ינואר חלף עבר לו, אבל בשבוע שעבר עדיין היו שלושה ימים בהם התפרסמו נושאי בלוגנאורי – bloganuary – אז אני משלים את מה שהחסרתי. בנוסף יש נושא חם שאין לי הרבה מה לומר עליו, לכן מתאים לי לצרף אותו לרשומה הזאת.
הנושאים של בלוגנאורי כמובן כתובים באנגלית, להלן הנושאים בתרגום חופשי (ולא לגמרי מדויק) ומה שיש לי לכתוב עליהם:
29.1 איזה דבר למדת לאחרונה?
אחד הדברים שאני אוהב בחיים הוא ללמוד תמיד דברים חדשים. אם זה בעבודה , אם זה סתם לידע כללי ואם זה דברים שאני לומד על עצמי. השבוע למדתי מחבר לעבודה שאנו לא יכולים לחוש (באמצעות העור) לחות, או רטיבות. זה נשמע מוזר, אבל בעור אין איברי חישה לרטיבות ולמעשה כשאנו חשים שמשהו הוא רטוב או לח זה תרגום שנעשה במוח שלנו לכך שהוא קר, מן הסתם בשיתוף המחשבה שהוא יכול להיות רטוב. לקריאה נוספת. – כאן.
30.1 מה יהיו שמות הפרקים באוטוביוגרפיה שלך?
כמו רבים אחרים, גם אני לא מתכוון לכתוב אוטוביוגרפיה ואני בטוח שגם אף אחד אחר לא יכתוב את הביוגרפיה שלי. אבל לצורך התרגיל, אני מאמין ששמות הפרקים יהיו: ילדות מוקדמות, נערות, שירות צבאי, עבודה ראשונה, ארה"ב, ילדים, כל השאר.
31.1 מהו המקום הטוב ביותר לצפות ממנו בשקיעת השמש בסביבתך הקרובה?
ללא ספק זהו הגג של הדירה שלנו, שיש ממנו תצפית טובה לכיוון מערב ועדיין אין בניינים גבוהים שיסתירו את הנוף בכיוון זה. תוך כמה שנים יהיו.
את התמונה הבאה צילמתי דווקא ממקום אחר – החדר הקודם שלי בעבודה. גם ממנו תוך כמה שנים לא יהיה נוף יפה למערב בגלל בניין חדש המתוכנן לקום שם.
הנושא החם – לישון בחדרים נפרדים.
במדור השרביט החם הוצע לנו לכתוב האם אנו ישנים יחד עם בני/בנות הזוג שלנו או בחדרים נפרדים.
הנושא קצת מוזר לי. מאז שאני גר יחד עם עננת (כבר למעלה מ-30 שנה), אנחנו ישנים באותו חדר ובאותה מיטה. היו גם לילות בהם לא ישנו ביחד – כמובן כאשר אחד מאתנו לא ישן בבית (בעבר זה קרה הרבה בנסיעות עבודה שלי לחו"ל, אבל זה כבר לא קורה) ואפילו הייתה תקופה קצרה בזמן שגרנו בארה"ב ששנינו לא ישנו בבית אבל גם לא ביחד (עננת הייתה בניו ג'רסי ואני בוירג'יניה) . היו גם לילות בהם לא ישנו יחד למרות שהיינו שנינו באותו בית (המקרה שזכור לי לאחרונה יחסית היה כשעננת נחשפה לחולת קורונה והכניסה את עצמה לבידוד), אבל נראה לי הכי טבעי והגיוני שנישן יחד.
בד"כ כשאני ישן לבד במיטה הזוגית שלנו (מזמן לא קרה) קשה לי להירדם…
והרשומה המומלצת היא – Inside the Crater's Rim: Hiking Around Paulina Lake- בבלוג של Mamma Quail
החיים שלי (או של אחרים) 
מעניין מאד, זה מסביר מדוע חם או קר לי בהונג קונג אבל לא חם או קר לי באותה טמפרטורה בחיפה או נבדה. הבדל הלחות. בהונגקונג היא קרוב ל 100 אחוז בחיפה כ 60% ובנבדה פחות מ 40%. הקור והחום הרבה יותר סבילים.
בכל זאת יש לי קושי לקבל את הטענות שאנחנו לא מרגישים רטיבות. עם קולטנים ובלי קולטנים אני מרגישה כשאני מזיעה או כשאני יושבת על ספסל רטוב.
זה נשמע כמו סיפור: האיש שאף פעם לא הרגיש רטוב עמד במקלחת
לקחת את זה למקומות אחרים – תרתי משמע.
אם זה לא היה ברור – יש לנו קולטנים לריח, טמפרטורה ועוד, אבל לא לרטיבות.
רעיון מעניין לסיפור
תודה ושבוע נעים 🙂
הצילום שלך מהעבודה מזכיר לי סיפור משעשע שקרה לי לפני שלוש שנים, בתקופה שבדיוק התחילו עם המגבלות של הקורונה.
