הדרדסים המדורדסים (סיפור לשבת)

בכפר קטן במעבה היער הגדול , בבתים דמויי פטריות, חיו להם הדרדסים.

בבית גדול (יחסית לבתים של הדרדסים) חי גרגמל המרושע יחד עם חתולו (המרושע גם כן) חתחתול.

עד כאן כולכם מכירים את הסיפור ואולי תוהים מה אני כבר יכול לחדש בסיפור הישן הזה שחזר על עצמו במאות פרקים של סדרת הטלוויזיה המיתולוגית.

אבל האם עצרתם פעם לחשוב מה היה קורה אם הדרדסים היו אמיתיים?

דבר אחד בטוח – חתחתול (וכל חתול נורמלי אחר) היה רודף אחריהם ומנסה לצוד אותם. לא בגלל שהוא  מרושע  אלא בגלל שהוא חתול.

ובכן, יום אחד הגיעה חבורת דרדסים לעיר הגדולה. הם הסתכלו בחשש מסוים על הבניינים הענקיים והמכוניות הגדולות ואז שמו לב לכרזה גדולה עליה הופיע אדם בחליפה על רקע דגל כחול לבן.

על הכרזה התנוססו כמה סיסמאות קלישאיות לגבי שלום, בטחון ורווחה כלכלית.

"מה המשמעות של כל זה?" – שאל בר-כוח – "מדוע אחד מבני האדם החליט לפרסם את עצמו בעיר? מה הוא מוכר?"

"בעיקר אשליות" – ענה בר-מוח, שהסיר את משקפיו וניגב אותם בקפדנות – "הבחירות מתקרבות והאדם שבתמונה רוצה להנהיג את בני האדם בשנים הקרובות"

"בחירות?" – שאלה דרדסית ונופפה את שיערה הבלונדיני – "מה הם בוחרים? בגדים?"

שתיקה מביכה נפלה בקרב החבורה – בגלל שהדרדסים הזכרים היו עסוקים בהזלת ריר ודי קשה לדבר כשהלשון משתלשלת לה החוצה.

אחרי דקה בערך דרדסבא שם לב שמשהו לא בסדר. בהיותו המבוגר האחראי שבחבורה הוא נחלץ לעזרה והסביר לדרדסית: "בני האדם במדינה זו בוחרים כל כמה שנים את מי שינהיג אותם."

רגזני הגיב ראשון ואמר: "אני שונא בחירות! למה בני האדם לא יכולים להיות חכמים כמונו ולמנות בראשם את האדם הזקן, החכם והמוכשר ביותר?"

משהו במילים שלו העיר את ישנוני מהשינה בה שקע ואמר בבוז: "בני אדם – חכמים? אתם מכירים את גרגמל…"

כל הדרדסים הנהנו בהסכמה, אבל הכובעים שלהם לא נפלו.

אחרי התייעצות קצרה קרא בר-מוח: "למה אנחנו מחכים? אנחנו יכולים לדרדס את הבחירות האלה עם יד אחת קשורה מאחורי הגב! חרוצון – הכן לנו קמפיין!"

חרוצון החל מיד בעבודה. תוך ימים ספורים ידעו כל תושבי המדינה על מפלגת הדרדסים בהנהגתו של דרדסבא.

דרדסבא הוצג כזקן חכם ומנוסה, אך צעיר ברוחו, שהנהיג את הדרדסים בהצלחה במשך כל ימי חייהם, תוך שמירה על השלום, הביטחון והרווחה וכמובן צדק לכל.

הסקרים ניבאו למפלגה החדשה בן 20 ל-50 מנדטים.

אזרחים מכל המעמדות ומכל קצווי הקשת הפוליטית העבירו את תמיכתם מהמפלגות המסורתיות לכח הכחול העולה.

הפרשנים ניסו להבין את סוד ההצלחה של המפלגה החדשה. נראה שמצביעי ליברמן נהרו אליו בזכות הזקן ובזכות הגעתו מארץ רחוקה (וכמובן היותו דמות סמכותית).

הזקן – יחד עם הכובע – משכו את לב מצביעי ש"ס ודגל התורה.

