הסיפור (לשבת) על גבר של אשה אחת

גברי (שם בדוי) היה גבר (גבר) ישראלי ממוצע. הוא נהג לנהוג במהירות, היה לו בטחון עצמי רב והוא התייחס לנשים, ילדים, ערבים ושאר מיעוטים בחיבה מהולה בהתנשאות.

כל התכונות האלה התפתחו אצל גברי כבר מגיל צעיר והלכו והתקבעו עם השנים.

כשגברי היה לקראת סיום התיכון הוא לא שקל לרגע לא להתגייס לצבא. מבחינתו המילה "חובה" ב"שרות חובה" הייתה משמעותית מאוד. הוא גם רצה לשרת שרות משמעותי ועל כן התנדב ליחידה מובחרת ולשמחתו התקבל לאחת המובחרות מכולן – סיירת מטכ"ל.

לבשל ללוחמים המהוללים הייתה אחת משאיפות חייו והוא היה גאה מאוד בתפקידו וכשיצא הביתה התהדר בסיפורים שלא ניתן לספר ובעלילות גבורה שלא ניתן לחשוף עדיין.

עם שחרורו מהצבא גברי שאף להמשיך לעשות מילואים ב"יחידה" אך לצערו הוא שובץ ביחידה קצת פחות יוקרתית (של פיקוד העורף). למרות זאת גברי לא חשב לרגע להשתמט ממילואים. כל פעם שהוא קיבל צו הוא מיד אישר אותו ואם לא הצליח להוציא אישור רפואי או לצאת לחו"ל הוא אף התייצב למילואים.

בינינו, הוא אהב את המילואים. את הניתוק משגרת היום יום, את אחוות הלוחמים, את הפשטות שבלא לטרוח על בחירת בגדים ובעיקר את הרגעים בערב (או בבוקר, בצהרים, אחר הצהרים ושעות אחרות) לאחר בצוע המשימות בהם הוא ישב עם חבריו על כוס קפה וסיגריה וכולם סיפרו חוויות מחייהם באזרחות ובשרות הסדיר.

)במאמר מוסגר יש לציין שלמעשה גברי הפסיק לעשן, אבל במילואים הוא בכ"ז עישן מפעם לפעם כדי להשתלב טוב יותר. וכדי שהוא לא ייחנק מהסיגריות במילואים הוא הקפיד להתאמן גם בימים שבהם לא היה במילואים ועישן בין סיגריה אחת בשבוע לעשר סיגריות ביום כדי לשמור על כושר. כנאמר – "קשה באימונים – קל בקרב")

גברי היה מוצלח במיוחד בסיפורים על שירותו המהולל ב"יחידה". (מדי פעם היה נקלע לאזור חייל צעיר ששאל איך גברי התדרדר מהסיירת למטבח בפיקוד העורף. על זאת הוא נענה שזה סיפור ארוך שעדיין לא הגיע הזמן לחשוף אותו).

אבל היה סוג סיפורים אחד שגברי לא רק שלא היה טוב בו – הוא גם לא אהב לשמוע אותו: סיפורים על כיבושיהם המיניים של החיילים האחרים.

באופן מאוד לא ישראלי גברי לא דגל ב"לרוץ לספר לחבר'ה". כשחבריו התהדרו בכך שהם מחליפים בנות זוג כמו גרביים (אחת לשבוע – שבועיים) גברי הסתכל על הדוברים במבט מלא בוז והפטיר כי הוא "גבר של אשה אחת".

בד"כ הוא השתדל להטות את נושא השיחה מביצועים במיטה לביצועים על הכביש. (שמעתם כבר שהוא פעם ירד בסיבובים לסדום במהירות של 180 קמ"ש?)

המצב קצת השתנה כשגברי סוף סוף מצא את האשה האחת בסביבות  גיל 28.  זה קרה בדיוק שבועיים לפני שרות מילואים וגברי מאוד שמח שהוא יכול לרוץ לספר לחבר'ה. קצת הפריע ששבוע לפני המילואים היא עזבה אותו – אבל גברי הרי דגל בדיסקרטיות בענייני נשים ולכן הקפיד להשמיט פרטים לא חשובים מסיפוריו.

במילואים האלה כשהחבר'ה התחילו להתפאר בכיבושיהם גברי הסתכל על הדוברים במבט מלא בוז והפטיר כי הוא "גבר של אשה אחת" אבל הפעם הוא גם פירט כמה יפה האשה האחת שלו, איזה אוכל מצוין היא מבשלת (כאן הוא לא היה צריך להשתמש בדמיון כי הוא ידע לבשל לא רע יחסית לטבח צבאי) וכמה היא אוהבת אותו.

כמובן שזו הייתה רק ההתחלה. אחרי הכיבוש הראשון גברי ידע כי עולם חדש נפתח בפניו  ואכן האשה האחת השנייה לא איחרה (מאוד) להגיע.  הפעם היחסים נמשכו יותר זמן – כמעט חודש – ולגברי היה כל כך הרבה חומר לסיפוריו עד שהוא כמעט התנדב לשירות מילואים.

משום מה המילואים בוששו להגיע… ועד שהם הגיעו הספיק גברי להחליף עוד שתי "אשה אחת" (טוב, יותר נכון שהן החליפו אותו אבל החלפה היא הרי הדדית, לא?)

גברי התחיל לשקול להחליף (בנוסף לנשים) גם את האמירה שהוא "גבר של אשה אחת" באמירה ש"כל המרבה הרי זה  משובח" אבל חשבון פשוט הראה לו שעם כל ארבע הנשים יחד הוא צבר קצת פחות מחודשיים של יחסים ולכן במילואים הוא איחד את כולן ל"אשה אחת" והמשיך לדגול באמת האישית שלו.

אחרי המילואים הוא פגש את "האשה האחת" האמיתית. גברי התחתן, הפך לאבא והתגרש.

כשהוא חזר לגור אצל אמא הוא נזכר ש-"אמא יש רק אחת" ומעתה עד שחרורו הסופי ממילואים הוא באמת היה "גבר של אשה אחת"

מוסר השכל: גם לגבר גבר- אמא יש רק אחת

שבת שלום!

תודה לעלמה זהר ששירה "אגו טריפ" נתן לי את הרעיון לרשומה ולחברי יגאל שהזכיר לי שכתבתי את הסיפור הזה די מזמן

והרשומה המומלצת היא – Visiting the House of the Sun: Hiking at Haleakala National Park in Maui – בבלוג של Mamma Quail