סיפור חכמות לשבת של חנוכה

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מסובות בדירת חברים בבני ברק לאחר הדלקת נרות ובליסת סופגניות ועסקו בהשוואת איכות הסופגניות שלהן לסופגניות חברותיהן.
אמרה הרבנית רחל: "עם כל הכבוד לסופגניות שלכן (ויש כבוד) ועם כל הצער שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אני מרגישה צורך לציין כי הסופגניות שלי הצליחו השנה"
הסכימה איתה הרבנית שרה והוסיפה: "אין לי ספק כי הסופגניות שלך היו בין הסופגניות המובילות שטעמנו הערב ונפלו רק במעט מהסופגניות שלי!"
נעלבה הרבנית רחל קמעא והחלה לכחכח בגרונה בחיפוש אחר תשובה ניצחת, אבל לפני שפתחה את פיה קפצה הרבנית רבקה ואמרה: "אכן אהבתי מאוד את הסופגניות שלך חברתי שרה וגם שלך חברתי רחל ואינני יכולה לומר איזו מהן הייתה טובה יותר. מצד אחד, המרקם של הסופגניות של שרה היה כמעט מושלם כמו אלה שלי. מצד שני המילוי בסופגניות של רחל היה בטעם גן עדן – כמעט כמו המילוי של הסופגניות שלי!"

להמשיך לקרוא סיפור חכמות לשבת של חנוכה

אחרי החגים (יתחדש הכל?)

חגי (שם בדוי כמובן) היה בעל מקצוע יוצא מהכלל. מכך שהוא יצא מן הכלל אם יכולים להבין שהוא היה אמין, אחראי, יעיל וגם לא יקר.
אבל מכך שהוא היה "בעל מקצוע" קשה להבין מה המקצוע שלו. האם הוא היה נגר? אופה? סנדלר? לעת עתה זה סוד.
וכעת, כשמותר לגלות את הסוד, אשתמש בזכות זאת ואגלה שחגי היה כלבויניק לכל דבר ועניין: הוא ידע לתקן תריסים, לצבוע, לרצף, להתקין מערכת הפעלה, לבצע תיקוני חשמל קלים, לתקן מכונות כבדות, להכין כבד קצוץ ואפילו להחליף נורות שרופות.
קהל לקוחותיו של חגי ידע שאפשר להזמין אותו לתקן כמעט כל בעיה והוא כמעט תמיד יגיע מהר וכמעט תמיד יפתור את הבעיה. (לעיתים הוא רק כמעט פתר את הבעיה אבל זה לא קרה תמיד).
בערב ראש השנה התקשר אל חגי אחד מלקוחותיו הוותיקים וביקש ממנו לבוא בדחיפות כדי לתקן תקלה בטלוויזיה שלו (של הלקוח, לא של חגי). חגי כמובן נענה לבקשה ומיהר להגיע לביתו של הלקוח.
לאחר שהוא פירק את הטלוויזיה למרכיביה הוא גילה מהי הבעיה, אבל לצערו לא היה ברשותו חלק חילוף מתאים.
מכיוון שהחנויות כבר נסגרו, חגי לא היה יכול להשיג חלק מתאים. הוא הבטיח ללקוח שהוא יחזור עם החלק יום לאחר החג, אבל להפתעתו הלקוח ביקש שיחזור לא אחרי החג אלא אחרי החגים. הסתבר שמיד עם סיום ראש השנה מתכנן אותו לקוח לטוס לחו"ל והוא יחזור רק לאחר סוכות.
חגי נאלץ להסכים, אך בהיותו בעל מקצוע אחראי הוא ניגש כבר ביום שאחרי ראש השנה לחנות החלפים החביבה עליו כדי לקנות את החלק החסר. באופן מוזר החנות הייתה סגורה ושלט על הדלת הודיע כי בעל החנות יצא לחופשה ויחזור אחרי החגים.
חגי לא התייאש. הוא פנה לחנות החלפים הקצת פחות חביבה עליו. החנות אכן הייתה פתוחה, אבל המוכר בחנות הסביר שהחלק הנדרש חסר במלאי (לא סתם זאת הייתה החנות הפחות חביבה על חגי!) ובגלל שהספק בחופשה הוא יוכל להשיג את החלק רק אחרי החגים.
חגי ניסה את מזלו בעוד כמה מקומות, אך גילה שלפני שיגיע "אחרי החגים" הוא לא יוכל לרכוש את החלק החסר. הוא התנחם בכך שבכל מקרה הוא לא יוכל להשתמש בחלק לפני "אחרי החגים" והתכוון לשכוח מכל העסק עד אחרי החגים, אבל הוא נתקל בעוד ועוד דחיות והבטחות ל"אחרי החגים" כך שהחגים והאחרי לא יצאו מראשו.
בשלב מסוים (בין יום כיפור לסוכות) הבין חגי שבתקופת החגים אין כמעט אנשים עובדים בארץ. נאמן לאמרה הישנה – "אם אתה לא יכול לנצח אותם – הצטרף אליהם" – הוא החליט לצאת לחופשה בעצמו ולחזור לעבודה אחרי החגים.
(במאמר מוסגר אוסיף שאמנם מקור האמרה הנ"ל הוא ככל הידוע לי באנגלית – If you can't beat them, join them  – אבל  כמו הרבה דברים אחרים אמרה זאת נשמעת הרבה יותר טוב ביידיש. לצערי אני לא יודע יידיש ולכן הדברים לא נשמעים לי טוב יותר, אבל לשמחתי יש לי שירותי תרגום של גוגל. אני לא יודע כמה אפשר להסתמך עליהם אבל בכל אופן התרגום המוצע שקיבלתי הוא – אויב איר קענען נישט שלאָגן זיי, פאַרבינדן זיי" ואין לי כל ספק שזה נשמע טוב יותר.)
והנה תם לו חג הסוכות. חגי השיג את החלק החסר והתקין אותו (זה לא פתר את הבעיה בטלוויזיה, אבל זה כבר סיפור אחר). הוא ניסה לחזור לשגרה של לפני החגים, אבל הוא גילה שהוא ממש מתגעגע לימי החופשה שלו.
עיון בלוח השנה גילה לו שגם בדצמבר יש חגים – ואפילו חגיגיים מאוד – ולכן הוא החליט לדחות את החזרה לשגרה לינואר, מיד אחרי החגים (חנוכה וכריסטמס).
אבל ייתכן שהוא יחליט לחכות שגם ט"ו בשבט ,פורים ופסח יעברו.
מוסר השכל: לשמחתנו תמיד יש עוד חגים
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – חמישים וחמש – בבלוג של שושן פרא
בהצלחה לבן שלי בלימודים בטכניון!

