הנושא החם – האם הישראלים יקבלו משטר דיקטטורי?

במדור השרביט החם הוצע לנו לכתוב על השאלה שבכותרת – האם הישראלים יקבלו משטר דיקטטורי.

בפירוט הנושא השאלה לא הייתה על דיקטטורה "טהורה" כמו סוריה או צפון קוריאה – שאותה אני די בטוח שרוב גדול של האוכלוסייה בארץ לא יסכים לקבל לעולם – אלא על "ניאו דיקטטורה" כמו שקיימות היום בהונגריה, פולין וטורקיה – מדינות דמוקרטיות לכאורה שבפועל שולט בהן אדם אחד שעושה (כמעט) כרצונו.

 
עוד כתוב במדור כי מחקר של קבוצת מדגם בין השנים 1963 – 1996 העלה כי מחצית בני 18 בעד דיקטטורה. האמת שלא ברור לי למה הכוונה "בין השנים 1963 -1996" – האם המחקר נערך במשך 33 שנה או שהכוונה שאוכלוסיית המחקר הייתה אנשים שנולדו בין השנים 1963 ל-1996, אבל בכל מקרה בני ה-18 היום נולדו ב-2005 ו-1996 אפילו רחוקה יותר, כך שמדובר על מחקר ישן יחסית שבוודאות לא קשור ישירות למצב היום.

תוצאת המחקר הזה נראית לי לא ממש הגיונית. אני מניח שאם שאלת המחקר הייתה השאלה הישירה "האם אתה בעד דיקטטורה בישראל?" התוצאות היו שונות משמעותית. סביר יותר שהמחקר הזה שאל שאלות עקיפות יותר (או מגמתיות יותר) כמו לדוגמא – "האם אתם מעדיפים שליט חזק?", "האם צריך לשלול זכות הצבעה מערבים?", או "האם צריך לגרש מהארץ את מי שלא מוכן להישבע שבועת נאמנות למדינה?" (את השאלות האלה כמובן המצאתי אני, אבל הן ממש לא הזויות ולא הגיעו מדמיוני הקודח).

נראה שזאת בדיוק הנקודה. כשקראתי את הכותרת של מדור השרביט החם עניתי אוטומטית מיד שזה לא יקרה. הדמוקרטיה בישראל חזקה ופרט למיעוט זניח אין ישראלים שיסכימו לקבל משטר דיקטטורי.

אבל מהו משטר דיקטטורי?  אם מסתמכים על "טוקבקים" (תגובות באתרי אינטרנט, מבחינתי בעיקר לאתרי חדשות), פרסומים במדיה חברתית או סיסמאות שנזרקות באוויר (גם על ידי חברי כנסת), רבים יענו בחיוב לשאלות הדמיוניות שהצגתי בפסקה הקודמת, בלי לחשוב לרגע שזה לא בדיוק דמוקרטי להפלות אנשים בגלל מינם, גזעם או אמונתם אפילו אם המין, הגזע או האמונה שלהם שונה מהמין, הגזע או האמונה של הרוב.

כשאני קורא טוקבקים אני נתקל בהרבה בורות ושנאה. אנשים כותבים שלפיד הוא דיקטטור בגלל שבמפלגת "יש עתיד" לא מתקיימים פריימריז ולעומת זאת הליכוד הוא המפלגה הדמוקרטית ביותר בגלל שיש בה פריימריז. אנשים חושבים ש-"הפרדת רשויות"  משמעותה שלרשות השופטת אסור בתכלית האיסור להתערב בהחלטות של הרשות המחוקקת (או לקבל עצמאות כלשהי). הרבה אנשים חושבים שפושע מורשע  יכול לכהן כשר (או בכל תפקיד ציבורי בכיר) אם מספיק אנשים בחרו בו (אם כי בעצם הם חושבים שלא מדובר בפושע מורשע אלא באדם שכוחות הרשע "תפרו לו תיק" כדי להפיל אותו באופן אנטי דמוקרטי).

לפעמים אני חושב או לפחות מקווה שמדובר ב"גיבורי מקלדת" או "בוטים" ובמציאות אנשים הם חכמים יותר, הוגנים יותר ושקולים יותר מהקול שנשמע ברשת. לפעמים אני חושש שזה רק אני ואלה הסובבים אותי ואילו רוב גדול במדינה הוא באמת מתלהם, שונא ובור.

(זה כמובן הופך אותי אוטומטית לשמאלן מתנשא… מה לעשות שנולדתי למשפחה ממוצא מזרח אירופאי והצבעתי למפלגת השמאל הקיצונית והאנטי דמוקרטית "יש עתיד"?)

אז אם לסכם את מה שאני חושב בפשטות… הישראלים לא יקבלו משטר דיקטטורי "טהור". תמיד (או לפחות בעשרות השנים הקרובות) יהיו אצלנו בחירות דמוקרטיות אמיתיות. אבל הרבה ישראלים כן יסכימו לקבל צעדים אנטי דמוקרטיים כל עוד הם תואמים לתפיסת עולמם והם גם לא יחשבו שמדובר בצעדים אנטי דמוקרטיים כי הרבה חושבים שמהות הדמוקרטיה היא "הרוב קובע" ולכן לרוב מותר לכפות את דעתו על המיעוט כרצונו.
אני רק מקווה שמכיוון שהבחירות הדמוקרטיות ימשיכו פה, בשלב מסוים (לא רחוק מדי) יעלו לשלטון אנשים עם תפיסת עולם דמוקרטית יותר.

