הגמל שבירך הגומל

מעשה בגמל חד דבשתי בשם גמליאל (שם בדוי כמובן)  שהיה הולך כל יום גימל לבקר את ידידו הגמל הדו-דבשתי גימלי (שם בדוי על שם הגמד המפורסם).

והנה, באותו יום גימל כשהגיע גמליאל אל ביתו של גימלי, הוא פגש שם אורחת נכבדה – גילה אלמגור (שם בדוי) הגמלה הנמרית שגרה לא רחוק משם (כמובן שכל הסיפור התרחש בגן חיות – אינני תינוק שלא נגמל מחלב אמו העשוי לחשוב כי חיות שונות אלה יגורו בכפיפה אחת!)

גילה תינתה את צרותיה באוזני גימלי. מאז שבעלה הגמל הנמרי הסתלק מן העולם היא הייתה גלמודה ושוטטה בצעדים גמלוניים בחצרה הלוך ושוב כל היום.

גימלי ניסה להרגיעה והסביר לגילה כי יש בעלי חיים שחייהם גרועים יותר. כדוגמא הוא הביא את גמליאל שבדיוק נכנס והסביר כי גמליאל עבד קשה כל חייו – עד ל"ג בעומר האחרון – כגמל משא באי האלמוגים וכל גמולו היה גמלה צנועה של כמה חבילות קש כל שבוע.

גילה לגמה לגימה ארוכה מהגוגל מוגל שגימלי הכין לה קודם לכן (גרונה תמיד כאב!) והביטה על גמליאל במבט שכולו גמילות חסדים.

לגמליאל נמאס שמתייחסים אליו כאל גולם שאינו יודע לכלכל את עסקיו בתבונה. יחסי הגומלין בינו לבין גילה היו תמיד טעונים אך המבט שנתנה בו היה הקש ששבר את גב הגמל.

גמליאל בהחלט לא היה מוג לב. למעשה לפני עבודתו באי האלמוגים הוא שירת בצה"ל בבסיס נח"ל סודי ברמת הגולן (לא רחוק מגמלא) שם היה אחראי על צחצוח סמל היחידה (מגל וחרב) באמצעות מגל"ר (מברשת גילוח לניקוי רובה). גמליאל השתחרר לאחר שגמלה בליבו ההחלטה לצאת לשוק האזרחי והוא מעולם לא סיפר לחבריו על  הרקע הביטחוני שלו וגם לא על קופת הגמל הקטנה בה צבר סכום לא מבוטל (כולל שווי מס מגולם) במהלך שנות שירותו בקבע.

למרות זאת גמליאל לא אהב להתעמת עם עמיתיו – לא מעט בשל העובדה גימלי היה גמל מגודל וגילה הייתה גמלה נמרית מופלגת בשנים.

על כן נהג גמליאל באיפוק. במקום לצעוק ולהתעצבן הוא שלף מגילה מגולגלת מהגלימה שתמיד נשא עימו והסביר לגימלי ולגילה כי למעשה ברשותו רכוש רב – כולל אפילו מגדל עם גמלון לא רחוק ממג'דל שמס.

גימלי וגילה לא האמינו למראה עיניהם – אך המגילה המגולגלת הוכיחה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים (או לשתי דבשות). שניהם הפצירו בגמליאל לגלות את סודו.

גמליאל הנמך את קולו וביקש מהם ליצור מעגל (כמובן שיחד איתו – כי לשני בעלי חיים קשה עד בלתי אפשרי ליצור מעגל – אלא אם הם נחשים כמובן). הוא לא התכוון להסגיר את סודו האמיתי לכן סיפר להם סיפור על גמל שלמה שהכיר שהיה מומחה להשקעות וידע לייצר זהב מכל חומר גלם (כמובן ששמו הבדוי של גמל השלמה היה האלכימאי).

לפתע התגנב חשד לליבו של גימלי כי גמליאל מלגלג עליו ועל גילה. גמל שלמה אלכימאי? זה לא נשמע הגיוני כלל.

למעשה נשמע היה לגימלי כי זוהי פעולת גומלין של גמליאל בתגובה ליחסו השחצני אל גמליאל כל שנותיהם ביחד בגן החיות. הבסיס לאותו יחס שחצני היה כמובן מספר הדבשות הכפול של גימלי. אך ברגע נדיר של כנות היה חייב גימלי להודות שלמעשה אין כל יתרון בכפל דבשות.

