דדלוס (שם בדוי כמובן, אך סמלי כמובן גם כן) היה ממציא ידוע ומפורסם. לזכותו נרשמו מאות פטנטים והוא היה גם יזם סדרתי שהקים (ומכר) לא מעט חברות הזנק (סטארט-אפ) מצליחות. פעמים רבות הוא כונה בפשטות "הקוסם".
יד ימינו של דדלוס בלא מעט מהמיזמים שלו היה בנו מאשתו השלישית , איקרוס (נדמה לי שזה גם היה שם בדוי). איקרוס אולי לא היה חכם ומוכש כמו אביו, אבל הוא היה מאוד נאמן לו והוא תרם רבות להצלחתו של אביו (ובכך להצלחת כל המשפחה) באמצעות שליטתו הפנומנלית במדיה החברתית.
כידוע לכולם, במאה ה-21 לא פשוט להצליח בעולמנו – מוכשר ככל שתהיה – ללא פרסום עצמי בטיק-טוק, טוויטר, אינסטגרם ואולי אפילו בפייסבוק.
דדלוס, כמו רבים מבני דורו, היה כנראה זקן מדי לכלים האלה ולמרות שהוא הבין את חשיבותם הוא לא באמת ידע איך לנהל אותם והוא סמך על איקרוס בנושא בעיניים עצומות.
כך המשיכו עסקי המשפחה להצליח במשך שנים רבות וזה היה יכול להיות סוף הסיפור, אבל סיפור טוב דורש קונפליקט טוב וכמו כן השמות הבדויים בהם בחרתי מרמזים על אסון העומד להתרחש ואני חייב איכשהו להגיע אליו.
אז מכיוון שאנחנו צריכים קונפליקט… לאט לאט החלה הדרדרות מסוימת בעסקיו של דדלוס. בהתחלה היא הייתה כמעט בלתי מורגשת ודדלוס מצא נימוקים הגיוניים לכשלונות קטנים או חוסר הצלחה – הקורונה, המשבר הכלכלי, מזג האוויר…
אבל איכשהו גם כשחלפה הקורונה וחברות רבות החלו להתאושש, החברות של דדלוס עדיין נאבקו לשרוד. ולא תמיד הצליחו.
איקרוס נחלץ לעזרתו של אביו ופתח במתקפה תקשורתית בכל הרשתות שהיללה את מעשיו של דדלוס ויותר מכך השמיצה את המתחרים שלדעתו היו האשמים העיקריים בחוסר ההצלחה הזמני. ניכר שיפור מסוים, אבל עדיין לא התרחש מהפך של ממש.
דדלוס קיווה שהעסקים שלו יחזרו למסלולם. אבל בתור יזם וקוסם הוא לא רק קיווה אלא גם פעל. הוא המציא המצאות חדשות, רשם פטנטים נוספים, פתח בשורת שיתופי פעולה עם יזמים אחרים שעבדו בתחומים הדומים לתחומים שלו וכשכל זה לא עזר הוא החליט (לראשונה בחייו כמעט) לפנות לייעוץ חיצוני.
כשאיקרוס שמע על כך הוא התנגד נמרצות והסביר שדדלוס לא צריך לבזבז את ההון המשפחתי ההולך ומצטמצם על יועצים חיצוניים. כל מה שהעסק צריך הוא קמפיין משולב בעצימות גבוהה בכל הרשתות החברתיות. קמפיין שיעודד קנייה מהעסקים של דדלוס ובמקביל יצמצם את קניית המוצרים מהמתחרים.
איקרוס היה סמוך ובטוח שהוא יצליח לייצר קמפיין כזה בכוחות עצמו, עם רק קצת סיוע חיצוני וקצת יותר מימון חיצוני.
דדלוס היה סקפטי. הוא הכיר את איקרוס שנים רבות (למעשה מאז שאיקרוס נולד!) וידע שהוא בחור מאוד מוכשר, אבל הוא חשש שאיקרוס לוקח את כשרונותיו עד הקצה ובסופו של דבר הקמפיין המתוכנן עלול להזיק לדדלוס ולעסקיו יותר מאשר למתחרים.
הוא הזהיר את איקרוס ואמר: "בני היקר! היזהר לא להגביה עוף בקמפיינים שלך ברשתות החברתיות! אתה עלול למצוא את עצמך טס קרוב מדי לשמש ולהישרף (או לפחות השעווה שמחזיקה את הכנפיים שלך תימס ואתה תיפול ותתרסק)"
אבל איקרוס, כצפוי, לא הקשיב לעצתו של אביו ופתח בקמפיין אגרסיבי באופן חסר תקדים שהתרומם לגבהים שלא נודעו קודם לכן עד שבסופו של דבר (גם כן כצפוי) הוא התקרב יותר מדי לשמש, השעווה נמסה והוא התרסק. בדרכו הוא לקח אתו את אביו וכל חברותיו…
מוסר השכל: לא תמיד כדאי להשמיץ ולתקוף במדיה חברתית
שבת שלום!
חלמתי אתמול בלילה על דדלוס ואיקרוס. כשהתעוררתי לא זכרתי כלום מהחלום פרט לגיבוריו והחלטתי לכתוב עליהם סיפור. הפרטים המדוייקים הגיעו רק תוך כדי כתיבה…
והרשומה המומלצת היא – העברית הפרטית של איתמר בן אב"י – בבלוג של שלומית עוזיאל
החיים שלי (או של אחרים) 
אאני חשבת שהבנתי את בנמשל. ואם יש נמשל הרי שסיפורך זה אינו סתם סיפור אלא משל. ואם זה משל הרי ברור שדדלוס ואיקרוס הם שמות בדויים לאנשים בסיטואציה אמיתית. ואם הסיטואציה אמיתית כולנו נחטוף בקרוב גשם של שעווה חמה ונוצות. מ.ש.ל.
זה התחיל כסיפור ובאמצע הפך למשל… מקווה שלא כולנו.
תודה וסוף שבוע נעים
מסקנה חשובה לחיים. גם לי נדמה שאני מבינה את הנמשל….ואם אני צודקת, אז גם אנחנו מתרסקים
לא חשבתי על כולנו… אולי זה נכון 😦
תודה וסוף שבוע נעים
אבל אולי יש פה משהו אופטימי בכך שדדלוס סוף סוף הבין עד כמה איקרוס מקשה עליו עם ההתנהלות שלו במדיה החברתית וחסם אותו שם, גם אם זה הוביל לברוגז ומריבה.
יכול להיות שדדלוס כבר מבין… ואולי לא.
תודה וסוף שבוע נעים
אהבתי את האלגוריה ל#חמורו של משיח ולבנו הילד"ז, שנשרף כלכך, עד שהגלו אותו לאמריקע הרחוקה, ושם מר שמועתי אומר – הוא מכין את דרכי המילוט של החמור והאתון אם יגיעו דברים לידי כך.
באמת הגלו אותו לאמריקה? אני לא מעודכן…
תודה וסוף שבוע נעים
כן, כן, בקוסטה ריקה הרחוקה יושב לו הבן, עם מאבטחים, בחדר במלון שעולה אלפי דולרים ללילה, על חשבונו של איזשהו מיליארדר – ושותק.
בלי ציוצים, בלי לכלוכים, בלי האשמות שווא, בלי פייק ניוז – פשוט יושב ושותק.
אולי עסוק בדברים נוספים, כמו שציין המגיב שמעלי.
כשמנתחים את האירועים ומנסים להבין מדוע הילד הוגלה לאמריקה, צריך להבין מה מפריע לאבא.
לעניות דעתי, שני הכשלונות הגדולים של הבן בתקופה האחרונה היו:
1. התביעה לפטר את גלנט. אבא פעל לפי העצה/הדרישה הזו – ויצא קירח מכאן ומכאן. לא רק שהיתה התקוממות ספונטנית בארץ ומדורות ל"ג בעומר על כבישי איילון – אלא גם הממשל האמריקאי הביע את חוסר שביעות רצונו.
2. "ילד ז'" הוסיף חטא על פשע – וכתב בציוציו שהממשל האמריקאי פועל להפיל את שלטונו של אביו. האב, שמחכה לשווא להזמנה מהנשיא ביידן – יכול רק להמשיך ולחכות, אחרי שהבן מאשים את ביידן בכאלה האשמות.
גנץ מציע היום עיסקה (בעצם סוג של חנינה) לנתניהו – רק שיילך.
ואני מעלה את השאלה: האם ראוי לנהוג כך?
האם כדי להציל את המדינה צריך לוותר לנתניהו, רק שיילך? האם ראוי להציג מצג שכזה, שאדם אחד חכם וכוחני ומושחת יכול להכניע מדינה שלמה על שלל מוסדותיה? האם זה המסר שאנחנו רוצים להעביר לכלל האזרחים ולדורות הבאים? האם לאחר כל הנזק שכבר נעשה, ראוי לוותר לנתניה?
אנחנו עָם של עָבדים מטומטמים. זה מה שאנחנו. אנחנו מניחים לאדם אחד להרוס מדינה שלמה – ואף אחד, ממש אף אחד, לא עושה את מה שנדרש (לא חנינה!) כדי למנוע את ההשתוללות חסרת הרסן שלו.
קודם כל, כמו שכתבתי קודם, בכלל לא ידעתי שהילד הוגלה… הסיבות שנקבת נשמעות הגיוניות.
השאלה היא קשה. עקרונית אני מסכים אתך, אבל אני (כמו רבים אחרים) פשוט רוצה כבר להיפטר מנתניהו…
תודה וסוף שבוע נעים
משעשע שכל המגיבים הבינו את אותו הנמשל מהמשל (בווריאציות סגנוניות או בפירוט) והוא לא ידע שהתכוון לזה 😀
סופ"ש נעים ושקט!
הפעם דווקא הבנתי למה התכוונתי…
תודה וסוף שבוע נעים ושקט גם לך
סיפור מעניין. אני חלמתי לאחרונה על מהפכה של אהבה, וגם חלמתי על עצים, ועל השיר עץ נורווגי של הביטלס. ::)
נשמעים חלומות מעניינים… אולי תכתוב עליהם רשומה בבלוג?
תודה ושבת נעימה