והרשומה המומלצת היא – 244 – שאלות – בבלוג של arik benedek chaviv

יעקב והאפונים (סיפור לשבת)

משפחתו של יעקב (שם בדוי) נהגה תמיד לשהות בעשירונים התחתונים במדינה. אמו הייתה יתומה חד-הורית ואביו היה – מן הסתם – לא קיים.

למרבה המזל ליעקב לא היו אחים ואחיות כך שלא היו יותר מדי פיות להאכיל בבית (פעם יעקב מצא פיה בחצר ורצה לאמץ אותה אבל בסוף הסתבר שזה היה יתוש).

ובכל זאת, עם העלאות המחירים חשה המשפחה הקטנה (אך המגובשת) יותר ויותר קשיים כלכליים.

והנה הגיע היום שממנו חששו יעקב ואמו יותר מכל – במקרר לא נשאר קוטג' אחד לרפואה ובארנק לא היה אפילו שקל… לאחר לבטים רבים (מלווים בקרקורי בטן) הודיעה אמו של יעקב ליעקב כי אין להם עוד ברירה: על יעקב לקחת את האייפון המשפחתי לשוק החופשי ולמכור אותו לכל המרבה במחיר. (כזכור היה מדובר במשפחה ענייה, על כן יעקב ואמו נאלצו לחלוק אייפון אחד).

יצא יעקב לכיוון השוק החופשי כשהאייפון בכיסו ומבט אבל על פניו. פגש בו אדם אחד ושאל אותו מדוע הוא עצוב כל כך. הסביר לו יעקב את הסיפור ואותו אדם הציע מיד לקנות את האייפון תמורת חמישה אפונים.

בתחילה יעקב חשב שהאיש טיפש מטופש ומציע לו חמישה איפונים תמורת האייפון היחיד שלו, אבל לאחר שיחת הבהרה קצרה הסתבר כי האיש מציע לשלם חמישה אפונים – ירוקים, עגולים, קטנים.

יעקב הבין שיש לו עסק עם משוגע והתכוון להמשיך הלאה אבל האיש הסביר כי מדובר באפוני קסם – דבר שהעמיד את כל העסקה באור שונה לגמרי.

יעקב מכר את האייפון, קיבל את האפונים וחזר הביתה בשמחה.

אמו של יעקב הופתעה לראות אותו חזרה בבית תוך זמן קצר כל כך. הוא סיפר לה מה קרה והציג בגאווה את אפוני הקסם. להפתעתו אמא לא הייתה שותפה לשמחה. הוא אפילו לא ידע שהיא מכירה קללות כאלה. היא זרקה את האפונים דרך החלון והודיעה לו שהיא תלך בעצמה לשוק למכור את האייפד.

למחרת בבוקר כשיעקב קם משנתו הוא גילה (כצפוי) צמח אפונה ענק הצומח בחצרו.

יעקב יצא מהבית והתחיל לטפס על הצמח. הוא טיפס וטיפס וטיפס… נראה היה שצמח מתנשא לגובה של לפחות שני מטרים!

כשיעקב הגיע לראש הצמח הוא לא הופתע לגלות בית גדול (חמישה חדרים + 2 חדרי שירותים). הוא התגנב לתוך הבית בזהירות ומצא שם בקלות יחסית נבל חי ואווזה המטילה ביצי זהב.

הנבל היה דומה באופן חשוד לשכנו של יעקב… נבל ידוע בפני עצמו. יעקב הסתתר בפינה וחיכה שהנבל ייצא מהבית – דבר שקרה תוך זמן קצר יחסית.

כעת כל שנותר היה לעשות הוא לתפוס את האווזה המטילה ביצי זהב ולרדת למטה על צמח האפונה.

אבל מה יקרה אם הנבל ירדוף אחריו? ליעקב הייתה תוכנית ברורה מראש – הוא יחטוב את צמח האפונה באמצעות גרזן  והנבל ייפול מהשמיים ויתרסק. הוא כבר ראה את זה בסרט.

אבל בשביל זה הוא צריך גרזן… יעקב התחיל לשוטט בחדרי הבית ולחפש גרזן. לאחר שהוא חיפש בכל מקום אפשרי ללא הצלחה, הוא התיישב מול המחשב בחדר העבודה וניסה לגגל "התחמקות מנבלים בגלישה על צמח אפונה ענק". למרבה הצער לא נמצאו תשובות שימושיות…

יעקב היה כבר מיואש למדי. הנה האווזה בהישג ידו וכל חלומותיו עומדים להתגשם – אבל כלום לא יקרה בגלל מחסור בגרזן? הוא שקל לתבוע את גוגל על ההפסד העתידי הצפוי לו כתוצאה מקוצר ידם.

אבל לפני שהוא יתבע אותם, הוא החליט בכל זאת לנסות את מזלו – אולי הנבל לא ירדוף אחריו?

ראשית הוא היה צריך לתפוס את האווזה. זה לא היה קל. היא התרוצצה ברחבי הבית, געגעה ונשפה. לאחר כעשרים דקות יעקב הצליח להטיל עליה שמיכה ולעטוף אותה טוב.

הוא התחיל לרדת על צמח האפונה כשהוא כל הזמן מסתכל לכיוון בית הנבל – אבל לא היה נראה שמישהו רודף אחריו. הוא הגיע לביתו בשלום והציג את האווזה לאמו בגאווה.

אמא לא הייתה כל כך מאושרת. היא שאלה את יעקב כיצד הוא יודע שהאווזה מטילה ביצי זהב. ליעקב לא הייתה תשובה יותר טובה מכך שהיא נמצא בבית שבקצה צמח האפונה…

הוא הציע שהם יחכו עד שהאווזה תטיל ביצה ואז הכל יהיה ברור.

אמא פתחה את החלון והצביעה על צמח האפונה – מסתבר שהוא שכב צמוד לאדמה והוביל לביתו של השכן… כנראה שכשיעקב התחיל לטפס עליו הוא נשבר.

אבל בניגוד אליו – יעקב לא נשבר. הוא התעקש שהצמח נשבר רק אחרי שהוא ירד והאווזה אכן תטיל ביצי זהב.

אמא ויעקב חיכו יום, חיכו יומיים, חיכו שלושה – והאווזה לא הטילה אף ביצה. לא ביצת זהב, לא ביצת כסף וגם לא ביצה רגילה.

אבל ביום הרביעי הם זכו לכמה הפתעות נעימות: ראשית, לארוחת צהריים אמא הגישה אווז צלוי! זה היה מאוד טעים.

בנוסף לקראת תום הארוחה נכנס לביתם השכן ממול שהיה שוטר. בחיוך גדול הוא הגיש להם את האייפון שנמכר תמורת חמישה אפונים. מסתבר כי המשטרה עצרה גנב אייפונים והשכן זיהה בין השלל את האייפון המשפחתי.

השמחה במשפחה הייתה רבה ואמא ויעקב הזמינו את השכן לאכול איתם את האווז הצלוי.

השכן התנצל ואמר שהוא מאוד עסוק – הוא מחפש אחר הברווזון המכוער שלו שנעלם מביתו ארבעה ימים קודם.

אמא אמרה שהוא ודאי הפך לברבור וטס לו לדרום – אבל זה כבר סיפור אחר.

מוסר השכל:  גם ברווזון מכוער יכול לשמש מנה עיקרית נאה.

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא –יום חופש – בבלוג של Jud

הנושא החם – המכתב שלא נכתב

במדור השרביט החם הוצע לנו לכתוב מכתב למישהו שלא סגרנו אתו מעגל ולא אמרנו לו בזמן אמת מה שהיה חשוב לנו לומר.
עורך המדור (לא אני הפעם) הביא כדוגמא מכתב שכתב לאמו לאחר שנפטרה.

 
לכתוב מכתב כזה דורש חשיפה משמעותית שלרוב אני לא רגיל לה בבלוג שלי. הוא דורש גם כנות עם עצמי וגם נכונות להתמודד עם תגובות הקוראים – במיוחד אלה המכירים את הדמות עליה או אליה אני כותב.

התלבטתי למי (או על מי) לכתוב  וכמעט הגעתי להחלטה לכתוב למורה הנערצת (כלומר העריצה) שלי בכיתות ג'-ה' – המורה דבורה. היא הייתה מורה איומה. שמעתי שמורים אחרים (ואלי גם הורים) העריצו אותה כי אצלה בכיתה התלמידים היו שקטים.
אבל השקט הזה נבע פשוט מטרור שהיא הפעילה על התלמידים – היא מיהרה להעניש בחומרה כל התנהגות שלא מצאה חן בעיניה.

בנוסף היא לא הייתה חכמה במיוחד. אני זוכר את האמרה שהייתה אהובה עליה – "אתה טוחן מים טחונים" אבל יותר לחובה אני זוכר שאחד התלמידים הביא לכיתה ספר של הברית החדשה והיא מיהרה לקחת את כל הכיתה לטקס שריפת הספר. נכון, זה היה בית ספר דתי, אבל לשרוף ספר??? איזה מין חינוך זה?

לצערי היא הייתה ה"מחנכת" שלי שלוש שנים רצופות ולמרות שאני מניח שסבלתי ממנה פחות מהממוצע כי הייתי תלמיד טוב וצייתן אני חושב שהיא השפיעה עליי לרעה.

אבל אין לי ממש מה לכתוב לה. האם היום, כשאני מבוגר יותר ממה שהיא הייתה אז, אכתוב לה שהיא הייתה מרשעת וטיפשה? שהיא פגעה בעשרות ילדים? זה לא יהיה נחמד מצדי…

אז עלה בדעתי רעיון אחר: אכתוב מכתב לאלוהים. אני לא מאמין באלוהים ואני חושב שאי קיומו של אלוהים מסביר הרבה תהיות פילוסופיות עתיקות יומין (וגם חדשות יותר). אבל אם נניח שהוא קיים יש לי הרבה תלונות אליו הנוגעות בעיקר לאי הצדק הבולט בעולם אותו הוא יצר.

בדיוק היום אשתי סיפרה לי שסטיבן פריי  נשאל מה היה אומר לאלוהים אם היה פוגש אותו והתשובה שלו הייתה: "סרטן בילדים? באמת?" 
זה די ממצה את המכתב שלי, אבל אם אלוהים באמת לא קיים אין טעם לכתוב לו, ואם הוא קיים הוא יודע בדיוק מה אני חושב עליו ומה אני מתכוון לכתוב לו אז אין לי צורך לכתוב.

בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני באמת לא אכתוב מכתב וכך זה יהיה "מכתב שלא נכתב". מצטער.

והרשומה המומלצת היא – לא ייתכן שהדמות הזאת אומרת כל הזמן אותו הדבר! – בבלוג של שלומית עוזיאל

עננת נתנה לי קישור לראיון של סטפן פריי – אני מסכים אתו…

הסיפור (לשבת) על החתול הירוק

מיצי (שם בדוי כמובן, כי לאיזה חתול קוראים מיצי?) היה חתול (ולא חתולה!) רגיל למדי.

הוא לא היה גדול ולא קטן, לא צעיר ולא מבוגר, לא רגוע מדי ולא משתולל מדי. חתול רגיל.

היה בו רק דבר אחד קצת יוצא דופן בשביל חתול – צבע הפרווה שלו היה ירוק. ירוק כמו של דשא (של השכן כמובן. לא צהוב כמו הדשא שלי).

חתולים אחרים שראו את מיצי בפעם הראשונה תהו לגבי הצבע המוזר שלו, אבל אחרי שהכירו אותו הבינו שהוא חתול רגיל ולא ייחסו חשיבות לצבעו. (חתולים הם מאמינים גדולים באמרה: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". בעיקר אם יש בו חלב)

כלבים שראו את מיצי בפעם הראשונה לא תהו כלל לגבי הצבע המוזר שלו (כי הם עוורי צבעים) והתייחסו אליו כאל כל חתול אחר.

ובני אדם? בני אדם זה סיפור אחר… בני אדם (ברובם) לא עוורי צבעים כמו כלבים ולא חכמים כמו חתולים.

לכן כשבן אדם ראה את מיצי בפעם הראשונה הוא לא יכול היה לעבור על כך בשתיקה.

רוב בני האדם ניסו להבין כיצד קיבל מיצי את צבעו.

חלק חשבו שזה איננו צבעו הטבעי אלא מישהו (בן אדם אחר מן הסתם) צבע אותו בצבע ירוק. הם מחו על ההתעללות. חלקם אפילו מיהרו להאשים את ארגוני הירוקים בהתעללות ומיהרו לפזר שקיות ניילון ברחוב לאות מחאה.

אחרים חשבו שצבעו היפה של מיצי היה תוצאה של הנדסה גנטית. הם ניחשו שמיצי הוא הכלאה בין חתול ודשא. הם תהו אם הוא מסוגל לעשות פוטוסינתזה.

רבים מקבוצה זאת כעסו על המדענים המבצעים ניסויים בבעלי חיים. חלקם שרפו מעבדות.

היו כאלה שהניחו שמראה עיניהם מטעה אותם. הם ניסו לבדוק אם מראה החתול הירוק הוא תוצאה של משחקי אור וצל, משקפי השמש החדשים שלהם, הסמים שלקחו או שימוש בפוטושופ.

רוב חברי קבוצה זו התייאשו ואיבדו עניין תוך זמן קצר. הם פנו לחפש חתולים בצבעים מקובלים יותר

היו אנשים שנבהלו מאוד למראהו הירוק של מיצי. הם הניחו שהוא נחשף לחומרים כימיים כלשהם שהם חשופים אליהם כעת ובעוד זמן מה גם הם יהפכו לירוקים. הם חששו מגשם חומצי, מפיגוע אב"כ (אבל לא אטומי) ומאנשי ערוץ ניקולודיאון המתיזים צבע ירוק על כל מי שנקרה בדרכם.

האנשים שהשתייכו לקבוצה כזאת מיהרו להימלט כאילו ראו חתול שחור.

והיו גם אנשים שקיבלו את צבעו של מיצי כדבר טבעי. בד"כ היה מדובר באנשים תמימים, עיוורי צבעים, שוטים או קטנים שחשבו להם שאם יש חתולים לבנים, שחורים, אפורים, צהובים, חומים וג'ינג'ים אין סיבה שלא יהיו גם חתולים ירוקים.

מיצי אהב את האנשים האלה כי הם היחידים שהתייחסו אליו כיאות (ליטפו והאכילו אותו).

יום אחד ניגש אל מיצי ילד חמוד כבן חמש והחל ללטף אותו בעדינות.

מיצי זיהה מיד שמדובר בבן אדם מהקבוצה האחרונה והתמסר בהנאה ובגרגורים עזים ללטיפותיו.

אבל בשלב מסוים הילד התחיל לדבר בקול רם. כנראה לעצמו – כי אף אדם אחר לא נראה בסביבה – אבל אולי בעצם אל מיצי, כי הוא היה החתול היחיד בסביבה.

הילד אמר: "איזה חתול חמוד! אבל ירוק… אף פעם לא ראיתי חתול ירוק… מעניין איך הוא הפך לירוק."

מיצי שחשש מאוד שמא הוא חוזה בהחלפת קבוצה ע"י הילד ועוד רגעים ספורים יפסקו הליטופים מיהר ואמר: "אל תדאג! אני נולדתי ירוק באופן טבעי."

הילד הופתע מאוד. הוא אמר למיצי: "מעולם לא פגשתי חתול מדבר!"

