש צנזורה?) הגברים הישראלים כבר לא היו שם אבל חזרו אחרי זה. הם היו כולם נהגי אגד שסיפרו לנשותיהם שהם יוצאים למילואים לחודש. לפעמים התקשרה אשה מודאגת והבעל היה מיד אומר לה שהוא עולה עכשיו לשמירה ולא יכול לדבר.

    שילמתי עוד 200 דולר קניתי כרטיס לטיסה החוזרת שבוע מאוחר כך ונסעתי לזנזיבר.
    בדרך לאוטובוס לכביש הראשי הייתי צריך ללכת בין שיחים ועצים ופה ושם ביקתות קש מצופות גללי פרות והרבה ילדים שחורים שרצו אחרי ושרו: "אל המעיין, בא גדי בא גדי קטן."
    כשהייתי בזנזיבר שמעתי בחדשות שנורו שני טילים אחרי המטוס בו הייתי אמור לחזור ושטנדר של אל קעידה עמוס חומרי נפץ נכנס למלון כשהגיע קבוצת האורחים הבאה התפוצץ בו והמלון נשרף. כל הטיסות בוטלו.

          1. אם זה לא היה סיפור מוזר לא היה טעם לספר, נכון?
            חשבתי שתרצה לשמוע מה יש האמת באפריקהבנוסף לאריות בטלנים ולביאות עם צפורים באוזניים 🙂
            האפריקאים בטלנים כרוניים וכמו האריות שלך הם לא מכבדים את מוסד הנשואים, ואין להם בעייה לטרוף רופא.
            אתה לא צריך להרחיק עד לקניה כדי לשמוע סיפורי "טבע" ממין זה. אתה פשוט לא מסתובב במקומות בהם יושב גברי עם החברה ולא מתרועע עם טבחים במילואים. (ועדיף שכך)

            1. בהחלט. סוג של "אדם נשך כלב". וכן, אני לא מסתובב עם אנשים כאלה. גם כשעשיתי מילואים אלה לא היו הסיפורים ששמעתי או סיפרתי.

    1. לא מצליחה להזכר בשיר שהיה השראה…כנראה לא מכירה.
      וזמני המילואים תמיד היו הזמנים בהם, התקלקלה מכונת הכביסה, היתה פריצה, תאונה…כאילו בדווקא ובכוונה…היום מי שעושה מילואים עושה ימים ספורים. וטוב שכך

      1. שמתי בסוף קישור למילים של השיר וסרטון עם ביצוע שלו.
        אצלי במשפחה רוב הצרות היו כשהייתי נוסע לחו"ל מטעם העבודה ולא במילואים… אולי משמיים חיכו שאהיה רחוק יותר 🙂

        היום הרבה לא עושים מילואים כלל, אבל אלה שעושים – הרבה פעמים עושים כ-3 שבועות רצוף.

        תודה ושבוע נעים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: