מדינת ישראל נגד פועלי הבניין (סיפור לשבת)

בית המשפט!
אנו דנים היום בתיק 15664/2, מדינת ישראל נגד אריק א., יהורם ג. בני א. ונעמי ש. – כולם ביחד וכל אחד לחוד- באשמת הטרדה מינית.

התובע ישמיע את דברו.

התובע: מדובר פה במקרה חמור ביותר של הטרדה. הנאשמים (או חלקם) בהיותם פועלי בניין  הטרידו כל יום על בסיס קבוע את המתלוננת כשהיא עברה בשעה תשע ליד הבניין עליו עבדו. זה התחיל בשריקות אבל הם לא הסתפקו בכך! זהו פשע ברור ואני מבקש מכבוד השופטת לקבוע את העונש המקסימלי הקבוע בחוק!

הסניגור: זה פשע?  הפשע הוא שהיא לא עצרה אף פעם! היו ימים בהם היא לבשה שמלה אדומה חושפנית ומגרה שהיוותה פרובוקציה של ממש! אבל הנאשמים הגיבו אך ורק בהגברת קצב העבודה, דבר שהוא לא רק פשע אלא אפילו מבורך!

התובע: למתלוננת יש זכות ללבוש מה שתרצה ולעבור בכל רחוב שתרצה ובכל שעה שתרצה בלי לקבל תגובות מבזות מגברים!

הסניגור: תגובות מבזות? הנאשמים בסך הכל שרו  לה – תגובה טבעית ומובנת מאליה! למעשה, אם הפיגומים היו יודעים לשיר היו שומעים אותם במצב הזה בכל העיר! והנאשמים בהחלט יודעים לשיר…

התובע: יכולת השירה של לפחות חלק מהנאשמים מוטלת בספק, אבל זה לא נושא המשפט. הנושא הוא הטרדה ואין כל ספק שכשהנאשמים מכנים אישה בת 25 כ- "קטנה" ומספרים לה כמה הם חסונים וכמה הם מאוהבים בה ובחיוך שלה זוהי הטרדה!

הסניגור: אין כאן כל הטרדה. עובדה ברורה היא שהמתלוננת היא קטנה – ראיתי אותה והיא לא יותר מ- 1.55 על עקבים. מעבר לכך שהנאשמים קבעו עובדה בכך שקראו לה "קטנה" (יש לזכור שגם אפרים קישון כינה את אשתו הקטנה" ולא נתבע על כך מעולם) הם רק החמיאו לה.

התובע: יש גבול ברור בין מחמאות לבין הטרדה והנאשמים חצו את הגבול הזה. מילא שהם טענו שהיא "משגעת את הנוער" (דבר שמעולם לא הוכח) וטרחו להתייחס בצורה סקסיסטית כל תסרוקת שלה, אבל השריקות! אלה לא היו סתם שריקות אלא ממש – ואת זה אני מצטט מעדות הנאשמים – "סימפוניה של שריקות". לא רק זאת – הם תמיד הביטו עליה מלמעלה וטענו שהיא "מקשטת את הנוף" ושאם תגיד מילה הם יטפסו בשבילה מהקומה העשירית לכביש (דבר בלתי אפשרי למען האמת). הנאשמים היו צריכים להפנים שנשים הן לא "קישוט" אלא בני אדם שווי זכויות לגברים!

הסניגור: יסלח לי ידידי המלומד, אבל אתה מבלבל פה הכל. הנאשמים לא יכלו פיזית שלא להסתכל מגבוה על המתלוננת וזאת מכיוון שהם עבדו על הקומה העשירית בבניין והיא עברה ברחוב – כ-30 מטר מתחתם. ואם נסתכל רגע בפרספקטיבה ל 30 המטר האלה, הנאשמים יכלו לראות מהבניין בעיקר מדרכות וכבישים אפורים וכתם הצבע של השמלה שלבשה המתלוננת ללא ספק קישט את הנוף. שוב, אין פה הטרדה אלא רק עובדות!

התובע: ומה עם השריקות?

הסניגור: אין חוק במדינת ישראל האוסר על פועלים לשרוק להנאתם! אפילו אם זאת סימפוניה של שריקות!

התובע: הנאשמים אולי נהנו מהשריקות אבל המתלוננת ללא ספק סבלה מהן. במיוחד היא סבלה כשהנאשמים הודיעו לה שאם היא – ושוב אני מצטט מהעדות שלהם – "תפנה להם עורף" – הם ידברו עם הקבלן ויודיעו שלא יוכלו לגמור את הבניין עד החורף! זאת סחיטה רגשית באיומים!

הסניגור: "סחיטה רגשית באיומים"?  אין מושג כזה בחוק. ומדוע השמטת את הסיפא של העדות בה הם הבטיחו למתלוננת שאם היא רק תעיף בהם מבט אחד קצר הם יגמרו את הבניין (ויחד אתו את ההטרדה לכאורה) כבר מחר וגם יתנו לה פרח? בסך הכל הנאשמים רצו הכרה כבני אדם! עצם העובדה שהם "רק" פועלי בניין לא אומר שהמתלוננת יכולה להתעלם מהם ולהתייחס אליהם כאל שקופים! למעשה הנאשמים שוקלים במלוא הרצינות להגיש תביעה נגדית על התעלמות בנסיבות מחמירות!

השופטת: טוב! מספיק עם זה כבר! שמעתי מספיק (ואולי יותר מדי) ואני מוכנה לפסוק. להלן פסיקתי: הנאשמים אריק א., יהורם ג. בני א. ונעמי ש. – כולם ביחד וכל אחד לחוד – נמצאים אשמים בהטרדה. ברור לכל שבמאה ה-21 נשים לא צריכות לסבול התייחסויות מעליבות ומקטינות מגברים ו…"

הסניגור: "אבל גבירתי השופטת! כל זה קרה ב-1964!"

השופטת: "1964?  אז הם חפים מפשע".

מוסר השכל: טוב שהזמנים השתנו.

שבת שלום!

תודה ל- empiarti  על הרעיון (או האתגר) לכתיבת הרשומה ולנעמי שמר על כתיבת השיר.

והרשומה המומלצת היא – An Early Spring Hike at Henry W. Coe's Southwest Side – בבלוג של Mamma Quail

15 תגובות על ״מדינת ישראל נגד פועלי הבניין (סיפור לשבת)״

  1. כל כך מוכר… אבל מזל שזמנים השתנו. יש את הפרסומת המצויינת הזו עם הילדים שצוחקים על זה שפעם היו שותים שתיה מתוקה… ולפעמים אני שואלת את עצמי באמת – מעניין מה לא מקובל היום (או הפוך כמו בסיפור שלך) ויהיה אבסורד בעוד עשור…
    יעל

    1. אכן מזל שהזמנים השתנו. לא מכיר את הפרסומת אבל יודע שהרבה עדיין שותים שתיה מתוקה…
      אני חושב שתוך 10 שנים לא ישתנה הרבה אבל עוד 30 כן…

      תודה וסוף שבוע נעים!

  2. פשוט גאוני מה שהצלחת לעשות עם השיר / סיפור הזה. בהחלט עלית על כל ציפיותיי 👏👏👏👏 ותודה שהסכמת
    שנה טובה וחתימה טובה

  3. me too. חבל שהזמנים השתנו, כי כל דבר יכול להיות הטרדה מינית . ואיך הגברים יתחילו עם הבחורות. הסיפור האמיתי הוא שנעמי שמר כתבה את השיר הזה, שעבדה בקפלן 6 בתל אביב, והפועלים התחילו איתה, כשבנו את בית יכין, אבן גבירול פינת קפלן. שמעתי את הסיפור הזה ברדיו רשת ב' או רשת ג', בתוכנית ציפורי שיר, או משהו כזה, בהנחיית אסף אשתר.
    שבת שלום, ולילה טוב, אלון ארד מתל אביב. 🙂

  4. הנה שיר שכתב עמיחי בצעירותו, שלענ"ד הוא מתאים ומקסים גם לכיתות י'. לא אחרו התגובות על אלימות, שנאת נשים, רכושנות ומה לא, כולל השורה מאלתרמן שכל יפת נפש מתקדמת מצטטת כדוגמה: ניגון עתיק
    אך אם פעם תהיי צוחקת
    בלעדי במסיבת מרעייך,
    תעבור קנאתי שותקת
    ותשרוף את ביתך עלייך.
    הנה השיר של עמיחי, שעדיף בעיניי על מאות שיריו האחרים והמושלמים מדיי.
    https://scontent.ftlv6-1.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/308588998_10226592171602840_8417200269219364829_n.jpg?_nc_cat=104&ccb=1-7&_nc_sid=5cd70e&_nc_ohc=SuZvWDzSubMAX8cBgHB&_nc_oc=AQludFpX30OsKrQ4YOecX7epYvwCnblvJjbvu42UoeJQ4kZOVgXqRPXYovABZHaA8CbFrSTQHEr6s0VZk1lsd9Fd&_nc_ht=scontent.ftlv6-1.fna&oh=00_AT_pRLDAZt-yhH8wXrRmKbrKOTbdvsrHZm_2X1JUsMNcdg&oe=633DDE38

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: