מחושך לאור – סיפור לשבת ולחנוכה

אור (שם בדוי, אך חשוב לסיפור) נהנה מאוד משנתו הראשונה בגן טרום-טרום-טרום-חובה.

הוא אהב לצייר, לבנות מגדלים מקוביות, לשחק עם הילדים האחרים, לנשוך אותם, לשמוע סיפורים, לרקוד ולשיר.

מבחינתו, לימוד שירים חדשים היה הדבר הטוב ביותר בגן. כל יום הוא ציפה לרגע שבו אורה הגננת תכריז כי זיוה המנגנת הגיעה וכל הילדים מוזמנים לשיר שיר חדש.

הוא התאמן היטב על השירים ושר אותם בבית לאמא ולאבא שהיו גאים בו מאוד למרות שפה ושם הם תיקנו לו את המילים של השירים (לא תמיד בצדק! הוא היה בטוח ששרים "עוד מעט ירד אלינו יום שבת רטוב" כי בשבת הוא הרבה פעמים הלך לים או לבריכה).

לקראת חג החנוכה החליטה אורה הגננת באופן מקורי לקיים מסיבת חנוכה בהשתתפות ההורים ובכיכובם של ילדי הגן.

הילדים התאמנו בהתרגשות יום יום על שירים וריקודים חדשים שכולם היו קשורים (לפחות בעקיפין) לחנוכה – החל מ"סביבון סוב סוב סוב" וכלה ב-"אמי קנתה סופגניה לי".

אור אהב את כל השירים, אבל השיר אליו הוא נמשך יותר מכל היה "באנו חושך לגרש".

קודם כל, השיר לווה ברקיעות רגליים עזות – שמאוד התאימו לאור בזכות נעליו החדשות שהאירו באור אדום עם כל רקיעה.

שנית, מילות השיר סיקרנו אותו  מאוד.

כשהגיע אור הביתה הוא מיהר לדון עם אמא אורית על משמעות השיר.

"למה לגרש את החושך?" –שאל אור (שהיה ילד פקח יותר מהממוצע) – "והרי הבובה זהבה כבר קבעה שהוא ילד טוב!"

אמא הסכימה עם האבחנה, נתנה לאור נשיקה גדולה ומטבע שוקולד והסבירה לו שחושך הוא לפעמים טוב ולפעמים רע, וכשמדליקים נרות הוא רע ולכן מגרשים אותו.

אור התעקש לא להבין את ההגיון שבתשובה אבל תמורת סופגניה הוא הסכים לחכות להסבר של אבא (כשיצא מהשירותים). בינתיים הוא עבר לשאלה הבאה: "מי מחזיק אותי בידיים ולמה ליד אש? זה מסוכן!"

אמא בהתחלה לא הבינה את פשר השאלה, אבל אבא אורי שיצא בדיוק מהשירותים מיהר לפזם בחיוך "בידינו אור ואש" והסביר לאור שהאור בשיר הוא לא אור הילד אלא אור שהוא ההיפך מחושך.

גם את ההסבר הזה היה קשה לאור לקבל. "איך אפשר להחזיק אור בידיים אם זה לא ילד-אור?" הוא שאל.

אמא ואבא העלו שלל דוגמאות להחזקת אור בידיים – פנס, נר, גפרור, פנס אחר ואפילו נר – אבל אור דחה את כל הדוגמאות בטענה כי מדובר בכלים המפיצים אור, אך לא באור עצמו.

אבא ניסה לשיר "באנו חושך לגרש, בידינו פנס ואש" אבל הוא נאלץ להודות שיש פה משמעות אחרת.

אחרי התייעצות קצרה בין אמא ואבא הוחלט שלמעשה השורה הזאת בשיר מוטעית ואפשר לעבור לשורה הבאה.

השורה הבאה הוכחה כקשה מאוד: "כל אחד הוא אור קטן".

אור מחה בתוקף על המילים האלה: לא כל אחד הוא אור – רק הוא אור – והוא לא אור קטן אלא אור גדול שכבר הולך לגן.

ההורים מיהרו להסכים שאור כבר גדול ונתנו לו עוד סופגניה – הפעם גדולה – כדי להדגיש את הנקודה.