אבל דווקא הכובע האדום משך את מצביעי מר"צ וחד"ש.

חלק מהמצביעים התרשמו דווקא מהנבחרת החזקה והמאוחדת שהציגו הדרדסים עם בר-כוח בביטחון, בר-מוח בחינוך, דרדסית כשרת החוץ ופחדני כשר לאיכות הסביבה.

היה ברור לכולם שמפלגת הדרדסים היא המפלגה היחידה שבה חברי המפלגה לא ייצאו נגד המנהיג.

אבל, ככל שהתקרבו הבחירות, ירדה הפופולאריות של המפלגה בסקרים.

שאלות קשות נשאלו על דרדסבא וחבר מרעיו. מדוע יש במפלגה רק אישה אחת?

למה בר-כוח לא שירת בצבא? איך  אפשר להסביר את העובדה שגרגמל עדיין מאיים על הכפר אחרי כל כך הרבה שנים? ומדוע אף אחד מהדרדסים לא התעשר?

לאור ההידרדרות בסקרים החליט דרדסבא שנדרש מהפך. בצעד דרמטי הוא הודיע על חתימת הסכם שלום עם גרגמל וצירופו למפלגה כמספר שתיים. (חתחתול קיבל את המקום העשירי שעדיין נחשב לריאלי).

המהפך הבלתי צפוי אכן גרם לשינוי מגמה והמפלגה שוב זינקה בסקרים עד לשיא של 56 מנדטים והפרשנים כבר עסקו בשאלה מי תהיה המפלגה הממוזלת שתצורף לממשלת הדרדסים,כשמשהו מוזר קרה.

בר-כוח נעלם. הוא פשוט הפסיק להופיע בתשדירי הבחירות, בחוגי הבית ובנאומים.

השמועה העיקרית הייתה שהוא פרש בגלל שתיק הביטחון הובטח לגרגמל והוא מתעתד להקים מפלגה משלו בשם "כוח לצמוח". שמועות אחרות טענו כי בר-כוח נאכל ע"י גרגמל או ע"י חתחתול.

אבל לפני שהתעלומה נפתרה  נעלמה גם דרדסית. האם היא התכוונה להצטרף למפלגתו של בר-מוח? או אולי גם היא נטרפה?

בכל יום נעלם דרדס אחר מכרזות הבחירות עד שחודש לפני הבחירות נותרו במפלגה רק שלושה: דרדסבא, גרגמל וחתחתול.

למרות התעלומה שאפפה את היעלמות הדרדסים, הסקרים עדיין ניבאו להם כעשרה מנדטים, רק שלא היה ברור מי יאייש אותם.

שבוע לפני הבחירות הופיעו פתאום כל הדרדסים הנעדרים. במסיבת עיתונאים מיוחדת הם הודיעו שנמאס להם מהעריצות של דרדסבא ומהאיומים של גרגמל. לאור זאת הם החליטו להצטרף למפלגה היחידה שבאמת פועלת למען הדרדס הקטן.

בשלב זה התעוררה מהומה מכיוון שכל דרדס קרא בשם מפלגה אחרת והם החלו להיאבק זה בזה בשאלה מיהי אותה מפלגה יחידה הדואגת לדרדסים.

את המצב הציל פה גדול שהסתתר בין העיתונאים בתחילת המסיבה וכעת הסתער על הדרדסים שברחו בבהלה לכפרם.

ומה לגבי דרדסבא? מפלגתו לא עברה את אחוז החסימה, אבל ראש הממשלה שהתרשם מאוד מכישוריו מינה אותו לשר בלי תיק – תפקיד בו הוא עשה חיל והצליח לקדם את כל ענייני משרדו במהירות וביעילות.