מיצי מיהר להסביר לו שכל החתולים הירוקים יודעים לדבר וגם זה טבעי עבורם.

הילד היה המום. לאחר מחשבה מעמיקה הוא שאל: "יש עוד הרבה חתולים ירוקים?"

תשובתו של מיצי מיהרה להגיע (ולהרגיע): "לא. אני היחיד"

מוסר השכל: העולם היה טוב יותר אם היו בו יותר אנשים ירוקים

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – תרגילים בחשבון – בבלוג של עדה ק

הנושא החם – כוחות על

במדור השרביט החם הוצע לנו לכתוב איזה כוח על נרצה לבחור.  כמו בפעם הקודמת, אני מרגיש מחויב לכתוב בגלל שאני מקורב (מאוד) למי שהעלה את ההצעה.

 
הבעיה היא שכותב השרביט הקשוח הגביל אותי לכח על אחד בלבד… ולי יש כל כך הרבה רצונות!
או לפחות היו לי..  כשהייתי ילד חשבתי מפעם לפעם על הנושא  והיו לי כמה רעיונות מעניינים (או נדושים).

אז אתחיל בלספר על ארבעה מהכוחות עליהם חשבתי כילד ואנסה להבין אם אחד מהם יכול להיות "האחד".

היכולת לעוף

 יכולת בסיסית של רוב גיבורי העל. הרצון לכך הוא מובן מאליו, אבל נראה לי שאם אזכה ביכולת זאת היא לא תעזור לי הרבה. צריך לשים לב לאותיות הקטנות: באיזה מהירות אוכל לעוף? לאיזה מרחק? באיזה גובה? איך יגיבו אנשים ובעלי חיים ליכולת הזאת?
בדמיון שלי יכולת זאת תאפשר לי להגיע לכל מקום בעולם בזמן קצר, אבל במציאות סביר להניח שאם אוכל לטוס מספיק מהר בוודאי איורט ע"י אחד מחילות האוויר במדינות בהן אעבור.
יש דרכים בטוחות ונוחות יותר להגיע למקומות רחוקים בארץ ובעולם.

היכולת להיות רואה ולא נראה

אמנם לא קיימים הרבה גיבורי על המסוגלים לכך, אבל זאת עדיין תכונה פופולארית למדי בקולנוע ובספרים. אני מניח שהרצון לכך עלה בי לאחר קריאת ספרי דנידין.
תכונה כזאת תאפשר לי להתגנב לכל מיני מקומות בלי להיראות – וזה יכול להיות שימושי – אבל גם פה קיימות בעיות רבות.
הבעיה הראשונה היא בעיית הבגדים: האם כשאהפוך לבלתי נראה הבגדים שלי גם יהפכו לבלתי נראים? סביר להניח שלא. אם כך, אצטרך להתפשט כדי להתגנב… היכן אניח את הבגדים? וכיצד אחזור ללבוש אותם? ומה יקרה אם בטעות אחזור להיות נראה ללא בגדים?  או אם אהפוך לבלתי נראה אך אשכח להתפשט?
בקיצור, גם זה מסובך מדי.

היכולת להפוך לבעלי חיים שונים כרצוני

זאת כבר יכולת מקורית יותר, אבל לא מקורית לחלוטין. חשבתי עליה בהשראת חייזרית מהסדרה Battlestar Galactica  שהייתה לה יכולת דומה. תיקון מאוחר אך חשוב: empiarti מצאה שהדמות אותה זכרתי הגיעה מסדרה אחרת לגמרי – Space 1999. תודה רבה!
יכולת זאת מגלמת בתוכה בקלות יכולות רבות אחרות, כמו היכולת לעוף (אם אהפוך לציפור), היכולת להיות כמעט בלתי נראה (אם אהפוך ליתוש או זבוב), כח רב (בתור פיל, גורילה או קרנף), ועוד.
אני זוכר שדמיינתי שבאמצעות היכולת הזאת אם אהיה רעב אהפוך לסוס ואוכל עשב.

בסופו של דבר חלק מהחלום דווקא התגשם – הפכתי לטבעוני ואם אני רעב אני אוכל עשב.

היכולת לזכות בהגרלות כרצוני

אני מניח שעל היכולת הזאת חשבתי בגיל מבוגר יותר כשהתחבטתי בשאלה כיצד ארוויח מספיק כסף כדי להתקיים ברווחה.
לאחר מחשבה מרובה הגעתי למסקנה שהיכולת הזאת היא מצוינת: ברגע שאזדקק לכסף אבחר הגרלה להשתתף בה (לוטו, טוטו, פייס… השמיים הם הגבול) וכך אוכל לקבל סכום גדול בצורה חוקית שלא תעורר תהיות.
כמובן שאזדקק גם ליכולת לקבוע באיזה פרס אזכה – אם אזכה בעשרה שקלים בכל הגרלה בה אשתתף עדיין לא ייפתרו כל בעיות הקיום – אבל אני מניח שאת זה אפשר להוסיף לתכונה במחיר זניח.
הבעיה היחידה עם היכולת המופלאה הזאת היא שהיכולת חומרנית מדי. כיום אני יודע שכסף הוא לא הכל בחיים וככל שמרוויחים יותר כסף זקוקים ליותר כסף.
קראתי גם יותר מדי סיפורים על זוכים בהגרלות שאיבדו את כל כספם תוך זמן קצר ומצבם הורע מאוד יחסית למה שהיה לפני הזכייה.

האם אחד מארבעת הכוחות הנ"ל הוא הכוח בו אבחר?  קל לראות שבשניים הראשונים אני כבר לא מאמין. הרביעי עדיין מפתה אותי אבל לא מתאים לתדמית שלי להיות חומרני כל כך. אחרי התייעצות עם המשפחה הוחלט ברוב קולות שאוכל לגרום לכל האנשים להאמין למה שארצה שיאמינו בו (לביבי ולדרעי כמעט יש את הכוח הזה!)

והרשומה המומלצת היא – לא מתעסקים עם בנקאים, טמבל – בבלוג של נדב

סיפור חכמים (לשבת) מרטיט לבבות ומרעיד אדמות

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ועסקו בהלכות פדיון שבויים.

אמר רבי עקיבא: "מצווה גדולה היא לפדות שבויים בכסף רב, אך אינני מוצא מקורות לפדיון שבויים כנגד שבויים"

אמר רבי אלעזר: "ואני מדוע אנו עוסקים בפדיון שבויים כאשר הנושא לא אקטואלי".

אמר לו רבי אליעזר:"ראשית, הנושא הוא תמיד אקטואלי כי בכל דקה ודקה ייתכן שעוד אזרח יעבור ללבנון או לעזה. ושנית לא נראה לי כי יש נושא אקטואלי יותר."

הוסיף  רבי ששון: "אינני רואה את עצמי עוסק בשאלה האם מעקב אחרי אזרחים העוברים מרצונם למדינת (או שטח) אויב עולה בקנה אחד עם ההלכה! ונושא אקטואלי אחר אין."

אמר רבי אלעזר: "אבל רבותיי! יש נושא אחר – האדמה רעדה בתורכיה!"

אמר רבי שמחה: "ומה מיוחד בזה? זו דרכו של עולם…"

שאל רבי יוסף בעל הנס: "הכיצד תאמר שזו דרכו של עולם בעוד שאלפים מתו ורבבות או אולי מאות אלפים נותרו חסרי בית?"

ענה לו רבי שמחה: "אבל הם לא יהודים!"

הוסיף רבי שמעון בעלה של רינה: "לא רק שאינם יהודים – אלא שונאי ישראל הם. ורינה אשתי אומרת שד' אלוקינו הגדול מכולם העניש אותם בשל דברי הבלע של נשיאם!"

ורבי יהושע החרה החזיק אחריו: "אין ספק כי ארדואן הוא עמלקי ורעידת האדמה נועדה לקיים את המצווה – 'מחה תמחה את זכר עמלק'!"

אמר רבי בוריס: "אבל מדובר בבני אדם. האם כולם עמלקים? האם כולם חטאו? ואפילו אם הם גויים – עוד יש סיכוי שיתגיירו ולחילופין יצילו יהודים – והרי כל המציל נפש מישראל כאילו הציל עולם ומלואו!"

חככו הרבנים בדעתם ולא ידעו מי צודק. אמר רבי עקיבא: "יש צדק רב בדבריך רבי בוריס מכובדי, אבל אם רעידת האדמה היא עונש משמיים, מי אנחנו שנפר צו אלוהי ונצא לסייע לאומללים?"

אמר רבי אלעזר: "ואולי התכוון בורא עולם כי נראה לגויים יימח שמם כיצד אנו נחלצים לעזרתם בשעתם הקשה ונאדיר שם שמיים ברבים?"

ורבי אליעזר הוסיף: "ואולי נוכל באותה הזדמנות לפרסם את הנס ובעולם כולו ירצו לקנות בתי חולים שדה וציוד חילוץ תוצרת הארץ  וכך נרוויח ממון רב אותו נוכל להשקיע בבניית ישיבות?"

החלו הרבנים להתווכח.זה אומר כך וזה עונה לו כך. התלהטו הרוחות וכמעט התדרדרו לאלימות פיזית כשלפתע נכנסו תלמידיהם של הרבנים והגישו תה ועוגיות של שעה עשר.

נרגעו הרבנים והתיישבו לשתות את התה. ובזמן שליקקו את האצבעות אמר רבי ששון: "עלתה בדעתי השאלה המעניינת – מה יקרה אם חס וחלילה תכה רעידת אדמה קשה בישראל?"

ענה לו רבי שמחה: "אם חס וחלילה תכה רעידת אדמה בישראל זה יקרה ללא ספק בשל חילול שבת ו/או חוסר צניעות ו/או הקשבה לשירת נשים. מה  השאלה?"

אמר רבי ששון: "הסיבות לרעידת האדמה שתכה בנו חס וחלילה ברורות (שלא לדבר על כך שאנחנו יושבים על השבר הסורי-אפריקאי). אבל לא נזדקק אז לעזרת אומות העולם – אפילו אם מדובר בגויים?"

ענה לו רבי יוסף בעל הנס: "לעניין השבר הסורי אפריקאי – אין ספק כי ד' צבאות מיקם אותו כאן כדי שיוכל להעניש את החוטאים ביתר קלות כשיחשוק בכך – ראה מקרה קורח ועדתו. ולעניין הסיוע מאומות העולם – אין ספק כי ייעשה לנו נס ולא נזדקק לעזרתן כי אנחנו העם הנבחר ואור לגויים"

העריצו הרבנים את רבי יוסף בעל הנס על אמונתו המוצקה, אבל רבי שמעון בעלה של רינה שלא חשש להצטייר כבעלה של קטנת אמונה אמר: "ומה היה בשריפה הגדולה בכרמל?רינה אשתי תמיד שואלת מדוע לא נעשה לנו נס אז ונזקקנו לסיוע מאומות העולם? והיא זוכרת שאפילו התורכים יימח שמם סייעו בידינו אז!"

ענה לו רבי יהושע: "הטחו עינייך מראות את הנס? זה שאפילו התורכים עזרו לנו היה הנס שהוכיח כי אנו העם הנבחר!"

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "אבל האין זה אומר שאנו צריכים גם לסייע לאומות העולם במקרה של אסון בארצות  מושבם? נראה לי שזה יאדיר את שמנו כעם נבחר ואור לגויים!"

קרא רבי בוריס: "רבותיי! במחילה מכבודכם נראה לי שהפעם קצת הגזמנו בהתפלפלות ובקשקושים בעלמא. לי אין בתי חולים של שדה או יער ולא ציוד חילוץ. הבה ונשאיר לממשלה את ההחלטה האם לשלוח סיוע או לא ואנו נחזור לדון בהלכות שביון פדויים!"

אמר רבי עקיבא: "אבל ראש הממשלה הוא יהודי וככל יהודי הוא זקוק לעצת הרבנים בנושא חשוב זה. מה נייעץ לו?"

אמר רבי אלעזר: "כשהוא יתקשר לשאול אותנו נטיל מטבע".

מוסר השכל: בעת ויכוח (הלכתי או חילוני)  אין כמו תה ועוגיות להרגעת הרוח

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – בלוטנית מפורצת ובלוטנית הדורים – בבלוג של עננת

את הסיפור הזה פרסמתי במקור ב-2011 ולצערי הוא הפך לאקטואלי שוב

בלוגנאורי – חצי שבוע אחרון + הנושא החם

ינואר חלף עבר לו, אבל בשבוע שעבר עדיין היו שלושה ימים בהם התפרסמו נושאי בלוגנאורי – bloganuary  – אז  אני משלים את מה שהחסרתי. בנוסף יש נושא חם שאין לי הרבה מה לומר עליו, לכן מתאים לי לצרף אותו לרשומה הזאת.

הנושאים של בלוגנאורי כמובן כתובים באנגלית, להלן הנושאים בתרגום חופשי (ולא לגמרי מדויק) ומה שיש לי לכתוב עליהם:

29.1      איזה דבר למדת לאחרונה?

אחד הדברים שאני אוהב בחיים הוא ללמוד תמיד דברים חדשים. אם זה בעבודה , אם זה סתם לידע כללי ואם זה דברים שאני לומד על עצמי. השבוע למדתי מחבר לעבודה שאנו לא יכולים לחוש (באמצעות העור) לחות, או רטיבות. זה נשמע מוזר, אבל בעור אין איברי חישה לרטיבות ולמעשה כשאנו חשים שמשהו הוא רטוב או לח זה תרגום שנעשה במוח שלנו לכך שהוא קר, מן הסתם בשיתוף המחשבה שהוא יכול להיות רטוב. לקריאה נוספת. – כאן.

30.1  מה יהיו שמות הפרקים באוטוביוגרפיה שלך?

כמו רבים אחרים, גם אני לא מתכוון לכתוב אוטוביוגרפיה ואני בטוח שגם אף אחד אחר לא יכתוב את הביוגרפיה שלי. אבל לצורך התרגיל, אני מאמין ששמות הפרקים יהיו: ילדות מוקדמות, נערות, שירות צבאי, עבודה ראשונה, ארה"ב, ילדים, כל השאר.

31.1  מהו המקום הטוב ביותר לצפות ממנו בשקיעת השמש בסביבתך הקרובה?

ללא ספק זהו הגג של הדירה שלנו, שיש ממנו תצפית טובה לכיוון מערב ועדיין אין בניינים גבוהים שיסתירו את הנוף בכיוון זה. תוך כמה שנים יהיו.

את התמונה הבאה צילמתי דווקא ממקום אחר – החדר הקודם שלי בעבודה. גם ממנו תוך כמה שנים לא יהיה נוף יפה למערב בגלל בניין חדש המתוכנן לקום שם.

הנושא החם – לישון בחדרים נפרדים.

במדור השרביט החם הוצע לנו לכתוב האם אנו ישנים יחד עם בני/בנות הזוג שלנו או בחדרים נפרדים.

הנושא קצת מוזר לי. מאז שאני גר יחד עם עננת (כבר למעלה מ-30 שנה), אנחנו ישנים באותו חדר ובאותה מיטה. היו גם לילות בהם לא ישנו ביחד – כמובן כאשר אחד מאתנו לא ישן בבית (בעבר זה קרה הרבה בנסיעות עבודה שלי לחו"ל, אבל זה כבר לא קורה) ואפילו הייתה תקופה קצרה בזמן שגרנו בארה"ב ששנינו לא ישנו בבית אבל גם לא ביחד (עננת הייתה בניו ג'רסי ואני בוירג'יניה) . היו גם לילות בהם לא ישנו יחד למרות שהיינו שנינו באותו בית (המקרה שזכור לי לאחרונה יחסית היה כשעננת נחשפה לחולת קורונה והכניסה את עצמה לבידוד), אבל נראה לי הכי טבעי והגיוני שנישן יחד.

בד"כ כשאני ישן לבד במיטה הזוגית שלנו (מזמן לא קרה) קשה לי להירדם…

והרשומה המומלצת היא – Inside the Crater's Rim: Hiking Around Paulina Lake- בבלוג של Mamma Quail

משל יותם – סיפור לשבת ולט"ו בשבט

כל העצים שמחו מאוד ביום חגם, אבל לא היו בטוחים כיצד לחגוג אותו. לאחר ויכוחים רבים הם הגיעו למסקנה שמה שדרוש להם הוא מישהו שיגיד להם מה צריך לעשות (ואולי גם מה צריך לא לעשות). מין מפקד, או אולי רב, או אולי…. מלך!

כן, כולם הסכימו שהרעיון לבחור מלך הוא מצוין (לנו זה אולי נשמע קצת אבסורד, אבל קרה בהיסטוריה שמלכים *נבחרו* לשלוט).

אבל מי יהיה המלך?

ברוב קולות הוחלט שאין מתאים מעץ הזית: הוא אחד משבעת המינים, השמן שמפיקים מפירותיו בריא וטעים והוא מאריך ימים.

הלכו העצים בשמחה אל הזית לבשר לו על הכבוד הגדול בו זכה, אך להפתעתם הוא סירב לקבל את התפקיד בטענה שהוא עסוק מדי ביצירת פירות.

למרות האכזבה, העצים לא התייאשו ופנו אל העץ שהגיע למקום השני המכובד – התאנה.  גם הוא משבעת המינים והפירות שלו כל כך טעימים… בנוסף גם העלים שלו שימושיים ליצירת בגדים!
מיהרו העצים אל התאנה, פתחו איתה בשיחה קלה ולאחר שווידאו שהיא בעד רעיון המלוכה באופן כללי הציעו לה את התפקיד.

אבל גם התאנה סירבה… היא הסבירה שאמנם באופן עקרוני היא בעד רעיון המלוכה, אבל כרגע היא עסוקה מדי יצירת פירות (תרוץ לא מקורי ומוכר כבר לעצים) ולא יהיה לה זמן לחובות הבאים עם המלוכה.

העצים עברו שוב על רשימת שבעת המינים. הרבה מהעצים חשבו שהבא בתור צריך להיות התמר, אבל כמה עצים למודי ניסיון הזכירו שהוא עץ גבוה – מה שהופך אותו בוודאי לגאה מדי – וגם לו יש פירות מתוקים מאוד כך שבוודאי הוא יסרב גם כן. הם לא היו מוכנים לסירוב נוסף…

המועמד הבא בתור היה כמובן הרימון – חלק מהעצים ציינו לחיוב שהפירות שלו חמצמצים ולעיתים אפילו חמוצים כך שהוא ודאי לא יסרב בתירוץ שהוא עסוק איתם, אך עצים אחרים ציינו (ובצדק) שהפירות של הרימון מאוד גדולים ומאוד אדומים וזה מלמד על גאווה גדולה (ואדומה) ולכן סביר מאוד שגם הוא יסרב.

העצים היו על סף ייאוש, כאשר לפתע אחד מהם הציע את הגפן. גפן? עצים אחרים הודיעו שהגפן היא לא עץ ולכן לא מתאימה להיות מלך העצים. אבל העץ שהציע את הרעיון (נדמה לי שזה היה הברוש) הסביר בסבלנות שראשית לא חייבים עץ שישלוט בעצים – הוא הביא כדוגמא את המלך צ'ארלס השלישי שהוא ספק גרמני, ספק סקוטי וספק יווני ובכל זאת הוא מלך האנגלים – ושנית דווקא העובדה שהגפן היא לא עץ יגרום לה להבין את הכבוד הגדול שנפל בחלקה ולקבל את התפקיד.

מעודדים הלכו העצים אל הגפן ובישרו לה בשמחה ובתקווה על הבחירה. אבל הגפן איכזבה גם היא והודיעה שראשית היא לא עץ ושנית היא מאוד עסוקה בייצור ענבים ליין (מיקבי בוטיק) ואין לה זמן או כוח למלוך.

מחוסר ברירה החליטו העצים לערוך הגרלה – יזכה מי שיזכה.  זכה האטד… אמנם הוא לא משבעת המינים, לא גבוה, לא מתהדר בפירות טעימים – אבל הגרלה היא הגרלה ואולי ישמח האטד לקבל את התפקיד? (בטח הוא לא יטען שהוא עסוק עם הפירות שלו!)

האטד אכן שמח מאוד לקבל על עצמו את המלוכה. בתור הצעד הראשון בשלטונו הוא פרסם צו מלכותי הקורא לכל העצים לחסות בצלו. העונש למי שלא יקיים את הצו: הוצאה להורג בשריפה.

מוסר השכל:   כנראה שצ'ארלס השלישי הוא מלך יותר טוב מהאטד

שבת שלום וט"ו בשבט שמח!

תודה ל-  tootrees3 שהציע לי לכתוב סיפור ט"ו בשבט מבוסס על משל יותם.

והרשומה המומלצת היא – לשרביט החם – על הבלוג שלי – בבלוג של Empiarti