בזמנו המשרדים של החברה הקודמת שעבדתי ביו בהרצליה בבנייני אקשטיין – וספציפית בבנין ליד הרחוב הראשי שבו יש את הסופרפארם. המשרדים של המתכנתים היו בקומה שלישית, של הבדיקות בקומה רביעית, של הכספים בקומה שישית – וההנהלה היתה איכשהו בכל הקומות.ֿ
מכיוון שמדובר היה על קומות נמוכות באיזור שהיה רווי בניינים, לא ממש יצא לנו לראות את הים, למרות שהבניין היה לא רחוק ממנו. היו שמועות שמקומה רביעית אפשר לראות קצת את הים אם יודעים לאן להסתכל, אבל אני אישית לא האמנתי לשמועה.
מתישהו עברנו מהרצליה לאיירפורט סיטי, וכמה שנים אחר כך היו בחברה קיצוצים ואני פוטרתי. התחלתי לחפש עבודה, ומן הסתם היו לי כמה ראיונות בהרצליה כי יש שם ריכוז גדול של חברות הייטק.
ויום אחד אני הולכת לראיון ופתאום קולטת שהראיון הוא בול בבניין שעבדתי בו – והראיון נקבע בקומה ה 11 של הבניין. ומשם יש אחלה נוף לים. כשאמרתי את זה למראיינת, היא אמרה שהיא כמתכנתת עובדת בקומה השלישית (הקומה שבה עבדתי) ולא נהנית מהנוף הזה….
העבודה שלי אכן במגדלי אקרשטיין מאז אוגוסט ומהחדר שלי היה נוף יפה לים, אבל אני עברתי חדר לצד המזרחי ובינינו לבין הים מתוכנן לקום בניין גבוה…
כמעט כל מקומות העבודה שלי היו בהרצליה פיתוח, אבל איכשהו לא יצא לי לעבוד בשתי חברות שונות באותו בניין (או אפילו להיות מועמד)
תודה ושבוע נעים
מעניין שעבדנו באותו מגדל (C)…
אני דווקא ב- A 🙂
החלטת ל"הרוג שתי ציפורים במכה אחת". רעיון חכם. זוגתי ואני כמוך וכמו עננת. רק קרוב ל- 40 שנים.
ציפורים אני לא הורג, אז לפחות נושאים…
תודה ושבוע נעים
רעיון יפה לאחד את שאריות בלוגנוארי עם מדור השרביט החם.
בזכותך גם אני עכשיו למדתי שהעור שלנו לא באמת מרגיש רטיבות. זה נשמע לא הגיוני ולכן כל כך מרתק.
השאלה על ראשי הפרקים באוטוביוגרפיה מעט משונה בעיני, אבל אהבתי את ראשי הפרקים שבחרת.
הצילום של השקיעה יפהפה וחבל לחשוב שכמו אצלך בבית גם כאן עוד מעט יעלה בניין שיסתיר זאת.
לגבי נושא השרביט החם – מוזר לך לדבר על הנושא כי לך ולעננת מובן מאליו שאתם ישנים יחד במיטה, פרט למקרים חריגים כמו בידוד או שאחד מכם (או שניכם) לא נמצאים בבית. נשמע לי הגיוני וגם מקסים שקשה להירדם לבד אחרי כל השנים האלה יחד………
אכן גם לי היה מוזר להבין את עניין הרטיבות.
השאלה על האוטוביוגרפיה מאוד משונה. שמח שאהבת את ראשי הפרקים.
באמת חבל שבונים בניינים גבוהים בארץ, אבל זה לא שיש לנו ברירה. ארץ קטנה (עם שפם) ואנשים בה רבים.
ואת צודקת לגבי הנושא החם….
תודה ושבוע נעים
מעניין מאוד כרגיל. התמונה נהדרת. לילה טוב,. שבוע טוב. וחג ט"ו בשבט שמח. 🙂 אני משער שתכתוב על ט"ו בשבט בחמישי? 🙂
תודה רבה
כתבתי על ט"ו בשבט בחמישי האחרון…
ט"ו בשבט שמח והמשך שבוע נעים
קראתי קודם כמובן. ובאמת זאת תעודת עניות בשבילי כקורא בבלוג. כנראה הזיכרון שלי לא משהו בלשון המעטה. 😦
אתה לא חייב לזכור כל מה שאתה קורא ותודה שאתה קורא ומגיב מתמיד בבלוג שלי
מוטי, עוד רעיון לרשומה,
עיבוד לפטר והזאב, לכבוד 70 שנה למות
יוצר הסיפור פרוקופייב ב5 במרץ 1953
ואם תרצה להתייחס ללוח העברי
אולי,,, הנכד של פטר, והזאב, במסיבת פורים.
כתבת כאן שאתה אוהב ללמוד דברים חדשים, אני לא יודע אם אני מחדש לך,
על מות פרוקופייב, האפיל באותו יום מות
של אדם חשוב בהרבה,
מנהיג מעצמת "גן העדן"!!! הקומוניסטי.
מביס הנאציזם ה,דגול!!! החבר "שמש העמים"
אגב, בעקבות תמונה של אבא שלי מפורים 1953 התברר לי ש"חבר"!!! הפועלים מספר 1
(שאולי רק מאו "התעלה" עליו) מת כמה ימים
אחרי פורים, כך ש, מסתבר שרק הפורים
למבוגרים באותה שנה, בוטל בקיבוצים
לאות האבל, הכבד!!! על "שקיעת" "השמש
העזה כדב".