לרגע חש גימלי כאילו כל עולמו מתמוטט עליו כמגדל קלפים. כהרף עין הוא נגמל מהמחשבה שהאושר גלום בדבשת השנייה.  כעת הכל היה נראה לו ברור.

הוא התנצל בפני גמליאל על הדרך בה התייחס אליו כל השנים. גמליאל קיבל את התנצלותו וגנז את תוכניתו לערוף את אחת הדבשות של גימלי במגל.

ובשבת הבאה גימלי צעד לבית הכנסת בחברת ידידו כדי לברך ברכת הגומל.

מוסר השכל: לא תמיד טובים השניים מן האחד

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – בן 83 – בבלוג של arik benedek chaviv

מיהו הניבתן?  – סיפור (ושיר) לשבת

באותו יום שלישי יצאתי לצפות במרוץ (כמו בכל יום שלישי השלישי בחודש השלישי בשעה שלוש – אם יש לי כוח).
ליד המסלול פגשתי מישהו לא מוכר. בד"כ אני מכיר את כל הצופים והבחור ההוא בלט מיד בחריגותו.
נגשתי להציג את עצמו ושאלתי אותו מי הוא.

התשובה קצת הפתיעה אותי. הוא אמר: "אני הוא"

"הוא?" – שאלתי. חשבתי שאולי הוא הו נשיא סין אבל הוא לא היה נראה סיני.
הוא (!) ראה שאני נבוך והסביר(?) "אני הוא כמו שאתה הוא וכמו שאתה אני וכולנו ביחד"

מיותר לציין שלא בדיוק הבנתי, אבל באותו רגע התחיל המירוץ, לכן לא המשכתי לתחקר אותו אלא מיקדתי את תשומת לבי ברצים שיצאו בריצה כמו חזירים מתותח.

ואז הם התחילו לעוף!  צעקתי בהפתעה: "הם עפים!" אבל נראה היה שאני הייתי היחיד שהתרגש מכך.

הפניתי את מבטי אל חברי החדש "הוא" וגיליתי שהוא יושב על פיסת דגני בוקר. שאלתי אותו מה הוא עושה והוא ענה שהוא מחכה למכונית מסחרית שתבוא לאסוף אותו.
כעת שמתי לב שהוא לובש חולצת טי עם לוגו של חברת הובלות. הנחתי שהוא מחכה למכונית שלהם אבל לא הבנתי למה הוא לא מתעניין במירוץ.
הוא כנראה ראה זאת במבטי כי הוא הסביר לי שכמו בכל יום שלישי מחורבן הוא צריך ללכת לעבוד.
"זה גורלו של ילד שובב עם פנים ארוכות" – הוא הוסיף.

שאלתי אם הוא עובד בהובלות והוא ענה שכלל לא – הוא עובד בחברה לייצור מזון מהיר, עם התמחות בביצים. למעשה כינויו הוא "איש הביצים".
שאלתי מהי המנה המומלצת ביותר אצלם והוא ענה שללא ספק זוהי מנת הביצים עם הניבתן (עם תוספת של קו קו קצ'ו).

התחלתי לחשוד שיש לי עסק עם אדם לא לגמרי שפוי. הסתכלתי לצדדים בחיפוש אחר עזרה והבחנתי בשוטר עירוני יושב לא רחוק. לידו הייתה עוד שורה של שוטרים קטנים.
ניסיתי למשוך את תשומת לבם אבל הם היו עסוקים במירוץ – אחד מהם טען שהרצים עפים בגלל שלקחו LSD.
התחלתי לצעוק ולצעוק אבל זה לא עזר לי. להיפך.

לחרדתי הבחנתי פתאום בכלב מת השוכב לא רחוק מהמסלול וחומר צהוב מגעיל מטפטף מעיניו. התכוונתי להתקשר למחלקת התברואה אבל בינתיים הגיעה אשת הדייג (זאת שמשכירה לוקרים לסרטנים) יחד עם הכוהנת הגדולה של הפורנו וביחד הן פשטו את התחתונים של הוא וכיסו בהן את גופת הכלב.

הוא לא התנגד פיזית, אבל קרא בקול שהוא איש הביצים והוא ממליץ על מנת הביצים עם הניבתן (עם תוספת של קו קו קצ'ו).

התחלתי לחשוב שאולי אני לקחתי LSD בטעות… ניסיתי לחשוב איפה זה היה יכול לקרות. זכרתי שישבתי בגינה אנגלית וחיכיתי לשמש. ככל הזכור לי רציתי להשתזף אבל ידעתי שאם השמש לא תגיע אאלץ להשתזף בגשם האנגלי.

אולי אני הייתי איש הביצים? ואולי אני הוא הניבתן עם הקו קו קצ'ו?        

הכל הטשטש לי. נדמה היה לי שכמה מעשנים נחנקים לידי בניסיון לנתח את הטקסט של הרשומה הזאת (הם ענו שהם מומחים לכך) אבל חשדתי שהם סתם ליצנים שצוחקים עליי. הם ללא ספק חייכו כמו חזירים בדיר והם נחרו בארסיות.

התרחקתי מהם והתחלתי לטפס על מגדל אייפל יחד עם חברי הטוב, הפינגווין ששר "הארי קרישנה". בזווית העין ראיתי שהם בועטים באדגר אלן פו, אבל החלטתי שהשוטרים צריכים לטפל בזה.

על ראש מגדל אייפל התיישבתי לאכול את מנת הביצים עם הניבתן (עם הרבה קו קו קצ'ו). היה טעים מאוד.

מוסר השכל:   לא תמיד צריך לנתח מילים של שירים

שבת שלום!

תודה לביטלס וספציפית לג'ון לנון שכתב את המילים לשיר המקורי ולבתי שהציעה לי לכתוב על השיר

והרשומה המומלצת היא  – קדימה ואחורה – בבלוג של עמי בן בסט

שומשום היפתח – סיפור לשבת

עלי באבא (שם בדוי) היה צעיר בריא בנפשו ובגופו. מכיוון שהיה בריא בנפשו הוא ידע שחשוב לשמור על בריאות גופו ולכן הוא הקפיד על תזונה נכונה ועל התעמלות באוויר הפתוח והצח, הרחק מהמכוניות המזהמות.

יום אחד, כשיצא עלי באבא ליער לנשום אוויר צח, להפעיל את שרירי רגליו וללקט פטריות אורגניות, הוא הבחין בתנועה חשודה.
עלי באבא הסתתר מאחורי עץ כי חשש שמקור התנועה באנשים מצוננים שעלולים להתעטש עליו. להפתעתו הוא ראה טור ארוך של ארבעים אנשים ההולכים ביער.
אנשים אלה נשאו תיקים כבדים על כתפיהם ורובם היו חמושים – מה שגרם לעלי באבא לחשוד שמדובר בשודדים.

להמשיך לקרוא שומשום היפתח – סיפור לשבת

הנושא החם –  תוצאות הבחירות – הפתעה או צפויות מראש? שמחה או אכזבה?

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על נושא חם באמת – תוצאות הבחירות.

אתחיל בלומר שלא הופתעתי, לא שמחתי ולא התאכזבתי.  אבל אני לא מרוצה ואני מודאג…

אפשר לסיים את הרשומה פה, כי הכל כבר ברור, אבל אוסיף עוד (לא מעט) מילים:

לא הופתעתי ולא התאכזבתי , כי בגדול תוצאות הבחירות די דומות לסקרים האחרונים שפורסמו (הנה דוגמא), בשני הבדלים משמעותיים – מרצ שלא עברה את אחוז החסימה וש"ס שקיבלה תוספת מנדטים משמעותית יחסית לסקרים.

אבל גם לפי רוב הסקרים מחנה "הימין" הכולל את הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה קיבל רוב והיה לי די ברור שהפעם נתניהו יוכל להקים ממשלה בהתבסס על מפלגות אלה. מכיוון שאני ממש לא אוהד של נתניהו או של המפלגות האלה קיוויתי שזה לא יקרה, אבל התוצאה "הטובה ביותר" שיכולתי לקוות אליה היא עוד תיקו אחד שיוביל לבחירות נוספות – גם זאת לא תוצאה טובה כמובן.

את מרצ אני לא אוהב כבר הרבה שנים. אני חושב שחוסר האהבה הזה התחיל בממשלה של ברק, בה מרצ הייתה חברה בקואליציה ומנהיגה אז יוסי שריד היה שר החינוך. באותה ממשלה מרצ ויתרו בערך על כל העקרונות שלהם "למען השלום". בסוף לא קיבלנו שלום (להיפך) ולא התקדמנו באף אחד מהנושאים שמרצ לכאורה הייתה אמורה לקדם. בשנים שחלפו מאז נראה היה לי שמרצ המשיכה לעסוק בעיקר בדיבורים ובמעט מעשים והדיבורים עסקו בעיקר בפלסטינאים.

ובכל זאת מצער אותי שהם לא עברו את אחוז החסימה – זה חלק משמעותי מהמחיקה של השמאל הישראלי.

אני חושב שחלק מהבעיה של מרצ הפעם הוא תרומתם לנפילת ממשלת בנט לפיד.

את ש"ס כמובן לא אהבתי מעולם. אני חושב שלגיטימי לחלוטין שחרדים ספרדים יזכו לייצוג בכנסת ולחברי כנסת שידאגו לאינטרסים שלהם. אבל אני מוטרד מכך שככל הנראה יש למפלגה הזאת הרבה מצביעים שאינם חרדים ספרדים החושבים בטעות שהמפלגה מייצגת אותם. לפי כרזות הבחירות ש"ס מציגה את עצמה כמפלגה חברתית הדואגת לעניים ולשכבות החלשות בחברה, אבל אני ממש לא חושב שאלה האוכלוסיות שהמפלגה דואגת להן. כמובן גם מפריע לי שבראש המפלגה הזאת עומד עבריין מורשע (פעמיים) אבל כידוע "הוא זכאי".

אני מודאג גם כי אני רואה הקצנה בעם. לפני כמה שנים בן גביר לא היה נחשב בחירה לגיטימית ע"י חלקים גדולים מהציבור. כיום הוא מאוד פופולרי. סמוטריץ' הוא גזען שאולי אפילו לא מבין שהוא כזה. במפלגה שלהם נמצא גם אבי מעוז המתנגד נחרצות לשוויון זכויות  לקהילה הלה"טבית ועוד מגוון של אנשים שדעותיהם בהרבה נושאים הפוכות לחלוטין מדעותיי.

מדוע מתרחשת ההקצנה הזאת?  יש לא מעט סיבות. אני יכול לחשוב על כמה מהן כמו הפלסטינאים שמוכיחים שוב ושוב שאין סיכוי לשלום איתם, הקצנה כללית בעולם, ההסתה והפילוג שלהם נתניהו תרם הרבה מאוד (האם רק נדמה לי שלפני כמה שנים "שמאל" לא היה מילה גסה?  אני בטוח שעד לא מזמן לא הייתה חפיפה בין "שמאלני" ובין "לא מסכים עם נתניהו") ואפילו הקלות הרבה של פרסום דעות ברשת האינטרנט.

אבל זאת ההכרעה הדמוקרטית. רוב העם תומך באופן ברור במפלגות האלה ואני מקבל את הכרעת הרוב. אני מעדיף לחיות במדינה דמוקרטית בה רוב העם חושב אחרת ממני מאשר במדינה דיקטטורית בה השלטון ואני מסכימים.

אז מה יהיה? לדעתי, פחות טוב אבל לא אסון טוטאלי. חיינו תחת שלטון נתניהו לא מעט זמן, החרדים שלטו הרבה זמן בוועדת הכספים ובמשרד הפנים, הדתיים הלאומיים במשרד החינוך ואנשים שכל מה שהם יודעים לעשות זה להצדיק את נתניהו היו שרים וראשי ועדות. אני בטוח שאני אתרגז לא מעט ואדאג לא מעט בשנים הקרובות, אבל מכיוון שאנו עדיין מדינה דמוקרטית, אקווה שהשלטון יתחלף וישתפר (לטעמי) בבחירות הבאות.

שיהיה לנו בהצלחה.

והרשומה המומלצת היא – רגיעה קצרה מאוד – בבלוג של nadavs

הברווז והברווזן (סיפור לשבת)

בערבות אוסטרליה הסתובב לו בארי (שם בדוי) הברווז שמח וטוב לב.

הוא היה שמח בחלקו וחשב שאין בעל חיים יפה ומוכשר ממנו בכל אוסטרליה (וכנראה גם בשאר העולם). אל הקנגורו התייחס בביטול כי לא היה לה מקור יפה ושימושי כמו שלו.

את הקואלות בכלל לא החשיב כי הם לא ידעו להטיל ביצים.

וכלבי הדינגו? הם קצת הפחידו אותו אבל הם לא ידעו לשחות יפה כמוהו. הם הכירו רק שחיית כלב.

אכן, בארי נהנה מכל העולמות ותמיד בירך את עצמו על מזלו הטוב.