מוסר השכל: במדינה שלנו כל מפלגה מדורדסת יכולה לזכות בעשרות מנדטים (בסקרים)

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – ויתניה משכרת – בבלוג של עננת

29 תגובות על ״הדרדסים המדורדסים (סיפור לשבת)״

  1. לא מזמן דיברתי עם ידיד ששאל אותי (ברצינות ובתמימות) למה בישראל הבחירות הן כל שנה, במקום כל 4 שנים. הסברתי לו שאם זה היה תלוי בפוליטיקאים, היו עורכים בחירות כל שבוע. הבעיה היא שלוקח זמן לחבר שיר בחירות, למצוא שותפים ולקשט את הרכב (בצרפתית קוראים לרכב הזה חילזון. אין לי מושג איך קוראים לרכב תחנה שלהם בעברית… ) ובגלל זה חייבים לערוך בחירות רק פעם בשנה.
    ועכשיו ברצינות, לי נמאס. אם קודם אמרתי שכמעט התייאשתי, הפעם באמת התייאשתי. בוא נגיד שאני כבר לא ממש חלק מהקרקס הזה, לטוב ולרע.

    1. פעם הייתה לנו יציבות פוליטית – מפא"י תמיד הייתה בשלטון. אחר כך קיבלנו יציבות יחסית. בשנים האחרונות נכנסנו לסחרור "בזכות" אדם אחד שהיה מוצלח מדי בהרחקת המאיימים עליו עד שצבר יותר מדי שונאים…
      אני מקווה שנחזור לשפיות בקרוב. אני אמשיך ללכת להצביע.

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  2. הגיע זמן לשנות את שיטת הממשל. לא צריך 120 דרדסים כדי לנהל מדינה של 9 מיליון תושבים שכל אחד חושב שהוא הדרדס הכי טוב.
    21 חכים ועוד 13 שרים לידם אנשי מקצוע לא פוליטיים היו משנים מזמן את המצב ההזוי שיש כאן.
    במקום לטפל באזרחים נלחמים על הכיסאות.
    רשומה נהדרת.
    סופש נעים

  3. סיפור מעניין ונחמד ומקורי 🙂
    האמת? אני לא כ"כ עוקב אחרי הסקרים. פוליטיקה זה מתיש 🙂

    1. ככה זה בחיים… או לפחות בבלוג שלי. עצב וצחוק מעורבבים.
      יש לי הרגשה שגם בבחירות האלה לא יהיו שינויים דרמטיים.

      תודה ושבת נעימה

  4. ויתניה משכרת היתה הצמח הראשון שלמדתי בי' ביולוגית בגמנסיה הרצליה.

    לגבי הבחירות זה מצחיק מריר, איך זה שעוד לא הכינו רוטב שכזה? הדרדסים יכלו להשתמש בו בעוגות שיחלקו בבחירות בכניסה למקומות ההצבעה.

    ככל הנראה רוב הצבור בדעה שעדיף דרדסביבי על הדרדסים המשונים שצמחו לנו לאחרונה ביחוד כשהם מכשירים את גרגטיבימל והחתולים השחורים שמלקקים את השפתיים כל פעם שמתבוננים עלינו.

    אני חושב שהנושא הבא יעניין אותך מוטי בין אם אתה מכיר או לא

    https://yuddaaled.wordpress.com/2022/09/20/%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%98-%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%9f/comment-page-1/#comment-1342

    1. אני לא הכרתי את הויתניה… אולי בגלל שלמדתי מחשבים 🙂
      לטעמי כבר הרבה זמן שאין לנו מנהיגים ראויים. אולי פני המנהיגים כפני העם?

      לא קראתי את כישור הזמן אבל אולי עוד אקרא. הבן שלי קרא את כל הסדרה.

      תודה והמשך שבוע נעים וגם שנה טובה

  5. https://www.zavit.org.il/%d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%96%d7%91%d7%9c/

    כדי למשוך את הנקבה, זכר הסוכי הצנוע (Amblyornis inornata), ציפור שיר שחיה ביערות הגשם בפפואה ניו גיני, בונה מעין סוכה גדולה, מרשימה וצבעונית, עשוית פרחים כחולים ואדומים – מנהג שהעניק לו את שמו. עם זאת, הצלם הבריטי פיט מוריס צילם לאחרונה תמונה שמתעדת זכר סוכי צנוע שבונה את אותה הסוכה בדיוק – רק שאת הפרחים החליפו פקקי בקבוקים, שאריות צעצועי ילדים מפלסטיק ושברי זכוכית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: