יחסינו עם הכסף (לאן?)

במדור השרביט החם מוצע הפעם לכתוב על היחסים שלנו עם כסף. מה אנחנו יודעים על הכסף שנכנס ויוצא אצלנו, מה היה היחס לכסף בבית ההורים ועוד.

כשקראתי את ההצעה חשבתי מיד על היחס לכסף בבית ההורים בילדותי. למיטב ידיעתי לא ממש היה לנו כסף.  אני זוכר מילדותי המוקדמת שההורים הרבה פעמים הזכירו שאנחנו "בחובות" ומצבנו ישתפר כשאותם "חובות" ייגמרו. כשגדלתי יותר למדתי שאותם חובות היו הלוואה גדולה שההורים לקחו כדי לקנות את הדירה אליה עברנו כשהייתי בן 3.
בשלב כלשהו כנראה "החובות" נגמרו אבל אני לא הרגשתי בשיפור ברמת החיים – אני לא יודע עד היום אם כי באמת לא היה מספיק כסף או כי התרגלנו לחיות בצמצום או בחסכנות.

להמשיך לקרוא יחסינו עם הכסף (לאן?)

חורף או קיץ או מה שעכשיו

במדור השרביט החם מוצע הפעם לכתוב על מזג האוויר.

מזג האוויר נחשב לנושא מאוד פופולרי לשיחה. לפחות באנגליה.  האגדה מספרת שכאשר שני אנשים נפגשים ואין להם נושא לשיחה הם מדברים על מזג האוויר.

אבל זה לא הנושא של השרביט החם – הנושא הוא איזה עונה מועדפת עלינו.

אני לא זוכר מה היו העדפות מזג האוויר שלי בילדות. אני זוכר שבקיץ היה חם ובחורף ירד גשם. אני לא חושב שבתור ילד היה לי ממש קר. גדלתי במישור החוף המהביל והחורפים לא היו ממש קרים. בקיץ היה חם ולח וכמובן שלא היה לנו מזגן (בבית או בבית הספר) אבל אני לא זוכר שזה הפריע לי יותר מדי. כנראה בזכות זה שהייתי צעיר 🙂

להמשיך לקרוא חורף או קיץ או מה שעכשיו

חלוקת התפקידים בבית – או מי עוזר למי?

במדור השרביט החם מוצע הפעם לכתוב על נושא התפקידים במשפחה.

הניסוח של הכותרת גרם לי לחשוב (מסתבר שבטעות) שההשראה לנושא באה מהרשומה שלי בנושא הבקשות  שם כתבתי –

 אני כמעט לא מבקש מבני המשפחה שיעזרו לי בעבודות הבית (ולמה בכלל ש"יעזרו לי"? למה שלא סתם "ישתתפו"?)

אז אני אכן כמעט לא מבקש עזרה גם בבית. אבל כמה אני באמת עושה?  האם יותר מדי?

תמיד האמנתי בשוויון בין בני הזוג. כשהייתי ילד אמי הייתה "עקרת בית" ואבי עבד ופרנס את המשפחה. בכל זאת ראיתי אותו משתתף בעבודות הבית בזמן המועט יחסית בו הוא היה בבית. כשגדלתי באמת לא הבנתי למה הרבה פעמים מצפים מנשים שעובדות במשרה מלאה גם לטפל בבית ובילדים אבל מגברים מצפים רק "לעזור" לנשים.
אני חושד שפרט להנקה גברים מסוגלים לבצע את כל המטלות הקשורות לבית ולילדים לא פחות טוב מנשים.

להמשיך לקרוא חלוקת התפקידים בבית – או מי עוזר למי?

בבקשה קראו את הרשומה הזאת (או לא)

במדור השרביט החם מוצע לכתוב על בקשות – ויותר ספציפית על מקרה בו ביקשנו דבר שידענו שכמעט בטוח שייענה בשלילה.

אני מאלה המוזכרים בתחילת המדור – אלה שקשה להם לבקש. נדיר מאוד שאבקש עזרה ממישהו. אני כמעט לא מבקש מבני המשפחה שיעזרו לי בעבודות הבית (ולמה בכלל ש"יעזרו לי"? למה שלא סתם "ישתתפו"?(, קשה לי לבקש ימי חופשה כאשר יש לחץ בעבודה. קשה לי לבקש הנחה כשאני קונה משהו גם אם אני יודע שבאותו תחום מקובל לתת הנחות.

יש גם יוצאי דופן, הראשון הוא בעבודה – לרוב אני מסתדר לבד בעבודה (בכלל, "מסתדר לבד" יכול היה להיות שמי האמצעי אם הייתה אופציה כזאת), אבל במהלך השנים למדתי שאם יש מישהו שמבין יותר ממני באיזה נושא, זאת לא בושה ואפילו רצוי לבקש את עזרתו או עזרתה.
במהלך השנים למדתי גם שיש אנשים שמבינים יותר ממני…

להמשיך לקרוא בבקשה קראו את הרשומה הזאת (או לא)

שרביט עשרת השירים האהובים עליי

במדור השרביט החם עלתה הצעה לכתוב על  עשרת השירים או קטעי המוזיקה האהובים עליי.
אני אוהב לשמוע מוזיקה, אבל אין לי מושג איך לבחור את עשרת (או מאה) השירים האהובים עליי. אפילו לא את עשרת האמנים האהובים עליי…

לפחות אני יודע מי האמן האהוב עליי ביותר – דיוויד בואי 🙂

בחרתי עשרה שירים שכולם מאוד אהובים עליי, אבל לא בהכרח העשרה האהובים ביותר. בחרתי גם שיר אחד מכל אמן (למרות שיכולתי למצוא עשרה שירים אהובים של כל אחד מהאמנים).

להמשיך לקרוא שרביט עשרת השירים האהובים עליי

געגועים לאוכל של ילדותי?

השרביט החם מזמין אותי לכתוב על האוכל של ילדותי.
נושא קצת קשה מבחינתי… אני לא חושב שאני מאוד מתגעגע. אני הילד השלישי מחמישה. גדלתי בבית שלא היה בו הרבה כסף עם אמא שהייתה כמעט תמיד חולה.
האוכל בבית לא היה מדהים.

לא שהיה חסר אוכל. אף פעם לא היינו רעבים ולא הרגשנו שמשהו חסר. לא הכרנו משהו אחר. רק כשגדלתי הבנתי שיש גם דברים אחרים בעולם.

להמשיך לקרוא געגועים לאוכל של ילדותי?

שלושים שנה למלחמת המפרץ (הראשונה)

השרביט החם הפעם – שלושים שנה למלחמת המפרץ.
כבר שלושים שנה? הזמן רץ…

ב-1991 היית קצין בחובה, שירתתי ביחידה מחשב אי שם בשלישות ברמת גן וגרתי בדירה שכורה במרחק הליכה משם אי שם בגבעתיים.
לכאורה ג'ובניק מושלם, אבל המלחמה הזאת פתאום העבירה לחזית אותי ואת בת זוגי (היום אשתי) ששירתה איתי באותה יחידה.

הצבא התכונן למלחמה הזאת זמן מה מראש – מבחינתנו עיקר ההכנה היה חלוקת ערכות אב"כ לכל החיילים. יש לזכור שהחשש הגדול אז היה מירי טילים כימיים על ישראל.
לקראת תפוגת האולטימטום שארה"ב הציבה לעיראק המתח הלך וגבר. אני זוכר שבגלי צה"ל באחת התכניות בכל יום שמו שיר שמדבר על מספר הימים שנשארו. אולי לא כל יום?  אני זוכר ששבועיים לפני תפוגת האולטימטום שמענו שם את השיר "ככה וככה" של שלום חנוך – הכולל את המילים: "ארבעה עשר יום – זה נצח שנמשך שבועיים".

להמשיך לקרוא שלושים שנה למלחמת המפרץ (הראשונה)

השריטות הקטנות שלי

כשראיתי שהשרביט החם בקהילת הפרפרים הוא "השריטות שלי", נזכרתי מיד שכבר לפני הרבה שנים זה היה הנושא החם בתפוז ז"ל ואני כתבתי אז רשומה מתחכמת בנושא.
בדקתי ומצאתי שהרשומה המקורית נכתבה במאי 2009 – הרבה לא השתנה מאז, אבל קצת עדכנתי את הרשומה (בכל זאת עברו יותר מעשר שנים).
ללא הקדמות נוספות, הנה הרשומה המקורית:

להמשיך לקרוא השריטות הקטנות שלי

הסגר השלישי

בקהילת הפרפרים שאני שמח להיות חבר בה נפתח באדיבות הבלוגרית אמפי (וכמובן מנהל הקהילה קנקן) מדור חדש – "השרביט החם".

הרעיון של המדור הוא די פשוט – במדור יוצע לבלוגרים החברים בקהילה נושא לכתיבה וכל מי שיכתוב עליו ישאיר קישור לרשומה שלו שם.
בתפוז ז"ל גם היה קיים "הנושא החם" ומפעם לפעם כשחיפשתי רעיונות לכתיבה השתמשתי בנושא זה. (לעיתים גם לעגתי לו, אבל זה כבר סיפור אחר).

"השרביט החם" הראשון הוא "הסגר השלישי" (בתפוז היה הבדל בין הנושא החם לשרביט… זה קצת מבלבל אותי אבל אתרגל).  החלטתי לכתוב על הנושא כי אני בעד נושאים חמים ובעד נושאים לכתיבה…
אולי זה גם יגרום לי, כמו בבלוג הקודם, לכתוב לא רק סיפורים לשבת.

אז מהו הסגר השלישי בשבילי?  הסגר השלישי התחיל בעצם לפני קצת יותר משבועיים (ביום ראשון 27.12 בשעה 17:00) ומבחינתי ההבדל העיקרי מהימים טרום הסגר היה שחזרתי לעבוד מהבית (דבר שבחברה שלי עושים בשנה האחרונה מפעם לפעם לפי החלטות הממשלה והמנכ"ל).

איכשהו יצא שבימים הראשונים של הסגר השלישי יצאתי כל יום מהבית – כמעט תמיד מסיבות מוצדקות (לדוגמא – לקחת את אבא שלי להתחסן, או לקחת את בתי למקום העבודה החיוני שלה). התפלאתי לראות כמה תנועה יש בחוץ – גם של מכוניות וגם של הולכי רגל – וכמה עסקים היו פתוחים למרות שלהבנתי היו אמורים להיות סגורים לפי התקנות.

שמתי לב גם לכך שלא נראו בדרכים מחסומי משטרה או סתם שוטרים או אפילו פקחי עירייה שיאכפו את הסגר. הקשר בין הדברים היה בולט למדי: מצד אחד נראה שהרבה אנשים כבר התייאשו מהסגרים (למרות שהובטח לנו שזהו הסגר האחרון לשנת 2020) ומצד שני חוסר האכיפה חיזק את הנכונות להפר את מגבלות הסגר. עצם העובדה שבתי הספר ולא מעט מקומות עבודה (שלא מקבלים קהל) נשארו פתוחים נתן לגיטמיצה לאנשים לצאת מהבית בכל מקרה.

אני בהחלט יכול להבין את הייאוש: הרבה אנשים איבדו את מקום עבודתם וההיגיון בהחלטות הממשלה לא תמיד ברור (אולי בעצם לרוב לא ברור). הסגרים הקודמים השיגו את מטרותיהם – מספר הנדבקים, החולים הקשים והנפטרים ירד באופן משמעותי – אבל זמן קצר יחסית לאחר הסגר המספרים עלו שוב וגם הגיעו לשיאים חדשים. אז מה הטעם בסגר?

לדעתי יש טעם בסגר… די פשוט להבין שככל שאנשים פחות נפגשים זה עם זה הם גם פחות נדבקים ומדביקים. כעת כשהסגר "הודק" יש גם סיכוי שהוא ישיג תוצאות. אבל השאלה היא כמה זמן נוכל לחיות בסגר. לא כולם יכולים לעבוד מהבית כמוני וגם מי שיכול חש לפעמים רצון לצאת קצת, לפגוש משפחה וחברים, אולי אפילו ללכת לקולנוע או למסעדה (אפילו אני לפעמים).

אני מקווה שאנחנו רואים את הסוף – שהחיסונים באמת יעבדו ותוך כמה חודשים המגיפה הזאת תדעך ותיעלם מחיינו. לצערי אני לא כל כך אופטימי – אבל לרוב אני לא אופטימי. אני לא באמת צריך סיבה לכך. אני רק מקווה להתבדות.

בעוד כמה חודשים נהיה חכמים יותר.

 .                                                 

והרשומה המומלצת היא  – Bighorn Sheep – בבלוג של PAPPAQUAIL

שאלון פיבו

בתגובה לאזכור שלי של השרביטים שהיו פעם בתפוז בקהילת פרפרים, הזכיר אריק בנדק חביב את שאלון פיבו. קראתי את השאלות ולא ממש התחברתי אליהן, אבל לאחר שקראתי את הרשומות שפרסמו Empiarti ו-קנקן ולאור אהבתי מפעם לשרביטים בבלוגיה של תפוז (די ז"ל לצערי) החלטתי לנסות את כוחי במענה על השאלון.

בלי הקדמות מיותרות נוספות, השאלות והתשובות שלי:

.1 מהי המילה שאתה הכי אוהב?

אין מילה שאני "הכי אוהב" אבל כשאני חושב על כך אני אוהב את המילים "אהבה", "שלווה", "אמא", "משפחה", "בית"… הכיוון ברור. ואני כמובן אוהב את המילה supercalifragilisticexpialidocious.

להמשיך לקרוא שאלון פיבו