שישו ושמחו בשמחת תורה (עם דגל כמובן)

שמחה (שם בדוי) היה מאוד שמח ומאושר כשחג שמחת תורה התקרב. הסיבה העיקרית לשמחתו הייתה כי מבעוד מועד (ועוד טרם חול המועד) קנו לו הוריו דגל שמחת תורה אמיתי, המתאר בצבעים חיים ונוצצים את חגיגות שמחת התורה.
יתרה מכך – את הדגל פיאר מוט מחודד שעליו הבטיחו ההורים לקראת החג עצמו לתקוע תפוח אדום.
אבל יומיים לפני שמחת תורה פגם משהו בשמחתו של שמחה. הוא ביקש לוודא שהתפוח על ראש הדגל יהיה טבול בדבש ולאכזבתו הרבה ההורים הסבירו לו שתפוח בדבש שייך לראש השנה ולא לשמחת תורה. הבעיה הייתה ששמחה אהב את התפוחים שלו רק עם דבש.
הוא התחנן, בכה, איים ואף שבת רעב עד שההורים הסכימו למרוח את התפוח האדום בדבש.
זוג זבובים שעברו בסביבה היו מאוד שמחים ומאושרים לגלות את הדבש שעל התפוח שעל הדגל. הם מיהרו להקים משפחה על ראש התפוח.

