הסיפור (לשבת) על החתול הירוק

מיצי (שם בדוי כמובן, כי לאיזה חתול קוראים מיצי?) היה חתול (ולא חתולה!) רגיל למדי.

הוא לא היה גדול ולא קטן, לא צעיר ולא מבוגר, לא רגוע מדי ולא משתולל מדי. חתול רגיל.

היה בו רק דבר אחד קצת יוצא דופן בשביל חתול – צבע הפרווה שלו היה ירוק. ירוק כמו של דשא (של השכן כמובן. לא צהוב כמו הדשא שלי).

חתולים אחרים שראו את מיצי בפעם הראשונה תהו לגבי הצבע המוזר שלו, אבל אחרי שהכירו אותו הבינו שהוא חתול רגיל ולא ייחסו חשיבות לצבעו. (חתולים הם מאמינים גדולים באמרה: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". בעיקר אם יש בו חלב)

כלבים שראו את מיצי בפעם הראשונה לא תהו כלל לגבי הצבע המוזר שלו (כי הם עוורי צבעים) והתייחסו אליו כאל כל חתול אחר.

ובני אדם? בני אדם זה סיפור אחר… בני אדם (ברובם) לא עוורי צבעים כמו כלבים ולא חכמים כמו חתולים.

לכן כשבן אדם ראה את מיצי בפעם הראשונה הוא לא יכול היה לעבור על כך בשתיקה.

רוב בני האדם ניסו להבין כיצד קיבל מיצי את צבעו.

חלק חשבו שזה איננו צבעו הטבעי אלא מישהו (בן אדם אחר מן הסתם) צבע אותו בצבע ירוק. הם מחו על ההתעללות. חלקם אפילו מיהרו להאשים את ארגוני הירוקים בהתעללות ומיהרו לפזר שקיות ניילון ברחוב לאות מחאה.

אחרים חשבו שצבעו היפה של מיצי היה תוצאה של הנדסה גנטית. הם ניחשו שמיצי הוא הכלאה בין חתול ודשא. הם תהו אם הוא מסוגל לעשות פוטוסינתזה.

רבים מקבוצה זאת כעסו על המדענים המבצעים ניסויים בבעלי חיים. חלקם שרפו מעבדות.

היו כאלה שהניחו שמראה עיניהם מטעה אותם. הם ניסו לבדוק אם מראה החתול הירוק הוא תוצאה של משחקי אור וצל, משקפי השמש החדשים שלהם, הסמים שלקחו או שימוש בפוטושופ.

רוב חברי קבוצה זו התייאשו ואיבדו עניין תוך זמן קצר. הם פנו לחפש חתולים בצבעים מקובלים יותר

היו אנשים שנבהלו מאוד למראהו הירוק של מיצי. הם הניחו שהוא נחשף לחומרים כימיים כלשהם שהם חשופים אליהם כעת ובעוד זמן מה גם הם יהפכו לירוקים. הם חששו מגשם חומצי, מפיגוע אב"כ (אבל לא אטומי) ומאנשי ערוץ ניקולודיאון המתיזים צבע ירוק על כל מי שנקרה בדרכם.

האנשים שהשתייכו לקבוצה כזאת מיהרו להימלט כאילו ראו חתול שחור.

והיו גם אנשים שקיבלו את צבעו של מיצי כדבר טבעי. בד"כ היה מדובר באנשים תמימים, עיוורי צבעים, שוטים או קטנים שחשבו להם שאם יש חתולים לבנים, שחורים, אפורים, צהובים, חומים וג'ינג'ים אין סיבה שלא יהיו גם חתולים ירוקים.

מיצי אהב את האנשים האלה כי הם היחידים שהתייחסו אליו כיאות (ליטפו והאכילו אותו).

יום אחד ניגש אל מיצי ילד חמוד כבן חמש והחל ללטף אותו בעדינות.

מיצי זיהה מיד שמדובר בבן אדם מהקבוצה האחרונה והתמסר בהנאה ובגרגורים עזים ללטיפותיו.

אבל בשלב מסוים הילד התחיל לדבר בקול רם. כנראה לעצמו – כי אף אדם אחר לא נראה בסביבה – אבל אולי בעצם אל מיצי, כי הוא היה החתול היחיד בסביבה.

הילד אמר: "איזה חתול חמוד! אבל ירוק… אף פעם לא ראיתי חתול ירוק… מעניין איך הוא הפך לירוק."

מיצי שחשש מאוד שמא הוא חוזה בהחלפת קבוצה ע"י הילד ועוד רגעים ספורים יפסקו הליטופים מיהר ואמר: "אל תדאג! אני נולדתי ירוק באופן טבעי."

הילד הופתע מאוד. הוא אמר למיצי: "מעולם לא פגשתי חתול מדבר!"

מיצי מיהר להסביר לו שכל החתולים הירוקים יודעים לדבר וגם זה טבעי עבורם.

הילד היה המום. לאחר מחשבה מעמיקה הוא שאל: "יש עוד הרבה חתולים ירוקים?"

תשובתו של מיצי מיהרה להגיע (ולהרגיע): "לא. אני היחיד"

מוסר השכל: העולם היה טוב יותר אם היו בו יותר אנשים ירוקים

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – תרגילים בחשבון – בבלוג של עדה ק