בארץ המדגם – סיפור לשבת

לפני שנים לא רבות, באזור מאוד לא רחוק מאזורנו, התקיימה לה מדינה דמוקרטית אחת. אני מדגיש היא הייתה רק אחת, כי בכל המדינות האחרות באותו אזור שלטו דיקטטורים בכינויים שונים החל מנשיא וכלה במלך.

כמו בכל מדינה דמוקרטית, גם במדינה נשואת סיפורנו (נקרא לה בשם הבדוי יעקב) התקיימו בחירות להנהגת המדינה כל ארבע שנים או פחות (או הרבה פחות).

יום הבחירות היה תמיד יום חג. האזרחים יצאו מהבית, נסעו לטיולים, ערכו קניות, עשו על האש וחלקם אפילו יצא להצביע.

עד יום הבחירות שררה מתיחות קשה בין המחנות הפוליטיים השונים שהתבטאה בהשמצות הדדיות, שקרים, לעג למנהיגי המחנה היריב והבטחות/איומים על סופה הקרב של המדינה במקרה שהמחנה היריב ינצח.

להמשיך לקרוא בארץ המדגם – סיפור לשבת

סיפור חכמים לשבת שאחרי החגים ולפני הבחירות

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ביום חמישי שאחרי שמחת תורה והעלו זכרונות מהחגים.

אמר רבי עקיבא: "החגים היו כל כך עמוסים ומועילים עד שקשה לי לחזור לשגרה"

אמר רבי אלעזר: "גם אצלי החגים היו עמוסים, אך כיצד מצאת אותם מועילים?"

קפץ לדבריהם רבי אליעזר ואמר: "הצום. הצום היה מועיל. כנאמר – יותר משצמו בני ישראל למען בריאותם, צמו הם למען תועלתם"

הסתכלו עליו כל הרבנים כתרנגולים בבני אדם ורבי ששון ביטא את מה שחשבו כולם: "הצום לא נועד להועיל אלא לכפר על חטאינו (למרות שאני לא חטאתי כלל)".

מלמלו כולם דברי הסכמה – בעיקר עם הסיפא – אבל רבי עקיבא אמר: "התכוונתי לתועלת של כל החגים באופן כללי ולא רק ליום הכיפורים! החגים הועילו לשלושת הדברים בהם אדם ניכר: לכוסי, לכיסי ולכעסי."

שאל רבי שמחה: "אני יכול להבין את עניין הכוס, אבל מה הועילו החגים לכיסך ולכעסך?"

ענה לו רבי עקיבא: "בכל ארוחה הוזמנתי לבית אחר ובכך חסכתי ממון לא מועט על ארוחות, אך הסעודות המשפחתיות עלו לי בכעס רב על בני משפחתי הענפה – דבר שפתרתי כמובן באמצעות שתייה מרובה"

הנהנו כל הרבנים בהבנה ורבי יוסף בעל הנס הוסיף: "אם היה עובר עלינו חג אחד ללא מריבות משפחתיות היה זה נס של ממש".

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "רינה אשתי תמיד אומרת שמריבות משפחתיות מוסיפות פלפל לחיים"

שאל לו רבי יהושע: "האם בגלל זה אשתך שתחיה אינה מתבלת את תבשיליה?"

כעס עליו רבי שמעון והחל להשמיץ את בישוליה של אשתו של רבי יהושע עד שקרא אותם רבי בוריס לסדר ואמר:

"רבותיי! אין צורך לריב! החגים כבר מאחורינו וליל הסדר עוד הרחק מלפנינו!"

נרגעו הרוחות וגם הרבנים ורבי עקיבא אמר: "אכן, משעמם לנו אחרי החגים… האם למישהו יש רעיון כיצד נוכל להפיג את השעמום?"

ענה רבי אלעזר בשאלה: "שמעתם שהבחירות מתקרבות?"

שאל רבי אליעזר: "מה עניין שמיטה להר סיני? מדוע שרבנים מכובדים כמונו יתעניינו בהבלים המתאימים לגויים, בורים, עמי ארצות וקוראי בלו…"
כאן עצר לפתע רבי אליעזר והציץ מעבר למסך לוודא שאף אחד לא שם לב לפליטת הפה שלו.

מיהר רבי ששון לחפות על מה שכמעט נאמר וקרא בקול: "הבחירות חשובות מאוד לקהילתנו כפי שנאמר בקהלת: 'כמספר המנדטים כך התקציב!'"

אמר רבי שמחה: "נראה לי שנסחפת קצת, מכובדי. ראשית ההיסטוריה מלמדת אותנו כי כל עוד יש מנדטים, התקציבים זורמים ואין יחס ישר בין מספר המנדטים לגודל התקציב. ושנית – איזה מנדטים בראש שלנו? על איזה מפלגה אנחנו מדברים? אין למי להצביע!"

נדהמו החכמים מדברי הכפירה של רבי שמחה והחלו להעלות את שמות המפלגות האפשריות מאל"ף ועד ש"ס ולתדהמתם מצאו נימוק טוב כנגד כל מפלגה ואף לא נימוק אחד לרפואה בעד מי מהמפלגות (ואפילו לא בעד סגן שר הבריאות בעבר)

ישבו הרבנים אבלים וחפויי ראש (אבל רבי בוריס בדיוק חפף את הראש) ותהו כיצד להתגבר על המבוי הסתום (ולא מדובר פה על המבוי הסתום של רבי יהושע שסבל רבות מארוחת החג האחרונה).

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "אשתי רינה תמיד אומרת שעלינו להצביע כפי שיורו לנו הרבנים"

אמר לו רבי יוסף בעל הנס: "אבל כולנו רבנים, כולנו חכמים וכולנו לא יודעים עבור מי להצביע!"

הציע רבי בוריס בהססנות מסוימת: "אולי נקים מפלגה משלנו? הרי כולנו חכמים, כולנו רבנים… מי יותר ראוי מאיתנו להנהיג את העם?"

הסכימו כל הרבנים עם ההצעה החדשנית אך ספק אחד ניקר במוחם. רבי אליעזר שבר את השתיקה המעיקה וניסח את הספק במילים: "אבל מי יעמוד בראש המפלגה?"

מיהרו הרבנים להציע אישים ראויים לתפקיד. רבי עקיבא הציע את רבי עקיבא, רבי אלעזר את רבי אלעזר וכן הלאה. הרוחות סערו עד שרבי ששון סגר את החלון והציע הצעה מהפכנית: מדוע שלא יעמידו בראש המפלגה אישיות ציבורית מפורסמת?

שמחו הרבנים על הרעיון וגם סמכו את ידיהם עליו. בדקו בעיתונות ומצאו כי ציפי לבני ואהוד אולמרט לא שייכים לאף מפלגה וכמעט פנו אליהם כשנזכרו שהרשימות נסגרו מזמן ולכן חזרו להתלבטויות עד שבאו תלמידיהם והזכירו להם שהבחירות בעוד פחות משבועיים.

במי יבחרו הרבנים?  

כל זאת ועוד נדע בקרוב…

מוסר השכל: כשהבחירות רועמות, הרבנים מברברים

שבת שלום!

והרשומה המומלצת – שנחאי – מגדלים בערפל – בבלוג של adiad

דרך השמחה  – סיפור לשבת ולשמחת תורה

לפני לא הרבה שנים, בארץ מאוד לא רחוקה חיו אנשים מאושרים שרק דבר אחד העיב על אושרם: בעיית הפקקים. (בנוסף ליוקר המחיה, הפערים בין עשירים ועניים, הביטחון, האבטלה, ההקצנה בעם, השחיתות ועוד כמה דברים שלא זה המקום לציינם כי הסיפורים לשבת מוגבלים באורכם).

באותה מדינה היו הרבה מאוד כלי רכב ומעט דרכים. כתוצאה מכך היו תושבי המדינה מבלים (או בעצם סובלים) שעות ארוכות בפקקי תנועה בכל פעם שחפצו להגיע מנקודה א' לנקודה ב' (או בחזרה).

מנהיגי המדינה היו מודעים היטב לבעיית הפקקים ולכן השתדלו לטוס במסוקים מנקודה א' לנקודה ב', אבל לקראת הבחירות ראש הממשלה הכריז על פרויקט לאומי חדש: "דרך השמחה".

הפרויקט כלל סלילת דרך חדשה לחלוטין מנקודה א' שבצפון המדינה לנקודה ב' בדרומה, שבאמצעותה יוכלו תושבי המדינה לנסוע בין שתי הנקודות בקלות וללא פקקים.

תכנון הדרך היה שאפתני מאוד: היא תכלול לא פחות משני נתיבים לכל כיוון (!), שוליים צרים ואפילו תחנות רענון כמו במדינות המתקדמות בעולם.

וכמו במדינות המתקדמות בעולם, "דרך השמחה" הייתה אמורה להיות דרך אגרה – שתושבי המדינה ישלמו (ישירות) על הזכות להשתמש בה.

באמצעות האגרות תמומן סלילת הדרך – כך שהשמחה תהיה כפולה (תושבי המדינה ישמחו לנסוע בלי פקקים וראש הממשלה ישמח לא להוציא כסף על סלילת הדרך).

הממשלה הזדרזה להוציא מכרז לדרך החדשה עוד לפני הבחירות ומספר חברות גדולות מהארץ ומהעולם נגשו להעריך את העלויות הכרוכות בסלילת הדרך.

והנה, בכנס המציעים (שנערך במסוק גדול שטס מעל תוואי הדרך העתידית) שמו לב נציגי הקבלנים לתופעה מוזרה: במרווחים של בערך מאה מטרים זה מזה לאורך תוואי הדרך הונחו ספרים בידי יד נעלמה.

בהתחלה ניסו כולם להתעלם מעובדה מוזרה זאת אך לאור ריבוי הספרים ביקשו המציעים מהטייס לנחות ולבדוק את העניין מקרוב.

להמשיך לקרוא דרך השמחה  – סיפור לשבת ולשמחת תורה

סיפור חכמות לשבת שאחרי יום כיפור

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מסובות בביתה של הרבנית רחל בבני ברק, התאוששו מהצום ומהארוחות של יום כיפורים והתכוננו (לפחות נפשית) לשבת המלכה וחג סוכות (הנסיכה?).

אמרה הרבנית רחל:  "בישלתי כל כך הרבה לכבוד יום כיפור, שאינני יודעת כבר מה אבשל לשבת ולסוכות"

הסכימה איתה הרבנית שרה והוסיפה: "אנשים חושבים שמכיוון שיום כיפור הוא יום צום, אין צורך לבשל עבורו. אבל הם שוכחים שיש ארוחה גדולה לפני הצום וארוחה גדולה עוד יותר אחריו!"

שאלה הרבנית רבקה: "בהקשר זה של ארוחות… אני תמיד מבלבלת: מי מהן היא הסעודה המפסקת? זאת שבערב הצום המפסיקה את האוכל, או זאת שבמוצאי הצום המפסיקה את הצום?"

בדקה הרבנית חסיה בויקיפדיה וענתה: "כמובן שהסעודה המפסקת היא זאת שלפני הצום! כל גולש באינטרנט ר"ל יודע זאת!"

אמרה הרבנית כרוביה: "אחרי שהבהרנו נקודה זאת… אצלי בבית כאשר יום כיפורים חל ברביעי בשבת אנו נוהגים לאכול בשישי בערב לכבוד שבת שאריות מהארוחות שהכנתי לכבוד יום כיפור ורק לחג הסוכות אני מכינה אוכל חדש, טרי, מקורי, בריא וכמובן טעים מאוד".

הזדעזעו הרבניות לשמוע את דברי הכפירה של הרבנית כרוביה והרבנית מושית ביטאה את רחשי לב כולן (פרט לכרוביה) בקוראה: " אבל לכבוד שבת קודש מצווה עלינו להכין מזון טרי וטעים!  לא יעלה על הדעת שנאכל אוכל ישן ביום שישי בערב!"

ענתה לה הרבנית כרוביה: "הכיצד? אין חולק על כך שיום כיפור הוא היום הקדוש בשנה ולכן אוכל שהוכן עבור יום כיפור מוסיף מקדושתו לקדושת השבת!"

תהו הרבניות אם יש היגיון כלשהו בתשובתה של הרבנית כרוביה והרבנית רינה שאלה: "האם יום כיפור – שהוא ללא ספק היום הקדוש בשנה – חולק מקדושתו לאוכל שהוכן לארוחות לפני ואחרי היום הקדוש?"

אמרה הרבנית רחל: "זוהי שאלה קשה שבוודאי נידונה כבר ע"י גדולי החכמים. אולי כדאי להביא אותה לפני בעלינו – מי ייתן שלא תיפול שערה משערות זקנם – כדי שיכריעו בה?"

מחתה הרבנית רינה ואמרה: "בעלינו אמנם מבינים בהלכה, אבל הם לא ממש מבינים באוכל. מדוע שנבקש את דעתם בנושא זה?"
אמרה הרבנית רבקה: "בעלי שיחיה דווקא מבין באוכל. אני חושדת שאם אגיש לו בערב שבת שאריות מהסעודה של מוצאי יום כיפור הוא ירגיש מיד שלא מדובר באוכל טרי!"

אמרה הרבנית חסיה בהיסוס קל: "אבל… אם תגידי לבעלך החכם שמדובר באוכל קדוש המתאים לשבת קודש, האם הוא לא יסכים לאכול אותו?"
ענתה הרבנית רבקה: "לא אמרתי שבעלי לא יסכים לאכול! הוא מסכים לאכול את הכל כמעט… רק ציינתי שהוא ירגיש שלא מדובר באוכל טרי (אבל בכל זאת יאכל אותו)."

שאלה הרבנית כרוביה: "אם כך, מה הבעיה?"

חשבו קצת הרבניות בנושא, לגמו מעט קפה, אכלו כמה פרוסות עוגה (שנשארה מהסעודה שלאחר הצום) ולאחר פסק זמן זה אמרה הרבנית מושית: "העוגה הזאת מאוד טעימה. מרגישים בה את קדושת יום הכיפורים!"

הסכימו איתה כל הרבניות בהתלהבות וסיכמו ביניהן שאין ספק שאוכל שנותר מיום הכיפורים ספג מקדושת היום ואין מתאים ממנו לארוחת ערב שבת קודש.

מוסר השכל:   מי שטרחה בערב יום כיפור, בעלה יאכל אוכל קדוש בשבת

שבת שלום וחג סוכות שמח!

והרשומה המומלצת היא – בדרך כלל – בבלוג של CHIC