אבל משהו פגם בשמחתם…

להמשיך לקרוא שישו ושמחו בשמחת תורה (עם דגל כמובן)

שלומית בונה סוכת שלום – סיפור (ושיר) לשבת (ולסוכות)

שלומית (שם כלל לא בדוי) הייתה מאוד עסוקה באותו יום (שבשבילה היה היום אבל בשבילנו הוא כבר חלף): היא בנתה סוכה.
בסה"כ זה די הגיוני עבור אנשים מסוימים לבנות סוכה כאשר חג סוכות מתקרב, אבל שלומית לא סתם בנתה סוכה לנצח או אפילו סתם סוכה רגילה.
לשלומית היו שלוש דרישות חשובות מהסוכה אותה היא בנתה:
ראשית, היה חשוב לה שהסוכה תהיה מוארת. שלומית שנאה חושך. היא העדיפה לגרש אותו כשהתאפשר לה. נכון, החג האהוב עליה היה כמובן חנוכה, אבל גם בכל שאר החגים היא השתדלה להביא אליה את האור. לדוגמא, בפורים היא אפתה אזני המן מוארות, ביום העצמאות היא קנתה צעצועים סיניים מלאי אורות מהבהבים ובסוכות היא בנתה סוכה מוארת היטב.

להמשיך לקרוא שלומית בונה סוכת שלום – סיפור (ושיר) לשבת (ולסוכות)

איך לצום בקלות? (סיפור לשבת וליום כיפור)

כפיר (שם בדוי) היה בעל טור העצות המפורסם "שאלו את גב' כהן מהקומה השביעית" בעיתון המפורסם לא פחות "ידיעות חדשות (וגם ישנות)".
לכל התוהים אני מבקש להבהיר כי כפיר לא היה בנה של גב' כהן, לא בעלה ולא שכנה. למעשה (אני מקווה שאתם יושבים. אם לא – כדאי לשבת. ולנשים בהריון מומלץ להפסיק לקרוא כעת) – למעשה גב' כהן מהקומה השביעית לא הייתה קיימת כלל אלא הייתה דמות פיקטיבית.
מי שכתב באמת את העצות היה כפיר בכבודו ובעצמו.
לשמחתו של כפיר העבודה לא הייתה קשה כל כך. באמצעות האינטרנט הוא יכול היה למצוא שפע עצות ותשובות לכל שאלה.
הבעיה העיקרית בכתיבת הטור הייתה למצוא את השאלות: אמנם הטור בפרט והעיתון בכלל היו מפורסמים, אבל הפרסומות לא ממש עזרו ולכן קהל הקוראים היה מצומצם וקהל הכותבים לעיתון היה מצומצם עוד יותר.

להמשיך לקרוא איך לצום בקלות? (סיפור לשבת וליום כיפור)

שנה טובה תש"פ!

סוף השבוע הקרב ובא עלינו לטובה הוא סוף השבוע האחרון של שנת תשע"ט – שלעיתים נראה ששעטה מאיתנו במהירות ולעיתים נראה שהיא זחלה כצב – ושנת תש"פ תגיע אלינו כבר בתחילת השבוע הבא.

 

כהרגלי מזה שנים רבות, ברצוני לנצל במה זאת לברכת שנה טובה.

במה? אולי שרפרף. אבל אפשר לנצל אותו.

להמשיך לקרוא שנה טובה תש"פ!

שירבו זכויותינו כרימון – סיפור לשבת ולקראת ראש השנה

 

הסוכן החשאי העשוי ללא חת ובעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) גיא אג"ח הגיע למשרדו השכם בבוקר (בסביבות 10:30), מזג לעצמו כוס נסטי אפרסק מנוער ולא מעורבב והתיישב ליד שולחנו לבדוק כיצד יוכל להציל את העולם היום.

 

הוא בדק את המיילים שלו ומיד שם לב שבין כמה מיילים לא חשובים במיוחד (בענייני הסוכנות) הסתתר אימייל חשוד. הכותרת שלו הייתה: "רק גאונים אמיתיים מצליחים לענות נכון על השאלות הקשות האלה".
לכאורה זה היה קליק-בייט פשוט, אבל גיא הבין מיד באמצעות שכלו המחודד כי מדובר במבחן מסוג אחר: לאחר שיצליח לענות נכונה על השאלות הקשות (כי הוא ללא ספק גאון) – שלפחות אחת מהן תכיל בוודאי פרטים שרק הוא יידע לענות עליהם – הוא יקבל את המשימה האמיתית שלו.

 

הוא נכנס מיד לקישור. בתחילה עלה מספר גדול יחסית של פרסומות .דבר זה חיזק את ביטחונו של גיא כי מדובר במבחן המיועד אישית לו, מכיוון שהיה ברור לו שהפרסומות נועדו להרחיק אנשים אחרים מהמבחן.

 

הסבלנות המפורסמת של גיא שוב השתלמה. לאחר שסגר במיומנות ובהצלחה כמה עשרות פרסומות מעצבנות, הוא הגיע לשאלות.
לעין הבלתי מקצועית היה נראה שמדובר בשאלות טריוויה פשוטות למדי (שלא לומר טריוויאליות), אבל גיא הבין מיד שהמבחן נבנה במיוחד עבורו.  מי עוד חוץ ממנו יכול היה לדעת שהציפור הלאומית של ישראל היא דוכיפת???

לאחר שהוא ענה על 20 שאלות וצפה בעוד כמה פרסומות הוא קיבל בקור רוח את התוצאות: "כל הכבוד! אתה גאון אמיתי! אין ספק שתמיד הצטיינת בכל!"
גיא חייך לעצמו בסיפוק וחיכה להוראות נוספות לגבי המשימה האמיתית.

ואכן, לאחר כעשרים דקות הופיעה בדלת חדרו הגברת כספית-מצחיקה וקראה: "גיא, בוא לחדר הישיבות! יש רימון!"
גיא לא נלחץ, אבל באופן נדיר הוא היסס לרגע. מצד אחד הוא היה ידוע כמומחה לטיפול בכל כלי הנשק הידועים לאנושות (וגם כמה חייזריים). מצד שני (או למעשה בזכות אותו צד בדיוק) הוא ידע שיש מעט מאוד דרכים לטפל ברימון חי ולצאת מזה בשלום.

 

אם הוא ימהר מאוד (והרי הוא תמיד היה ידוע במהירותו), הוא בוודאי יספיק לתפוס את הרימון לפני שיתפוצץ ולזרוק אותו דרך החלון. אבל לתוכנית הזאת היו שני חסרונות גדולים: הראשון היה שהרימון עלול לפגוע באנשים חפים מפשע הנמצאים מחוץ לחלון – וגיא תמיד שמר ככל יכולתו על העיקרון של לא לפגוע בחפים מפשע. החיסרון השני היה שלחדר הישיבות לא היו חלונות… אם כך הוא ייאלץ לרוץ דרך המסדרון לחדר הקרוב ולהשליך את הרימון מהחלון שם. ואז חוזרים לבעיה הראשונה.

 

כמובן שהוא יכול פשוט להסתער על הרימון, לכסות אותו בגופו ולספוג את הרסיסים. כך הוא יציל את כולם אבל בסבירות גבוהה ייהרג בעצמו – כמו גיבור אמיתי. הוא באמת היה גיבור, אבל לא כל כך רצה למות. לא כעת. יש לו עוד כל כך הרבה משימות והישגים לפניו. כל כך הרבה סוכנות אויב סקסיות…

את מחשבותיו קטעה עוד קריאה של גברת כספית-מצחיקה: "גיא! איפה אתה? יש רימון בחדר הישיבות!"
פתאום גיא הבין שאם הרימון לא התפוצץ עד עכשיו, יש בדיוק שתי אפשרויות: או שמדובר ברימון נפל אותו גיא יכול לסלק מחדר הישיבות בגבורה וללא חשש, או שהנצרה עדיין בתוך הרימון ואולי בכלל מדובר בשיעור על רימון או (סביר יותר) שמבקשים ממנו ללמד את שאר הסוכנים על הרימון.

בחיוך בוטח צעד גיא אל חדר הישיבות ושם גילה שלמרות גאונותו הוא לא חשב על האפשרות השלישית: בחדר ישבו כל הסוכנים והסוכנות וזללו גרגירי רימון אדום ומתוק.

 

מוסר השכל: גם גאונים יכולים להתבלבל לפעמים

 

 

שבת שלום!

 

תודה ל- tootrees3  שנתן לי את הרעיון לסיפור.

 

והרשומה המומלצת היא – שוויץ – מפלי הריין – בבלוג של יעל כהן