יום אחד הסתובב בארי באזור שהוא עדיין לא הכיר. היו שם נחל חביב והרבה צמחיה כך שבארי העריך שזהו מקום אידיאלי לברווז מושלם כמוהו.

לפתע הוא הבחין ביצור חום קטן חומק בין השיחים אל תוך המים.

הוא לא הספיק לראות הרבה ממנו, אבל מהמעט שהוא ראה היה לו ברור שזה לא היה קנגורו, לא קואלה, לא דינגו וגם לא ברווז.

אז מה כן?

בארי קרא בקול בוטח: "היי! אתה שם! מי אתה ומה אתה?"

קרוב לגדת הנחל, בין השיחים נשמע קול: "אני ברווזן"

"ברווזון?" – שאל בארי בפליאה – "אתה ברווז קטן? בוא נראה אותך!"

"לא, אני לא ברווזון" – ענה הקול – "אני ברווזן"

"איזה מין ציפור זו ברווזן?" שאל בארי – ספק את עצמו, ספק את היצור המוזר. לראשונה בחייו הוא התחרט על כך שאין לו סמארטפון והוא לא יכול לבדוק מהו הברווזן בויקיפדיה.

"אני לא ציפור" – ענה הקול – "אני יונק"

בארי היה מוכן להישבע שמעט נימת גאווה התגנבה לקולו של היצור. זה היה מוזר ובארי היה נחוש להעמיד את היצור במקומו הנכון.

"יונקים הם יצורים עלובים" – קבע בארי – "אפילו מקור אין להם!"

"אבל לי יש מקור" – ענה הקול ורגע אח"כ הציץ בין השיחים מקור. אולי לא מאוד מקורי, אבל בהחלט מקור.

יונק בעל מקור? על זה בארי עוד לא שמע.

"אתה בטוח שאתה יונק?" הוא שאל בזהירות והיצור ענה מיד: "ככה אמא שלי אמרה כשהיא הניקה אותי!"

"יונקים…" – אמר בארי בזלזול – "צמודים לאמא שלהם מבפנים ואח"כ מבחוץ במשך זמן רב כל כך. תלותיים שכאלה. אין כמו בקיעה מביצה כדי ללמד אותך אחריות ועצמאות. יונקים לעולם לא יבינו זאת!"

"אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר" – אמר הקול – "כי אני בקעתי מביצה".

"אתה בטוח שאתה יונק?" – שאל בארי שוב בפליאה הולכת וגוברת.  

"כשבקעתי מהביצה" – אמר הקול – "אמא שלי הבהירה לי שעליי לינוק.כי אני לא ציפור"

"ואתה עוד גאה בכך?" שאל בארי בהשתאות. אחרי מחשבה הוא הוסיף: "ראיתי שקפצת למים. אתה יודע לשחות בכלל?"

"בוודאי שאני יודע לשחות" – אמר הברווזן (אנחנו הרי כבר יודעים שהקול שייך לברווזן).

"אבל אין לך קרומי שחיה יפים כמו שלי" –קבע בארי.

בתגובה הציג הברווזן רגל קטנה עטויה בקרומי שחייה מפוארים.

בארי הרגיש מאוד מתוסכל. הוא מעולם לא נתקל ביצור חי שאתגר כל כך את עליונותו.

"ונוצות – יש לך?" הוא שאל בזהירות, מוכן לעוד אכזבה.

:מה פתאום שיהיו לי נוצות?" – שאל הברווזן לשמחתו של בארי, אבל הוסיף – "יש לי פרווה נהדרת!"

"פרווה לא יכולה להיות שווה כמו נוצות!" – קרא בארי בהתרגשות.

הברווז והברווזן החלו להתווכח בשאלה האם  פרווה עדיפה על נוצות או להיפך. הם היו שקועים כל כך בוויכוח עד שלא שמו לב לצייד שהתגנב מאחוריהם ובידו רובה.

ברגע האחרון ממש קרא הברווזן: "זהירות! צייד!" וקפץ למים.

בארי המריא מיד לשמיים ובגעגוע ניצחון קרא: "כמעט שכחתי! אני יודע לעוף!"

הברווזן הוציא לרגע את ראשו מהמים לרגע וענה: "אני אמנם לא יודע לעוף, אבל אני בטוח שבגוגל אפשר למצוא הרבה יותר מתכוני ברווז ממתכוני ברווזן!"

מוסר השכל: אם זה הולך כמו ברווז ויש לו מקור כמו של ברווז זה אולי ברווזן

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – כלך דו דורי – בבלוג של עננת