קצת פחות מתאים לי, אבל התחייבות היא התחייבות, אז גם השבוע אני מפרסם רשומה מרכזת של כל נושאי בלוגנאורי – bloganuary – של השבוע שעבר.
הנושאים כמובן כתובים באנגלית, להלן הנושאים בתרגום חופשי (ולא לגמרי מדויק) ומה שיש לי לכתוב עליהם:
- איזה פחד הצלחת לנצח?
אני לא חושב שיש איזה "פחד שהצלחתי לנצח". למרבה המזל מעולם לא היו לי פוביות רציניות כלשהן. מצד שני אני הרבה פעמים מצליח לנצח פחדים קטנים כמו הפחד לצאת מהבית ולנהוג בכבישים המסוכנים שלנו, הפחד לדבר מול קהל, הפחד לקנות משהו גדול יחסית ועוד
16.1 האם יש לך זיכרון הקשור לריח?
כשהייתי נער צעיר, הייתה תקופה שאחי הגדול (המבוגר ממני בשש שנים וקצת) נהג להכין לו לארוחת ערב טוסט עם עגבניות. יש לי זיכרון קצת מוזר בו אני קורא את הספר "תותחי נברון" מאת אליסטר מקלין ומריח את הטוסט שאחי הכין. כל פעם שאני חושב על הספר הזה (זה לא קורה הרבה) אני כמעט יכול להריח את הטוסט…
17.1 תאר את היום המאושר בחייך
יש שתי דרכים אפשריות לחשוב על הנושא הזה – אפשר לתאר את היום שהיה המאושר בחיי (עד כה) ואפשר לתאר את היום העתידי (שלא לומר הדמיוני) שיהיה המאושר בחיי.
אם מתייחסים לאפשרות הראשונה, קשה לי לומר מה היה היום המאושר בחיי. אני יכול לחשוב על כמה ימים בהם הייתי מאושר, אבל קשה לי לומר מי מהם היה "המאושר בחיי". בין הימים האלה אני יכול למנות את הדייט הראשון שלי עם עננת (ומכיוון שזה היה בערב, אולי את היום שאחרי), את הבוקר הראשון בו נשארתי לבד בבית עם בתי התינוקת, את היום בו סיימתי את בה"ד 1, את היום בו קיבלתי הודעה שהתקבלתי לעתודה במדעי המחשב ואת היום הראשון של בני בגן כשהוא רץ כל הדרך לגן ואני מיהרתי אחריו.
אם מתייחסים לאפשרות השנייה, זה די קל: התעוררתי בבוקר ביקיצה טבעית בתשע וחצי. בזמן שאכלתי ארוחת בוקר טעימה קראתי בחדשות שמצאו תרופה לכל סוגי הסרטן והוכרז על שלום כלל עולמי. לאחר שסיימתי את הארוחה קיבלתי טלפון שמבשר לי שזכיתי במיליארד דולר וזאת לא הייתה מתיחה…
18.1 מהי הארוחה שאתה הכי אוהב לבשל או לאכול?
למרות שלכאורה אני מגביל את עצמי משמעותית במבחר האוכל (מטעמי טבעונות), אני אוהב לא מעט סוגי אוכל שונים. בתור ילד לא נחשפתי למגוון אוכל מעניין ורק לאחר שיצאתי מהבית התחלתי לצאת לאכול במסעדות וגם לבשל בבית. אני זוכר למשל את הפעם הראשונה בה אכלתי סושי – זה היה בניו יורק ב-1997.
אני חושב שמבין כל מטעמי העולם אני אוהב ביותר לאכול ולבשל אוכל הודי, או אולי בסגנון הודי. כמעט כל שבוע אני מכין לפחות מאכל אחד בסגנון הודי.
19.1 איזה צבע מתאר את האישיות שלי ולמה?
זאת שאלה מאוד מוזרה… איך צבע יכול לתאר אישיות? אבל אם כבר הייתי אומר שאפור בגלל שאני לא אוהב להתבלט.
.
20.1. מה מפריע לי בבית בו אני גר?
הרבה דברים… בלגן, לכלוך, בעיות רטיבות, שכנים מעצבנים וגם שהוא לטעמי גדול מדי.
אבל יש יותר דברים בו שאני מרוצה מהם, כמו לדוגמא המיקום.
21.1 מיהו הסופר או הסופרת האהובים עלייך ולמה?
אני חושב שהתשובה הראשונה שלי היא אפרים קישון. אמנם מזמן לא קראתי משהו שהוא כתב, אבל אני מניח שזה קשור לכך שאני יודע הרבה ממה שהוא כתב בעל פה. אני אוהב את ההומור שלו.
סופרים נוספים שאני אוהב הם טרי פראצ'ט מחבר סדרת ספרי עולם הדיסק, דגאלס אדאמס מחבר סדרת ספרי מדריך הטרמפיסט לגלקסיה ולהבדיל (כי אצלו אין ממש הומור) את ג'. ר. ר. טולקין מחבר סדרת ספרי שר הטבעות.
למה אני אוהב אותם? פשוט, כי אני נהנה לקרוא את הספרים שהם כתבו.
והרשומה המומלצת היא – מילים אהובות ומילים שנואות בספרות – בבלוג של שלומית עוזיאל
החיים שלי (או של אחרים) 
שמחתי לגלות 3 סדופרים שאתה אוהב וגם אני אוהב מאוד, וואווו, זה מסביר חלק מההגיון בו מפותחים הסיפורים שלך, ריח הוא אחד ממרכיבי החיים המרכזיים שלי בשל עוצמת יכולת ההרחה שלי, שירשתי מאימי וכנראה גם הורשתי לנכדתי. ואחרון, ה- 19 בינואר הוא היום בו הגחתי לעולם [תודה מראש 🙂 ] לכן שאלת הצבע מרתקת אותי, כי ביני לביני אני עסוק במחשבות על צבעים.
גם אני שמח לגלות שיש לנו סופרים אהובים משותפים 🙂
מזל טוב בדיעבד!
חוש הריח שלי לא מפותח במיוחד…
תודה ושבוע נעים
תודה.
רומנטיקן באפור… לא הולך ביחד
אני חושבת שאתה כן בולט…. ואתה לא יודע זאת
קצת מחמאות – בולט בפוסטים מעניינים
בולט בעקביות שלך ….
ואני חושבת שאתה אדם שלא יכול לאכזב…
כן אני יודעת הפוסטים האלה חושפים אותך מאד – ולקבל גם מחמאות זו עסקת חבילה
יעל
רומנטיקן? אני? לא חושב… יש אכן דברים שאני מתבלט בהם או אולי אפילו רוצה להתבלט בהם, אבל לרוב אני משתדל להישאר ברקע.
תודה רבה על התגובה ועל המחמאות ושבוע נעים
בהחלט מחויבות מעוררת הערכה ותודה על הפוסטים האלה שגם מעניינים מאד וגם מאפשרים קצת הצצה פנימה.
אני לגמרי מסכימה אתך ומזדהה גם לגבי הפחדים (שקראת להם קטנים אבל הם לאו דווקא) כמו ההסכמה לצאת לכבישים המסוכנים, לדבר מול קהל או לרכוש משהו גדול (אני מניחה שמדובר בהוצאה גדולה…)
וואו אהבתי ממש את זכרון הריח – תותחי נברון בשילוב של ריח טוסט עם עגבניות של אחיך. כשהייתי קטנה והייתי מגיעה למטבח לארוחת בוקר אבא שלי היה מקשיב לתכנית הבוקר ברדיו ואוכל צנים וביצה רכה ושותה קפה – כך שאצלי זו אסוציאציה כפולה – ריחות של צנימים וקפה מזכירים לי את תכנית הבוקר ברשת ב' ותכנית הבוקר מזכירה לי ריח של צנימים וקפה…
אהבתי את החשיבה מחוץ לקופסא שלך לגבי היום המאושר בחייך, שיכול להתפרש כמשאלה במקום זכרון. יופי של יום מאושר בנית לעצמך, מאחלת אותו גם לעצמי.
ואהבתי את הזכרונות – הדייט הראשון עם אשתך לעתיד, האבהות הטרייה, סיום קורס קצינים והתקבלות לעתודה…ובעיקר הריצה אחר הילדון בדרכו ליומו הראשון בגן. מקסים.
לגבי האוכל – אהבתי שאתה גם אוהב לאכול אבל גם מבשל בעצמך את מה שאתה אוהב. אני אוהבת אוכל הודי מדי פעם – אבל מעולם לא הכנתי בעצמי. וגם אני זוכרת את הפעם הראשונה שנחשפתי לסושי (1977, ממפיס טנסי כשהייתי במשלחת נוער מטעם משרד החוץ)
שאלת הצבע שאמור לתאר אותך נשמע לי מוזר גם כשקראתי זאת בבלוג של עדי אדלר. איך אפשר לתאר אדם בעזרת צבע? אבל הצבע שבחרת העציב אותי משום מה. לא הייתי מגדירה אותך כלל כאדם אפור….וגם אם אינך אוהב להתבלט, מעולם הבלוגיה לפחות אני מתרשמת מייחודיות עמוקה ויוצאת דופן – מה שנקרא "מים שקטים חודרים עמוק"
לגבי הבית ומה שמפריע לך – אוי, רטיבות ושכנים מעצבנים הם הסיוט הגדול ביותר שיכול להיות!
הבחירה באפרים קישון כסופר אהוב גם היא ייחודית ויוצאת דופן. מזמן באמת לא קראתי משהו שלו אבל אני נזכרת בו כל הזמן כשאני משחקת עם הנכדים "החבילה הגיעה" שהוא המציא ושכל כך מאפיין את הביורוקרטיה הישראלית. היה לו מבט מיוחד ושפה ייחודית ועשירה והוא תרם לדעתי המון לתרבות שלנו.
גם את ג' ר' ר' טולקיין מאד אהבתי ב"הוביט", לא קראתי את ספרי שר הטבעות (עדיין) אבל אהבתי מאד את הסרטים. את השניים האחרים קראתי מעט (בשנות התשעים…נדמה לי) ואהבתי אבל "לא נפלתי" ולא המשכתי לקרוא.
ותודה על ההפניה לפוסט של שלומית עוזיאל על מילים אהובות ומילים שנואות בספרות, אהבתי מאד.
תודה רבה לך על התגובה המעמיקה.
ברכישה הגדולה אכן התכוונתי להוצאה גדולה.
אהבתי את האסוסיאציה הכפולה שלך לריחות.
אני בהחלט מאחל גם לך יום מאושר שכזה 🙂
התחלתי לבשל בעיקר בארה"ב ולא הפסקתי כשחזרנו… האמת שאני קצת חוזר על עצמי באוכל שאני מכין אבל לפחות הוא טעים (ולא רק לי)
אני חושב שכבר כתבתי לך בעבר שאם אהבת את ההוביט ואת הסרטים של שר הטבעות לדעתי תאהבי גם את הספרים.
שבוע נעים!
ושכחתי לגבי הצבע… במציאות אני אכן משתדל לא להתבלט… אולי זה חלק מהייחוד שלי 🙂 אני חושב שזאת תוצאה של חינוך
1. נראה לי שבכל פעם שאנחנו עושים משהו לא בטוח, אנחנו מנצחים פחד, לא? למשל להתפטר מעבודה, לעבור למדינה חדשה, להביע דיעה לא מקובלת ועוד ועוד.
17.1 יש לי הרגשה שזכיה במיליארד דולר יכולה לגרום להמון המון בעיות. אני לא בטוחה כמה זה כיף. זה בטח יצריך הרבה מאוד מחשבה על ביטחון אישי כי יהיו אנשים שינסו לפגוע בך או לקחת חלק מהכסף (אי אפשר לשמור דבר כזה לגמרי בסוד).
18.1 גם אני בתור ילדה לא נחשפתי למאכלים, והתחלתי לאכול טוב רק אחרי שיצאתי מהבית. אני תוהה לעצמי אם זה גם השפיע לך על הגדילה. היית מאמין שאחרי גיל 20 צמחתי בעוד 2.5 ס"מ? זה מאוד נדיר אצל בנות.
21.1 גם אני מאוד אוהבת את טולקין, אבל באמת שאת כל הסדרה. מדהים איך הוא הצליח לכתוב בשפה כל כך סוג של עתיקה, ועדיין לשמור על עניין 🙂 מעניין מה קרה עם כל הספרים שלי. את הספרים הראשונים בסדרה (הדורות הראשונים שלאחר בריאת העולם) קניתי במהדורה מיוחדת, גם דפים מיוחדים והרבה ציורים. דווקא למדריך הטרמפיסט לא התחברתי. לא יודעת למה.
