הגמל שבירך הגומל

מעשה בגמל חד דבשתי בשם גמליאל (שם בדוי כמובן)  שהיה הולך כל יום גימל לבקר את ידידו הגמל הדו-דבשתי גימלי (שם בדוי על שם הגמד המפורסם).

והנה, באותו יום גימל כשהגיע גמליאל אל ביתו של גימלי, הוא פגש שם אורחת נכבדה – גילה אלמגור (שם בדוי) הגמלה הנמרית שגרה לא רחוק משם (כמובן שכל הסיפור התרחש בגן חיות – אינני תינוק שלא נגמל מחלב אמו העשוי לחשוב כי חיות שונות אלה יגורו בכפיפה אחת!)

גילה תינתה את צרותיה באוזני גימלי. מאז שבעלה הגמל הנמרי הסתלק מן העולם היא הייתה גלמודה ושוטטה בצעדים גמלוניים בחצרה הלוך ושוב כל היום.

גימלי ניסה להרגיעה והסביר לגילה כי יש בעלי חיים שחייהם גרועים יותר. כדוגמא הוא הביא את גמליאל שבדיוק נכנס והסביר כי גמליאל עבד קשה כל חייו – עד ל"ג בעומר האחרון – כגמל משא באי האלמוגים וכל גמולו היה גמלה צנועה של כמה חבילות קש כל שבוע.

גילה לגמה לגימה ארוכה מהגוגל מוגל שגימלי הכין לה קודם לכן (גרונה תמיד כאב!) והביטה על גמליאל במבט שכולו גמילות חסדים.

לגמליאל נמאס שמתייחסים אליו כאל גולם שאינו יודע לכלכל את עסקיו בתבונה. יחסי הגומלין בינו לבין גילה היו תמיד טעונים אך המבט שנתנה בו היה הקש ששבר את גב הגמל.

גמליאל בהחלט לא היה מוג לב. למעשה לפני עבודתו באי האלמוגים הוא שירת בצה"ל בבסיס נח"ל סודי ברמת הגולן (לא רחוק מגמלא) שם היה אחראי על צחצוח סמל היחידה (מגל וחרב) באמצעות מגל"ר (מברשת גילוח לניקוי רובה). גמליאל השתחרר לאחר שגמלה בליבו ההחלטה לצאת לשוק האזרחי והוא מעולם לא סיפר לחבריו על  הרקע הביטחוני שלו וגם לא על קופת הגמל הקטנה בה צבר סכום לא מבוטל (כולל שווי מס מגולם) במהלך שנות שירותו בקבע.

למרות זאת גמליאל לא אהב להתעמת עם עמיתיו – לא מעט בשל העובדה גימלי היה גמל מגודל וגילה הייתה גמלה נמרית מופלגת בשנים.

על כן נהג גמליאל באיפוק. במקום לצעוק ולהתעצבן הוא שלף מגילה מגולגלת מהגלימה שתמיד נשא עימו והסביר לגימלי ולגילה כי למעשה ברשותו רכוש רב – כולל אפילו מגדל עם גמלון לא רחוק ממג'דל שמס.

גימלי וגילה לא האמינו למראה עיניהם – אך המגילה המגולגלת הוכיחה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים (או לשתי דבשות). שניהם הפצירו בגמליאל לגלות את סודו.

גמליאל הנמך את קולו וביקש מהם ליצור מעגל (כמובן שיחד איתו – כי לשני בעלי חיים קשה עד בלתי אפשרי ליצור מעגל – אלא אם הם נחשים כמובן). הוא לא התכוון להסגיר את סודו האמיתי לכן סיפר להם סיפור על גמל שלמה שהכיר שהיה מומחה להשקעות וידע לייצר זהב מכל חומר גלם (כמובן ששמו הבדוי של גמל השלמה היה האלכימאי).

לפתע התגנב חשד לליבו של גימלי כי גמליאל מלגלג עליו ועל גילה. גמל שלמה אלכימאי? זה לא נשמע הגיוני כלל.

למעשה נשמע היה לגימלי כי זוהי פעולת גומלין של גמליאל בתגובה ליחסו השחצני אל גמליאל כל שנותיהם ביחד בגן החיות. הבסיס לאותו יחס שחצני היה כמובן מספר הדבשות הכפול של גימלי. אך ברגע נדיר של כנות היה חייב גימלי להודות שלמעשה אין כל יתרון בכפל דבשות.

לרגע חש גימלי כאילו כל עולמו מתמוטט עליו כמגדל קלפים. כהרף עין הוא נגמל מהמחשבה שהאושר גלום בדבשת השנייה.  כעת הכל היה נראה לו ברור.

הוא התנצל בפני גמליאל על הדרך בה התייחס אליו כל השנים. גמליאל קיבל את התנצלותו וגנז את תוכניתו לערוף את אחת הדבשות של גימלי במגל.

ובשבת הבאה גימלי צעד לבית הכנסת בחברת ידידו כדי לברך ברכת הגומל.

מוסר השכל: לא תמיד טובים השניים מן האחד

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – בן 83 – בבלוג של arik benedek chaviv