לאחר שאכל את הסופגניה הגיע אור לעוד שורה בעייתית: "וכולנו אור איתן". מיהו אותו אור איתן? היה לו איתן בגן, אבל הוא ללא ספק לא היה אור. 

אבא הסביר שאיתן הוא חזק, אבל אור התעקש שהוא יותר חזק מאיתן והוא תמיד מנצח אותו.

בשלב זה ההורים המותשים הבטיחו שהם ידברו עם אורה הגננת על השיר והציעו שכעת ידליקו נרות – הצעה אותה קיבל אור בחפץ לב.

לאחר הדלקת הנרות וארוחת הערב (בה אור משום מה לא גילה תיאבון רב והסתפק רק בעוד שתי סופגניות) מיהרו ההורים לרחוץ את אור ולשלוח אותה למיטה.

אחרי שני סיפורים ושלושה שירי ערש הם כיבו את האור בחדרו של אור.

חשיכה ושקט שררו בחדר ואבא ואמא יצאו מהחשיכה לאור גדול (אורה של הטלוויזיה כמובן) בתקווה שאור יגדל מהר ויפסיק להציק להם עם שאלות כאלה.

מוסר השכל:  סורה חושך, הלאה שחור – או שאור יתחיל לשאול גם אתכם שאלות קשות

שבת שלום וחנוכה שמח!

והרשומה המומלצת היא –מדריד – הכיכר הראשית Plaza Mayor – בבלוג של adiad

27 תגובות על ״מחושך לאור – סיפור לשבת ולחנוכה״

  1. איזה סיפור מדליק (ראית מה עשיתי כאן?) ! האמת שאני מתמוגגת בכל פעם מחדש מהיכולת של ילדים לשאול שאלות (שיכולות גם לשגע פילים) ומהדרך שבה הם קולטים את המציאות (ומאפשרים לנו הצצה לזוויות הראייה המיוחדות שלהם).
    והשיר הזה הוא באמת האהוב על רוב הילדים (למרות שכל שירי חנוכה נהדרים) – בזכות הרקיעה ב"סורה חושך הלאה שחור".
    מה שכן….כמה (!!??) סופגניות הספיק הקטנצ'יק לאכול במהלך הסיפור הזה????

  2. תודה על ההפניה לבלוג שלי 🙂

    לגבי שמות – באמת לפעמים הבחירה של ההורים יכולה להיות קצת מקורית ואז לסבך אותם… אנ מקווה שהסיפור שלך ילצד הורים את הלקח לא להסתבך עם שמות מיוחדים מידי.

  3. מסכימה עם אור – אין דבר רע בחושך. אנשים סתם פוחדים כי הם לא רואים בהתחלה. הם רק שוכחים שאם ינסו להתרגל, הם יצליחו לראות גם בחושך 🙂

  4. האם אתה מכיר את המאמר המכונן של פרי ואבן זוהר על דוד המלך? זה מאמר שמדגים את תיאורית מילוי הפערים בטקסט ספרותי, כאשר נקודת המוצא היא, שלפני הפער (היעדר מידע כלשהו, חוסר) מתקיים " אופק אירועים אינסופי" ומהלך הקריאה מאשש או פוסל אותם, עד שנשארים עם "משמעות סבירה" שכמובן עומדת מחדש למבחן בפער הבא – למה אור קטן? ואיך מחזיקים אור – אגב טכניקת השאלות של אור היא טכניקה אהובה בפרשנות תימטית( של תוכן, נושאים, רעיונות) בשירה.

  5. ובמקרה היום פתחץי YNet וראיתי כתבה שלא נראה לי שאור יאהב אותה על זיהום אור. שגם הוא משבש את החיים של צמחים, של בעלי החיים ושלנו.
    https://www.ynet.co.il/environment-science/article/bycpxlgfj

    באמת, למה לגרש את החושך?
    אני הרבה פעמים אוהב לעלות ולרדת במדרגות של הבניין בלי להדליק את האור כי אני לא חש שחסר.

    1. האם אור אכן לא היה אוהב את המאמר?
      אני לא בטוח. המאמר הזה נותן צידוק
      לספקותיו בעניין הצורך, לכאורה,
      לגרש את החושך.( ולטענת בובה זהבה
      שהחושך הוא ילד טוב.)
      ותזכורת, אור זה שם בדוי…

      תודה על ההפניה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: