שרביט עשרת השירים האהובים עליי

במדור השרביט החם עלתה הצעה לכתוב על  עשרת השירים או קטעי המוזיקה האהובים עליי.
אני אוהב לשמוע מוזיקה, אבל אין לי מושג איך לבחור את עשרת (או מאה) השירים האהובים עליי. אפילו לא את עשרת האמנים האהובים עליי…

לפחות אני יודע מי האמן האהוב עליי ביותר – דיוויד בואי 🙂

בחרתי עשרה שירים שכולם מאוד אהובים עליי, אבל לא בהכרח העשרה האהובים ביותר. בחרתי גם שיר אחד מכל אמן (למרות שיכולתי למצוא עשרה שירים אהובים של כל אחד מהאמנים).

להמשיך לקרוא שרביט עשרת השירים האהובים עליי

געגועים לאוכל של ילדותי?

השרביט החם מזמין אותי לכתוב על האוכל של ילדותי.
נושא קצת קשה מבחינתי… אני לא חושב שאני מאוד מתגעגע. אני הילד השלישי מחמישה. גדלתי בבית שלא היה בו הרבה כסף עם אמא שהייתה כמעט תמיד חולה.
האוכל בבית לא היה מדהים.

לא שהיה חסר אוכל. אף פעם לא היינו רעבים ולא הרגשנו שמשהו חסר. לא הכרנו משהו אחר. רק כשגדלתי הבנתי שיש גם דברים אחרים בעולם.

להמשיך לקרוא געגועים לאוכל של ילדותי?

שלושים שנה למלחמת המפרץ (הראשונה)

השרביט החם הפעם – שלושים שנה למלחמת המפרץ.
כבר שלושים שנה? הזמן רץ…

ב-1991 היית קצין בחובה, שירתתי ביחידה מחשב אי שם בשלישות ברמת גן וגרתי בדירה שכורה במרחק הליכה משם אי שם בגבעתיים.
לכאורה ג'ובניק מושלם, אבל המלחמה הזאת פתאום העבירה לחזית אותי ואת בת זוגי (היום אשתי) ששירתה איתי באותה יחידה.

הצבא התכונן למלחמה הזאת זמן מה מראש – מבחינתנו עיקר ההכנה היה חלוקת ערכות אב"כ לכל החיילים. יש לזכור שהחשש הגדול אז היה מירי טילים כימיים על ישראל.
לקראת תפוגת האולטימטום שארה"ב הציבה לעיראק המתח הלך וגבר. אני זוכר שבגלי צה"ל באחת התכניות בכל יום שמו שיר שמדבר על מספר הימים שנשארו. אולי לא כל יום?  אני זוכר ששבועיים לפני תפוגת האולטימטום שמענו שם את השיר "ככה וככה" של שלום חנוך – הכולל את המילים: "ארבעה עשר יום – זה נצח שנמשך שבועיים".

להמשיך לקרוא שלושים שנה למלחמת המפרץ (הראשונה)

השריטות הקטנות שלי

כשראיתי שהשרביט החם בקהילת הפרפרים הוא "השריטות שלי", נזכרתי מיד שכבר לפני הרבה שנים זה היה הנושא החם בתפוז ז"ל ואני כתבתי אז רשומה מתחכמת בנושא.
בדקתי ומצאתי שהרשומה המקורית נכתבה במאי 2009 – הרבה לא השתנה מאז, אבל קצת עדכנתי את הרשומה (בכל זאת עברו יותר מעשר שנים).
ללא הקדמות נוספות, הנה הרשומה המקורית:

להמשיך לקרוא השריטות הקטנות שלי

הסגר השלישי

בקהילת הפרפרים שאני שמח להיות חבר בה נפתח באדיבות הבלוגרית אמפי (וכמובן מנהל הקהילה קנקן) מדור חדש – "השרביט החם".

הרעיון של המדור הוא די פשוט – במדור יוצע לבלוגרים החברים בקהילה נושא לכתיבה וכל מי שיכתוב עליו ישאיר קישור לרשומה שלו שם.
בתפוז ז"ל גם היה קיים "הנושא החם" ומפעם לפעם כשחיפשתי רעיונות לכתיבה השתמשתי בנושא זה. (לעיתים גם לעגתי לו, אבל זה כבר סיפור אחר).

"השרביט החם" הראשון הוא "הסגר השלישי" (בתפוז היה הבדל בין הנושא החם לשרביט… זה קצת מבלבל אותי אבל אתרגל).  החלטתי לכתוב על הנושא כי אני בעד נושאים חמים ובעד נושאים לכתיבה…
אולי זה גם יגרום לי, כמו בבלוג הקודם, לכתוב לא רק סיפורים לשבת.

אז מהו הסגר השלישי בשבילי?  הסגר השלישי התחיל בעצם לפני קצת יותר משבועיים (ביום ראשון 27.12 בשעה 17:00) ומבחינתי ההבדל העיקרי מהימים טרום הסגר היה שחזרתי לעבוד מהבית (דבר שבחברה שלי עושים בשנה האחרונה מפעם לפעם לפי החלטות הממשלה והמנכ"ל).

איכשהו יצא שבימים הראשונים של הסגר השלישי יצאתי כל יום מהבית – כמעט תמיד מסיבות מוצדקות (לדוגמא – לקחת את אבא שלי להתחסן, או לקחת את בתי למקום העבודה החיוני שלה). התפלאתי לראות כמה תנועה יש בחוץ – גם של מכוניות וגם של הולכי רגל – וכמה עסקים היו פתוחים למרות שלהבנתי היו אמורים להיות סגורים לפי התקנות.

שמתי לב גם לכך שלא נראו בדרכים מחסומי משטרה או סתם שוטרים או אפילו פקחי עירייה שיאכפו את הסגר. הקשר בין הדברים היה בולט למדי: מצד אחד נראה שהרבה אנשים כבר התייאשו מהסגרים (למרות שהובטח לנו שזהו הסגר האחרון לשנת 2020) ומצד שני חוסר האכיפה חיזק את הנכונות להפר את מגבלות הסגר. עצם העובדה שבתי הספר ולא מעט מקומות עבודה (שלא מקבלים קהל) נשארו פתוחים נתן לגיטמיצה לאנשים לצאת מהבית בכל מקרה.

אני בהחלט יכול להבין את הייאוש: הרבה אנשים איבדו את מקום עבודתם וההיגיון בהחלטות הממשלה לא תמיד ברור (אולי בעצם לרוב לא ברור). הסגרים הקודמים השיגו את מטרותיהם – מספר הנדבקים, החולים הקשים והנפטרים ירד באופן משמעותי – אבל זמן קצר יחסית לאחר הסגר המספרים עלו שוב וגם הגיעו לשיאים חדשים. אז מה הטעם בסגר?

לדעתי יש טעם בסגר… די פשוט להבין שככל שאנשים פחות נפגשים זה עם זה הם גם פחות נדבקים ומדביקים. כעת כשהסגר "הודק" יש גם סיכוי שהוא ישיג תוצאות. אבל השאלה היא כמה זמן נוכל לחיות בסגר. לא כולם יכולים לעבוד מהבית כמוני וגם מי שיכול חש לפעמים רצון לצאת קצת, לפגוש משפחה וחברים, אולי אפילו ללכת לקולנוע או למסעדה (אפילו אני לפעמים).

אני מקווה שאנחנו רואים את הסוף – שהחיסונים באמת יעבדו ותוך כמה חודשים המגיפה הזאת תדעך ותיעלם מחיינו. לצערי אני לא כל כך אופטימי – אבל לרוב אני לא אופטימי. אני לא באמת צריך סיבה לכך. אני רק מקווה להתבדות.

בעוד כמה חודשים נהיה חכמים יותר.

 .                                                 

והרשומה המומלצת היא  – Bighorn Sheep – בבלוג של PAPPAQUAIL

שאלון פיבו

בתגובה לאזכור שלי של השרביטים שהיו פעם בתפוז בקהילת פרפרים, הזכיר אריק בנדק חביב את שאלון פיבו. קראתי את השאלות ולא ממש התחברתי אליהן, אבל לאחר שקראתי את הרשומות שפרסמו Empiarti ו-קנקן ולאור אהבתי מפעם לשרביטים בבלוגיה של תפוז (די ז"ל לצערי) החלטתי לנסות את כוחי במענה על השאלון.

בלי הקדמות מיותרות נוספות, השאלות והתשובות שלי:

.1 מהי המילה שאתה הכי אוהב?

אין מילה שאני "הכי אוהב" אבל כשאני חושב על כך אני אוהב את המילים "אהבה", "שלווה", "אמא", "משפחה", "בית"… הכיוון ברור. ואני כמובן אוהב את המילה supercalifragilisticexpialidocious.

להמשיך לקרוא שאלון פיבו

יום הולדת שנה לקהילת פרפרים

היום-  17.3.20 – קהילת פרפרים חוגגת שנה להיווסדה. מזל טוב!

מהי קהילת פרפרים?

אתחיל בקצת היסטוריה. לא של הקהילה – כי את ההיסטוריה שלה אני לא מכיר כל כך טוב – אלא בהיסטוריה של הבלוג שלי.

את הבלוג שלי פתחתי במקור באתר תפוזלפני יותר מעשר שנים. אחד הדברים שאהבתי באתר תפוז היה עצם קיום קהילת בלוגרים. באתר קיים דף ראשי המציג (בין היתר) את הרשומות החדשות שהתפרסמו ופורום יעודי לפרסום הרשומות. קיים גם "עורך" בתפוז המפרסם באופן בולט רשומות ראויות לציון לדעתו.

להמשיך לקרוא יום הולדת שנה לקהילת פרפרים

סיכום עשור 2010 – 2019

לאחרונה נראה שכולם מסכמים את העשור, או לפחות עורכים מצעדי עשור. זה גרם לי גם לרצות לסכם את העשור שלי.
כשהתחלתי לחשוב מה עבר עליי בעשר השנים האחרונות, הדבר הראשון (ובתחילה גם היחיד) שעלה בדעתי היה שהילדים שלי גדלו.
לא סתם גדלו: בתחילת העשור הייתי אב לילדה בת 11 ולילד בן 9. כיום אני אב לאשה צעירה בת 21 (שכבר הספיקה להשתחרר מהצבא) ולבחור צעיר בן 19, סטודנט בטכניון (עתודאי).

להמשיך לקרוא סיכום עשור 2010 – 2019

שנה טובה תש"פ!

סוף השבוע הקרב ובא עלינו לטובה הוא סוף השבוע האחרון של שנת תשע"ט – שלעיתים נראה ששעטה מאיתנו במהירות ולעיתים נראה שהיא זחלה כצב – ושנת תש"פ תגיע אלינו כבר בתחילת השבוע הבא.

 

כהרגלי מזה שנים רבות, ברצוני לנצל במה זאת לברכת שנה טובה.

במה? אולי שרפרף. אבל אפשר לנצל אותו.

להמשיך לקרוא שנה טובה תש"פ!

בחירות 2019 – מועד ב'

הפרשן הפוליטי המבריק המנוסה והצעיר פול פישר (שם בדוי) היה לראשונה בחייו אובד עצות. פחות משבועיים נשארו לבחירות ולא היה לו מושג מה יהיה צפוי בבחירות האלה.

ליתר דיוק, הוא ידע בדיוק מה צפוי בבחירות האלה – מה שקרה בבחירות הקודמות.

 

אבל, היו לו שתי בעיות עם הידע הזה: הראשונה הייתה שהוא היה צריך לחדש. לפרשן פוליטי אין זכות קיום אם הוא לא יכול לחדש. הוא לא יכול להתנהג כמו חזאי מזג אוויר שאומר: "מזג האוויר מחר יהיה דומה" ולקבל כסף על זה.

להמשיך לקרוא בחירות 2019 – מועד ב'