מצפה לפוסט הבא שלך 🙂
באמת התפטרתי מעבודה רק פעם אחת… היו עוד פעמים שהייתי צריך לעשות זאת אבל העדפתי שלא. גם למדינה חדשה עברתי רק פעם אחת אבל זה לא אותו דבר 🙂
אכן זכיה במיליארד דולר יכולה להיות בעייתית, אבל מכיוון שאין סיכוי שזה יקרה אפשר להתעלם מהבעייתיות.
אכן נדיר מאוד לגדול בגיל שכזה… גם אבא שלי גבה אחרי החתונה (גבוה הוא לא היה… והתחתן בגיל 23 בערך).
אני הגבוה במשפחתי אבל עדיין נמוך. את קפיצת הגדילה שלי עשיתי בין כיתה ח' ל-ט' – משהו כמו 20 ס"מ בכמה חודשים.
הכתיבה של טולקין לגמרי מרתקת
תודה לך ושבוע נעים
אני מאד מבינה את מה שכתבת בנושא הפחדים. מזדהה איתך.
לי יש זכרון מאד חזק של ריח, של חביתה שהייתי מקבלת לארוחת ערב כילדה – וזה היה בערך בסוף התכנית Twilight time ששודרה בקול השלום. עד היום, כשאני שומעת את השיר Twilight time – עולה לי הריח של החביתה, ולפעמים גם הטעם.
"היום המאושר בחיי" בעיני זו פיקציה. היו לי רגעים של אושר, היו לי ימים טובים – אני לא חושבת שאני מסוגלת לדרג דברים כאילה…
בנוגע לבישול – אני לא אוהבת לבשל… אבל אני אוהבת לאכול סושי 🙂 וגם פטריות. אני חושבת שאחת הארוחות הטובות ביותר שהכנו יחד היתה ארוחת הפטריות שהכנו לטלילה ומשפחתה לפני כמה שנים. זה גם היה יום מאושר בחיי 🙂
אני חושבת שאולי אתה צובע את עצמך מבחוץ באפור, אבל מבפנים יש הרבה ססגוניות ורבגוניות.
ואני דווקא אוהבת את הגודל של הבית שלנו, אני לא אוהבת להיות כלואה בקופסה קטנה.
תודה על התגובה ועל ההזדהות 🙂
מסכים עם הפיקציה אבל השתדלתי…
ארוחת הפטריות ההיא בהחלט הייתה מצוינת.
תודה על המחמאה הצבעונית.
והבית… קצת גדול מדי לטעמי. את יודעת שככה אני חושב ואני יודע מה את חושבת.
שבוע נעים ומוצלח!
יפה שאתה מחוייב לפרוייקט ולא מוותר לעצמך. מצד שני, לכתוב בלוג זה בעיקר עבור הכיף שלך, לא?
ריחות זה משהו מאד חזק. אני לא יכול להעלות בדעתי ריח מסוים שמשמעותי עבורי יותר מאחרים.
כרגע, למשל, יש בבית שלנו שני עציצים עם יקינטונים פורחים. הריח שעולה מהם – ומגיע אלי בגלים – לגמרי מדהים ונוכח.
אתמול הרחתי את היקינטונים אפילו בקומה העליונה – והם נמצאים בקומה התחתונה.
אני בעד בית גדול ומרחבים.
כשבנינו את הבית, הוא היה בית לעוד שני אנשים: אמא שלי (שבינתיים נפטרה) והבת שלי (שהקימה משפחה משלה וגרה בדירה משלה). ולמרות שהבית משמש כרגע רק שני אנשים – מעולם לא חשתי שהוא גדול מדי.
פחדים? אני לא יכול לשים את האצבע על משהו מסוים, אם כי אני בטוח שיש. אני לא חף מפחדים.
יחד עם זאת, אני לא מתחבר לפחדים שלך.
פחד מלקנות משהו גדול יחסית? יש רק דבר אחד ענק לקנות – וזה בית/דירה. לקנות בית זו קנייה גדולה. אבל אני לא בצעתי קנייה כזו כבר עשרות שנים. הקנייה הבאה בגודל היא קניית אוטו. בפעם האחרונה בה העברתי כסף ליבואן לקניית רכב חדש – ממש ממש לא התרגשתי. חתמתי על טופס העברת הכסף באותה רמת התרגשות שבה אני חותם על קנייה בסופר. ואם זה כך לגבי קניית רכב – אז כל הקניות האחרות בטלות בשישים.
לנהוג אף פעם לא פחדתי. היו שנים (ממש מזמן) שבהן היה לי אופנוע – וזה אומר הכל.
אוכל? אני מאד אוהב לאכול. מאד.
יחד עם זאת אינני מבשל דבר. למזלי הטוב, אישתי מבשלת מצוין.
אמא שלי בישלה אוכל די משעמם – וגם מאד לא מתובל. יחד עם זאת, אני מוצא עצמי מתגעגע למאכלים של פעם, כמו איקרה שהיא היתה מכינה מביצי קרפיון. יש עוד מאכלים, שאמא שלי וגם ההורים של אישתי נהגו להכין – שאני מתגעגע אליהם. ואין לי היכן למצוא את הטעמים הללו. שום איקרה תעשייתית לא דומה לאיקרה שמכינים לבד. אישתי ניסתה כמה פעמים להכין איקרה, אבל הניסיון לא צלח. אין לה את הסבלנות הנדרשת.
ארוחה חריגה, עם טעמים שמעולם לא אכלתי כמותם, היתה בירח הדבש שלנו. באילת היתה אז מסעדה סינית בשם "מנדיס". הטעמים היו מדהימים ומסחררים. כמובן שהעובדה שזה היה בירח הדבש, באילת, עזרה לא מעט.
לכתוב בלוג זה עבורי, אבל לפחות חלק מהכתיבה זה בגלל תחושת מחויבות. בעיקר לעצמי.
ריח של יקינתונים הוא נהדר. גם של פריחת הדרים. השאלה אם הוא מתקשר לזיכרון כלשהו.
יש לי שתי בעיות עיקריות עם הגודל של הבית – האחת היא התחושה של בזבוז, של שימוש יתר במשאבים. השנייה היא הצורך לנקות ולתחזק אותו.
יופי שאין לך פחדים גדולים….
גם אמא שלי לא בישלה טוב במיוחד ולכן אני לא מתגעגע לאוכל של ילדותי.
אני בטוח שהעובדה שהייתם בירח הדבש הוסיפה לחוויית האוכל 🙂
תודה על התגובה ושבוע נעים
אתה עושה לי רושם שאתה אדם מאד לא אפור…
הכל יחסי… אני גם לא חושב שאני אפור, אבל אני יודע שאני לא אוהב להתבלט.
תודה ושבוע נעים
ואו. אני זוכר שכתבת פוסט על ספרים וסופרים.
בקשר למילארד דולר, הרי ידוע שיהודים אוהבים כסף.
אני אמרתי לאמא שלי אתמול, שמרגש אותי בעתיד, אם אחיה עד אז, לקבל עוד שבוע את הקצבה המוגדלת, וב 10 לפברואר, אנו אמורים לקבל משכורת מוגדלת, עם מענק של עוד 2 ש"ח. למרות שגם היום, יום א' היה לי מאוד קשה בעבודה, הרבה שיחות, ונכנסתי ללחץ.
לילה טוב, ומאושר. נתן לי מחשבה על מה לכתוב בבלוג שלי, אולי בסוף החודש, בסופשבוע אחרון של ינואר, אם אצליח למצוא זמן בשעות הקטנות של הלילה.
מענק של עוד אלפיים ש"ח כמובן, 2 אלף ש"ח ולא 2 ש"ח.
יותר הגיוני…
אני לא חושב שיהודים אוהבים כסף יותר מנוצרים, מוסלמים או בודהיסטים. כסף עוזר לנו לחיות טוב יותר ולדאוג פחות לעתיד…
תודה. יש גם הצעה לכתיבה במדור השרביט החם –
https://hot-membposts.blogspot.com/2023/01/blog-post_20.html
ואולי הגיע הזמן שתצטרף לקהילת פרפרים?
https://isra-parparim.blogspot.com/
המשך שבוע נעים וימים קלים יותר