בארץ המדגם – סיפור לשבת

לפני שנים לא רבות, באזור מאוד לא רחוק מאזורנו, התקיימה לה מדינה דמוקרטית אחת. אני מדגיש היא הייתה רק אחת, כי בכל המדינות האחרות באותו אזור שלטו דיקטטורים בכינויים שונים החל מנשיא וכלה במלך.

כמו בכל מדינה דמוקרטית, גם במדינה נשואת סיפורנו (נקרא לה בשם הבדוי יעקב) התקיימו בחירות להנהגת המדינה כל ארבע שנים או פחות (או הרבה פחות).

יום הבחירות היה תמיד יום חג. האזרחים יצאו מהבית, נסעו לטיולים, ערכו קניות, עשו על האש וחלקם אפילו יצא להצביע.

עד יום הבחירות שררה מתיחות קשה בין המחנות הפוליטיים השונים שהתבטאה בהשמצות הדדיות, שקרים, לעג למנהיגי המחנה היריב והבטחות/איומים על סופה הקרב של המדינה במקרה שהמחנה היריב ינצח.

אבל לאחר יום הבחירות חזרו השקט והאחדות לעם יעקב. המחנה המנצח מיהר להכריז על כך שעצם נצחונו הוא ניצחון הדמוקרטיה והוכחה ניצחת לכך שדרכו היא הנכונה, המחנה המפסיד מיהר להודות בתבוסתו ולהצהיר שכל מי שהצביע למחנה המנצח הוא אידיוט, סוף המדינה הגיע וזה הזמן לעבור למדינה אחרת מעבר לים (כי המדינות אליהן היה אפשר להגיע ביבשה ממדינת יעקב היו גרועות יותר ממדינת יעקב בלי קשר לשאלה מי המחנה המנצח).

שיאו של יום הבחירות נקרא בשם "המדגם". מיד לאחר סגירת הקלפיות פרסמו אמצעי התקשורת במדינה תחזית סטטיסטית מדויקת המציגה בבירור ובליווי גרפיקה נאה מי ניצח ומי הפסיד בבחירות.

מכיוון שהמדגם היה מדויק להדהים – ויותר מכך מכיוון שתוצאות האמת התקבלו רק בבוקר שלמחרת הבחירות (והתוצאות הסופיות באמת רק שבוע אחר כך) – היוו תוצאות המדגם בסיס לנאומי ניצחון, התנצלויות, ביטויי שמחה ו/או צער וכמובן לתילי תילים של פרשנויות.

(ועל זה נאמר: "מעשה בחבורת עיתונאים ופרשנים שהיו מסובים באולפן כל הלילה ועסקו בתוצאות המדגם עד שבאו תלמידיהם ואמרו: רבותינו! הגיעו תוצאות האמת")

בעבר, כשמדינת יעקב הייתה עדיין מדינה פרימיטיבית ונחשלת בעלת ערוץ טלוויזיה אחד בלבד,  היה בה גם מדגם אחד בלבד. המדגם היה נערך ומפורסם ע"י סטטיסטיקאי/ת ידוע/ת שם ואמיתותו הייתה ברורה לכולם.

ברבות השנים, עם התקדמות הטכנולוגיה ונסיגת התרבות, התבססו באותה מדינה לא פחות משלושה ערוצי טלוויזיה ציבוריים ובאופן טבעי עם סגירת הקלפיות התפרסמו בהם שלושה מדגמים שונים שכל אחד מהם נערך ופורסם ע"י סטטיסטיקאי/ת ידוע/ת שם ואמיתותו (של המדגם ושל הסטטיסטיקאי/ת) ברורה לכולם.

אזרחי המדינה שהיו מכורים לחדשות (ולבחירות) נהגו לזפזפ בין הערוצים השונים כדי שיוכלו להשוות את המדגמים.
כדי למנוע את הזפזופ (שהיה שנוא מאוד על המפרסמים), התחילו הערוצים השונים להקרין לא רק את תוצאות המדגם  שלהם אלא גם את תוצאות המדגמים של הערוצים המתחרים.

באופן צפוי (כי סטטיסטיקה הינה מדע מדויק), בדרך כלל המדגמים של הערוצים השונים היו דומים אלה לאלה.

אבל, באחת ממערכות הבחירות חל משבר גדול: שלושת המדגמים הראו תוצאות כמעט זהות שגרמו לשמחה רבה (לפחות מול המצלמות) בכל המפלגות (פרט לזאת שלא עברה את אחוז החסימה) ונתנו הרבה חומר לפרשנים (וקצת לרפשנים) לדון בו עד הבוקר.

בבוקר התפרסמו תוצאות האמת ובאופן שלא יאומן הן היו שונות משמעותית מתוצאות המדגמים.

הלם כבד נפל על המדינה כולה. כלומר על העיתונאים והפרשנים. כלומר על הסטטיסטיקאים.

כלומר, באופן רשמי, כמעט אף אחד לא דיבר על מה שקרה ובוודאי שאף אחד לא הודה בטעות.

אבל הסטטיסטיקאים הבכירים התכנסו בחדרי חדרים וניסו להבין את מקור הטעות.

לאחר דיונים רבים וכמה מחקרים סטטיסטיים התקבלה התוצאה הבלתי נמנעת (בסבירות של 99.5%): המדגמים דווקא היו נכונים. תוצאות האמת הן שהיו שגויות.

מאז אותה מערכת בחירות גורלית הוחלט במדינת יעקב להסתמך על המדגמים בלבד ולא לטרוח לספור את הקולות לאחר פרסומם והארץ שקטה (למשך חמש דקות).

מוסר השכל:   הסטטיסטיקה היא מדע מדויק ולכן נכונה תמיד. חבל שהמציאות לא כל כך מדויקת

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – הרי הרוקי, יולי 2022, היום השני – בבלוג של Pappa Quail